נודע ביהודה (קמא)/חושן משפט/יא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן יא
עריכהתשובה
אהובי בני ידידי ראיתי דבריך האמורים על שרשי השכל ועל אדני היושר בנויים. וחכם בני ישמח לבי גם אני. חדאי נפשאי בפלפולא דילך לבנות ולסתור. ואמנם בגוף הדין אשיבך בקצרה. במה שפלפלת אם יכול לומר פרעתי נגד כתב יד כזה שע"פ דינא דמלכותא אין לו תוקף, פשיטא שיפה אמרת שלכל הדעות נאמן לומר פרעתי ולא שייך שטרך בידי מה בעי דהאי חספא בעלמא הוא. ואולם במה שפלפלת אם שייך לומר בשטר שאחרוהו וכתבוהו דהיינו שאיחרו זמנו בידיעת המלוה והלוה חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו במשך הזמן שבין כתיבת השטר לבין הזמן הכתוב בו והראית פנים מסבירות לכל צד, יישר כחך וחילך לאורייתא:
והנה אתה רוצה לדעת הכרעתי בזה. אהובי בני דע כי גוף הדין הפשוט אצלך שעכ"פ אין המלוה יכול לתבוע ממנו חובו תוך זמן זה ושעכ"פ לא גרע מסתם הלואה שאינו יכול לתבוע שלשים יום ואולי עדיף ממנו להיות כקובע זמן ממש. דע כי מלתא דפשיטא לך וכתבת שהוא גמרא ערוכה במס' ע"ז ושכן פסק הש"ך, לדידי מבעיא לי טובא ויבואר אח"כ וכעת אשיבך לפי דעתך שאינו יכול עכ"פ לתבוע ממנו עד הזמן. הנה זה ודאי דלהנך פוסקים שהביא הר"ן דס"ל דאף בסתם הלואה אמרינן חזקה אין אדם פורע תוך ל' יום דגם בזה אמרינן כן. אבל לפי מה דקיי"ל לדינא בש"ע סוף סימן ע"ח דדוקא בקובע לו זמן אמינא דבזה אפי' אם נעשה האיחור ע"פ בקשת הלוה לא אמרינן חזקה זו דבשלמא בקובע זמן עיקר בקשת הלוה לקבוע לו זמן לפי שצריך לזוזי עד אותו הזמן, דאין לומר דבקשת הזמן הוא כדי שיוכל למכור קרקעותיו בתוך הזמן ולא ימנעו הלקוחות מלקנות דהא לזה הזמן אינו מועיל שהזמן אינו גורע השיעבוד ושיעבודיה דמלוה מתחיל משעת הלואה ואם לא יפרענו הלוה בזמנו טורף אפילו מהלקוחות שלקחו קודם זמן הפרעון א"כ עקר הזמן נקבע רק בשביל שלא יצטרך לפרוע בתוך הזמן לפי שצריך לזוזי כל אותו הזמן לכך אמרינן חזקה זו וכמ"ש הסמ"ע בריש סימן ע"ח. אבל בשטר מאוחר שנעשה בניסן וכתבו בשטר הזמן מתשרי אפילו נעשה זה בבקשת הלוה מ"מ אין כאן הוכחה שהלוה צריך לזוזי כל אותו הזמן דהרי איכא למימר דכוונת הלוה היה כדי שיוכל למכור קרקעות במשך הזמן דהרי בזה לא מתחיל שעבודו של המלוה עד יום הנזכר בשטר אבל לא היה כוונת הלוה בשביל דנחוץ לו זוזי כל אותו משך וא"כ אף אם לו יהי כדבריך אהובי בני שאין המלוה יכול לתובעו כל אותו זמן מ"מ לא עדיף מסתם הלואה:
ועתה אתווכח עמך אהובי בני על גוף דבריך שפשוט אצלך שאין על הלוה חיוב לפרוע משך אותו זמן דביני וביני וכתבת שכן פסק הש"ך והוא גמרא ערוכה במס' ע"ז. דע כי לא כן הוא אבל כך אמרו בגמ' שם בדף יו"ד ע"א בההוא שטרא דהוה כתיב ביה שית שנין יתירתא סבור רבנן קמיה דרבא למימר האי שטר מאוחר הוא נעכבי' עד דמטי זמנא ולא טריף אמר רב נחמן האי ספרא דוקנא כתביה וכו'. וסבר היית דעד דמטי זימנא אפילו מהלוה עצמו אינו גובה, וזה לא נזכר בגמרא. אבל אמרו לא טריף וכל לשון טריף היינו מלקוחות וכן פירש"י שם בהדיא בד"ה ועד דמטי זמנא לא טריף אינו יכול לטרוף לקוחות וכו' וכן פירש"י שם בדיבור הקדום מאוחר הוא מלוה עשה טובה עמו ומחל לו שיעבוד קרקעות של שש שנים ע"ש. אבל לפרוע מן הלוה לא מצינו בשום מקום לומר שע"י זה מחל לו. ואסברה לך למה נגד שיעבוד לקוחות אמרינן שאיחור הזמן ראיה שמחל לו ונגד פרעון מהלוה עצמו לא אמרינן כן ע"פ מ"ש הב"י בסי' מ"ג מחודשים י"א בשם הר"ן דלדעת הסוברים דבגט מאוחר אינה מתגרשת אלא מזמנו של גט ואילך אפשר לומר דה"ה לכל שטרי הקנאה כלומר שאינו לראיה בעלמא אלא ע"י השטר עצמו קנה שאם היה מאוחר שלא קנה עד זמן השטר דה"ל כאילו התנה נותן בכך ודעת הר"י והרא"ש שאינה מתגרשת בגט מאוחר אלא מזמנו של גט ואילך ודעת הראב"ד שמעת כתיבה מתגרשת כמבואר באה"ע סי' קכ"ז, ומדברי בעה"ת שער נ"ו משמע שהמוציא על חבירו שטר מאוחר עד דמטי זימנא לא טריף עכ"ל הב"י. הרי דבשטר שהוא רק לראיה וגוף הדבר נקנה בלא שטר קנה תיכף שאף שאיחרו הזמן לפי שכבר קנה והשטר אינו אלא לראיה אבל בשטר קנין אינו קונה עד הזמן דהוי כאילו התנה. והנה הא ודאי שמלוה כשמלוה מעותיו תיכף נתחייב הלוה לפרוע אף בלי שטר דמלוה ע"פ גובה מהלוה אבל מלקוחות אינו גובה כ"א על ידי השטר וא"כ נגד לגבות מהלוה הוי השטר כמו שטר ראיה ודל שטר מכאן גובה מחמת שהלוה לו לכך יכול לגבות אף קודם הזמן של השטר אבל לגבות מהלקוחות אם לא היה כאן שטר לא היה יכול לגבות וכל עיקר גבייתו על ידי השטר לכך אין שיעבוד הלקוחות מתחיל אלא מזמנו של שטר:
ואמנם שלא לזנוח דבריך הטובים לחלוטין נתתי לבי לדבר. והנה ראיתי שהלשון בגמ' איננו כמו שמרשים רש"י, שהלשון בגמרא האי שטר מאוחר הוא נעכבי' עד דמטי זימנא ולא טריף והגירסא שמרשים רש"י הוא עד דמטי זימנא לא טריף, ובאמת לפי גי' רש"י קשה קצת דמשמע דעד דמטי זימנא לא טריף אבל אח"כ טריף הלא מלקוחות שלקחו במשך דביני וביני לעולם לא טריף וה"ל למימר מאלו דזבין עד דמטי זימנא לא טריף. וגם לשון נעכביה לא ידעתי פירושו אם הכוונה שהב"ד יעכבו השטר בידם שהמלוה לא יטרוף מהלקוחות דזבנו ביני וביני קשה הלא לפי דעת הני רבנן מבואר זמנו בו אחר שש שנים ואיך יוכל לגבות בו ולמה לא יחזירוהו לו וכל שטר מאוחר מניחין ביד המלוה:
ולכן נראה לפענ"ד עיקר כגירסת הגמרא נעכביה עד דמטי זימנא ולא טריף, ותרתי לריעותא רצו לעשות להמלוה הזה, חדא שאפילו מהלוה עצמו לא יוכל לבקש פרעון חובו עד דמטי זימנא של השטר הא חדא וזה שאמרו נעכביה עד דמטי זימנא שהלוה יעכב פרעונו עד דמטי זימנא. ולא טריף זה ענין אחר שמלקוחות שלקחו בין ההלואה לזמן הכתוב בשטר לא טריף כלל אפי' אחר שיגיע זמן פרעון לפי שמחל שעבודו כל משך שבינתים ונמצא קנו הם קודם שהתחיל שיעבודו. ותרווייהו איצטרך למימר שאם אמרו רק דלא טריף הוה אמינא שמהלוה יכול לתבוע תיכף שלא מחל רק שיעבוד אבל לא נגד בני חרי וכמו"ש לעיל לחלק בזה. ואם הוה אמר שמהלוה לא יפרע עד דמטי זימנא הוה אמינא שאיחור הזמן הוא רק קביעת זמן פרעון אבל לא מחילת שיעבוד והרי בקובע זמן לפרעון אף שאינו יכול לבקש פרעון קודם זמנו מ"מ בהגיע הזמן טורף גם מלקוחות שלקחו קודם זמן פרעון רק שהיה אחר ההלואה. ולהכי איצטרך למימרינהו לתרוייהו:
ועפ"ז נראה לפענ"ד לתרץ קושיית הש"ך בסי' מ"ג ס"ק כ"ה. וזה לשון הב"י מחו' סעיף י"א מדברי בעה"ת סי' נ"ו משמע שהמוציא על חבירו שטר מאוחר עד דמטי זימנא לא טריף עכ"ל. ולא ידעתי למה הוצרך לכתוב בשם בעה"ת הלא ש"ס ערוך הוא בפ"ק דע"ז דף יו"ד ע"א סבור רבנן למימר שטר מאוחר הוא ולא טריף עד דמטי זימנא ומביאו הב"י ריש סימן זה עכ"ל הש"ך. ובאמת פליאה דעת ממני נשגבה על הב"י שדין המפורש באר היטב בש"ס הביא בשם בעה"ת. ולא עוד אלא שבבעה"ת אינו מפורש כל כך שהרי הב"י עצמו כתב מדברי הבע"ת משמע וכו'. ונראה לפע"ד ע"פ מ"ש דהאי נעכביה עד דמטי זימנא ולא טריף תרי מילי נינהו יש לי פירוש אחר בהאי ולא טריף ולומר שלא טריף כלל אפילו מלקוחות שיקנו אחר הזמן דהרי הא ודאי בהאי שטרא המוזכר שם בש"ס לא נתפרש בו שאחרוהו וכתבוהו שהרי באמת לא היה מאוחר כלל וכדאמר להו רב נחמן שם דהאי שטרא ספרא דוקנא כתביה:
ומעתה אני אומר שבהך שטרא לא הוה כתיב ביה דאקני ואפילו להני דסבירא להו דגם דאקני אחריות ט"ס הוא מיירי דהוה כתיב ביה אחריות ודאקני לא נתפרש בו ובשטר כזה גם המאוחרים פסולין כמפורש בש"ס ופוסקים וכמבואר בש"ע סי' מ"ג סעיף י"ב ואמנם עכ"פ לא גרע משטר מוקדם שפסול רק לגבות ממשעבדי אבל מבני חרי גובה בו וכמו שפסק המחבר שם סעיף ז' ואפילו לרמ"א בהג"ה שם שפסול לגמרי היינו השטר פסול אבל החוב כשר וחייב הלוה לשלם כמבואר בש"ך שם ס"ק י"ד וא"כ יש לפרש דברי הגמרא כך נעכביה הלוה יעכב פרעונו עד דמטי זימנא, ולא טריף כלל מלקוחות אפי' שיקנו אחר הזמן משום שהשטר פסול:
ומעתה לפי זה שוב יש מקום לומר שאם השטר כשר דהיינו שכתב בו דאקני או שמפורש בו שאחרוהו אז גובה מלקוחות אפילו מהני דזבני במשך הזמן שבינתים לפי שאיחור הזמן אינו גורע השיעבוד משעת הלואה והוי רק כמו קביעת זמן פרעון ולכך הוצרך הבית יוסף ללמוד דין זה ממשמעות הבעה"ת ומתורץ קושיית הש"ך. ולא עוד אלא שאני תמה לאידך גיסא מהיכן לקח הרב ב"י משמעות זה מדברי בעה"ת בשער ההוא והרי לא נזכר שם בבעה"ת רק באמצע השער ההוא העתיק דברי הירושלמי בפ' בתרא דשביעית המוקדמין פסולים שהוא מיפה את כחו והמאוחרין כשירין שהוא מרע כחו ובסוף השער העתיק דברי הגמ' בפ"ק דע"ז הנ"ל סבור רבנן לומר האי שטר מאוחר הוא ונעכביה עד דמטי זימנא ולא טריף. ואם על אחד משני מקומות הנ"ל כיון הב"י הנה מלבד הקושיא למה תלה דין זה בבעה"ת ולא כתבו בשם הירושלמי או בשם הש"ס בבלי הנה קשה עוד למה כתב הב"י מדברי הבעה"ת משמע והרי הדבר מפורש בו:
ואם כוונת הב"י דיש לדחות והורע כחו שהזכיר בשה הירושלמי היינו לענין זמן הגביה שאינו יכול לגבות עד הזמן ההוא אפילו מהלוה עצמו אבל אח"כ יכול לגבות גם מלקוחות דביני וביני וכן הך דלא טריף שבסוף השער היינו דלא טריף כלל דהשטר פסול וכנ"ל וא"כ קשה מנ"ל להב"י באמת שאין הבעה"ת מפרש כן ומהיכן משמע ליה ההיפך. ונראה לפע"ד דשפיר משמע ומוכח מבעה"ת שהוא מפרש ולא טריף כפירוש הראשון שכתבתי דלא טרף מהלקוחות שלקחו עד זמן ההוא אבל מהלקוחות שקנו מאותו יום והלאה שפיר טריף, דהרי הבעה"ת שם בסוף השער בהביאו שם סוגיא דע"ז הנ"ל כתב וכתבו רבני צרפת ז"ל דמהכא משמע דשטר שאין בו לבריאת עולם שכשר ואין לתלות בדבר אחר ולומר שאין יד בעה"ש על העליונה שמאוחר הוא דהא קאמר רב נחמן עלה דאינו מאוחר ומחשב חשבון השטר לעולם וכו' עיין שם. ומעתה אי ס"ד דבהך שטרא לא הוה כתיב בו דאקני ואי הוה מאוחר היה פסול לגמרי והיינו צריכין לומר שהעדים עשו שלא כדין וחתמו שטר פסול אם כן פשיטא שבזה לא אמרינן יד בעהש"ט על התחתונה ומוקמינן להעדים על חזקת כשרות כמפורש בש"ס ובפוסקים אבל בשטר דכתיב בו דאקני שאינו נפסל לגמרי אלא שאנו מסופקים שמא למנינא אחרינא ועדיין לא הגיע זמנו מנ"ל לבעה"ת שתולין מן הסתם לבריאת עולם. אלא ודאי שבעה"ת מפרש גם שטר ההוא בסוגיא דע"ז שהיה כתוב בו דאקני ולא טריף היינו עד דמטי זימנא. והיה יכול הב"י להביא משמעות זה מן התוס' שם בסוגיא דע"ז שגם הם הביאו דין זה דשטר שאין בו לבריאת עולם וכן היה יכול להביא דין זה בשם רש"י שרש"י פירש בהדיא שם בע"ז שאינו יכול לטרוף מלקוחות אלא אותן שלקחו משם ואילך אלא שזה אין קפידא כל כך כיון שאינו מפורש בגמרא מה לי אם הביאו בשם פוסק זה או פוסק זה:
וע"פ מה שכתבתי מתורץ גם נועם סדר הדברים של הב"י שם בסימן מ"ג מחודשים סעיף י"א וזה לשונו שם, וכתב הר"ן דלדעת הסוברים שאינה מתגרשת בגט מאוחר אלא מזמנו של גט ואילך אפשר דה"ה לכל שטרי הקנאה כלומר שאינן לראיה בעלמא וכו' שאם הוא מאוחר שלא קנה עד זמן השטר וכו' ודעת הר"י והרא"ש וכו' ודעת הראב"ד וכו' ומדברי בעה"ת בשער נ"ו משמע שהמוציא על חבירו שטר מאוחר עד דמטי זימנא לא טריף. והנה מה ענין דברי בעה"ת להך דלעיל בשטרי הקנאה וכו'. ולפי מה שכתבתי ניחא דשיעבוד הלקוחות דומה לשטרי הקנאה שע"י השטר משתעבדים ומלוה ע"פ אינו טורף מלקוחות ונגד הלוה לגבות מבני חרי הוא שטר ראיה וא"כ מה שאינו גובה מהלוה עד דמטי זימנא אין ללמוד שאינו קונה עד דמטי זימנא שהרי בשטר כזה שאינו אלא לראיה ליכא שום פוסק דסובר כן כמבואר בב"י דדוקא בשטרי הקנאה שייך סברא זו. ואמנם הטעם שאינו גובה מהלוה עד הזמן אף שמשתעבד מעכשיו מ"מ מיחשב כקובע זמ"פ דקודם זמנו אינו גובה נמצא שאם היינו מפרשים בגמרא ע"ד השני שפירשתי ולא טריף היינו אפילו מלקוחות שקנו אחר הזמן ומטעם שהשטר פסול לגמרי אין ללמוד משם לענין שטרי הקנאה. אבל מדברי הבעה"ת דמשמע דלא טריף עד דמטי זימנא ומשמע ממילא שמהלקוחות שיקנו אח"כ גובה א"כ הטעם שלא קנה שיעבוד הלקוחות עד הזמן ההוא וממילא הה"ד לשטרי הקנאה:
והנה הארכתי מענין לענין קצת ועכ"פ לפי מה שהוכחתי שגירסת הגמרא ונעכביה היינו שהלוה יעכבו מלפרוע א"כ יפה דנת שאין חיוב הפרעון חל עד הזמן ההוא. ואמנם אם יכול לטעון פרעתי כבר כתבתי שזה דומה רק לסתם הלואה במשך השלשים יום לפי שאנו אומרים שעיקר בקשת הלוה שביקש מהמלוה לאחר הזמן היה בשביל השיעבוד. ואעפ"כ אהובי בני אתה יפה פסקת שכל זה שייך בשטר בעדים שיש בו שיעבוד קרקעות אבל כתב יד וכן חילופי כתבים אין בהם שיעבוד קרקעות ולא שייך בהו טריפת לקוחות כלל א"כ בודאי איחור הזמן היה רק בשביל שלא יצטרך לפרוע עד זמן ההוא ומיחשב קובע זמן ממש ואינו יכול לטעון פרעתי תוך זמנו ותו לא מידי. ואתה בני חזק ואמץ כנפשך ונפש אביך: