נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/ז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן ז
עריכהתשובה
מבן המחבר לכבוד אהובי ידידי הרב המאה"ג המופלג בתורה וביראה כבוד מו"ה דוד נ"י אב"ד דק"ק קו"ו יע"א:
מכתבו הנ"ל הגיעני. וע"ד שאלתו שאלת חכם בעגל שנולד ביום א' שעה אחת קודם לילה אם מותר לשוחטו במוצאי שבת שלאחריו אי אמרינן ביום הלידה מקצת היום ככולו והוי ליל מוצאי שבת ליל שמיני או אם בעינן מעל"ע: והנה דעת מעלתו שחושבים מעל"ע באותן ז' ימים וכן משמע מלשון הט"ז בי"ד סימן ט"ו בס"ק ב' ונקט בלשונו מעל"ע וכן הביא הבאר היטב דהנך ז' ימים צריך מעל"ע, והנה ודאי יפה הורה כבוד מעלתו שהחמיר בזה שצריך מעת לעת ושאלתו מפורש בספר הנחמד פרי מגדים על ש"ע יו"ד במשבצות זהב סימן ט"ו וז"ל. והנך ז' ימים בעינן מעל"ע דוקא ולא אם נולד סוף יום א' אם הגיע תחלת ליל מוצאי שבת יהיה יוצא מכלל נפל דא"כ מאי פריך בשבת דף קל"ו מימהל היכי מהלינן אלא ודאי כדאמרן עכ"ל ע"ש. הרי ממש כמו שהורה מעלתו: אך אני אומר אם לדין יש תשובה וראשון נאמר דדברי פרי מגדים הנ"ל תמוהים מאד דמה שמביא מקושית הגמרא במסכת שבת מימהל היכי מהלינן לא ידעתי מאי שייכות יש לזה לדין ח' ימים של בהמה דאף אי הנך ז' להוציא מידי ספק נפל בבהמה לא צריך מעל"ע אפ"ה פריך הגמרא שפיר דהא קושית הגמרא קא סובבת והולכת על רשב"ג שם דאמר כל ששהה למ"ד יום באדם וח' יום בבהמה אינו נפל וע"ז פריך הגמרא מימהל היכי מלינן בשמיני בשבת הא עדיין לא יצא מכלל נפל דהא עדיין הוא תוך למ"ד יום ללידתו ושמא נפל הוא דהא לא שהה עדיין למ"ד יום להוציא מידי ספק נפל. ולא ידעתי איך נתחלף להגאון בעל פרי מגדים בין אדם לבהמה וכי ניים ושכיב רב אמר להא מלתא. והנה לא די שאין ראייתו ראיה אלא שראיתי קדוש אחד מדבר וסובר דלא בעינן בהנך ז' ימים מעל"ע והוא הגאון בעל תבואות שור בסי' י"ד ביו"ד וז"ל. אם לא נודע אי כלו חדשיו אע"ג דמדאורייתא שרי ביום לידתו מ"מ מדרבנן אסור אפילו בדיעבד עד שישהה ז' ימים ויום הלידה בכלל ובתחלת ליל שמיני מותר לשוחטו עכ"ל. הרי שכתב ויום הלידה בכלל ואי ס"ד דמונין הנך ז' ימים מעת לעת לענין מאי כתב ויום הלידה בכלל הא מתחילין למנות משעה שנולד שבעה מעת לעת. אלא ודאי רצונו לומר שיום הלידה הוי בכלל ז' ימים ונחשב ליום אחד אף אם נולד באמצע היום ולא בעינן מעל"ע דלא כדעת הגאון בעל פרי מגדים. היוצא מזה דדבר זה במחלוקת שנויה בין הנך רבוותא:
והנה מסברא נראה כדעת תבואות שור דהרי מסקינן במסכת בכורות כ"א ע"א דכ"ע ס"ל מקצת היום ככולו ואף שבסוף דהיינו ביום ז' לא אמרינן מקצת היום ככולו זה הוא מגזירת הכתוב דכתיב מיום השמיני והלאה אסור ואפילו ליל שמיני לקרבן מכלל דעד הלילה עדיין הוא אסור. וכן בנדה אמרינן בתחלתה מקצת היום ככולו ובסופה לא אמרינן מקצת היום ככולו. ועיין בתוס' מס' ר"ה דף י' ע"א ד"ה שנים ואף שבזבה הוא להיפך הרי שאין זה תליא בזה. וכן יש להוכיח מכל הפוסקים דכתבו דאסור משום ספק לפל עד תחלת ליל שמיני מסתימת לשונם משמע דלא בעינן מעת לעת דמדכתבו דמתחלת ליל שמיני מותר ואי מונין הנך ז' ימים מעל"ע משעה שנולד א"כ יש במציאות שנתיר באמצע יום דהיינו אם נולד בשחרית ביום א"כ כלין הז' מעל"ע ג"כ בשחרית ואז ניתר תיכף לשוחטו ואיך סתמו וכתבו שמתחלת ליל שמיני מותר וזה לא יתכן אלא אם נולד בסוף היום ולמה זה כל הנביאים מתנבאים בסגנון אחד ונקטו בכי האי גונא שניתר בתחלת ליל שמיני ולמה לא נקטו גם בכי האי גונא דיהיה מותר לשוחטו באמצע יום דהיינו אם כלין הז' מעל"ע באמצע יום:
ודוחק לומר דכתבו כן לרבותא דאף לענין הקרבה לא ניתר לגבוה אלא עד אחר ליל שמיני כדכתיב ומיום השמיני והלאה ירצה וכמו שדרש ר' אפוטריקו במסכת חולין דף פ"א ע"א דר' אפוטריקו רמי כתיב שבעת ימים יהיה תחת אמו הא ליל שמיני מותר ואח"כ כתיב ומיום השמיני והלאה הא בלילה אסור ומשני לילה לקדושה ויום להקרבה ולכך נקטו הפוסקים בחולין דמותר בליל שמיני לרבותא, זה דוחק דאף אי הוי נקטו מלתא דפסיקתא דבחולין מותר לאחר ז' מעל"ע ג"כ הוי ידעינן הך רבותא דהא לענין קרבן אם כלין הז' מעל"ע בסוף היום אפ"ה אסור עד יום שלאחריו אלא ודאי כדעת התבואות שור דיום הלידה נחשב ליום שלם אף אם נולד בחמצע יום וא"כ תמיד כליו הז' ימים בסוף היום ושפיר נקטו הפוסקים מלתא דפסיקתא דבליל שמיני מותר דתמיד כן הוא שסוף יום השביעי הוא סמוך ללילי שמיני, וכן נראה דגבי עוף ספק טריפה בסימן פ"ו דמשהין אותו עד שיטיל כל ביציו וצריך כ"א יום נאמר בפוסקים כ"א יום שלמים, ואי גם בהנך ז' ימים להוציא מספק נפל צריך מעל"ע ה"ל לפוסקים ג"כ לומר ז' ימים שלמים:
עוד ראיה נ"ל מסוגיא דחולין דר' אפוטריקו רמי קראי אהדדי כתיב שבעת ימים יהיה תחת אמו הא בלילה מותר וכתיב ומיום השמיני והלאה הא בלילה לא ומשני הא כיצד לילה לקדושה יום להרצאה ופירש"י דמשעבר יום שביעי מותר לקדשו משחשכה ואינו עובר משום בל תקדיש פסולים. והתוס' שם בד"ה יום להרצאה מקשים וא"ת מביום צותו נפקא ביום ולא בלילה ויש לומר דמהאי קרא לא הוה פסלינן לילה שאחר שבעה אלא כמו שאר לילות ואם עלה לא ירד להכי צריך קרא דהכא דהוי מחוסר זמן ואם עלה ירד כו'. ועוד י"ל דנפקא מיניה הא דפסול משום מחוסר זמן דפסול אף בבמה אבל פסול לילה ליכא בבמה לשמואל בשלהי זבחים עכ"ל ע"ש:
והנה רבי אפוטרוקי דרש להך קרא דדחיק ומוקי אנפשיה דלילה לקדושה אף שהוא עדיין מחוסר זמן וחידוש הוא שחידשה תורה דכאן יכול להקדיש מחוסר זמן אף דקיי"ל בעלמא דאינו יכול להקדיש מחוסר זמן. ועיין במשנה למלך בפ"ג מאיסורי מזבח הלכה ח' בד"ה לא ידעתי כו' ע"ש היטב. ומעתה אי אמרינן דהנך ז' ימים חשבינן מעל"ע קשה דלמה ליה לר' אפוטריקו לדרוש ולתרץ קראי ללמוד מיניה חידוש דין דלילה לקדושה אף דהוי מחוסר זמן הא יש לו תירוץ מרווח ליישב קראי והכי ה"ל לתרץ קראי דמה שנאמר שבעת ימים יהיה תחת אמו מיירי כגון דנולד ביום קודם הקרבת תמיד בין הערבים אז ראוי הוא להקריב תיכף כשנשלם הז' מעל"ע דעדיין ראוי הוא להקריב באמצע יום וזה אינו ממועט מקרא דמיום השמיני והלאה ירצה דשפיר קרינן ביה יום השמיני תיכף ככלות ז' מעל"ע דעדיין יום הוא וראוי להקריב דתיכף בהשלמת ז' מעל"ע מתחיל יום השמיני. ואין לתמוה על זה דאיך יהיה יום אחד חלוק להיות מקצת היום נחשב לשביעי ומקצת היום יהיה נחשב לשמיני כיון שיום אחד הוא. אין זה תמיה דהא מצינו בכי האי גוונא לענין שנה במסכת זבחים דף כ"ה ע"ב ומי איכא מידי דבשעת שחיטה בן שנה ובשעת הולכה וזריקה בן שתים אמר רבא זאת אומרת שעות פוסלות בקדשים ע"ש. הרי שיום אחד מתחלק להיות החצי נחשב לשנה העברה וחציו השנית לשנה שניה א"כ גם הכא דאם כלין הז' מעל"ע באמצע היום נחשב החלק השני מהיום ליום השמיני ושפיר נתרא מיום השמיני והלאה ירצה להקריבו תיכף בו ביום ועל זה נאמר שבעת ימים יהיה תחת אמו ולא יותר וקרא דומיום השמיני והלאה דקא ממעט לילה מיירי כגון שנולד אחר זמן תמיד של בין הערבים סמוך ללילה בזה נשלמו הז' מעל"ע בסוף היום בשעה שאינו ראוי להקריב על זה נאמר ומיום השמיני והלאה ירצה יום ולא לילה למעט ליל שמיני שיהיה מחוסר זמן הואיל ויום שמיני עדיין לא הגיע והוי מחוסר זמן ממש אפילו לקדושה וא"כ למה לא מיישב ר' אפוטריקו רומיא דקראי בכי האי גוונא. אלא ודאי ע"כ צ"ל דיום הלידה נחשב תמיד ליום שלם ואף אם נולד שעה אחת קודם הלילה מונין זה היום הלידה ליום ראשון ולא בעינן מעל"ע וא"כ תמיד נשלמו הז' ימים בסוף היום דכיון דיום הלידה נחשב ליום שלם א"כ מונין לו עוד ששה ימים שלמים ונשלמו תמיד הז' ימים בסוף יום השביעי ושפיר קשו קראי אהדדי דשבעת ימים יהיה תחת אמו משמע דבלילה שפיר דמי ואח"כ כתב ומיום השמיני והלחה דמשמע דממעט ליל שמיני. ועל זה צריך ר' אפוטריקו לתרץ דלילה לקדושה ויום השמיני להרצאה דליכא לאוקמי קרא כשנשלמו הז' ימים באמצע יום דזה אינו במציאות כלל דתמיד נשלמו ז' ימים בסוף היום כנ"ל, ודוק:
עוד ראיה נ"ל דלא בעינן מעל"ע מתוס' במסכת ערכין דף י"ח ע"ב ד"ה שנתו כו' הקשה הר"ש למה לי קרא להכי תיפוק ליה מסברא דאלת"ה היאך נמצא תמידין כשרין לר"ה כו'. ויש מפרשים דאין אנו מתחילין מנין שנתו כי אם מיום הרצאה ואינו כן דלא אמרינן הכי אלא לענין בל תאחר אבל לענין שנים לא דהא אמרינן בפ"ב דזבחים דשעות פוסלות בקדשים פי' אם שחט כבש שהשלים קודם שהגיע מעל"ע ללידתו ולא הספיק לזרוק את הדם עד שעבר מעל"ע עד שעת לידתו פסול ואי אזלינן ביה אחר ההרצאה לא תמצא דין זה לעולם שהרי לעולם הוא בן שנתו עכ"ל ע"ש. ומעתה אי ס"ד דהנך ז' ימים מונין מעל"ע א"כ לא מוכיחים התוס' מידי דאף שמתחיל למנות שנתו משעה שראוי להרצאה ואפ"ה משכחת הך דינא שהשלים שנתו בין שחיטה לזריקה כגון שנולד באמצע יום א"כ נשלמו ז' מעל"ע ג"כ באמצע היום ומאז מתחילין למנות שנתו דהא מותר לשוחטו תיכף ואינו ממועט מיום השמיני וכיון דשעות פוסלות בקדשים נשלם שנתו ג"כ באמצע יום ושחט שעה אחת קודם השלמת שנתו ולא הספיק לזרוק את הדם עד שנשלמה השנה וא"כ לא מוכיחים התוס' מידי דשפיר יכולין לומר כדעת היש אומרים. אלא ודאי ע"כ צ"ל דס"ל לתוס' דז' ימים להרצאה אינן נמנים מעל"ע כי אם ימים ויום הלידה נחשב ליום שלם ונגמרו הז' ימים בסוף היום וליל השמיני לאו זמן הרצאה הוא דהא ממעט מיום השמיני והלאה ואינו ראוי לשוחטה אלא עד הבוקר של יום השמיני וא"כ שפיר מוכיחים התוס' דאי מונין שנתו מיום ההרצאה א"כ מתחיל השנה בבוקר וגם נשלם בבוקר ואיך יהיה במציאות שיהיה השחיטה קודם שנשלם השנה והזריקה אחר שנשלם השנה ביום אחד הא תיכף בעלות הבוקר כשיגיע זמן שחיטה נשלם שנתו:
ומעתה מכל הני מילי מוכח דלא בעינן מעל"ע כדעת התבואות שור ודלא כפרי מגדים. אך אני אומר דאפ"ה אם יבוא מעשה לידי יהיה קשה עלי להקל נגד מה שמפורש בבעלי הוראה המפורסמים לאיסור ויפה הורה מעלתו. אמנם אעפ"כ אינו ראוי לכנוס במחלוקת עבור זה והמיקל לא הפסיד ובלא"ה הוא רק איסורא דרבנן דמדאורייתא לא צריך כלל הנך ז' ימים דאזלינן בתר רובא דלאו נפלים הם. והיה זה שלום. כ"ד אוהבו המוכן לטובתו:
הק' שמואל סג"ל לנדא בן הגאון מהר"י ז"ל.