נצח ישראל/נג
מתוך: נצח ישראל (מהר"ל)/כול הספר (עריכה)
כבר בארנו בחיבור "גבורות ה'", כי לא היה דבר אחד בגאולה ראשונה במקרה, רק הכל בעצם ובכוונה. ולכך מה שתמצא בגאולה ראשונה שהיו הגואלים שנים, שהם משה ואהרן, אל תאמר כי היה זה במקרה. וכאשר יצאו ישראל ממצרים, אז היו ישראל לעם, כמו שבארנו והארכנו בזה בחיבור "גבורות ה'". וכל עם מצד שהם עם, יש להם חיבור אחד. וראויים שיהיו מתאחדים ומתקשרים חלקי העם זה בזה, עד שלא יהיו נפרדים. וכאשר הם מתאחדים ומתקשרים החלקים, עדיין בשביל זה אינם נקראים עם אחד, רק שדבר זה גורם שאינם מחולקים, שאם היו מחולקים, אינם ראויים כלל להיותם עם אחד. וכנגד זה היה אהרן, שהיה אוהב שלום ורודף שלום בין איש לחברו (אבות פ"א מי"ב), עד שהיו ישראל מקושרים, מחוברים [ו]בלתי מחולקים זה מזה. ובפרק קמא דסנהדרין (סנהדרין ו ב):
- "'תורת אמת היתה בפיהו' (מלאכי ב, ו): במשה כתיב (דברים לג, כא) 'ומשפטיו עם ישראל', משה אמר, ייקוב הדין את ההר, אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום, ומשים שלום בין איש לחברו, שנאמר (מלאכי ב, ו) 'בשלום ובמישור הלך אתי'", עד כאן.
הרי לך כי אהרן היה הקישור בין החלקים, עד שהיו מתחברים ומתקשרים יחד.
ובאבות דרבי נתן (פי"ב, מ"ג):
- "רבי מאיר אומר: מה תלמוד לומר 'ורבים השיב מעון' (מלאכי ב, ו) - מלמד שהיה אהרן מהלך, אם פגע בו אדם רע או רשע, נתן לו שאלת שלום. למחר ביקש אותו האיש לילך ולעבור עבירה, וכן אמר: אוי לי איך אשא עיני ואראה את אהרן, בושתי ממנו שנתן לי שלום. נמצא אותו האיש נמנע מלילך לעבור עבירה. שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה, הולך אהרן וישב לו אצל אחד מהם, ואומר לו: ראה בני, חברך מהו עושה, מטרף לבו, מחנק עצמו, תולש בשערו, ואמר אוי לי איך אשא עיני בחברי, בושתי הימנו, שאני הוא שסרחתי עליו. והיה יושב אצלו, עד שהיה מוציא כל קנאה שיש בלבו. שוב הולך אצלו חברו ועושה לו כך. וכשפגעו זה בזה נשקו וחבקו זה לזה, שנאמר (במדבר כ, כט) 'ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל'". עד כאן.
ועל ידי משה היו עם אחד לגמרי. כמו שאדם אף שאבריו וחלקיו הם רבים, והם מתחברים כמו שהוא הגוף, לא נקרא שם אדם אחד עליו, רק על ידי הנפש, שהוא צורה לאדם, כי הצורה היא אחת. ודברים אלו הם דברים ברורים מאוד, למי שיבין דברי חכמה. ולכך היו ישראל על ידי משה לעם אחד. כי על ידי אהרן נתקשרו ולא היה פירוד ביניהם, ומשה היה מלך להם (זבחים קב. ) והוא נחשב צורה לישראל, כמו מלך שנחשב צורה לעם. ולפיכך היו[1] כל דבריו של משה במשפט, כמו המלך אשר נאמר עליו (משלי כט ד) "מלך במשפט יעמיד ארץ". והבן הדברים האלו מאוד.
ולעתיד תהיה הגאולה גם כן על ידי שניים, האחד הוא המלך המשיח, שהוא יהיה מאחד ישראל, והוא כמו צורה שעל ידו נעשה אחד, כמו שהיה משה, וכך יהיה מדרגת המלך המשיח. והשני אליהו, שלא יהיה ענינו, רק לחבר ולקשר ולסדר את ישראל הכל בחיבור אחד. ובסוף מסכתא עדיות (משנה עדיות ח ז):
- "אמר רבי יהושע: מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי, ששמע מרבו, ורבו מרבו, הלכה למשה מסיני: שאין אליהו בא לטמא ולטהר, לרחק ולקרב, אלא לרחק המקורבים בזרוע, ולקרב המרוחקים בזרוע. משפחת בית צריפה הייתה בעבר הירדן, וריחקוה בני ציון בזרוע. ועוד אחרת הייתה שם, וקרבו בני ציון בזרוע. כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר ולרחק ולקרב.
- רבי יודא אומר: לקרב אבל לא לרחק.
- רבי שמעון אומר: להשוות המחלוקת.
- וחכמים אומרים: לא לרחק ולא לקרב, אלא לעשות שלום ביניהם, שנאמר (מלאכי ג, כג-כד) 'הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא וגומר, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם'."
וביאור עניין זה, שיהיה מלך המשיח מלך כמו שאמרנו. ועוד יהיה להם אליה[ו] זכרונו לברכה, שיהיה מסדר אותם עד שיהיו מקושרים. ולפיכך אליהו זכרונו לברכה, בא לקרב ולרחק אותם שהם מרוחקים בזרוע, ואותם שהם מקורבים בזרוע, וסדר המשפחות והשתלשלות שלהם, הוא סדר וחיבור אל ישראל. ולפיכך בא לקרב אשר מרוחקים בזרוע, ולרחק המקורבים בזרוע. ולפי זה פירש "והשיב לב אבות על בנים ובנים על אבות", שידעו סדר ייחוסם והשתלשלות שלהם: מי הוא אב של זה, ומי הוא בנו. וזהו "והשיב לב אבות על בנים ובנים על אבות". כל עניין זה קישור וחיבור ישראל. ולפיכך מקרב את מי שראוי לקרב, ולרחק את מי שראוי לרחק, עד שיהיה עניין ישראל מסודר כראוי, ויהיו אחד על ידי זה לגמרי, ולא יעבור זר בתוכם. ולדעת רבי יודא, מפני שאליהו זכרונו לברכה לא יבא רק לטוב, ולא לרעה. ולפיכך לא יבוא רק לקרב, ולא לרחק, שזהו אינו ראוי למידת אליהו, שהוא הטוב.
ולדעת רבי שמעון יבא להשוות המחלוקת. שזה הדבר ראוי לאליהו, כמו שהיה מידת אהרן כמו שהתבאר, שהיה משוה הכל. ולפיכך אליהו יהיה משוה המחלוקת, שלא יהיה מחלוקת עוד בישראל, ובשביל זה ישלח אליהו. ולפי זה פירש הכתוב "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבות" - רצה לומר שיסיר מהם המחלוקת, ובזה שייך לומר "והשיב לב אבות על בנים". ורצה לומר, שמתחלה אף בין אבות ובנים היה מחלוקת, ועתה "והשיב לב אבות על בנים, ובנים על אבות".
וחכמים אומרים שיבוא להרבות שלום בעולם. כלומר מעלה שלו יותר עליונה, ולא לבד להסיר המחלוקת, כי לפעמים אין מחלוקת, מכל מקום אין שלום, שיהיה להם לב אחד לגמרי. וראוי שיהיה העולם בלב אחד, כמו אבות ובנים שהם אחד לגמרי, וזהו תכלית האחדות. ולפיכך אמר שיעשה אליהו שלום בעולם, לקרב את ישראל בחיבור גמור. ולדברי הכל, עניין אליהו זכרונו לברכה, הוא הסדר והקישור שיהיה על ידו לישראל.
ובמדרש:
- "בחמשה מקומות אליהו זכור לטוב חסר וי"ו: חד 'מלאך ה' דבר באליה' (ר' מלכים ב א ג), וחד 'וילך אליה ויאמר איש בעל שער' (ר' מלכים ב א ד), וחד 'ויאמר אליה אם איש אלקים אנכי' (ר' מלכים ב א יב), וחד 'ויאמר אליהם אליה התשבי הוא' (ר' מלכים ב א ח), וחד 'הנה שולח לכם את אליה' (מלאכי ג, כג). ובחמשה מקומות יעקב מלא בוי"ו: חד הך דהכא. וחד 'את זרע יעקוב אם אמאס' (ר' ירמיהו לג כו), וחד 'ושב יעקוב ושקט' (ר' ירמיהו מו כז), וחד 'הנני שב את שבות יעקוב' (ר' ירמיהו ל יח), וחד 'לא כאלה חלק יעקוב' (ר' ירמיהו נא יט). וזה רומז על שנתן אליהו ליעקב עירבון. וכתיב (משלי ו א) "אם ערבת לרעיך תקעת לזר כפך וגו'". והנה היד יש בו חמשה אצבעות היד. ולכך נמצא חמשה ואוי"ן אצל יעקב, כי האצבע דומה לוי"ו, ונתן לו כף על זה, והוא הערבות שנתן ליעקב. ועוד דכתיב "תקעת לזר כפך", ובמסכת אהלות (פ"א, מ"ח) מונה שלשים אברים בפיסת היד. וחמשה וואוי"ן הם של[ש](מ)ים."
וכוונת המדרש הזה, כי אליהו לא נברא, רק לגאול את ישראל. וכל זמן שאין גומר דבר זה אליהו, הנה נחשב חסר, ולכך חסר בחמשה מקומות. ונמצאים אלו ואוי"ן אצל יעקב, שהשלמת אליהו נמצא אצל יעקב. וזה כאשר יגאל את בניו, ובניו של יעקב נגאלין בזכות יעקב, כמו שרמז במה שכתוב "וזכרתי בריתי יעקב" (ויקרא כו, מב), מקדים את יעקב בגאולה אחרונה. לכך יעקב הוא מלא בחמשה מקומות, מפני שהוא משלים את אליהו, שהוא חסר בחמשה מקומות. ונראה כי עיקר הרמז בזה, כי אם לא היה אליהו שעל ידו תהיה הגאולה, לא הייתה הגאולה האחרונה. וכן אם לא היה יעקב, לא הייתה הגאולה האחרונה. לכן נטל יעקב אות משם אליהו, לחבר את יעקב ואליהו ביחד, לומר כי יעקב נטל אות אחת משמו של אליהו לעירבון, שיבוא ויגאל בניו.
- ^ במקור נכתב "היה"