שו"ת רדב"ז/תרסג

שאלת ממני על אחד מן החכמים שהורה שחייב אדם לשאול על הפתחים או להשכיר את עצמו לפרנס את אביו והפריז על המדה ולפרוע עליו המס של המלך והוא כסף גלגלתא ורצית לדעת אם ראוי לסמוך על הוראה זו או לא:

תשובה אין הוראה זו נכונה כלל דעד כאן לא איבעיא לן אלא משל מי ואיפליגו אמוראי איכא מ"ד משל אב ואיכא מ"ד משל בן ואודו ליה לר' ירמיה כמ"ד משל אב וכן פסקו כל הפוסקים והיכא דאית ליה לבן ולית ליה לאב הבן חייב לזון את אביו והוצרכו התוספות להביא ראיה לזה מהירושלמי שכופין את הבן לזון את אביו משמע דהוה ס"ל דאפילו אם יש לו לבן לא היה חייב לזונו ועל הצבור מוטל וזה המורה בא להוסיף דאפילו אם אין לבן ישאל על הפתחים לפרנס אביו וזה לא אמרה אדם מעולם והרי התוספות כתבו דלא גרע מאחר ואם אין לו כלום מי חייב לשכור את עצמו לפרנס אחרים או לשאול על הפתחים להאכיל את אביו אבל חייב לכבדו בגופו אע"פ שמתוך כך מתבטל ממלאכתו ויצטרך לחזר לפתחים ע"כ וכתב כן כדי לתרץ לשון הירושלמי דתני ר"ש בן יוחאי כבד את אביך ואת אמך בין אין לו בין יש לו ואפילו הוא מחזר על הפתחים וכתב עלה הרא"ש ז"ל והא דאמרינן ואפילו הוא מחזר על הפתחים לא שיכבדהו משלו ויחזור הוא על הפתחים דהא קי"ל משל אב אלא בגופו מכבדו ובטל ממלאכתו ומתוך כך צריך לחזר על הפתחים עכ"ל וכן כתב הר"ן ורבנו שמשון וס"ה הרי לך שאפילו הירושלמי אינו חייב לכבדו משלו ויצטרך לחזר על הפתחים וכ"ש שאינו חייב לחזר על הפתחים לזון את אביו ולמדנו ג"כ שאין חייב לשכור את עצמו לזונו אלא מכבדו בגופו אע"פ שמתבטל ממלאכתו. ועדיין לא ראיתי בזה הדין חולק. והתוספות בפרק האשה נקנית הביאו זה הירושלמי והשמיטו סוף הלשון דקתני ואפילו הוא מחזר על הפתחים משמע דלא גרסי ליה א"נ דלא קי"ל הכי והכי מתפרש הירושלמי לפי שטה זו כבד את ה' מהונך אם יש לו ממון חייב לתת מממונו לה' ולא כולו כדאמרינן המבזבז אל יבזבז יותר מחומש ואם אין לו אלא כדי פרנסתו פטור ובכיבוד אב ואם נאמר כבד את אביך ואת אמך בין יש לו הון הרבה בין אין לו אלא כדי פרנסתו מתפרנס אביו עמו ואפילו לפי שיטה זו אפשר לקיים גירסת הספרים ואפילו הוא מחזר על הפתחים ואפילו שיצטרך אחר שיכלה פרנסתו לחזר על הפתחים ולכל הפירושים אין הבן חייב לחזר על הפתחים או לשכור עצמו לפרנס את אביו וכ"ש לפרוע עליו המס אלא הרי הוא מוטל על הצבור. ומיהו מסתברא לי שאם יש לבן כמו שחייב לזונו חייב לפרוע עליו את המס המוטל על הראש כדאמרינן בר מתא אבר מתא מעבט וכ"ש הבן על אביו וא"ת הרי כתבו התוספות לעיל בדבור המתחיל כבד את ה' מהונך בירושלמי דריש מהונך וכו' משמע שהקפיד הקב"ה על כיבוד אב ואם יותר מכבודו הרי הוא אומר וכו' והיכא דלית ליה חייב לחזר על הפתחים לזון את אביו ואת אמו ע"כ. י"ל דהתם איירי עלה דהך דתניא השוה הכתוב כיבוד אם ואם לכבוד המקום ופליג אהך דרשב"י דאמר שהקפיד הקב"ה על כיבוד אב ואם יותר מכבודו ומש"ה שביק לה כפשטא ואתיא כמ"ד משל בן ולפיכך לא חששו כיון דהויא דלא כהלכתא דהא איפסיקא הילכתא בתלמודא דידן משל אב הילכך הדבר ברור שאינו חייב לזון את אביו משלו. אבל לקמן גבי פסק ההלכה כתב הירושלמי להסתייע ממנו דכופין את הבן לזון אביו אם אין לאב ויש לבן והשמיט סוף הלשון דמשמע שחייב לחזר על הפתחים לזון את אביו ואע"ג דאתיא האי כמ"ד משל בן מ"מ מסתייע מינה שפיר שלא יהיה המחלוקת מן הקצה אל הקצה והמפרשים פירושו סוף לשון הירושלמי כאשר כתבתי לעיל כדי שלא יקשה על פסק התלמוד שלנו דמשל אב ולא משל הבן ואם אין לאב ויש לבן כופין אותו מתורת צדקה ולזה הביאו התוספות סייעת אבל לא שיהיה חייב לחזר על הפתחים לזון את אביו. ומ"מ מהתלמוד שלנו משמע דלאו הלכתא היא דאתיא כמ"ד משל בן ואנן לא קי"ל הכי וכן במה שאמר שהקפדה התורה יותר על כבוד אב ואם יותר מכבודו לא סבירא לן הכי אלא כתנא דידן דאמר השוה הכתוב וכולי. ובתלמודא דבני מערבא נמי איכא פלוגתא עליה דרשב"י וכיון שכן שבקינן לברייתא דרשב"י כפשטה דלא קיימא לן כוותה אלא משל אב ואי לאשמעינן שחייב לזון את אביו בזמן שיש לבן ולא לאב לא צריך ראיה דלא גרע מאחר ואי לאשמעינן שיתבטל ממלאכתו ומשום כבודו הא אמרינן בתלמוד נפקא מינה לביטול מלאכה. ומסתברא לי דשפיר אצטריכינן לברייתא דרשב"י דילפינן מינה שאם יש לבן מזונות בריוח חייב לזון את אביו בריוח ואפילו אין לו בצמצום גם אביו יתפרנס בצמצום וכופין אותו כעני אחר נהי דכופין על הצדקה אבל אין כופין אותו לזון את העני בריוח וכן אם מזונותיו בצמצום אין כופין אותו לפרנס את אחרים וכן דקדקתי מלשון הרב ז"ל שכתב בה' ממרים וז"ל איזהו כבוד מאכיל ומשקה מלביש ומכסה משל אב ואם אין ממון לאב ויש ממון לבן כופין אותו וזן אביו כפי שהוא יכול ע"כ. למדנו מדבריו שאין חייב לשאול על הפתחים ולא לשכור את עצמו לזון את אביו. ועוד למדנו שאם מזונותיו בריוח יזון את אביו בריוח ואפילו שהוא בצמצום יזון את אביו כמוהו וזה כלל בלשון כפי מה שהוא יכול. וזה שלא כדברי בעל בית יוסף. עוד נ"ל מדעת הפוסקים שאם אין לו מה יאכל אם יתבטל ממלאכתו שאין זה כבוד אביו שימות ברעב או ישאל על הפתחים לערב ונמצאו שניהם מתים וכ"ש אם הבן יש לו אשה שחייב במזונותיה והתורה דרכיה דרכי נועם אלא יעשה מלאכתו ויתפרנסו כלם בשוה והא דאמרי בגמרא נפקא מינה לענין ביטול מלאכה כגון שיש לו אפ"ה יתבטל ממלאכתו ובהאי גוונא חייב לכבד את אביו וזהו שכתב הרב כפי מה שהוא יכול ואם אין לו כלום אלא אל פעולתו הוא נושא את נפשו אין זה יכול אעפ"י שאיני כדאי לחלוק כן נראה מדברי הפוסקים אשר אנו רגילין לסמוך עליהם וז"ל הרמ"ה דוקא דאית ליה לבן ממונא לאיתזוני מיניה אבל אי לית ליה לא מיחייב לבטל ממלאכתו ולחזר על הפתחים והטור העתיק לשונו אלא שהוסיף ההוא יומא ונר' שבא לתת קצבה כמה יהיה לו לפי שהרמ"ה לא נתן קצבה וכתב ודוקא שיש לו ממון לזון את עצמו ונ"ל שלא היה קורא לפרנסת יום אחד שיש לו ממון ומ"מ הרי הדין הוא כאשר כתבתי גם רבינו ירוחם העתיק דברי הר"מ ונתן טעם משום דגמרי מכבוד המקום דאינו חייב לבטל מלאכתו לבקר חולים ולנחם אבלים ושיחזור על הפתחים. והוי יודע שאע"פ שכתבו הפוסקים דשקלי מיניה בתורת צדקה לאו דוקא כשאר עניים אלא כפי הרוחתו ובתורת מי שעושה צדקה עם אביו שדרך העולם לפרנסו כדי הרוחתו והוי מילתא מציעתא בין תלמוד דידן והירושלמי: