נדרים מ ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אלא פרת ביומי תשרי בלבד אבוה דשמואל עבד להון מקוואות לבנתיה ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי:
אמר ר' אמי אמר רב מאי דכתיב (יחזקאל יב, ג) ואתה בן אדם עשה לך כלי גולה זו נר וקערה
רש"י (ריב"ן)
עריכהאלא פרת ביומי תשרי בלבד - דכל ימות השנה רבין נוטפין על הזוחלין מן הגשמים שיורדין לתוכו ומן השלגים שמתפשרין כל ימות החמה אבל בתשרי כבר פסקו השלגים ונתפשרו כולן והלכו להן מטהרין הזוחלין ואין בנהרות אלא מימיו שנובעין בלבד:
אבוה דשמואל - סבירא ליה כאידך דשמואל:
ועביד להו לבנתיה מקוואות ביומי ניסן - לפי שביומי ניסן רבין נוטפין על הזוחלין מחמת הגשמים שהרי כל השלגים והקרח שנתפשרו באין המים דרך צינורות דהוו להו שאובין אבל לא באין דרך צינורות אלא מאליהן שוטפין ובאין טובלין בהן כדאמר זבה ונדה ויולדת טבילתן במי מקוה של מ' סאה ואפי' מי גשמי' מכונסים שלא מצינו מים חיים אלא לזב בלבד שנאמר בו מים חיים והמפרש לא פירש הכי ולאו דוקא דכל נשים בזמן הזה זבות נינהו:
מפצי ביומי תשרי - שבתשרי מתמעטין הנהרות מן כל ימות השנה ומעלין טיט . והיה נותן המפץ בקרקעית הנהר שלא יכנס הטיט ברגליהן ויהא חציצה:
ר"ן
עריכהאלא פרת ביומי תשרי בלבד. לפי שאינו עת גשמים ולא זמן הפשרת שלגים ולא למיסר כל הנהרות חוץ מפרת אתא ולא למיסר נמי פרת בכל השנה אלא ביומי תשרי אתא דכיון דכולא חששא משום שמא ירבו נוטפים על הזוחלין היא כל שאנו בקיאים בפרת ביומי תשרי כמה היא עלייתו וכן בשאר נהרות ויודעין אנו בהם שלעולם אינו מתמעט משיעור כך ואפי' בעת יובש גדול כל שאין אנו רואים בו כי אם אותו שיעור למה נחוש לו הא ליכא למיחש לשמא ירבו נוטפין על הזוחלין אלא שמואל תרתי קמשמע לן חדא דנהרות שהן מכזבין מימיהן אין טובלים בהן לעולם דכיון שפעמים שמכזבים לעולם חוששין בהם לגשמים או להפשרת שלגים וכדתנן במס' פרה (פ"ח מ"ט) המים המכזבין פסולין אלו הם המים המכזבין המכזבין פעם אחת בשבוע והמכזבין בפולמוסיאות ובשני בצורת כשרין והכי פירושו דכל שמכזבין בלא טענה אע"פ שאין מכזבים אלא לעתים רחוקות פעם אחת בשבוע פסולין דחיישינן שמא מי גשמים הן ואין מטהרין בזוחלין אלא באשבורן אבל המכזבין מחמת טענה כגון בפולמוסיאות ובשני בצורת כשרין ומש"ה קאמר שמואל שאין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת וכיוצא בו שאינו מכזב לעולם ולמעוטי מים המכזבין הוא דקאמר פרת ופרת וכיוצא בו קאמר וקאמר נמי דבפרת וכיוצא בו שאינו מכזב אינו מותר לטבול בו מן הסתם בכל השנה כולה מי שאינו בקי בו אלא ביומי תשרי בלבד לפי שביומי תשרי אינו עת גשמים ולא זמן הפשרת שלגים ולפיכך אפי' מי שאינו בקי בו אין לו לחוש שמא רבו עליו נוטפין אבל אין ה"נ דמי שבקי בפרת וכיוצא בו כל השנה כל שהוא רואה שלא נתרבה על מה שהוא זוחל בתשרי בכדי שיהא ראוי לחוש לרבוי נוטפין טובל בו בכל השנה וכן נמי אם רואה בתשרי שנתרבה כל כך עד שאפשר לו לחוש שמא רבו בו נוטפין אפי' בתשרי אינו טובל בו אלא שמואל סתמא קאמר דמי שאינו מכיר אפי' בנהרות שאין מכזבין יש לו לחוש כל השנה ברבייתן וביומי תשרי אין לו לחוש כן נ"ל וראיתי מי שכתב בהפך ולא נראו לי דבריו:
אבוה דשמואל עביד להו לבנתיה מקוואות ביומי ניסן. שמפני שהיה חושש להפשרת שלגים לא היה מניחן לטבול בזוחלין:
ומפצי ביומי תשרי. בנהר היה נותנן תחת כפות רגליהן משום טיט דלא ליהוי חציצה א"נ לצניעותא בעלמא והיה מניחן לטבול בנהר משום דביומי תשרי ליכא למיחש לזוחלין ומאי דקאמר ביומי ניסן מניסן ועד תשרי קאמר וכ"ש בימות הגשמים כך פירשו. ואין הלשון נוח לי דהוה ליה למימר עביד להו מקוואות לבנתיה כולה שתא ומפצי ביומי תשרי לפיכך נ"ל דבנתיה דאבוה דשמואל בסתוא לא היו טובלות בנהר משום צנה אלא במקוואות שבבתיהן וביומי ניסן דרויח עלמא היו מתחילות לטבול בנהרות והיה מתקן להם אביהם שם בתחילת ניסן מקוואות שהיו טובלות בהן עד תשרי וביומי תשרי לא היה מצריכן למקוואות משום דליכא למיחש לנוטפין ולפיכך היה מתקן להן מפצי וכשעוברין ימי תשרי כבר היו חוזרות לטבול בבתיהם משום צנה:
ולענין הלכה פסק ר"ת כשמואל דאמר נהרא מכיפיה מבריך דאע"ג דרב פליג עליה ורב ושמואל הלכה כרב באיסורי (בכורות מט:) ועוד דאבוה דשמואל נמי ס"ל כרב ואידך דשמואל נמי פליגא אדידיה אפ"ה קיימא לן כשמואל דתניא בבכורות בפ' מעשר בהמה (דף נה:) יובל שמו ולמה נקרא שמו פרת שמימיו פרין ורבין דברי ר' מאיר וחכ"א פרת שמו שמימיו פרין ורבין מסייע ליה לשמואל דאמר שמואל נהרא מכיפיה מבריך כלומר דנהי דשמואל אמר הכי בכל הנהרות דמכיפייהו מברכי והכא לא אמרינן הכי אלא בפרת אפ"ה מסייע ליה משום דכיון דפרת מבריך מכיפיה כולהו נהרות נמי מכיפיה דפרת הם מתברכים שהרי כל הנהרות מפרת הם נמשכים כדאמרי' התם בבכורות (דף נה.) הנודר ממי פרת אסור בכל מימות שבעולם דאפי' עינותא דמדליין סולמי דפרת נינהו הילכך ההיא מתני' מסייעא ליה לשמואל בין מדר' מאיר בין מדרבנן דרבנן נמי אמרי פרת שמו שמימיו פרין ורבין וכיון דר' מאיר ורבנן מסייעי ליה כותיה נקטינן ונמצא לפי דעת זה שלעולם טובלים בנהרות ואפי' כשמתברכין הרבה מחמת גשמים לפי שאין טפח יורד מלמעלה שאין תהום עולה לקראתו טפחיים זהו דעת ר"ת ז"ל ומ"מ נ"ל שאף הוא ז"ל לא אמרה אלא בנהרות שאין מכזבין אבל מכזבין ליכא למימר בהו דמברכי מכיפייהו אבל ר"ח והרב אלפסי ז"ל פסקו כרב וכאבוה דשמואל דאין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי בלבד וקא יהיב הרמב"ן ז"ל טעמא למילתייהו דאע"ג דאמר שמואל נהרא מכיפיה מבריך לא דחינן מימרא דאיסורא דהוו נהיגין בה הלכה למעשה כאבוה דשמואל דעבד לבנתיה מקוואות משום מימרא דאגדתא ושמואל נמי לאו לענין מעשה אמרה דכיון דאיהו נמי אמר אין המים מטהרין בזוחלין משמע דה"ק נהי דמדינא שרי להלכה למעשה איכא למיחש וכדאמר בעלמא השתא דאמר שמואל אסור ותנא דבי שמואל מותר שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועי' ואע"ג דאמר ופליגא דשמואל אדשמואל היינו לומר דתרוייהו מימרי דשמואל לא קושטא אינון אלא חדא מינייהו דאי איתא לחדא ליתא לאידך אבל איהו לא פליג דידיה אדידיה אלא מיחש הוא דחייש הלכה למעשה וה"נ משמע בפ' תינוקת (נדה סז.) דמייתינן מילתא דאבוה דשמואל ולא מסיימינן עלה פלוגתא דבריה אלמא שמואל נמי למעשה חייש וכ"ת אמאי חייש כיון דר' מאיר ורבנן אמרי בברייתא דבכורות (דף נה:) דפרת מימיו פרין ורבין ורב ואבוה דשמואל נמי אמאי סברי דלאו מכיפיה מבריך איכא למימר דאינהו ידעי דאיכא תנאי בעלמא דלא סבירא להו הכי ועוד דאיכא נסחי דלא גרסי במילתא דרבנן שמימיו פרין ורבין אלא וחכ"א פרת שמו ותו לא ולפי זה סייעתא דמייתי התם לשמואל מדרבי מאיר הויא לא מדרבנן ואפ"ה שפיר דייק מדרבי מאיר כיון דרבנן לא פליגי עליה בהדיא לומר שאינו פרה ורבה ורב ואבוה דשמואל סברי דרבנן פליגי עליה ושמואל נמי מיחש הוא דחייש:
נמצא עכשיו לפי דרך זה שהנהרות המכזבין אין טובלין בהן כלל שלעולם חוששין להן למי גשמים והפשרת שלגים ונהרות גדולים שאין מכזבין כל שהוא בקי בהן ויודע עיקר המשכתן בימי תשרי טובל בהן כל השנה כל שהוא רואה שאין לחוש שנתרבו נוטפין על עיקר המשכתן אבל כל שהוא רואה מתוך רבייתן שיש לחוש לכך אפי' ביומי תשרי אין טובל בהן ומי שאינו בקי בהן בכל השנה כולה צריך לחוש להן חוץ מיומי תשרי בלבד שבתשרי מן הסתם אין נוטפין רבין עליהן:
מיהו איכא מאן דאמר דכי חיישינן לרבו נוטפין על הזוחלין דוקא לטבול במקום שלא היתה שם זחילתו של נהר קודם לכן אבל במקום שהיתה זחילתו מתחילה אע"פ שעכשיו רבו נוטפין על הזוחלין מותר לטבול בו ומוכח לה מדתנן בפ"ק דמקוואות (משנה ז) מעיין שמימיו מועטין שרבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעיין להטביל בכל שהוא ומדקתני שוה למקוה לטהר באשבורן אלמא מקום יש בו שאינו מטהר בזוחלין שאין עליו דין מעיין אלא הרי הוא כמקוה שצריך אשבורן והדר קתני ולמעיין להטביל בו בכל שהוא ובודאי מדקתני דשוה למעיין להטביל בו בכל שהוא ה"ה דמטהר בזוחלין כיון דתורת מעיין עליו וקשיא רישא אסיפא אלא ודאי ה"ק מעיין זה שרבו עליו מים שאובין מקומות יש בו שתורת מקוה עליהן וצריך אשבורן והיינו אותן מקומות שהוא זוחל בהן עכשיו מחמת רבוי הנוטפין ולא היה זוחל בו בתחילה ומקומות יש בו שלא נשתנה דינו מכמו שהיה אלא הרי הוא כמעיין להטביל בו בכל שהוא והיינו אותו מקום שאפי' מתחילה היה זוחל בו והאי דלא קתני ולמעיין להטביל בו בזוחלין אי נמי דליתני ברישא שוה למקוה שצריך שיעור נ"ל דתנא הכי לאשמועי' תרי דיני במקוה ובמעיין ובכל חד מכלל חבריה משמע דמדקתני רישא שוה למקוה לטהר באשבורן מכלל שאותו מקום ששוה בו למעיין דקתני סיפא אינו צריך אשבורן ומדקתני סיפא ולמעיין להטביל בו בכל שהוא דאותו מקום ששוה למקוה דקתני רישא צריך שיעורא:
ומכל מקום למדנו מזו שיש מקום במעיין שאע"פ שנתרבה מחמת נוטפין תורת מעיין עליו והיינו המקום שהיה מהלך בו מתחילתו והכי איתא בתוספתא (דמקוואות פ"ה) דקתני התם מעיין שמימיו מועטין ורבו עליו והרחיבו
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/נדרים/פרק ד (עריכה)
מה א מיי' פ"א מהל' מקוואות הל' יא ופ"ט שם הל' יג, סמג עשין רמח, טוש"ע יו"ד סי' קצח סעי' לג וסי' רא סע' ב:
ראשונים נוספים
אלא פרת ביומי תשרי. שהוא נהר גדול ואינו גדל אלא במטר מרובה אבל ביומי ניסן גדל פרת מרוב מטר של ימות הגשמים וכן נהרות קטנים גדלים אפילו ביומי תשרי ע"י מעט מטר ואי נהרא מכיפיה מבריך לא מיפסל הנהר ממי גשמים כי רוב גידולו ממקורו:
מקואות ביומי ניסן. לפי שנהר גדל מרוב גשמי החורף ורבו הנוטפים:
ומפצי ביומי תשרי. היו טובלות בנהר והיו עושות מחצלאות סביבו' לצניעות א"נ תחת כפות רגליהם מפני הטיט שלא יחוץ:
נאד לשתות בו מים. אית דגרסי נר לתת בו שמן להאיר:
אמר רבי אבהו משום רבי חנינא בן גמליאל לא שנו אלא במקום שאין מביאין ירק מחוץ לארץ לארץ, אבל במקום שמביאין מחוץ לארץ לארץ אסור: מסתברא דאסור אף בירקות הגנה קאמר, והוא הדין בירקות השדה, לפי שאין מביאין כל כך שיספקו להם ושלא יהיו צריכין לירקות השדה, והרי זה כמקום שמסתפקין מזה ומזה, ואפילו מסתפקין רובא מירקות הגנה, וכענין שאמרו בשמן זית ובשמן שומשמין, אבל בירושלמי משמע שאינו אסור אלא בירקות הגנה בלבד כשאר שני שבוע, דגרסינן התם משהתיר רבי להביא ירק מחוץ לארץ לארץ, היא שביעית, היא שאר שני שבוע.
מתני': מן המקפה מותר בגריסין. ירושלמי: והוא שיהא רובן גריסין.
חטאת שאני טועם אסור לאפות: פירוש אסור בפת חטה, ירושלמי: ואתמר כן א"ר יוסי בן אורחיה דבר נשא חמי פיתא נקיה, ומימר ברוך דברא חטתא.
מהדורא קמא:
מתוך: תוספות רי"ד/נדרים (עריכה)
אבוה דשמואל עביד לבנתי' מקוואות ביומי דניסן ומפצי ביומא תשרי כו' עיין מה שפירשתי בפ' במה אשה יוצאת במהד"ת:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/נדרים/פרק ד (עריכה)
אלא פרת ביומי תשרי בלבד שהוא גדול ואז אין לחוש שהרי לא רבו גשמים בימות הקיץ אבל שאר נהרות שהם קטנים אי נמי פרת שאין ביומי תשרי חיישינן לרבוי גשמים ומי גשמים אין מטהרין בזוחלין. וא"ת לדברי שמואל לא מצינו טבילה לזבין אלא פרת וביומי תשרי (שוב אין) אמר המגיה נראה לי דצריך לומר: שזבין טעונים ביאת מים חיים כדכתיב ורחץ בשרו במים חיים ואף מבארות שהם מכוסין מפרת אתו כדאמרינן בבכורות פרק שני הנודר מימי פרת אסור בכל המימות שבעולם דכולהו מפרת קאתו. ומקשי והא איכא עיינתא דמדליין הנהו סולמי דפרת הוו ואומר שהבארות כשרים שהרי זחילת ההרים אינה זוחלת בהם ואף על גב דלענין נדר אסור בכל המימות דמפרת אתו מיהו לא איתרבו כל כך בסולמות שירבו על הזוחלים וראיה מדתנן באר אחאב ומערת פמייס כשרים למי חטאת אלמא מים חיים נינהו ואולי יש לדחות דביומי תשרי קאמר. שטה.
הילכך ביומי ניסן שהנהרות גדילין מימי הגשמים של ימות החורף ומהפשרת השלגים חייש שמא מתרבו הנוטפים שנתוספו בנהר מפני הגשמים על הזוחלים החיים שבו ובטלו הזוחלים בנוטפים ואין תורת מעיין עליהם לטהר בזחילה אלא באשבורן עביד להו מקואות דקוו וקיימי. ורש"י ז"ל פירש במסכת שבת בשם רבו הלוי משום דספק זבות נינהו וזבה טעונה מים חיים. (דדבריו) ודבריו אינם מחוורין כי בהדיא תניא בתוספתא חומר בזב מבזבה שהזב טעון מים חיים והזבה אינה טעונה מים חיים. ויש מי שפירש דנוטפין כשאובין וזה אינו דהתנן הנוטפין כמקוה. הרי"ץ ז"ל.
מקואות ביומי ניסן משום דחייש שרבו הנוטפים. ומפצי ביומי תשרי לצניעות עושה להם מחיצות ממפצי לפי שטובלות בנהר ורגילין בני אדם להיות שם. ויש מפרשים שהמפצי לתחת רגליהן בעבור הטיט. וניחזי לפי אותה גירסא שגורסין פרק תינוקת גבי אשה לא תטבול בנמל מפני הטיט ששם ואף על גב דליכא השתא שאין אנו רואין עליה דבר בעת יציאתה מן המים דלמא בדדיוני כשהיתה מדדה עצמה ביציאתה מתחת המים נפל מעליה. ואית דלא גרסי ואף על גב דליכא השתא ומפרשי טעמא דלא תטבול בנמל משום בעתות העומדים שם תמהר ולא תתכסה במים יפה ודמיא לההיא דלעיל מינה דאמר לא (תשב) תעמוד על גבי חרס ותטבול דהוא משום בעתותא ואף על פי שיש מפרשים משום גזרת מרחצאות.
ופוסקים קדמונינו הלכה כשמואל בזה ואף על גב דרב פליג עליה ובאיסורא הוא משום דתניא פרק בתרא דבכורות רבי מאיר אומר יובל שמו ולמה נקרא שמו פרת שמימיו פרין ורבין וחכמים אומרים עיקר שמו פרת שמימיו פרין ורבין הילכך חזינן דלא פליגי אלא מהו עיקר שמו ואפילו רבנן מודו דמימיו פרין ורבין דמכיפיה מבריך כמו שאמר שמואל. אמנם על מה שאמר אלא פדת לא קיימא לן כותיה שהרי הלכה רווחת בישראל שאנו טובלין בשאר נהרות (אקם) אפילו ביומי ניסן ואין אנו חוששין לנוטפין אם כן אנו עושין דלא כשמואל.
ועל זה צריך ראיה. ויש להביא ראיה קצת מאותה דבכורות דמביא תניא כותיה דכיון דסברי כולהו דמימיו פרין ורבין מן התהום והוא למעלה משאר נהרות אם כן מהדרי סולמין במעייני שאר נהרות שאפילו לעין עיטם מהדרי שהוא גבוה מכל העולם. ועוד ראיה מתענית דאמר רבי אליעזר שאין לך טפח מים מלמעלה שאין התהום עולה לקראתו טפחיים אם כן לפי זה נראה הוא לעין שהנהרות מן התהום שעולה בהם מתגברים. וההיא דתניא שכל הנהרות פסולין למי חטאת בנהרות המכזבין בפולמוסיות מיירי פירוש כשחיילות עוברים אינן יכולין להספיק להם מים.
וא"ת אם כן בירדן לא יטבולו שהרי פסק בחיילות סנחריב לאו דוקא אלא נתמעט הרבה עד מאד. ומיהו גם באותן כרבנן סבירא לן דמכשיר' בפרה אף המכזבים בפלסופיות ובשני בצורת ואף על פי שיש הוכחה שמשום חוסר גשמים הם אין לחוש לפי שלא ירבו גשמים גם התהום לא עלה. ומקמא קמא בטיל דעבודה זרה לא קשה. מהשמטה ההיא בצרצור קטן שעמוד מימיו קטן. אי נמי מדבר המתרבה מאיליו בלא על יד אדם לא אמרינן קמא קמא בטיל. וצריך עיון בנדרים בההיא דבצל. הרא"ם ז"ל.
ואמר רבי אבין אמר רב מיטרא במערבא סהדא רבה פרת. פירוש נהר פרת הבא מארץ ישראל היה נמשך ובא עד בבל וכשמימיו מתרבין בידוע שגשמים ירדו בארץ ישראל. ורבוי זה מן הגשמים הוא ואסור לטבול בו דאין מי גשמים מטהרין בזוחלין אלא באשבורן דאלו לא נתרבה הנהר מי מעיין מותר לטבול בו בין בזוחלין בין באשבורן. ופירוש אשבורן מים כנוסים במקום אחד. והא דרב אפילו בשאין רואין לא גשם ולא עבים הוא אלא כל שנתרבה הנהר חוששין שמא גשמים ירדו באחד מן המקומות ומשם נתרבה. ומודה רב דאם הנהר כמנהגו ולא הכרנו בו לא רבוי ולא מים עכורין שאין חוששין לכלום. ופליגא דשמואל דאמר שמואל נהרא מכיפיה מיבריך פירוש אפילו נהר שנתרבו מימיו אינו מחמת גשם אלא משפתו מתברך. ואין רבוי פרת מעיד על רבוי גשם בארץ ישראל ולא רבוי שאר נהרות מעידין על מקומות אחרים.
חוף הים הכי מתרגמין כיף ימא. ומודה שמואל דבזמן שהגשמים יורדים לפנינו ונהר מתרבה שדנין רבוי על הגשמים או אפילו רואין המים עכורין והנהר גדול שדנין זה בגשמים שירדו באחד מן המקומות. ופליגא דשמואל אדשמואל דאמר שמואל אין המים מטהרים בזוחלין פירוש בשום ימות השנה. ולא מיבעיא בזמן הגשמים ובזמן הפשרת שלגים אלא אפילו בתשרי דליכא גשמים ושלגים לפי שחוששין שנתרבו על ידי גשמים שירדו באחד מן המקומות לפי שאין דרכן של שאר נהרות ליגדל אלא על ידי גשם או שלג. אלא פרת ביומי תשרי בלבד פירוש דבתשרי עדין אין עת גשמים שנחוש לריבוי מי פרת על ידי גשמים ואין לחוש שמא מתרבה על ידי הפשרת השלגים שבהרים שכבר הופשרו וכלו כל ימי הקיץ ועל כרחין בתשרי מכיפיה מיבריך. ודוקא פרת שמימיו פרין ורבין מכשירינן בתשרי ולא שאר נהרות כדאמרן אבל בכל שאר ימות השנה אין טובלין בפרת דבימות הגשמים חוששין שמא גשמים יורדין באחד מן המקומות ונתרבו מימיו ובימות החמה לא שמא נתרבו על ידי הפשרת השלגים והולכין כל ימות הקיץ. אם כן פליגא אדידיה דאלו איהו גופיה קאמר נהרא מכיפיה מיבריך ולא על ידי גשמים ולא על ידי שלגים. אשתכח דבין לרב בין לשמואל קמייתא בזמן שהגשמים יורדין וכן בזמן הפשרת שלגים אין טובלין בנהרות וכן שניהם מודים דבזמן שהנהר כדרכו ומכירין בו שהוא כמנהגו ולא גדול טובלין בו ואין חוששין לכלום. כי פליגי כשנתרבה ואין גשם ואין עבים ולא המים עכורין דרב חייש לגשמים באחד מן המקומות ושמואל לא חייש אלא מכיפיה מיבריך. ואיכא דמפרש דהא דשמואל מכיפיה מיבריך אפילו בזמן שהעת עת גשמים היא והוא תולה התוספת בכיפיה דנהרא וכדאמרינן אין לך כל טפח וטפח שיורד מלמעלה שאין תהום יוצא לקראתו טפחיים. אבוה דשמואל עביד להו לבנתיה מקואות ביומי ניסן פירוש שלא היה מתירן לטבול בנהרות מפני הפשרת שלגים ומניסן עד תשרי קאמר וכל שכן בימי הגשמים שהיה אוסרן. ומפצי ביומי תשרי כלומר שהיה מתירן בתשרי לטבול בנהרות ונותן מחצלאות לשם משום צניעות. אי נמי בקרקע הנהר היה נותנן כדי שלא ידבק טיט הנהר בין האצבעות והוי חציצה מיהו טיט הנידוק לא הוי חציצה.
וכתב רבינו ז"ל פירוש חיישינן שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין ובעי אשבורן כיון שלא נתערבו במעיין עצמו אלא בזוחלין ממנו שהוא הנהר. כלומר דכי אמרינן שהנהר פסול לטבילה ברבוי הנוטפין היינו דוקא שנתערבו מי הגשמים חוץ ממקור המעין אחר שנמשך ממקומו אבל אם במקור המעין עצמו נתרבו הנוטפין לית לן בה דתנן בפרק קמא דמקואות מעין שהוא מושך כנדל ריבה עליו והמשיכו הרי הוא כמו שהיה ופירוש ריבה עליו היינו במעין עצמו. וכתכ רבינו ז"ל איכא מאן דאמר אף על גב דקיימא לן כל רב ושמואל הלכתא כרב באיסורי וכל שכן הכא דאידך דשמואל כרב אתיא אפילו הכי הלכתא כי הא דאמר שמואל נהרא מכיפיה מיבריך. דגרסינן בפרק מעשר בהמה תניא רבי מאיר אומר יובל שמו שנאמר ועל יובל ישלח שרשיו ולמה נקרא שמו פרת שמימיו פרין ורבין מסייע ליה לשמואל דאמר שמואל נהרא מכיפיה מיבריך וכו'. וכיון דמתניתא מסייעא להא דשמואל הלכתא הכי. והכי נמי אמרינן באגדה פרק הרואה למה נקרא שמו פרת שמימיו פרין ורבין. הילכך לא צריכין למעבד מקואות אלא סתם כל הנהרות מטהרין בזוחלין דמכיפא דפרת דהוא פרה ורבה הן מתברכין דמפרת אתו כל הנהרות כדאיתא התם הנודר ממי פרת אסור בכל מימות שבעולם ואפילו עינתא דמידליין כלומר העינות שבהרים הגבוהים סולמי דפרת נינהו ודיניהו כפרת. והיינו טעמא דשמואל דאמר כל נהרא מכיפיה מיבריך כלומר דלאו נהרא דפרת דוקא קאמר אלא כל נהר ונהר מכיפיה דפרת מתברך.
ואנן אכתי לא מכרעא לן הא מילתא. דכיון דחזינן לאבוה דשמואל דחאיש לענין מעשה ועביד מקואות ואשכחן נמי לשמואל גופיה דאמר הלכה למעשה אין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי בלבד לא דחינן הא מימרא דאתמור לענין איסורא והלכה משום חד מימרא דאגדתא דאמר מכיפיה מיבריך. דהא נמי שמואל דאמר הכי איהו הוא דאמר לענין איסורא שאין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי כלומר מכלל דלא סבירא ליה מכיפיה מיבריך מדחאיש לנוטפין ואיכא למימר דהכי סבירא ליה. כלומר דאפשר דלא פליגי דהכי קאמר שמואל אף על גב דנהרא מכיפיה מיבריך וסהדותא דפרת במיטרא דמערבא לאו סהדותא רבה הוא כלומר דאיפשר דנהרא מכיפיה הוא דמבריך ולא ממיטרא דאי נמי רבי טובא לא מסהיד אמיטרא דכותיה כלומר אין זו עדות שכל זה הרבוי אירע מחמת שירדו גשמים אלא מכיפיה ואכתי זוחלין דמכיפיה מרובין על הנוטפין. ואפשר נמי דזימנין מיבריך כיפא (אפילו) אמר המגיה בהלכות הרמב"ן ובהרשב"א ובהריטב"א איתא: אפילו שלא בזמן גשמים הא חזינן ליה ודאי דמתרבי בשעת גשמים מן הנוטפין כלומר וחוששין שמא ירבו הנוטפין הילכך כולה שתא בר מן תשרי לענין טבילה חיישינן. ואף על גב דאיתמר בגמרא ופליגא דידיה אדידיה טעמי פליגי דאי לעולם מכיפיה מיבריך ליתה להא כלומר להא שמא ירבו הנוטפין.
ומיהו איהו ודאי אמרינהו לתרויהו ולא מהדר הדר ביה אלא מיחש הוא דחאיש לספק איסורא כלומר שמא ירבו הנוטפין כדאמרינן בעלמא בכי האי גונא השתא דאמר שמואל אסור ותנא דבי שמואל מותר שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן דאסור. וכן נמי הא דאמרינן התם באבוה דשמואל סבר לה כרב כלומר דהתם במסכת נדה אמרינן דאבוה דשמואל דעביד מקואות ביומי ניסן שלא היה מתיר לטבול בנהרות סבירא ליה כרב דאמר דמיטרא במערבא סהדא רבה פרת דריבוי הנהרות חוששין שהוא מחמת הגשמים הכי נמי קאמרינן דמיחש חאיש למיטרא דילמא ריבוי דפרת מן הנוטפין אתי דהא ודאי דבר הנראה לעינים הוא דכי אתו גשמים הנהרות רבין ביותר ולפום הכי מספקא ליה לשמואל לענין מעשה כיון דבשעת גשמים הוא דרבו מן הנוטפין אתי ואפילו בשאר ימות השנה כלומר דאין גשמים איכא למיחש לנוטפין בר מן יומי דתשרי כלומר משום דאין גשמים ואין שלגים או דילמא עיקר ריבוייא דרבו ליתיה אלא מכיפיה דמיבריך פירוש אפילו בשעת גשמים והא דאתו בשעת גשמים משום שאין לך כל טפח וטפח מלמעלה שאין תהום עולה לקראתו טפחיים ושלא בשעת גשמים ודאי מטהרין בזוחלין ולפום הכי חש לה שמואל לענין טבילה ולא חזינן דאורי בה לקולא פירוש להתיר טבילה בנהרות הילכך אנן נמי חיישינן לדידיה ולאבוה פירוש שאין טובלין בנהרות אלא ביומי תשרי בלבד.
ובמסכת נדה פרק תינוקת מייתי בגמרא עובדא דאבוה דשמואל ולא מסיימי עלה פלוגתא דבריה פירוש (דהיכי הא דאמר) דהכא הא קאמר שמואל נהרא מכיפיה מיבריך. והא מילתא לאו דידן היא אלא מילתא דתליא באשלי רברבי היא דאשכחן לרבינו חננאל ז"ל דפסק במסכת שבת כרב וכאבוה דשמואל ודחייה לשמואל דאפילו הוא עצמו דבריו סותרין זה את זה כלומר דשמואל אדשמואל. ורבינו הגדול נמי כתב בהלכות הא דאבוה דשמואל דהוה עביד מקואות ביומי ניסן. הילכך אין המים לעולם מטהרין בזוחלין עד שתעמוד על מעין שלו ויתברר לך המשכתו ורבויו כפרת ביומי תשרי פירוש שבידוע שאין בו אלא מי נהר. ושאר נהרות אפילו ביומי תשרי איכא למיחש בשעה שרבין לפום דחוי ממנהגא דההוא נהרא. וכל שכן בנהרות קטנים כלומר שבמעט שנתרבו תולין התוספת בגשמים או בשלגים כגון אלו ששנינו המים המכזבין פסולין אלו הך המים המכזבין פעם אחת בשבוע המכזבין בפולמסויות ובשני בצורת כשרין (דברי רבי יהודה) פירוש דכיון שאין מכזבין אלא על ידי ענין גדול כגון על ידי שעובר חיל גדול או שהבצורת בעולם אין חוששין שמא נתרבו הואיל ואין גשמים רואין. רבי יהודה פוסל כלומר הואיל ומכל מקום מכזבין הן אלא אם כן הוא נהר גדול שאינו מכזב לעולם דבההוא ודאי אין חוששין שנתרבה על ידי גשמים הואיל ודרכו שהוא גדול אלא אם כן בירידת גשמים וכל שכן ביום שהגשמים יורדין בו שהנהרות רבין ביותר דלכולי עלמא אין המים מטהרין בזוחלין דהא ודאי מן הנוטפין אתו שהרי אף הנהרות ושלוליות של נחלים והרדליות שבהרים מושכין מים בנהרות ולית להו כיפא דמיברכי מיניה ואינהו הוא דמרבו להו לנהרות. ובהא ליכא מאן דפליג כלל דדבר הנראה לעין הוא ומאן דמורה בהנך מילי להיתירא לא עביד שפיר. הרנב"י ז"ל.
וכתב הרשב"א ז"ל אבל לפי מה שכתבתי למעלה נראה דאפילו ביום הגשמים היה מתיר רבינו תם ז"ל. ואיכא למידק אשמעתין מדתנן בפ"ה של מסכת מקואות מעין שהוא מושך כנדל ריבה עליו והמשיכו הרי הוא כמות שהיה אלמא אין המעין נפסל ברבוי הנוטפין. ותירצה הרמב"ם ז"ל כשריבה וכו' ככתוב בהר"ן ז"ל.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה