נצח ישראל/מו
מתוך: נצח ישראל (מהר"ל)/כול הספר (עריכה)
ממה שהתבאר יש לך לדעת, כי ענין המשיח וההנהגה שתהיה בעולם, שיהיה העולם בשלימות, לא כמו שהיה העולם הזה, רק הויה אחרת. ובפרק השואל (שבת קנא ב):
- "וזכור[1] בוראך בימי בחורותך עד אשר לא יבואו ימי הרעה" (קהלת יב א) - אלו ימי הזקנה. "והגיעו שנים אשר תאמר, אין לי בהם חפץ"[2] - אלו ימי המשיח, שאין בהם לא זכות ולא חובה", עד כאן.
ופירוש ענין זה, שהדבר אשר הוא בפעל אינו יוצא עוד לפעל, אחר שכבר הוא בפעל, ולכך העולם הזה אשר אנחנו בו, אשר אינו בשלימות, וכיון שאינו בשלימות, אפשר בו החטא, שישנה האדם דרכו לחטוא. אבל ימי המשיח, כבר העולם בפעל השלימות, לכך לא יהיה קנין זכות, הוא היציאה אל הפעל, ולא חטא לשנות האדם את מעשיו ממה שנברא עליו האדם, כיון שכבר הוא בשלימות הגמור, אין כאן שנוי, רק יהיה הכל כאשר הוא, כי הכל יהיה בפעל.
ויראה שאין לומר שלא יהיו ישראל קונים עוד שלימות ומעלה לימות המשיח, רק שלא יוכל הרשע לשנות מעשיו שיהיה צדיק. ודבר זה נקרא יציאה לפעל, אחר שהיה רשע כבר, שיהיה מעתה צדיק. ולכך הכתוב מזהיר האדם, שיהיה צדיק קודם שיתגלה המשיח, שאז בודאי אפשר שהחוטא יחזור בתשובה. אבל לימות המשיח לא יוכל לעשות תשובה, כי אין שם שנוי, שישנה עצמו מרע לטוב שיהיה הרשע צדיק, או מטוב לרע. אבל אם כבר הוא צדיק, אז בודאי אפשר שיקנה שלימות ומעלה יותר. והדעת נותן כך, כי אין ימי המשיח שיהיה העולם שכלי לגמרי, ויהיו כמו מלאכים נבדלים, שהרי יהיו אוכלים ושותים, ואינו עולם המשיח כמו עולם הבא. ולפיכך בודאי שייך בו קנין מעלה, רק שלא יהיה דבר זה שיהיה האדם משנה מעשיו מן הרע אל הטוב, או מן הטוב אל הרע. כי בודאי אם הוא רשע כל ימיו, אם יראה בימות המשיח, הטוב שיעשה השם יתברך לישראל, בודאי יחזור בתשובה כדי לקבל הטוב, ודבר זה אין נקרא תשובה כלל. ולכך אמר הכתוב שיעשה תשובה קודם זמן המשיח, שזה נקרא בודאי תשובה שלימה. אבל התשובה שהיא כאשר יתגלה המשיח, אין זה תשובה. אבל מי שהיה כבר צדיק כל ימיו, לא התחיל בתשובה בשביל הטוב שהשם יתברך עושה לצדיקים, רק כבר היה לפני ביאת המשיח צדיק, בודאי יקנה יותר מעלה אף בזמן המשיח.
ויש לפרש כי זה ענין מצות עירוב תבשילין. שיום טוב הסמוך לשבת מניח עירוב תבשילין מבעוד יום קודם יום טוב, ואז אף ביום טוב יכול לתקן מאכלו לשבת (ביצה טו ע"ב). כי מה שצריך לתקן סעודות שבת קודם שבת, רמז הוא שהשבת מענין עולם הבא, "ומי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, ומי שלא טרח בערב שבת מה יאכל?" [3] ויום טוב הסמוך לשבת, הם ימים טובים שיש לאדם, כמו ימי המשיח, וכל ימים טובים שיש לאדם. ואז לא יבשל בתחלה בהן לשבת, שאין יום טוב מכין לשבת (ביצה ב ע"ב), שיהיה מתקן בו, בימות המשיח שהם ימים טובים, או שאר ימים טובים שיש לאדם, לא יכול לתקן מה שיאכל לעולם הבא. שזה אינו, שאם מקיים מצות ומעשים בשביל שיש לו הרבה טובות, והוא מקיים מצות, אין זה כלום. לכך אין מבשלין מתחלה מיום טוב לשבת. וכמו שאמר הכתוב על איוב שהיה ירא אלהים (איוב א ח):
- אמר השטן (איוב א ט-יא) "החנם איוב ירא אלהים. הלא אתה שכת בעדו ובעד ביתו ובעד כל אשר לו מסביב, מעשה ידיו ברכת, מקניהו פרץ בארץ ואולם שלח נא ידך וגו'"[4].
ולפיכך האדם אם הוא צדיק מפני הטוב, אין זה דבר. ולכך אין מתקנין מיום טוב לסעודת שבת, רק אם התחיל לבשל לפני יום טוב, הוא מבשל אף ביום טוב, שזה מוכח שלא בשביל יום טוב הוא מבשל לשבת, עד שלא יהיה רשאי לבשל מתחלה לשבת, שהרי התחיל כבר לפני יום טוב.
ועל ענין זה נראה לפרש מה שאמרו בפרק "אמר להם הממונה" (יומא כח ב):
- "אמר רב ואיתימא רב אסי, קיים אברהם אפילו עירוב תבשילין, שנאמר (בראשית כו ה) 'ותורותי', אחד דברי תורה, ואחד דברי סופרים".
ולמה אמרו דוקא מצוה[5] זאת, אבל מפני שבא לומר כי אברהם קיים כל התורה כולה, ויש לחשוב מה בכך שקיים כל התורה כולה, הרי כל ימיו של אברהם היה בטובה, וכמו שאמר הכתוב (בראשית כד א) "וה' ברך את אברהם בכל", ולא היה לו צער כמו שהיה ליעקב וליצחק. שיצחק היה בעל יסורין כל ימיו, ויעקב אמר (בראשית מג יד) "אל שדי - שאמר לעולמו די, יאמר לצרתי די" - שמעולם לא נח ולא שלו (ב"ר צב, א). ולא כן היה באברהם, שמת בשיבה טובה[6], וכמו שהארכנו בחבור גבורות ה'. ולפיכך אמר שקיים עירובי תבשילין, דכל קיום המצות היה על דרך זה, שקודם זה כבר נתנסה ואם כן התחיל קודם יום טוב לתקן לשבת. נתנסה שהושלך לכבשן האש[7] וכמה ניסיונות, ואז היה קונה שלימות ומעלה אף בימים טובים, שהיה לו הטוב בעולם הזה.
וכהאי גוונא וכמו זה אמרי אמרו בפרק ב' דיבמות (כד ע"ב):
- "תנו רבנן שנו חכמים: אין מקבלים גרים לימות המשיח. כיוצא בו, לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה. אמר רבי אלעזר: מאי קרא, (ישעיהו נד טו) 'הן גור יגור, אפס מאותי, מי גר אתך, עליך יפול.' - מי גר אתך בעניותך - הוא דעלך יפול, אבל אידך לא".
הרי לך שאין מקבלים גרים כאשר יהיו ימי הטוב, לפי שאין לעשות התחלה מימים טובים, כי בודאי אדם בזה הוא עובד השם יתברך כאשר יראה הטוב. ולפיכך צריך שיהיה תחלתו קודם, ואז יקנה עולם הבא אף בימים טובים.
אמנם מה שאמר שאין בהם לא זכות ולא חובה (שבת קנא ע"ב), אין לפרש כך. כי תינח טוב זכות ליכא אין, אבל חובה אמאי מדוע אינו לימות המשיח. ולפיכך נראה כמו שאמרנו, כי לדעת הברייתא יהיה לימות המשיח העולם בשלימות ובפעל לגמרי, וכאשר העולם בשלימות ובפעל אין בו שנוי כלל, ולמה יחטא, והכל הוא עומד כפי מה שהוא, ואין בו קנין שלימות. ובשביל השלימות שיהיה בעולם יסולק יצר הרע, כי יצר הרע הוא החסרון שהוא בעולם. וכאשר בימי המשיח יסולק יצר הרע, וכדכתיב (דברים ל ו) "ומל ה' אלהיך את לבבך וגו'", לכך אין בו חובה. וכן ממילא כאשר אין יצר הרע אין כאן זכות, כמו שאמרו במסכת יומא (סט ב) "כלום בראת יצר הרע רק כדי לקבל אגרא שכר וכו'". לכך לא יהיה זכות ולא יהיה חובה.
אמנם מכל מקום נראה כי סבירא ליה לברייתא ברייתא משנה חיצונית שאין קנין מעלה לימות המשיח, היינו שיקנה מה שירצה כמו שהוא הענין קודם ימות המשיח, שאם ירצה להיות צדיק גדול ולקנות מעלה יתירה, יקנה כל אשר ירצה. אבל לימות המשיח לא יכול לקנות כאשר ירצה, רק כפי אשר סידר השם יתברך, שיקנה כל אחד ואחד לפי מעלתו ומדריגתו, וזה בקיום המצות ועשיית[8] רצונו יתברך. אך שיהיו הכל עובדים את ה' במצותיו, ולא יהיה לאחד מהם כח להוסיף על מה שנברא עליו לקנות מעלה יותר, ולא יהיה תולה בבחירתו לעשות כך. [זה אינו][9] כי אין נראה כלל שלא יקנו מדריגה יותר לימות המשיח ממה שהיה להם קודם, כך הוא דעת הברייתא. ופירוש זה נכון וברור.
ורש"י פירש שם (שבת קנא ע"ב) דאיירי שעוסקים במצות הצדקה, שלא יהיה זכות במצות הצדקה, לפי שהכל יהיו עשירים, ולכך אין בו זכות וחובה, ואינו נראה כלל. דעל זה לא אמר "ימים שאין חפץ בם" בשביל שאין כאן מצות הצדקה - שכולם יהיו עשירים. ועוד, קרא הפסוק, התורה לא איירי במצות הצדקה בלבד, אלא בכל המצות איירי. והא דקאמר (שם) ופליגי אדשמואל, דאמר שמואל: "אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, שנאמר (דברים טו יא) 'כי לא יחדל אביון מקרב הארץ'", לא מייתי מביא זה רק דמזה לומדין שיהיה חסרון בעולם, שהרי כתיב "לא יחדל אביון מקרב הארץ", והוא הדין שאר דברים יהיו נוהגים גם כן, כמנהגו של עולם. וכן הא זה דאמר (שבת קנא ב) "עשה עד שאתה מוצא, ומצוי בידך לעשות", לא איירי לענין הצדקה, רק בכל המצות. והכי פירושו: "עשה עד שאתה מוצא" - המצות, שמא לא יהיה לך פנאי לעשות. ולכך כאשר מוצא ומצוי לך לעשות, עשה המצות. "ועודך בידך" לעשות קודם ימי הזקנה, כי אז לא תוכל לעשות. כך נראה.
ואפילו לשמואל דסבירא ליה שסובר לו דיהיה יצר הרע בעולם, אין ספק דגם שמואל סבירא ליה כי יהיה העולם בשלימות, והכתוב אומר (דברים ל ו): "ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך וגו'". רק דסבירא ליה דמכל מקום עדיין נמצא היצר הרע, רק שאינו אלא בפרטים, אבל הכלל לימות המשיח יהיו צדיקים ולא רשעים. ויקויים (ר' דברים טו, ד) "אפס[10] לא יהיה בך אביון", כי ימצא[ו] פרטים שלא יהיו צדיקים. וזה החילוק שיש בין הברייתא ובין שמואל: כי הברייתא סוברת דבין יחיד בין רבים, לא יהיה בהם זכות וחובה. אבל לשמואל בודאי יהיה החטא נמצא ביחידים. ומכל מקום אי אפשר שיהיו חוטאים הרוב, שכבר אמרנו לך כי ימי המשיח הוא שלימות כלל העולם. הרי כי לפי דעת הכל יהיה לימות המשיח הויה חדשה שלא מענין עולם הזה, ולכך נמצא לחכמים (סנהדרין צט. ) שהיו אומרים כי ימי המשיח הוא כמו עולם הזה, לפי שהוא עולם בפני עצמו.
ובפרק חלק (סנהדרין צט א):
- "תניא למדנו בברייתא, רבי אלעזר אומר: ימות המשיח ארבעים שנה, שנאמר (תהלים צה י) 'ארבעים שנה אקוט בדור'. רבי אלעזר בן עזריה אומר: שבעים שנה, שנאמר (ישעיהו כג טו) 'והיה ביום ההוא, ונשכחת צור מעיר שבעים שנה כימי[11] מלך אחד', איזהו מלך מיוחד, הוי אומר זה משיח. רבי אומר: ג' דורות, שנאמר (תהלים עב ה) 'יראוך עם שמש ,ולפני ירח דור דורים'. רבי הילל אומר, אין להם משיח לישראל, שכבר[12] אכלוהו בימי יחזקיהו. אמר רב יוסף: שרי ליה מרי יתיר לו אדונו - כלומר ה' לרבי הילל, חזקיה אימת הוה מתי היה - בבית ראשון, ואילו זכריה קא היה מתנבי מתנבא בבית שני, ואמר (זכריה ט ט) 'גילי מאוד בת ציון, הריעי מאוד בת ירושלים, הנה מלכך יבא לך, צדיק ונושע'. תניא אידך, רבי אלעזר אומר: ימות המשיח ארבע מאות שנה, שנאמר (תהלים צ טו) 'שמחינו כימות עיניתנו וגומר', וכתיב (בראשית טו יג) 'ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה'. רבי אומר: שס"ה שנים, כמנין ימות החמה, שנאמר (ישעיהו סג ד) 'כי יום נקם בלבי'. תניא אבימי בריה בנו דרבי אבהו: ימות המשיח לישראל שבעת אלפים שנה, שנאמר (ישעיהו סב ה) 'כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך'. אמר רב יודא אמר שמואל: ימות המשיח כמיום שנברא העולם ועד עכשיו, שנאמר (דברים יא כא) 'כימי השמים על הארץ'. רב נחמן אמר: כימי נח עד עכשיו, שנאמר (ישעיהו נד ט) 'כי מי נח, זאת לי, אשר נשבעתי'".
וביאור מחלוקתם, כי סבירא לרבי אלעזר כי המשיח אינו, רק שיוציא אותם מן הגליות, ואחר שהוציא אותם מן הגליות יהיה הקב"ה בעצמו ובכבודו מנהיג את ישראל. ודבר זה יהיה עוד מעלה יותר, רק כי עיקר ההוצאה מן הגלות הוא על ידי משיח. ולכך ימי משיח ארבעים שנה, כי תהיה ההוצאה מן הגלות עד שיבואו לכלל מנוחה והשקט ארבעים שנה, כמו שהיה כשיצאו ממצרים, שהיו ארבעים שנה במדבר עד שבאו לכלל מנוחה.
ומי שאמר שבעים שנה "[כ]ימי מלך אחד וכו'" (ישעיה כג, טו), אין הכתוב תולה צור במלך המשיח, דמאי ענין צור למלך המשיח. רק שהכתוב אומר כי תהיה נשכחת צור [כ]ימי מלך אחד, רוצה לומר המלך שהוא מיוחד, ויש לו המשך מלכות כראוי. ואין מי שראוי למלכות כמו מלך המשיח. ולכך אמר "כימי מלך אחד" זהו מלך המשיח. וסוף סוף המשך המלכות שראוי למלך המשיח הוא שבעים שנה. ולפיכך[13] אי אפשר שתהיה מלכות של משיח פחות מן שבעים שנה, שאם לא כן יהיה חסר מלכותו של משיח. וכן למאן דאמר למי שאמר שלשה דורות, שכך ראוי, שעד שלשה דורות נחשב כמו דור אחד, כדכתיב (בראשית כא כג) "לי ולניני ולנכדי", והם שלשה דורות, דהיינו הוא ובנו ובן בנו יהיה מלכותו. [ו]אם לא כן, היה חסר מלכותו. אבל יותר משלשה[14] דורות הוא מלכות אחר.
ומה שאמר הילל "אין משיח לישראל", חס ושלום לא היה כופר במשיח, [אלא] היה סובר שהשם יתברך יגאל אותם בעצמו. ואי תימא ואם תאמר, אם כן אמאי מדוע קאמר "שרי ליה מריה". דאין זה קשיא, דכל מי שאומר דבר ונראה סתירה מבוארת בכתוב, נאמר עליו "שרי ליה מריה". דבר זה מצאנו גם כן בשאר מקומות. תדע לך, דהא למאן דאמר ימי המשיח ארבעים שנה, או שלשה דורות, מה יהיה אחר כך. אלא אחר שכלו ימי המשיח, יהיה השם יתברך מנהיג אותם, או שישפוך רוחו על כל בשר, ויהיו כולם חכמים, כולם יודעים את התורה אחר כך. וכך הוא דעת הילל שאמר שאין משיח לישראל, רוצה לומר כי יהיו נגאלים על ידי השם יתברך, ולא על ידי המשיח. ואל תאמר כלל כי לדעת הילל היו כל הבטחות הטובות נאמר על יחזקיה[ו] חס ושלום, שלא היו הטובות בימי יחזקיהו כל כך. אך רוצה לומר כי לא יהיה משיח לישראל, כי מעלת המשיח מעלה[15] מיוחדת, שהשם יתברך מפיל שונאיו לפניו. וקאמר שדבר זה לא יהיה לישראל, שכבר אכלוהו בימי יחזקיהו. וכמו דסבירי להו להנך תנאי לאלו התנאים שיהיה אחר דורו של המשיח, כך סבירא להילל שיהיה בתחלת הגאולה, גם כן כך. ולכך קבע דברי הילל אחר דבריהם, והפסיק בדברי הנך תנאי דאמרי, כי ימות המשיח גדול מאוד, כדלקמן.
"שמחינו כימות עניתנו". פירוש עינוי הקצוב, לאפוקי להוציא גלות אדום שאין קצבה ידוע[ה]. ועוד, כי גלות שאר מלכיות נקרא גלות ולא עינוי. אבל עינוי לא היה רק במצרים, כדכתיב (בראשית טו יג) "וענו אותם ארבע וכו'". וכנגד זה ימי השמחה, שאלמלא לא היה שמחה כנגד העינוי, היה חס ושלום הרע יותר בעולם מן הטוב, דלא מצאנו ארבע מאות שנה טוב כמו שהיו במצרים ארבע מאות שנה עינוי, כדכתיב מפורש. ואי אפשר שלא יהיה הטוב בעולם כמו הרע. ולפיכך אמר ימי המשיח ארבע מאות שנה.
ולמאן דאמר שס"ה שנה, הוא ענין גדול מאוד. כי הגאולה האחרונה בערך הגאולה הראשונה, היא כמו ערך החמה אל הירח. וזה כי הלבנה היא מאירה וחוזרת ומאפלת, וכך היתה גאולה ראשונה, שאחר הגאולה היה חושך של גלות, כמו הלבנה שמאירה וחוזרת ומאפלת. אבל הגאולה האחרונה שהוא תמיד, ואין לה הפסק, {לכך גאולה אחרונה} נגד החמה, שהיא נשארת כך תמיד בלא שנוי. ולכך אמרו כי ימי המשיח שלש מאות ששים וחמש שנים, נגד ימי החמה. וכן תמצא במדרש (שמות רבה טו כו):
- "החודש הזה לכם" (שמות יב, ב) - עד שלא הוציא הקדוש ברוך הוא את ישראל ממצרים הודיע להם שאין המלכות עומדת להם אלא שלשים דור, שנאמר "החודש הזה לכם". הלבנה שלשים יום, ומלכות ישראל שלשים דור. הלבנה מתחלת להאיר יום ראשון של חודש, וכל שהיא הולכת ומאירה עד ט"ו יום שלה - מתמלא, ומט"ו ואילך מתחסר, ובשלשים אינה נראת. כך ישראל, מאברהם עד שלמה ט"ו דור, אברהם התחיל להאיר כו'". ומפני כי הלבנה יש לה כל יום אור בפני עצמו, ולכך היה הגאולה ל' דורות כנגד הלבנה, לא שלשים שנה. כי כן כל דור ודור הוא בפני עצמו. אבל הגאולה האחרונה שס"ה שנה.
ולמאן דאמר שבעת אלפים שנה, שנאמר (ישעיהו סב ה) "כמשוש חתן על כלה". פירוש שמחה שלימה, שהרי החתן ראוי שיהיה לו שמחה שלימה עם אשתו, לכך שמחתו שבעת ימים. ויומו של הקב"ה אלף שנה (ב"ר ח, ב), וזה הזמן יִשמח השם יתברך עם ישראל שמחה שלימה, שבעת אלפים שנה. שכל שבעה הוא מספר שלם, וזה ידוע. ולמאן דאמר "מיום שנברא העולם וכו'". פירוש, כי ימות המשיח עולם בפני עצמו, ולכך הוא שקול כמו מן בריאת עולם עד המשיח. אף על גב כי שמואל אמר (שבת קנא ע"ב) "אין בין עולם הזה לימות המשיח" משמע "רק שעבוד מלכיות", מכל מקום מדאמר שמואל "אין בין עולם הזה לימות המשיח", משמע דכל אחד נחשב עולם בפני עצמו.
ולמאן דאמר מן המבול, לפי שנחשב עולם חדש מן המבול ועד עתה. וכאשר נאמר כי עולם המשיח עולם בפני עצמו, שזה עולם המשיח לעולם שלפניו, וזה העולם הוא מן המבול עד עכשיו, שזה נחשב עולם חדש בפני עצמו, וכזה יהיה ימות המשיח. ודבר זה מבואר.
- ^ במהדורת לונדון ציטוט שונה של הפסוק זכור בלי וו
- ^ במהדורת לונדון שיכול אותיות בפסוק "חפץ בהם" במקום "בהם חפץ".
- ^ על פי בבלי מסכת עבודה זרה ג א: "אמר להן הקדוש ברוך הוא שוטים שבעולם מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת מי שלא טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת?"
- ^ במקור הציטוט קצת שונה:(ט) הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים. (י) הֲלֹא אַתָּה שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל אֲשֶׁר לוֹ מִסָּבִיב מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ, וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ. (יא) וְאוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ אִם לֹא עַל פָּנֶיךָ יְבָרְכֶךָּ:
- ^ במהדורת לונדון מצות
- ^ עיינו בבראשית טו טו
- ^ עיינו בפסחים קיח א
- ^ במהדורת לונדון "ועשיות"
- ^ חסרים פה מילה או שתיים
- ^ במהדורת לונדון אפם
- ^ במהדורת לונדון "בימי"
- ^ במהדורת לונדון "כי כבר"
- ^ במהדורת לונדון "ולפיכ"
- ^ במהדורתלונדון "מן שלשה"
- ^ במהדורת לונדון "מעלת"