נדחי ישראל/פרק ה

פרק ה

בו יבואר גודל מעלת התפלה וחיובה. ועתה נתחיל בעזהש"י לבאר את מצות התדיריות כי להן משפט הקדימה, ונבאר תחלה גודל מעלת התפלה וחיובה, ואח"כ נבאר מצות ק"ש ותפלין וציצית ושארי דברים התדירין, ואח"כ יתר הדברים הנצרכים לעניננו.

כתוב בתורה ולעבדו בכל לבבכם, ואחז"ל איזוהי עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה. וגודל מעלת התפלה דרך כלל הובא בגמרא הקדושה (ברכות ל"ב) א"ר אלעזר גדולה תפלה יותר מן מעשים טובים, שאין לך גדול במעשים טבובים יותר מן משה רבינו, ואעפ"כ לא נענה אלא בתפלה, שנאמר אל תוסף דבר אלי, וסמיך ליה עלה ראש הפסגה. ואר"א גדולה תפלה יותר מן הקרבנות, שנאמר למה לי רוב זבחיכם וכתיב ובפרשכם כפיכם וגו'.

וכמה גדול כח התפלה שהרי אמרו חז"ל, יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין. ואיתא במדרש רבה פרשת תצוה על הפסוק קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. לפי שישראל אומרים הנשיאים חטאו ומביאים קרבן ומתכפר להם, אנו אין לנו קרבן, א"ל הקב"ה דברים אני מבקש ואין דברים אלא תורה, א"ל אין אנו יודעין, א"ל בכו והתפללו לפני, וכי אבותיכם לא בתפלה פדיתי אותם, שנאמר ויאנחו בני ישראל מן העבודה. ובימי יהושע וכי לא בתפלה עשיתי להם נסים. הוי אין אני מבקש לא זבח ולא קרבנות אלא דברים, שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה'.

ואיתא במדרש תנחומא, אין הקב"ה חפץ לחייב כל בריה אלא מבקש שיתפללו לפניו ויקבלם, ואפילו אין אדם כדאי ליענות בתפלתו ולעשות עמו חסד, כיון שמתפלל ומרבה בתחנונים אני עושה חסד עמו.

ואיתא במדרש אגדת תהלים, כשהיה דוד במערה בעת צרה, ידע וראה שאין אדם עומד לא בממונו ולא בגבורתו, ומהו עומד עליו תפלתו, שנאמר קולי אל ה' אזעק. ועוד במדרש שם על הפסוק ה' אלהים צבאות שמעה תפלתי וגו'. אמר להן הקב"ה לישראל, הוו זהירין בתפלה שאין לך מדה אחרת יפה הימנה שהיא גדולה מכל הקרבנות, שנא' וכו'.

ע"כ צריך ליזהר כל אדם שלא לבטל ח"ו שום תפלה. ואיתא בגמרא, מעות לא יוכל לתקן, זה שביטל ק"ש של ערבית או של שחרית או שבטל תפלה וכו'. ואפילו אם בא לאיזה מקום בין העו"ג שכל עניני הנהגת היהודים הם לזרא בעיניהם ומתלוצצים מהיהודים ומדתם ולא יוכל להתפלל בבית ע"ג, אפילו הכי צריך להתחזק שלא לבטל מצות תפלה, ויתפלל בדרך באיזה מקום, ואם לא יוכל להתפלל בדרך, טוב הרבה שיסבול עלבון משיבטל מצות תפלה. והנה בכתובים מצאנו אצל דניאל שאפילו בעת הגזרה שגזר דריוש המלך שלא להתפלל ולבקש שום בקשה כ"א ממנו, ואם יעבור אדם על זה ישליכוהו לגוב אריות, היה דניאל טומן עצמו בעליתו והיה מתפלל ג' פעמים בכל יום, ועאכו"כ שלא לבטל ח"ו מצות תפלה מפני חשש ביזיון בעלמא. וכל דברינו הוא ליזהר אפילו שלא לבטל תפלה המנחה וכ"ש תפלת ערבית ושחרית, מה מאד צריך ליזהר שלא לבטל אותן ח"ו בשום פעם, כי לבד שמצות תפלה היא בעצמה מצוה גדולה, עוד תלוי בה מצות עשה גמורה והיא מצות קריאת שמע. [כי מי שמתפלל שמונה עשרה קורא ג"כ ק"ש עם ברכותיה], ובבקר גם מצות תפלין שאם ח"ו יתרפה מהתפלה, ממילא לא יקרא ק"ש ולא יניח תפלין, וידוע עונש הגדול שמגיע לאדם שאינו מניח תפלין, וכמו שנכתוב לקמן, ע"כ השומר נפשו ישמר מזה מאד.

והנה עד כה דברנו בענין עצם חיוב התפלה, ועתה נדבר בענין מעלת תפלה בצבור, כי יש כמה אנשים שנקל בעיניהם בעוה"ר להתפלל ביחידי בביתם בכל ימות החול, מפני שאינם יודעים גודל המצוה שיש בתפלה בצבור, ע"כ מצאתי עצמי כמחויב בדבר להעתיק לפני הכל גודל המצוה שיש בזה. כי כשמתפלל האדם בצבור, לבד מה שמתרומם בזה הרבה יותר כבוד הש"י כי ברוב עם הדרת מלך, עוד הוא מקיים בזה עוד כמה מצות רבות, אמירת הברכו ועניית איש"ר וקדושה, וכמה גדול ענינם ורוב חשיבותם בעיני המקום ב"ה, שעי"ז מתעוררת אהבתו לישראל ומזכיר גלותם וממהר גאולתם.

וכן איתא במדרש מובא בתניא רבתי, ברוכים לי שמים וארץ ויורדי מרכבה אם תגידו לבני מה שאני עושה בתפלת שחרית בשעה שאומרים לפני קדוש ק' ק' ה' צבאות. ולמדו אותם שישאו עיניהם למרום נגד בית תפלתם, וירימו עקבותיהם עם גופם בשעה שמקדשין אותי, כי אין הנאה בעולמי כאותה שעה שעיניהם נשואות בעיני ועיני נשואות בעיניהם. ואותה שעה אני אוחז בכסא כבודי בדמות יעקב ומחבקה ומנשקה ומזכיר גלותם וממהר גאולתם עכ"ל.

כי אם ישראל היו עושין תשובה מיד היו נגאלין, כמו שאחז"ל בכמה מקומות. וכענין זה אחז"ל (בברכות דף ג') שנגלה אליהו הנביא לר' יוסי וא"ל כי בכל זמן שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין אמן יהא שמיה רבא מברך, הקב"ה מנענע ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך, ומה לו לאב שהגלה את בניו מארצם, ואוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם, מתי אשוב להיכלי מתי אקבץ את שארית ישראל בני מבין האומות עובדי גלולים, שיהיו מפארין ומרוממין את קדושת שמי הגדול [סיום הלשון הזה מובא ברוקח בהלכות ברכות].

עוד איתא בגמרא, אריב"ל כל העונה אמן יש"ר בכל כחו [היינו בכל כוונתו] קורעין לו גזר דינו, שנאמר בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה'. ואמר שם עוד דאפילו יש בו שמץ של מינות מוחלין לו, ומה מאד צריך האדם להתחזק לשמור שלא לבטל אמירת הקדושה ואיש"ר. דהנה ידוע מה שאחז"ל דלמעלה יש כמה אלפים רבבות מלאכי השרת שאומרין קדושה תמיד בכל יום באימה וביראה. ואיתא בתנא דבי אליהו פט"ז, שיש ד' מאות ותשעים וששה אלפים רבבות מלאכי השרת שעומדין לפניו ומקדשין שמו הגדול בכל יום תמיד מיציאת החמה עד שקיעתה אומרים ק' ק' ק'. ומשקיעת החמה עד יציאתה אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו, וכמה יתבייש האדם בבואו לעולם העליון ויראה את כל הרעש הגדול היוצא מאלפי רבבות מלאכים קדושים שמקדשים ומשבחים שמו של הקב"ה שיצרם ובראם בחדוה ושמחה כשיזכור דכשהיה בעולם העשיה נתן לו הקב"ה את המעלה הגדולה הזאת להקדיש ולפאר את שמו הגדול תמיד בכל עת כצבא מרום במרום, והוא התעצל וביטל זאת בחפץ נפשו,

וביותר מזה דאיתא (במס' חולין דף צ"א) דגם המלאכים אינם זוכים כולם לומר הקדושה תמיד, שיש שאינם זוכים לאמר רק פ"א בחודש ויש פ"א בשנה ויש שאומרים רק פ"א ביובל [עיין שם במהרש"א], ואליו שהוא מבני ישראל החביבין בעיני הקב"ה ניתן לו רשות לאמר שבח הגדול של הקדושה בכל עת כל ימי חייו, ויצרו הרע הסיתו לבטל את המעלה והזכות הגדולה הזאת שזיכהו הקב"ה להשליך מעליו את היקר והגדולה שהיה ניתן לו לעציד עבור עבודה הקדושה הזאת, וכידוע שע"י הקדושה שאנו מקדשין שמו הגדול ממילא מתקדש נפשנו ג"כ. ורמוז זה בתורה מה שכתוב ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדשכם.

ולבד כ"ז אם יתפלל בצבור יתרבה לו עוד כמה עשיריות מצות בכל יום מאמנים שעונה על כל ברכה וברכה ששומע והם ט"ז של ברכות השחר, ועוד ד' אמנים עד שמונה עשרה וי"ט של חזרת הש"ץ, ועוד כמה וכמה אמנים של הקדישי' שיש בכל תפלת צבור לבד אשי"ר הנ"ל שעולה קרוב לששים אמנים מתפלת שחרית לבד, וגדול זכות השומר לענות אמן על כל ברכה ששומע, וכמו שאחז"ל שעבור זה פותחין לו שערי גן עדן, שנאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים. אל תקרי שומר אמונים אלא שומר אמנים) [כי באמת מי שעונה אמן על כל ברכה כראוי יש בכמה ברכות שהם בנויות על ענין העתיד, כגון מקבץ נדחי ישראל והמחזיר שכינתו לציון וכה"ג, והוא עונה אמן שמאמן את דברי ה' ומצפה ושומר מתי יקוים זה, והוא ממש כונת הכתוב שומר אמונים היינו ששומר וממתין על הבטחת הקב"ה שנאמר עליהם אל אמונה, והיינו שמאמן לקיים את דברו כפירש"י שם בהאזינו ע"ש]. וגם יש עוד מעלה גדולה כשמתפלל בצבור שמתקבלת יותר התפלה, כדאמרינן [ברכות ח'] מאי דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון וגו'. אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין. עוד איתא שם שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים, שנא' הן אל כביר ולא ימאס. ור"ל אפילו אם היא אינה על צד היותר נכון, מ"מ כיון שרבים הן זכותן גדול ואינה נמאסת, וא"כ בימינו שטרדת הזמן גדול מאד ומי יאמר זכיתי לבי שאני מכוון בתפלה כראוי, בודאי צריך להתחזק להתפלל בצבור כדי שלא ידחו תפלתו לחוץ. והנה כ"ז דברנו לענין תפלה בצבור בכל ימי החול ובפרט ביום שני וחמישי שקוראין בתורה בודאי צריך האדם להתאמץ להתפלל בצבור כדי לשמוע קריאת התורה שהיא תקנת משה רבינו ע"ה כדאיתא בגמרא [ב"ק פ"ב]. ואיתא בריש מגילה דאפילו אנשי הכפרים היו רגילין להתאסף בעיר ביום ב' וה' כדי לשמוע קריאת התורה, וא"כ כשהוא דר בעיר בודאי החיוב עליו להתפלל בצבור כדי לשמוע קריאת התורה. ומי שמונע עצמו מלהתפלל בצבור שלא מחמת אונס, איתא במדרש כונן שגורם למעט העטרה של הקב"ה שהוא נברא מקדוש ומברוך כבוד וגו'. ואיש"ר שעונין ישראל ע"ש. וגם אחז"ל ארשב"ל כל מי שיש לו בהכ"נ בעירו ואינו נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע [שאינו רוצה ליכנס לבית חברו הדר אצלו], שנאמר כה אמר ה' על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי ישראל, ולא עוד אלא שגורם גלות לו ולבניו, שנאמר הנני נותשם מעל אדמתם. וגם איתא בירושלמי פ"ה דברכות, כל מי שאינו נכנס לבהכ"נ בעוה"ז אינו נכנס לבהכ"נ לע"ל, ר' אבהו אמר דרשו ה' בהמצאו, היכן הוא קרוב בביהכ"נ וביהמ"ד, קראוהו בהיותו קרוב היכן הוא קרוב בביהכ"נ וביהמ"ד. והנה כ"ז דברנו אפילו כשיש מנין בביהכ"נ והוא משמיט עצמו להתפלל בביתו ביחידי ובפרט כשכולם משמטין עצמן והביהכ"נ נשאר סגור כל ימי החול, בודאי הוא עון גדול כדגרסינן בברכות [דף ו] אמר ר' יוחנן בשעה שהקב"ה בא לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה, מיד הוא כועס, שנאמר מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה [שיעור שיוכלו לענות דבר קדושה, רש"י]. ואיתא בש"ע או"ח סימן נ"ו. דבמקום שאין מנין תמיד בביהכ"נ, כופין זה את זה בקנסות שיבואו תמיד מנין לביהכ"נ כדי שלא יתבטל התמיד [כי תפלות כנגד תמידין. והטעם כי כיון שיש מנין בעירם חל עליהם חובת המצוה]. וראה את גודל הענין שיש בזה, דאיתא בגמרא שר' אליעזר בא לביהכ"נ ולא היה שם מנין ושחרר עבדו כדי להשלים למנין עשרה. והטעם מפני שהוא מצוה דרבים, לכך הותר לשחרר העבד בשביל זה [גמרא]. וכמה גדול שכר האיש שדירתו במקום קיבוץ קטן, כשרואה לקבץ תמיד המנין שלא יתבטל התמיד, כי אפילו מי שהוא רק מעשרה ראשונים אחז"ל שנוטל שכר נגד כל הבאים אחריהם, ק"ו בזה שהוא עמל לקבצם ג"כ. ואחז"ל כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו.