נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/קיט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קיט עריכה
תשובה
שלום לכבוד אהובי תלמידי. הותיק ומובהק חביבי וידידי הרב הגדול המופלג כבוד שמו מוה' דוד נר"ו אב"ד דק"ק יעמניץ:
מכתבך קבלתי. ואשר שאלת באשה שהרגישה בלילה שנפתח מקורה ובדקה עצמה בעד שאינו בדוק ובשחר נמצא על העד פחות מכגריס מראה אדום ונסתפקת אם נימא דכיון שאינו בדוק הוא הלא מבואר בסימן ק"צ סעיף ל"ו שאינו מטמא אלא כשיש בו כגריס ועוד אי נימא דכאן כיון שהרגישה שנפתח מקורה מיד טמאה ולא תלינן שההרגשה היה ממראות טהורות אלא שנתייבש על העד עד שאינו ניכר ע"כ דברי שאלתך. וכתבת שדברת מזה עם איזה למדן שם ואמר ששמע גדולי זמננו מקילים בזה: הנה שאלתך היא שאלת חכם שהיא חצי התשובה אבל זה הלמדן שכתבת שאמר ששמע שגדולי זמננו מקילים בזה יפה קרא אותם גדולי זמננו אשר בעו"ה נגדע לעפר קרן התורה וכל הגדולה בזמננו אינה מצד חכמת התורה אבל מתגדלים בנימוסיות ובטבעיות ובידיעות ספרים חיצונים ואלה מתגדלים בריקוד ואלה בזמר ואינם יגעים בתורה כלל ומספחת הזה פשתה בדור. ולכן לא תשים לב למה שאומרים בשמם איזה הוראה:
והנה נדבר אנחנו בדין הזה ולכאורה דבריך הם חסרים תבלין ואמנם אני אפרש דבריך. והנה בש"ע בריש סימן ק"צ שאם הרגישה ובדקה ולא מצאה כלום טמאה וכתב הט"ז בס"ק ג' בשם תה"ד דהרגשה דאורייתא היא כל זמן דליכא למתלי במידי אחרינא ע"ש בט"ז וכיון דהרגשה דאורייתא היא אי אפשר להקל כי אם שיש בירור שהיה במידי אחרינא דהיינו שמצאה תיכף מראה טהור אבל למימר אולי היה מראה טהור ונתייבש אי אפשר לטהר הרגשה. ואמנם דבריך נכונים אם לא מצאה בשחר שום דבר היה סברא לטהר והוא ע"פ שכבר כתבתי לך זה יותר מעשר שנים אשר שאלתני באשה שהיה נדמה לה בלילה בשינה שהרגישה פתיחת מקורה ואמנם היה ספק אצלה אם זה היה רק חלום בעלמא או היה הרגשה באמת ואז הארכתי בתשובתי והוכחתי כמה הוכחות לסתור דברי התה"ד מדברי התלמוד ומדברי התוספות ושם החלטתי שגם התה"ד לא קאמר הרגשה דאורייתא שהיא ודאי אבל כוונתו ספק דאורייתא והוא לחומרא והארכתי שם מהו הספק אם שמא ההרגשה היתה בלי שום ראיה ולא יצא דבר מהמקור או שמא יצא ואם יצא ודאי הוא דם טמא כפי סברת הראב"ד שרוב דמים שבמקור טמאים או דלמא הספק הוא באופן זה שזה ודאי שבשעת ההרגשה יצא איזה דבר מהמקור כי פתיחת המקור מעצמו בלי שיצא משם שום דבר הוא דבר רחוק והספק הוא שמא יצא מראה טמא שמא יצא מראה טהור ודלא כהראב"ד. ושם הרחבתי הדבור בזה. בטוח אני בך שכל מה שכתבתי לך מיום שנפרדת מבית מדרשי הכל שמור אצלך דרשהו ותמצא. (עיין לעיל בתשובה הקודמת):
ועתה אני אומר שלומר שמה שיצא בשעת ההרגשה תיכף נאבד לגמרי עד שלא תמצא על העד שתבדוק תיכף סמוך להבדיקה שום דבר הוא דבר שאינו מצוי אחר שאין לומר שמא חפהו שכבת זרע מהי תיתי לא תמצאנו בבדיקה והרי חזינן דביש לה וסת קבוע אם בדקה אח"כ ומצאה טהורה הרי היא טהורה ולא חיישינן שמא ראתה ונאבד ואפי' למ"ד וסתות דאורייתא עכ"פ אם בדקה תיכף כשיעור וסת ומצאה טהורה הרי היא טהורה ולא חיישינן שנאבד מיד דהרי לאוקימתא דר' זירא בדף ט"ז ע"א גם רב סובר וסתות דאורייתא ואפ"ה סובר אם בדקה כשיעור וסת ומצאה טהורה טהורה והלכה כרב באיסורי ורנב"י דמוקי פלוגתייהו בוסתות בא להקל יותר דמהני לרב בדיקה אפילו אחר זמן כיון דוסתות דרבנן ושמואל פליג בהא אבל אם בדקה מיד כשיעור וסת לרנב"י אפי' לשמואל טהורה וא"כ קשה למה כאן אם בדקה ולא מצאה כלום טמאה ולמה לא חילק בריש סימן ק"צ בין בדקה כשיעור וסת ובין בדקה אח"כ * [הגה"ה מבן המחבר בש"ע י"ד שלי בסימן ק"ץ סעיף א' בדברי המחבר ואם הרגישה כתבתי על הגליון וז"ל שם הרגשה זו ר"ל דהרגישה שנפתח מקורה וגם הרגישה זיבת דבר לח ודקדק במה שכתב שנפתח מקורה להוציא דם ולא כתב סתם שנפתח מקורה וכן משמע דברי תה"ד סימן רמ"ו שממנו הוציא דין זה והשאלה היה שם באשה שהרגישה שנפתח מקורה להוציא דם ובדקה ומצאה לחלוחית לבן כמראה בגד לבן שנפל עליו אבק והשיב דאם לא היתה מוצאת כלום אז יש לטמא דודאי יצא דם ונתקנח דהרגשה דאורייתא אבל אם מצאה מראה טהור אז תלינן דהרגשה היה מחמת ליחה הטהורה ע"ש. וזה כוונת הש"ך כאן ס"ק א' דכתב ע"ל סי' קפ"ח סעיף א' דהיינו שם מביא המחבר דין זה דאם הרגישה שנפתח מקורה ומצאה מראה טהור שהיא טהורה ודוק. ובמה שכתבתי מסולקים כל תמיהות שמתמיהים על דין זה ועיין בנו"ב מהדורא קמא בהלכות נדה תשובה נ"ה שמוכיח אאמ"ו הגאון ז"ל מסוגיא דנדה דף נ"ז דלא בעינן כלל הרגשת פתיחת המקור רק הרגשת זיבת דבר לח ע"ש. א"כ הרגשת פתיחת המקור אינו מעלה ואינו מוריד קשה לענין מה נקט המחבר כלל הרגישה שנפתח מקורה הלא עיקר הרגשה הוא זיבת דבר לח ואין לומר ששתי הרגשות יש או שנפתח מקורה או זיבת דבר לח הנה זה לא נזכר בשום פוסק ועוד כיון דעיקר הרגשה נפקא ליה לשמואל מדכתיב בבשרה עד שתרגיש בבשרה א"כ הרגשת המקור לא נזכר בפסוק רק הרגשה בבשר שבין השינים כמו שהוכיח אאמ"ו הגאון ז"ל שם ומנ"ל להמציא גם הרגשת פתיחת המקור. אבל לפי דעתי י"ל דתרתי בעינן פתיחת המקור וגם זיבת דבר לח ושפיר נפקא האי הרגשה מקרא ומשמעות הקרא הכי דריש שמואל דם יהיה זובה בבשרה שמרגשת שניהם יחדיו פתיחת המקור וגם זיבת דבר לח בבשרה ואף שזה אינו מוזכר בפוסקים אפ"ה הוא מוכרח דאל"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו שתהיה טהורה לבעלה וצ"ע:] ויותר מזה תמוה על התה"ד בסימן רמ"ו דשם בתחלת הסימן כתב שהלכה ובדקה עצמה מיד כו' ועל זה כתב שם באמצע הסימן וז"ל וא"ת בנדון דידן יש לטמאות טפי מטעם אחר שהרי הרגישה ונראה דאשה שהרגישה ובדקה אח"כ ולא מצאה כלום יש לטמאה דודאי יצא טיפת דם כחרדל ונתקנח או נימוק דהרגשה (סברא) דאורייתא היא היכא דליכא למתלי ההרגשה במידי אחרינא כו' ע"ש בדבריו. וכיון שהזכיר בראש הסימן שבדקה מיד היה לו עכ"פ לחלק בין בדקה תוך שעור וסת או לא. וצריך לומר שהתה"ד סובר דרנב"י שם בדף ט"ז דמוקי פלוגתייהו דרב ושמואל בוסתות גופייהו ורב ס"ל וסתות דרבנן ס"ל לרנב"י דלמ"ד וסתות דאורייתא אין זה בגדר ספק ובודאי ראתה חשבינן לה ולא מהני בדיקה כלל כשלא בדקה בשעת וסת ממש וכן מבואר ברא"ש בריש פרק קמא דלמ"ד וסתות דאורייתא בודאי ראתה חשבינן לה ע"ש וא"כ אפילו בדקה כשיעור וסת אף דלא שכיח שיאבד ברגע קטן מ"מ כיון שודאי ראתה משוינן לה ע"כ נאבד או נימוק מיד ולפ"ז התה"ד דמדמה הרגשה לוסת למ"ד דאורייתא א"כ גם הרגשה כודאי ראתה משוה לה ולכך אפילו בדקה מיד ולא מצאה כלום ע"כ נימוק או נאבד וכן מבואר לשון התה"ד שם שכתב דאשה שהרגישה ובדקה אח"כ ולא מצאה כלום יש לטמאה דודאי יצא טיפת דם כחרדל ונתקנח כו' הרי שכתב דודאי יצא טיפת דם כחרדל וא"כ ע"כ אין כאן ספק שמא היתה ההרגשה על מגן כלל. וכיון שבתשובה אשר כתבתי לך כבר הוכחתי שעכ"פ גם לבעל תה"ד אי אפשר שיטמא טומאת ודאי כלל א"כ על כרחנו צריכין אנו לומר שהספק הוא אף שבודאי יצא טיפה כחרדל ע"י ההרגשה אכתי שמא יצא מראה טהור שגם דמים טהורים דהיינו שאר מראות ג"כ מן המקור יוצאים ושפיר אם לא מצאה כלום טמאה אף שבודאי לא שכיח שימוק או יאבד כרגע הרי ע"כ נאבד או נימוק וספק מראה טמא ספק מראה טהור וספק תורה לחומרא ולפי זה אם בדקה והניחה העד עד הבוקר ובבוקר לא מצאה כלום יותר יש לתלות לטהרה ותלינן שהיה מראה טהור ונתייבש על העד עד שאינו ניכר מלומר שהיה אדום שא"כ צריכין אנו לומר שנימוק קודם שבדקה כרגע דזה אינו שכיח ושפיר כתבת סברא זו. ואמנם זה היה אם היתה בודקת מיד שהרגישה כשיעור וסת אבל אם לא בדקה כי אם אחר שיעור וסת ודאי חיישינן שמא נימוק או נאבד דאף דאנן קי"ל בש"ע סימן קפ"ד סעיף ט' דמהני בדיקה אפילו אחר זמן עיין שם בט"ז ובש"ך היינו משום דקיי"ל וסתות דרבנן אבל הרגשה לדעת התה"ד הוא דאורייתא. ואמנם כל זה אינו ענין לנדון דידן שכל זה היינו בלא מצאה כלום אבל בנדון שלפנינו שמצאה דם כל שהוא על העד אף שהוא עד שאינו בדוק מכל מקום אף שאותו חשוב עד מעיד על הטומאה כי שמא דם זה כבר היה על העד מכל מקום עכ"פ אינו חשוב עד מעיד על הטהרה שהרי כיון שהרגישה שמא דם זה בא מהאשה בשעת הרגשה וכיון שאין העד ראיה לשום צד א"כ נסתלק בדיקת העד לגמרי והרי זה כאילו לא בדקה כלל והאשה טמאה מצד ההרגשה. כן נלע"ד והיה זה שלום. דברי רבך הד"ש: