נודע ביהודה (קמא)/חושן משפט/יב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן יב
עריכהתשובה שלום על דייני ישראל, המה אלופי התורנים יושבי על מדין בק"ק קעלין יצ"ו:
מכתבם הגיעני לנכון אכן יען לא אותי לבד קראתם כ"א בצירוף ב"ד הגדול הרבנים דמו"ש נר"ו ומיום בוא המכתב עדיין לא נזדמן יום מועד להתוועד יחדיו לכן נמנעתי מלהשיב ומה גם כי מהראוי היה למנוע עצמי מזה כי גם במכתביהם לא אדון אני. וכעת לרוב הפצרותיכם אודיע דעתי.
הא ודאי שזה נשבע וזה נשבע ומה שאתם מסופקים אולי לא קיבל ראובן עדיין מהאפיציר ונמצא ראובן אינו מוחזק וישבע שמעון על הכל. אומר אני אפילו אם היה כבר נשבע שמעון על הכל ואח"כ היה ראובן תופס שלא בעדים הדין עמו ונשבע על תפיסתו ונפטר כמבואר בסי' פ"ז סעיף למ"ד ואיך יועיל שבועת שמעין למנוע ע"י שבועתו את ראובן מלתפוס אח"כ ואם יש בידו של ראובן לגבות מהאופיציר הרשות בידו. אך את זה יש להסתפק כיון שלפי דברי שמעון עדיין לא תפיס ראובן וא"כ למה נשביע את ראובן עכשיו על חנם אולי לא יוכל ראובן לגבות ויגבה שמעון מהאופיציר כל הסך ונמצא שבועת ראובן לבטלה. ז"א כיון שעכ"פ עיקל ראובן המעות אצל האופיציר ואם ירצה שמעון לגבות צריך להוציא משפטים בקרייז אמט יכול שמעון לטעון או פתח מוסרות העיקול או תשבע על טענתך. ואם יטעון ראובן או לא תשביעני או אם תשביעני תסלק עצמך מחוב זה ותניחני לגבות. הנה לדעת הב"ח שהביא הש"ך בסי' פ"ב ס"ק ד' היה מקום להסתפק בזה אבל כיון שהש"ך משיג שמחויב הלוה לישבע אף שנשאר השטר ביד המלוה ואם לסוף יקיים שטרו יגבה חובו מהלוה אף שכבר נשבע. הוא הדין הכא בעובדא דידכו מחוייב ראובן לישבע עתה ואעפ"כ אם יוציא שמעון מן האופיציר הרשות בידו. וכן שמעון ישבע עתה על הכל כדי שאם אח"כ יוציא כל הסך מהאופיציר לא יצטרך לישבע מחדש ואף שאחד מהם שנשבע לשקר אנן קיי"ל בחנוני על פנקסו ששניהם נשבעין ודלא כבן ננס שאמר איך באין לשבועת שוא ואם שמעון לא ירצה לישבע עתה על כל הסך כי יאמר אולי לא אוכל לגבות מהאופיציר ויבחר לעצמו הברירה שנוח לו לישבע עוד הפעם בעת שיוציא מהאופיציר אם ראובן מחזיק בטענתו שכבר גבה מהאופיציר פשיטא שאינו יכול לכוף את שמעון שישבע עתה על כל הסך אבל אם ראובן יאמר שעדיין מחוסר גוביינא פשיטא שיוכל להשביע על הכל: כל זה נראה לפענ"ד פשוט ששניהם נשבעין, ואף שלפי דברי הש"ך שם בסי' פ"ב ס"ק ד' במה שכתב לחלק בין הך דהתם להך שהביא הב"י מדברי הר"ן בסי' נ"ח וכתב הש"ך דשם השני יכול להחזיק בשבועתו עד שיחזיר לו שטרו כדי שלא יוכל שוב לתופסו משא"כ בסי' פ"ב שאם יקיים זה שטרו יתחייב זה לשלם אף בלי תפיסה עכ"ל הש"ך. וא"כ משמע דהיכא שצריך אח"כ תפיסה יכול זה להחזיק בשבועתו שלא לישבע אם לא שיוכל אחר כך לתופסו. אומר אני בשלמא בהך דסימן נ"ח סטראי שהוא שם ספיקא דדינא ומהני תפיסה אף בעדים אם כן יוכל לומר לא אשבע עד שתחזיר שטרי שלא תוכל לתפוס בעדים אבל לענין תפיסה שלא בעדים דמהני תמיד פשיטא דאינו יכול לעכב השבועה דאל"כ בטלה לה שבועת היסת או אפילו שבועת מודה במקצת שהרי תמיד יוכל שכנגדו לתפוס אח"כ שלא בעדים ויהיה זה מחוייב לחייב עצמו שלא לתפוס אפילו שלא בעדים הא ודאי ליתא:
וכן נראה לפענ"ד בנדון שלכם זה ישבע וזה ישבע ואעפ"כ יכול כל אחד אח"כ להוציא ולגבות מיד האופיציר ומה שיוציא יחזיק וכיון שלע"ע שניהם אינן מוחזקים מה שיש ביד האופיציר דמיא קצת להאי ארבא המבואר בש"ע סי' קל"ט וכל דאלים גבר ואף דבהך דההוא ארבא אני מסתפק אם אחד יכול להשביע לחבירו קודם התפיסה לאמר או השבע או תניחני לתפוס ובש"ע שם קאי אאחר שגברה יד האחד שיוכל השני להשביעו אבל קודם לכן לא נתברר, ג"כ לענ"ד הטעם משום דשם מהני תפיסה אפילו בעדים וא"כ למה ישבע ואח"כ אם יתפוס השני אפילו בעדים מהני דכל דאלים גבר אבל בנדון דידן לא מהני תפיסה בעדים ועוד דראובן לשמעון ודאי דיכול להשביע שהרי אומר כך וכך לי בידך או שלם או תשבע ושמעון לראובן ג"כ יכול להשביע כיון שעכ"פ מתחלה היה חוב זה בחזקת שמעון וראובן מעכבו מלגבות יכול להשביעו ולא דמיא להאי ארבא שאינו בחזקת שום אחד מעולם. ואם שמעון יתרצה שלא להשביע כעת את ראובן עד יוגמר הדבר אצל האופיציר פשיטא שאין ראובן יכול להיות קופץ ונשבע על כרחו והב"ד ראוי להם להתאמץ בזה להנצל משבועת שוא שאחד ודאי ישבע לשקר. ומה שנזכר בדבריכם ששמעון מודה במקצת תמהני הלא שמעון טוען שלא הבטיחו רק לפי הברכה והריוח וטוען שכל מה שנעשה ע"י ראובן היה היזק א"כ הרי הוא כופר בכל. כל זה נראה לפענ"ד, כתבתי: