נדרים עה א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
תניא כוותיה דר' אמי דקתני בין שעשה בה מאמר ובין שלא עשה בה מאמר א"נ מרישא דקתני משנכנסה לרשותו נגמרה לו ואי דלא קדיש מאי נגמרה לו תפשוט מיניה כשעשה בה מאמר מאי וכשאר דברים כן נדרים דקתני אמר רבא הכי קתני אי אתה מודה שאין חייבין סקילה כנערה המאורסה אמר רב אשי מתני' נמי דיקא אין יבמה גמורה לאישה כשם שארוסה גמורה לאישה:
מתני' האומר לאשתו כל הנדרים שתדורי מכאן עד שאבא ממקום פלוני הרי הן קיימין לא אמר כלום הרי הן מופרין ר' אליעזר אמר מופר וחכ"א אינו מופר אמר ר"א אם הפר נדרים שבאו לכלל איסור לא יפר נדרים שלא באו לכלל איסור אמרו לו הרי הוא אומר (במדבר ל, יד) אישה יקימנו ואישה יפרנו את שבא לכלל הקם בא לכלל הפר לא בא לכלל הקם לא בא לכלל הפר:
גמ' איבעיא להו לר"א מיחל חלין ובטלין או דלמא לא חלין כלל למאי נפקא מינה
רש"י (ריב"ן)
עריכהומאי תניא כוותיה - ממאי משכחינן הכא דתניא כוותיה דר' אמי דכשעשה בה מאמר פליגי: מדקתני ר"ע אומר כלום חלקנו בין יבם כו' בין שעשה בה מאמר כו' מכלל דשמעיה ליה לר"א דאמר דכשעשה בה מאמר יפר ואהכי מהדר ליה ר"ע הכי: א"נ מדקאמר ר' אליעזר ברישא משנכנסה לרשותו נגמרה לו אשה שיש לו חלק בה וכו' אינו דין שתגמר לוואי דלא קדיש דלא עשה בה מאמר מאי עמרה לו איכא:
אי אתה מודה - שאפילו עשה בה מאמר שאין חייבין עליה סקילה כנערה המאורסה הלכך לגבי נדרים נמי לא הוי כארוסה ואהכי אינו יכול להפר לה:
מתניתין נמי דיקא - כרבי אמי טעמא דר"ע דאמר בברייתא וכשאר דברים כן נדרים משום סקילה הוא דקאמר:
דקתני אין היבמה גמורה לאישה - מדקא קרי לה ליבמה אשה אלמא כשעשה בה מאמר עסקינן ומדאמר הכי דאיכא נמי להקיש לארוסה שמע מינה דמשום סקילה הוא דקאמר ר"ע דאינו מפר כשם שמפר לארוסה:
מתני' הרי הן קיימין לא אמר כלום - דנדרים שלא באו לעולם אינו יכול לקיים:
שבאו לכלל איסור - שכבר נדרה יקא חייל עלה אפילו הכי מפר כ"ש דמפר אותן שלא באו לכלל איסור כשיבאו דעדיין לית בהו מששא אבל לענין קיום אי אפשר שידון כך דנדרים שכבר באו לכלל איסור דין הוא שיקיים הלכך לא אמר כלום לדברי הכל:
את שלא בא לכלל הקם - שעדיין לאו באו לעולם ואי אפשר לקיימו כדקתני דכי אמר הרי הן קיימין לא אמר כלום:
אינו בא לכלל הפר - דאינו יכול להפר:
גמ' מיחל חיילי - עלה ובטלי לאלתר משום דהפרה קודם לכן:
או דילמא לא חיילי כלל - דהפרה דעבד קא מהניא דלא חיילא עלה שום נדר:
ר"ן
עריכהתניא כוותיה דר' אמי. דאוקמה להא דר' אליעזר כשעשה בה מאמר:
מה אשה שאין לו חלק בה עד שלא תבא לרשותו. דהיינו ארוסה:
משבאת לרשותו. היינו משקדשה והיינו לישנא דמשבאת דאילו נשואין בלשון כניסה מדכר להו תנא כדתנן (לעיל עג:) עד שתכנס לרשותו:
נגמרה לו. לענין הפרת נדרים דמפר בשותפותיה דאב:
אשה שיש לו חלק בה עד שלא תבא לרשותו. דהיינו יבמה שהיה לו חלק בה משום זיקה קודם שעשה בה מאמר:
משבאת לרשותו. דהיינו כשעשה בה מאמר אינו דין שתגמר לו ויהא זכאי יבם להפר נדריה בשותפות:
כשאר דברים כן נדרים. משאר דברים אתה למד שאין היבם מפר נדריה שהרי לשאר דברים אינה כארוסה ואפילו עשה בה מאמר וכדמפרש לקמן אף להפרת נדרים כן שאינה כארוסתו ואינו מפר נדריה אפילו בשותפות:
חבל עליך בן עזאי. על עצמו היה דואג מפני שלא שימש אח ר"ע.:
מאי תניא כוותיה דר' אמי. דאוקמה בשעשה בה מאמר היכא תניא כוותיה:
דקתני בין שעשה בה מאמר. אלמא שמעיה ר"ע לר"א דבעשה בה מאמר מיירי:
אי נמי מרישא. דקתני משנכנסה לרשותו נגמרה לו. האי לישנא לאו דוקא דהוה ליה לאתויי אשה שיש לו חלק בה עד שלא תבא לרשותו משבאת לרשותו אינו דין שתגמר לו אלא ריש מילתא נקט:
מאי כשאר דברים כן נדרים דקתני. מאי נינהו אותן דברים דקא יליף נדרים מינייהו:
שאין חייבין עליה סקילה. שאין חייבין על היבמה סקילה ואפילו עשה בה מאמר אלמא לא עדיף מאמר דיבמה כקדושין דארוסה:
מתניתין נמי דיקא. דמחיוב סקילה קא מייתי ראיה:
כשם שארוסה גמורה לאישה. דארוסה בסקילה אם זינתה. ולענין הלכה קי"ל כר"ע דאינו מפר לא לאחד ולא לשנים דאע"ג דקי"ל יש זיקה ולעיל פרישנא טעמא דר"ע משום דסבירא ליה אין זיקה איכא למימר ה"מ מקמי דאייתי לה הך ברייתא אבל בתר דאייתי לה חזינן דאפילו סבירא ליה לר"ע דיש זיקה מצי אמר דלא יפר לפי שאין היבמה גמורה לאישה שאין חייבין עליה סקילה כנערה המאורסה וכיון דקלסיה בן עזאי לר"ע וזכינהו לר"א ור' יהושע בדינא דלא אהדרו ליה מידי נקטינן כוותיה וכן פסק הרמב"ן ז"ל. ומסתפקא לי כיון דיבם לא מצי מפר אב במקום יבם מן הארוסין אי מצי מפר או לא ולא ידענא אכרעותא בהא מילתא מיהו מסתברא לי דנדרים שנדרה בבית אביה או בעודה ארוסה מצי מפר לה דהא כל היכא דליכא ארוס מת הבעל נתרוקנה רשות לאב והכא כיון דלא זכי יבם בנדרי יבמה כמאן דליתיה דמי וממה שפרשתי למעלה (דף עא:) בשם רבותי בעלי התוס' ז"ל בההיא דב"ש סברי בנדרים נמי שנראו לארוס נתרוקנה רשות לאב נ"ל כן דהא לפי פירושם ז"ל טעמייהו דב"ש משום דכיון דנראו לארוס ראשון לא זכי בהו ארוס אחרון ואע"ג דאיתיה לארוס אחרון כמאן דליתיה דמי כיון דכמאן דליתיה דמי קם ליה אב כאילו איתיה באפי נפשי' וליכא ארוס לדידן נמי ביבם כיון דלא זכי בנדרי ארוס ראשון אב מצי מפר. מיהו בנדרים שנדרה ברשות יבם אכתי מספקא לי. זהו מה שנראה לי בזה ולענין מעשה צריך עיון ובדיקה בדברי הראשונים ז"ל:
מתני' האומר לאשתו וכו' מכאן ועד שאבא ממקום פלוני. מאותה שעה שאצא מכאן ועד שאבא ממקום פלוני. והיינו דקתני מכאן ולא קתני מיום זה לפי שאין דעתו אלא מיום שיצא מכאן ומש"ה לא מפר לה מהשתא דחיישינן דלמא בעודו אצלה תדור נדרים שירצה בקיומן וכדפרישית לעיל (דף עג.) בההיא דהאומר לאפוטרופוס:
הרי הן קיימין לא אמר כלום. דדוקא לענין הפרה אמר ר"א מופר משום ק"ו דידיה כדמפרש ואזיל (ולענין הקמה אדרבה היא הנותנת) אם הפר נדרים שבאו לכלל איסור שהם חזקים ביותר שכבר חלו לא יפר נדרים שלא באו לכלל איסור ולא חמירי כולי האי אבל לענין הקמה אדרבה דנהי דאשכחן דנדרים שחלו דחמירי מצי לקיומי מאן לימא לן הכי בנדרים שעדיין לא חלו דלא אלימי:
את שבא לכלל הקם. נדרים שחלו:
לא בא לכלל הקם. נדרים שלא חלו:
לא בא לכלל הפר. דאע"ג דאיכא ק"ו בעל כרחך הקישן הכתוב:
גמ' לר"א מיחל חיילין ובטלין. לר"א דאמר דמצי מפר נדריה קודם שתדור מי אמרינן דאותן נדרים שנדרה לאחר הפרה חיילי דהפרה לא מעכבא בהו ומיהו בטלי להו מיד. או דלמא לא חיילי כלל כיון שהפר לה קודם שנדרה:
דאתפיס. אחרינא בהדין נדרא. כגון שנדרה היא בנזיר ובא אחר ואמר ואני כמוה אי אמרת חיילין ובטלין הויא תפיסותא. דנהי דבטילי להו מיד אפי' הכי כיון דחיילי מצי מתפיס בהו דכי אמר ואני כמוה אהריני נזירה דקאמרה קאמר ואי לא חיילי ליכא חששא הלכך לא הויא התפסה. ומקשו הכא ואפי' תימא חיילין ובטלין היכי מצי מתפיס מאי שנא ממאי דבעיא לן בריש מכילתין (דף יא:) היכא דמנח בשר שלמים לאחר זריקת דמים קמיה והתפיס ביה בשר אחר ואמר זה כזה דאיבעיא לן אי בדמעיקרא קמתפיס ואסור או בדהיתרא דהשתא קמתפיס ושרי ומסקנא דבהיתרא קמתפיס איכא למימר דלא דמי דשאני התם דאמר זה כזה ומש"ה אמר דכמו שהוא זה עכשיו קאמר אבל הכא שזו אומרת הריני נזירה והאי מתפיס בה ואמר ואני משמע ודאי דבנזירות דקאמרה קמתפיס והכי מוכחא סוגיין דנזירות שנכתוב בסמוך בס"ד ומקשו תו הכא ונהי דחיילא התפסה מאי הוי נימא דכיון דאתפיס בה כי אבטיל נדרא קמא אבטיל נמי האי דדינא דמתפיס הכי הוא כדתנן בפ' מי שאמר (נזיר כ:) הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואני כולן נזירין הותר אחד מהן הותרו כולן ולעיל נמי בפ' ד' נדרים (דף כו. וסו. במשנה) אמר דבשתלאן זה בזה הותר הראשון הותרו כולן ולאו קושיא היא כלל דלא איתמר הותר א' מהן הותרו כולן אלא בהיתר חכם שעוקר הנדר מעיקרו הלכך כל שהותר א' מהן אגלי מילתא שלא היה כאן נדר מעולם ובטלה לה התפסה דבתרא אבל בעל שאינו עוקר למפרע אלא מכאן ולהבא אע"פ שהותר הראשון אינך באיסורייהו קיימי שאין התפסה שלהם בטלה בכך וגמרא היא
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/נדרים/פרק י (עריכה)
מט א ב מיי' פי"ג מהל' נדרים הלכה ט, סמג לאוין רמב, טוש"ע י"ד סימן רלד סעיף כח:
ראשונים נוספים
דקתני בין שעשה בה מאמר. מכלל דשמעיה ליה לר' אליעזר דאיירי בשעשה בה מאמר:
דקתני משנכנסה לרשותו. דמשבא' לרשותו אחר שכבר יש לו חלק בה היינו מאמר:
מתני' הרי הן קיימין לא אמר כלום. כדפרישית לעיל דהוה ליה קיום בטעות לפי שיש נדרים שלא יחפוץ וה"ר אליעזר ממי"ץ פירש כאן עוד טעם אחר שיקיים נדרים שבא לכלל איסור מאותם שלא באו לכלל איסור מיהו צריכים אנו לטעם הראשון דהא רבנן קאמרי דנדרים דלעתיד דשלא באו לכלל הקם לא באו לכלל הפר ומנא להו לרבנן דנדרים שלעתיד שלא באו לכלל הקם דהא לא אמרו ק"ו אלא ע"כ משום דהוי כמו קיום בטעות:
את שבאו לכלל הקם. היינו נדרים שכבר חלו:
גמ' מחל חיילי ובטלי. אותם נדרים שהפר כבר לאשתו כשנדרה אותם חלו ונתבטלו לאלתר או לא חיילי כלל:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/נדרים/פרק י (עריכה)
אמר רב אסי מתניתין נמי דייקא דלענין סקילה קאמר רבי עקיבא. אין היבמה גמורה לאישה כנערה המאורסה דהכי משמע אין היבמה גמורה לאישה שאין חייבין עליה סקילה כנערה המאורסה ומדקא מדמה לה לארוסה שמע מינה דבעשה בה מאמר קמיירי. פירוש.
מתניתין הרי הן מופרין רבי אליעזר אומר מופר וחכמים אומרים אינו מופר. פירוש טעמייהו דרבנן כדמפרש בסיפא דהך מתניתין אישה יקימנו ואישה יפרנו את שבא לכלל הקם בא לכלל הפר את שלא בא לכלל הקם לא בא לכלל הפר. תניא האומר לאפוטרופוס פירוש לאשר על ביתו כל נדרים שתדור אשתי מכאן ועד שאבא ממקום פלוני הפר לה והפר לה יכול יהו מופרין תלמוד לומר אישה יקימנו ואישה יפרנו דברי רבי יאשיה. פירוש אישה אישה תרי זמני מיעוטא הוא אישה דוקא ולא שליח דליכתוב קרא יקימנו ויפרנו. אמר לו יונתן מצינו בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו פירוש ולרבי יאשיה הוא הדין לנדרים שנדרה כבר שאינו מפר משום מיעוטא דאישה אישה. אלא רבי יאשיה אליבא דרבי אליעזר קאמר לה דאמר במתניתין שהבעל מפר נדרים שתדור עדיין וקאמר רבי יאשיה דשלוחו אינו מפר לא נדרים שעברו ולא שעתידה לידור.
וכתב רבינו ז"ל והלכתא כרבי יאשיה ולא מיבעיא בנדרים שתדור דודאי אין אפטרופוס מפר דגרסינן בנזירות א"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה אסור בכל הנשים שבעולם חזקה שליח עושה שליחותו. אמר רבא ומודה רבי יוחנן באשה שאין לה לא בת ולא בת בת ולא אם ולא אם אם ולא אחות ואף על פי שהיתה לה ונתגרשה לאחר מכן דשריא מאי טעמא כי משוי איניש שליח במילתא דמצי עביד לה איהו במלתא דלא מצי עביד לה איהו לא מצי לשוייה שליח. והוינן בה האומר לאפטרופוס וכו' כלומר והא נדרים שתדור עדיין מלתא דלא מצי עביד לה בעל הן כרבנן דמתניתין וקאמר רבי יונתן דאפוטרופוט שלו מפר. ומפרקינן לה אליבא דרבי אליעזר דאמר איהו מצי מפר ושמע מינה דלרבנן בשתדור אשתי לא דינא ולא דיינא דאין אפוטרופוס מפר פירוש הואיל דאפילו בעל לא מצי מפר. אלא אפילו בנדרים שנדרה נמי אין מפר דרבי יאשיהו בכלהו פליג דכתיב אישה והא דנקט שתדור אליבא דרבי אליעזר ולא שנדרה כרבנן אורחא דמילתא קתני. אי נמי להודיעך כחו דרבי יונתן אבל ודאי אפילו אמר לאפטרופוס כל נדרים שנדרה אשתי אם תראה שלא כראוי לי נדרה הפר לה והפר לו אינן מופרין לרבי יאשיה. והלכתא כותיה דקיימא לן בשל תורה הלך אחר המחמיר. ואיכא טעמי אחריני לרבינו הגדול ולר"ח בפרק השואל ואנן לא בקינן בהו שפיר ולהכי לא כתבינן להו. הרנב"י ז"ל.
הכי גרסינן שבאו לכלל איסור ובמשנה טברנית נקוד (אסוֹר) אִסָר. פירוש.
גמרא מיחל חיילי ובטלי. צריכים אנו לומר בהכרח דמי ששאל בעיא זו היה פשוט בידו דושמע בעלה לא דוקא (הכי) וכי איצטרך למעט חרש כדאמרינן לעיל דאם איתא מאי קא מיבעיא ליה הא על כרחי' מיחל חיילי ובטלי. הרי"ץ ז"ל.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה