נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/קלו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קלו עריכה
תשובה
לכבוד אהובי ידידי וחביבי הרב המאה"ג חריף ושנון כבוד שמו מוהר"ר ליב נר"ו אב"ד וד"מ דק"ק לאשיץ:
ע"ד המקוה אשר שאל שהוא מקוה העשוי ע"י צינורות הנמשכים מן המעיין כפי המבואר בסימן ר"א סעיף ל"ו בהגה"ה ושאל אם צריך להיות במקוה ארבעים סאה. וכתב מעלתו דהדבר פשוט שא"צ מ' סאה אבל לפי פירוש הר"ן במשנה פ"ה דמקואות מעיין שהיה מושך כנדל הביאו הב"י בדפוס ברלין הישנים דף קע"ט ע"ג מוכח דאם אין המעין הולך בלא"ה שמה צריך מ' סאה ע"כ דברי מעלתו. ובאמת הר"ן מיירי לענין טבילת כלים דאינו מטהר בכ"ש אבל לטבילת אדם דאפי' במעיין בעינן מ' סאה אלא שיש חילוק בין מעיין למקוה דמקוה מטהר באשבורן ומעיין בזוחלין א"כ מקוה זו שהוא באשבורן אף שאין כאן מ' סאה באשבורן מהני חיבור המעין לצרף למ' סאה אף שאין כולם באשבורן כיון שעכ"פ במקום שטבל טובל באשבורן. מ"מ אף שאין הדבר מפורש בר"ן סברתו נכונה ויש להחמיר דבעינן מ' סאה כלם באשבורן:
ואמנם אם יוכל למלא מקוה זה מים שאובין עד שיהיה כאן מ' סאה אז יש חילוק אם הקנים הממשיכים מים מהמעין באים למי המקוה תוך המים ודאי שמחברין אותן למעיין ונטהרו השאובים והרי יש כאן מ' סאה באשבורן אבל אם הקנים גבוהים מהמים ושופכים מלמעלה למטה המקוה פסולה ואין זה חיבור שאין הזוחלין מערבין כמבואר בסעיף ס' והש"ך בס"ק פ' בסופו. לדעתי אחר מחילת כבודו שגה בזה שהחליט שכיון שנקובים כשפופרת הנוד הוי חיבור וכתבתי בגליון הש"ך שלי דלא קשה מידי דלקמן סעיף ס' מבואר שאין הנזחלין מערבין וק"ו בזה. כן כתבתי בגליון הש"ך. ומ"ש שיש במקוה ההוא רפש וטיט וכתב מעלתו אף שאינו כטיט היון מ"מ מה לנו לדבר זה לכתחלה עכ"ל מעלתו. ואני אומר דבודאי היכן שיש מקוה אחר אין לטבול בזה כי אף שאינו כמו טיט היון אעפ"כ צריכה האשה בשעת טבילה להזדקר לקפוץ באויר בעודה תחת המים, וז"ל בגליון הש"ך שלי בסימן קצ"ח ס"ק ס"ז שכתב הש"ך ואפשר על זה סמכו עכשיו כו' וכתבתי על הגליון ועכ"פ צריכה להגביה רגליה בשעת טבילה כדמשמע בש"ך ס"ק מ' ע"ש. וקרוב לודאי שאין הנשים נזהרות בזה ולכן יישר כחו וחילו של מעלתו שתקן מקוה אחר וביטל מלטבול במקוה זו, והיה זה שלום כנפשו ונפש ש"ב, אוהבו נאמנו: