נידה כא ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
הרי זו ספק לידה ספק זיבה מביאה קרבן ואינו נאכל רבי יהושע אומר מביאה קרבן ונאכל שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם לישנא אחרינא אמרי לה אמר רב יהודה אמר שמואל לא טימא רבי יהודה אלא בחתיכה של ארבעה מיני דמים אבל של שאר מיני דמים טהורה איני והא כי אתא רב הושעיא מנהרדעא אתא ואייתי מתניתא בידיה המפלת חתיכה אדומה ושחורה ירוקה ולבנה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה ורבי יהודה אומר בין כך ובין כך טמאה קתני אדומה ושחורה ירוקה ולבנה ופליג ר' יהודה וכי תימא כי פליג ר' יהודה אאדומה ושחורה אבל ירוקה ולבנה לא אלא ירוקה ולבנה מאן קתני לה אילימא לרבנן השתא אדומה ושחורה קא מטהרי רבנן ירוקה ולבנה מיבעיא אלא לאו לר' יהודה ופליג אלא אמר (רב יהודה) באפשר לפתיחת הקבר בלא דם קמיפלגי ובפלוגתא דהני תנאי דתניא קשתה שנים ולשלישי הפילה ואינה יודעת מה הפילה הרי זו ספק לידה ספק זיבה מביאה קרבן ואינו נאכל רבי יהושע אומר מביאה קרבן ונאכל לפי שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ת"ר המפלת חתיכה סומכוס אומר משום רבי מאיר וכן היה רבי שמעון בן מנסיא אומר כדבריו קורעה אם יש דם בתוכה טמאה ואם לאו טהורה כרבנן ועדיפא מדרבנן כרבנן דאמרי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ועדיפא מדרבנן דאינהו סברי עמה אין בתוכה לא וסומכוס סבר אפילו בתוכה ותניא אידך המפלת חתיכה ר' אחא אומר קורעה אם תוכה מאדים טמאה ואם לאו טהורה כסומכוס ועדיפא מסומכוס ותניא אידך המפלת חתיכה רבי בנימין אומר קורעה אם יש בה עצם אמו טמאה לידה אמר רב חסדא ובחתיכה לבנה וכן כי אתא זוגא דמן חדייב אתא ואייתי מתניתא בידיה המפלת חתיכה לבנה קורעה אם יש בה עצם אמו טמאה לידה אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי המפלת חתיכה קורעה אם יש בה דם אגור טמאה ואם לאו טהורה כסומכוס וקילא מכולהו בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא הרואה דם בשפופרת מהו (ויקרא טו, יט) בבשרה אמר רחמנא ולא בשפופרת או דלמא האי בבשרה מיבעי ליה שמטמאה מבפנים כבחוץ אמר ליה בבשרה אמר רחמנא ולא בשפופרת דאי בבשרה מבעי ליה שמטמאה מבפנים כבחוץ א"כ נימא קרא (בבשר) מאי בבשרה שמע מינה תרתי והא"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי המפלת חתיכה קורעה אם יש בה דם אגור טמאה ואם לאו טהורה הכי השתא התם דרכה של אשה לראות דם בחתיכה הכא אין דרכה של אשה לראות דם בשפופרת לימא שפופרת תנאי היא דתניא המפלת חתיכה אף על פי שמלאה דם אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה רבי אליעזר אומר בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה ר' אליעזר היינו תנא קמא אימא שרבי אליעזר אומר בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה וחכמים אומרים אין זה דם נדה אלא דם חתיכה תנא קמא נמי טהורי מטהר אלא דפלי פלויי איכא בינייהו תנא קמא סבר בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה והוא הדין לשפופרת והני מילי היכא דשיעא אבל פלי פלויי טמאה מאי טעמיה בבשרה קרינא ביה ואתו רבנן למימר אף על גב דפלי פלויי אין זה דם נדה אלא דם חתיכה הא דם נדה ודאי טמא ואפילו בשפופרת נמי אמר אביי בשפופרת כולי עלמא לא פליגי דטהורה
רש"י
עריכההרי זו ספק לידה וספק זיבה - ספק אם זיבה היא וחייבת בקרבן זיבה ספק אם לידה היא וחייבת בקרבן לידה ספק אינה לא לידה ולא זיבה ואין עליה קרבן כיצד אם ילדה בשלישי ולד גמור הרי כאן לידה ולא זיבה ואפי' ראתה דם עם לידתה להשלים ג' ראיות דקושי סמוך ללידה רחמנא טהרה לקמן בפ' בנות כותים (דף לו:) כי יזוב זוב דמה דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד ואם לא היה ולד וראתה דם עם לידתה הרי כאן זיבה גמורה דהשתא לאו קושי סמוך ללידה הוא דאין כאן לידה ואם לא היה ולד ולא ראתה דם אין כאן לא לידה ולא זיבה דשני ימים הוא דחזאי הלכך מביאה קרבן אחד לאכול בקדשים דשמא יולדת או זבה היא ואינו נאכל חטאת העוף שלה דשמא אינה לא יולדת ולא זבה דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם ובשלישי לא חזאי וולד נמי לא הואי והאי קרבן מליקת חולין היא ונבלה:
שאי אפשר - הלכך מה נפשך אם ולד הוא הרי כאן לידה ואם אינו ולד הרי כאן זיבה דבשלישי חזאי:
ועדיפא - חמירא:
אם תוכה מאדים - הבשר מאדים ואפי' אין שם דם ממש:
כסומכוס - דאמר תוכה כעמה ועדיפא מדסומכוס דאיהו בעי דם ממש:
טמאה לידה - ויש לה ימי טוהר ותשב לזכר ולנקבה ימי טומאה דנקבה וימי טוהר דזכר:
לבנה - דהוא מין בשר:
זוגא דמן חדייב - שני תלמידי חכמים מאותו מקום:
אגור - דם הרבה:
כסומכוס - דאמר דם שבתוכו מטמא אותה משום נדה:
וקילא מכולהון - מדסומכוס דלא בעי אגור ומדר' אחא דאמר אפילו אין תוכה אלא מאדים:
בשפופרת - הכניסה קנה חלול באותו מקום ונמצא בתוכו דם:
בבשרה - דם יהיה זובה בבשרה שיצא דרך כותלי בית הרחם ואין מפסיק והאי קרא בנדה כתיב ופרשה שניה נאמרה בזבה (ויקרא טו) ואשה כי יזוב זוב דמה וגו':
שמטמאה בפנים כבחוץ - מאחר שיצא מן המקור לפרוזדור והעמידו כותליה מיד היא מטמאה משא"כ בזב ובעל קרי דאין מטמאין עד שתצא טומאתן לחוץ:
אם יש בה דם אגור כו' - ומאי שנא משפופרת:
דרכה של אשה לראות דם בחתיכה - הלכך בבשרה קרינא ביה דמין במינו לא חייץ:
שפיר - עור הולד קודם שנבראו בתוכו גידים ועצמות ובשר:
דפלי פלויי - שיש בה שורות שורות ביקועים מבחוץ והדם שם:
דת"ק - לא מטהר לה אלא מגזרת הכתוב סבר האי דם טהור הוא ומשום חציצה היא טהורה ומשום גזרת הכתוב וה"ה לשפופרת כיון דטעמא משום חציצה הוא:
וה"מ דשיעא - חתיכה והדם בתוכה לא נגע:
אבל היכא דפלי פלויי - והדם שם ונוגע ברחם:
טמאה - דקרינן בבשרה והיינו דקאמרי אם יש עמה דם דפלי פלויי טמאה ואם לאו טהורה ורבנן בתראי לא דייקי לישנא דקרא והאי דמטהרי משום דלאו דם נדה הוא הלכך לא שנא בתוכה כי שיעא ולא שנא פלי פלויי דנגע ברחם טהורה אבל שפופרת דם נדה היא טמאה דלא דרשינן בבשרה אלא לטמאה בפנים כבחוץ:
כולי עלמא לא פליגי דטהורה - דאין דרך הרואה בכך:
תוספות
עריכהבאפשר לפתיחת הקבר בלא דם קמיפלגי. להך לישנא תימה דג' מקומות דקאמר ר' יוחנן לעיל (דף יח.) דהלכו חכמים אחר הרוב למעוטי מאי:
בתוכה מאדים. ואע"ג דלא האדים מבחוץ ונראה דאם האדים מבחוץ עדיף טפי אפילו לא האדים מבפנים כמו דם אגור דבפנים אינו מועיל אלא לסומכוס ומבחוץ אפילו לרבנן:
זוזא. פירש בערוך שם חכם:
אם יש בה עצם טמאה לידה. והא דתנן הך קודם הא דדם אגור דמיירי נמי בנדה ולא בלידה משום דתני כל דברייתא ברישא:
והאמר רבי שמעון בן יוחי. וא"ת וליסייעיה ממתני' דבעי עמה דם וי"ל היינו משום דקסבר דאינו דם נדות:
הא דם נדה טמאה אפילו בשפופרת. וא"ת מנליה הא אימא הא דדם נדה טמאה משום דפלי פלויי וקרינן ביה בבשרה כדמשני אביי לפירש"י וי"ל דנראה לו למקשה דרבנן פליגי אמאי דקאמר ר' אליעזר בהדיא בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה ואתו רבנן למימר דלא מטעם בבשרה טהור אלא משום דאינו דם נדות הא אם היה דם נדות טמאה אפילו בשפופרת דאי דם נדות טהור בשפופרת אם כן לא הוו פליגי רבנן אמאי דקאמר רבי אליעזר בהדיא:
ראשונים נוספים
הא דאמר ר' יוחנן אם יש בה דם אגור טהורה. איכא דמקשו ללישנא קמא דר' יוחנן ליחזי אם חתיכה זו מד' מינין טמאה שדרכה של אשה לראות דם נדה בחתיכה וא"ל אתיא כלישנא בתרא דר' יוחנן מאן דמתני לישנא קמא מתרץ הא דידיה הא דרביה, והאי דקאמר ר' יוחנן ד"ה טהורה לרבנן דמתני' ולר' יהודה מיירי.
הא דמקשינן לר' זירא והא אמר ר' יוחנן משום רשב"י המפלת וכו'. וא"ל אדמקשי ליה מיניה ליסייעיה ממתני' דקתני אם יש עמה דם אין בתוכה לא. וא"ל קס"ד השתא דמתני' לאו עמה לאפוקי תוכה אלא עמה לאפוקי חתיכה גופה דאפילו היא מארבע מינין טהורה ומדר' יוחנן מיפרשא ליה קושיא וממתני' לית ליה סייעתא בהדייהו.
ואע"ג דאמרן לעיל בגמרא דאלו רבנן סברי עמה אין תוכה לא ההיא מימרא דגמרא היא ולא קס"ד השתא ומ"ה פריק אפילו בדר' יוחנן דהתם משום דדרכה של אשה לראות דם בחתיכה ומין במינו הוא ואינו חוצץ כדפרישית לעיל, א"נ א"ל דמתניתין לא סייעתא היא דקס"ד עמה לאפוקי תוכה משום שאין זה דם נדה אלא דם חתיכה.
הא דאקשינן ת"ק נמי טהורי מטהר. ומפרקי' אלא לאו דפלאי פלויי איכא בנייהו. לאו דצריך להכי דהא מצי למימר אלא שפופרת א"ב דת"ק סבר בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה וכ"ש בשפופרת ואתי רבנן למימר אין זה דם נדה אלא של חתיכה הא דם נדה טמאה ואפילו בשפופרת אלא הא דאמרינן דפלי פלויי איכא בנייהו משום דקים ליה דבהא נמי פליגי לפום טעמייהו דכיון דר' אלעזר סבר דם אגור הוא א"א לטהר אלא בדלא אפלאי וכיון דרבנן סברי דם חתיכה גופה הוא אפילו איפלאי נמי ודאי טהור' הילכך מפרש ואזיל כולה פלוגתייהו.
ומהדר אביי בשפופרת דכ"ע לא פליגי כי פליגי בחתיכה מר סבר דרכה של אשה לראות דם נדה בחתיכה. פירש רש"י ז"ל דבפלאי פלויי פליגי מר דהו רבי אלעזר סבר דרכה של אשה לראות דם נדה בחתיכה וכיון דאיפלאי וליכא חציצה טמאה וכי לא אפלאי רחמנא מיעטה מבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה ורבנן סברי אין דרכה של אשה לראות דם נדה בחתיכה אלא האי דם חתיכה עצמה הוא.
ולא מחוור דא"ה לא דמי האי דרכה של אשה וכו' לאותו שאמרו למעלה בדר' יוחנן דהתם קאמרינן דכיון דדרכה אע"ג דלא אפלאי נמי לא חוצה דהיינו אורחא ולישנא דגמרא נמי לא משמע הכי כלל.
אלא ה"פ מרדאינהו רבנן סברי דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ולא טהרו כאן אלא משום שאין זה דם נדה אלא דם חתיכה והיכא דהוי ודאי דם (חתיכה) [נדה] כגון מצא בה דם אגור טמאה והיינו לר' יוחנן ומר דהוא ר"א סבר אין דרכה של אשה הילכך הוי ליה כשפופרת ורחמנא אמר בבשרה.
והאי דמדכרי' סברא דרבנן מקמי דר' אלעזרא"ל משום דאמרן לעיל דרכה של אשה כסברייהו א"נ לאו דוקא וכן בכמה דוכתי בתלמודא דלא קפדי.
ובודאי דה"מ אביי לתרוצי כדרבנן הא דם נדה ודאי טמאה בדאיפלאי ובשפופרת דכו"ע לא פליגי דטהורה אלא ניחא ליה לתרוצי בדידה ולא לעיולי בה פילי דהשתא לא מוספינן בפלוגתייהו איפלאי פלויי כלל אלא בדם אגור בחתיכה פליגי כדפרישית, ועוד לאוקמה כדר' יוחנן דלעיל דלא לתקום דלא כחד כנ"ל.
ויש מפרשים דלא ניחא ליה לאביי לאוקומה פלוגתא דרבנן אפלאי פלויי בלחוד דהא לא מדכרא בהדיא במילתיה דר' אלעזר דאנן בגמרא לאו חסורי מחסרא לברייתא כלל אלא מימר קאמרינן דלר"א בודאי פלאי טמאה ולא ניחא ליה לאוקומא פלוגתייהו אמאי דלא מתפרש בברייתא בהדיא.
ולאו מילתא היא ור"א ורבנן תרווייהו מטהרין מר נסיב לה טעמא מבשרה ולא בחתיכה ולפום טעמיה איפלאי פלויי טמאה ומר נסיב לה טעמא אין זה דם נדה לטהורי נמי אפלאי פלויי אלא כטעמא דפרישית עיקר.
האמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי המפלת חתיכה קורעה אם יש בה דם אגור טמאה: ללישנא קמא דר' יוחנן דאמר בשל ארבעת מיני דמים ד"ה טמאה ושל שאר מיני דמים דברי הכל טהורה, האי חתיכה מיירי בחתיכה ירוקה ולבנה, והילכך אם אין דם אגור בתוכה טהורה, ומיהו בדם אגור בתוכה טמאה, דכי מטהרו לה, היינו כשאין בו דם אגור, משום דחתיכה עצמה אינה טמאה, הא בשיש בה דם אגור טמאה משום דם שיש בה, אבל ללישנא בתרא דר' יוחנן מיירי בכולהו חתיכות, בין באדומה ושחורה בין בירוקה ולבנה, דמחמת עצמן אינה טמאה, דאין דם עשוי לקרוש ולעשות חתיכה, הילכך אם יש בתוכה דם אגור טמאה ואם לאו טהורה.
והאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי המפלת חתיכה וכו': איכא למידק אדמותיב ליה מדר' יוחנן ליסייעיה ממתניתין, דקתני המפלת חתיכה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה, ואע"ג דיש דם בתוכה כדדייקינן מינה לעיל בסמוך עמה אין בתוכה לא ש לומרדמתניתין ליכא לסייעי', דדילמא עמה והוא הדין בתוכה, והא דאמר לעיל עמה אין בתוכה לא, מימרא דגמרא הוא ואיכא לדחויי, אבל מהא דר' יוחנן איכא עליה תיובתא מפורשת. ואי נמי א"ל, דאפילו לכשתמצא לומר דמתניתין דוקא עמה אבל בתוכה לא, אכתי לא הוה סייעתי', דדילמא התם לאו משום דבעי בבשרה, אלא משום דס"ל לתנא דאין זו דם נדה אלא דם חתיכה, חכמים דבריתא, דאמרין הכין בהדיא אין זו אלא דם חתיכה
תנא קמא נמי טהורי מטהר אלא דפלאי פלויי איכא בינייהו: ה"ה דהוה מצי למימר להיא אלא שפופרת איכא בינייהו, אלא אגב אורחיה אשמעינן מאי דנפק נמי מבינייהו, דודאי לת"ק, כיון דסבירא ליה דהוי דם נדה ולא מטהר לה אלא משום דאינו נוגע בבשרה, הלכך על כרחיך לדידיה היכא דפלאי פלויי טמאה, דבבשרה קרי' ביה, ולמאי דסבירי להו לחכמים נמי דאין זה דם נדה, אפילו פלאי פלויי נמי טהורה.
הא דאמר אביי בשפופרת כולי עלמא לא פליגי כי פליגי בחתיכה מר סבר דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ומר סבר אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה: פירש רש"י ז"ל דאביי נמי בדפלאי פלויי הוא דמוקי לה והכי קאמר, דמר דהוא ר' אליעזר סבר דרכה של אשה לראות דם בחתיכה, והיכא דפלאי פלויי טמאה דהא איכא דם בבשרה, אלא מיהו היכא דשיעה טהורה דרחמנא מיעטיה מבשרה, ומר דהוא חכמים סבר אין דרכה של אשה לראות דם נדה בחתיכה, אלא דם חתיכה הוא, והילכך בין שיעה בין פלאי פלויי טהורה דאין זה דם נדה, ומיהו דם נדה בין בשפופרת בין בחתיכה דשיעה טהורה, דכולי עלמא בבשרה בעינן וליכא.
וקשה לי דאם איתא, למה ליה לאביי למסתם לישני' כולי האי ולאורוכי ביה למסתמיה, דלפי פירושו ז"ל היינו לישנא קמא, אלא דהכא חדית לן אביי דלא דייקינן מדחכמים הא דם נדה ודאי טמאה אלא בין כך ובין כך טהורה, וכל עצמן לא באו כאן אלא לאשמועינן דאין דרכה של דם נדה לקרוש ולעשות חתיכה, וא"כ לא היה צריך אביי למימרא, אלא לא תימא הא דם נדה ודאי טמאה אלא הא קמ"ל דאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ועוד דאם איתא לא הוה להו למינקט פלוגתייהו בדשיעא דהא בדשיעא כולי עלמא טהורי מטהרי ליה אלא בדפלי פלויי דהיא עיקר פלוגתייהו הוי ליה למינקט וליתני המפלת חתיכה מלאה דם אם יש בה בקעים הרי זו טמאה ואם לאו טהורה וחכמים אומרים אין זו דם נדה אלא דם חתיכה דבשלמא ללישנא קמא א"ל דנקט לה מיהא משום דיוקיה דהא דם נדה טמאה ולאשמועינן דבשפופרת טמאה אלא השתא לא לגופיה איצטריכא ולא לדיוקא איצטריכא דאדרבה טפי הוה עדיף ומשתמע מיניה דאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה אי נקט לה בדפלי פלויי בהדיא.
ונראה היה לי לומר דלאו בפלאי פלויי פליגי לאוקימתא דאביי אלא בדשיעא ממש ובהא פליגי מר סבר דרכה של אשה לראות דם נדה בחתיכה ואפ"ה איצטריך לטהורי ברשיעא משום דמעטיה רחמנא בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה, וחכמים סברי דחתיכה לא חיצא, ואלו רואה דם בחתיכה לא מעטיה רחמנא מבשרה, דהא נמי בבשרה קרינא ביה, דמין במינו אינו חוצץ, אלא היינו טעמא דטהורה משום דאין זה דם נדה אלא דם חתיכה, הא דם נדה טמאה, ונפקא מינה היכא דהכניסה ידה בפנים והוציאה דם מן המקור שאין בשר חוצץ דמין במינו הוא.
אלא דאכתי לא ניחא לי, דלא ה"ל לאביי למימר אלא הכין, לא תימא הוא הדין בשפופרת אלא אימא הא דם נדה ודאי טמאה, ודוקא בחתיכה דליכא חציצה.
והרמב"ן נ"ר ג"כ הקשה לפרש"י ז"ל, דלישנא דדרכה של אשה לראות דם בחתיכה לא משמע הכין, אלא מאן דאית ליה דרכה של אשה לראות דם בחתיכה היינו דמטמאה בדאית בה דם אגור, כאילו החתיכה עצמה דם נדה, וכדאמרינן לעיל בדר' יוחנן, ואין קושיתו של רבינו מחוורת בעיני, דהרבה יש לשונות בגמרא שהלשון אחד לשני ענינים מתחלפים. ופירש הוא ז"ל דהכי קאמר, מר סבר דהיינו חכמים, דרכה של אשה לראות דם בחתיכה, והילכך במלאה דוקא טהורה, דאינו דם נדה אלא דם חתיכה, הא בדם אגור טמאה, והיינו דר' יוחנן ממש, ומר, דהיינו ר' אליעזר, סבר אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה, והילכך טהורה כאילו ראתה בשפופרת, ואע"ג דאקדמינהו לחכמים, לא קשיא דמשום דאמרינן לעיל דסבירא ליה לר' יוחנן דדרכה של אשה לראות דם בחתיכה, משום הכי נסיב ליה למאן דאית ליה כי האי סברא בקדמיתא.
ואינו מחוור בעיני עדיין כל הצורך, משום דמלאה, אגור משמע דאי לא מלאה מאי הוי ליה למתני אע"פ שיש בתוכה דם כלישנא דברייתא, דסמכינן, ואי חדית לן אביי השתא דמלאה לאו באגור קאמר הוי לי למימר בהדיא אביי אמר בשפופרת כולי עלמא לא פליגי כי פליגי בדליכא לדם אגור ובהא פליגי מר סבר דרכה של אשה וכו' ועוד. דאם איתא לדאביי דבהא פליגי, אמאי נקט פלוגתייהו במלאה דם לינקוט באגור, ועוד צריכה היא לפנים, מה שכתבתי נראה יותרפרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
קשתה שנים ושלישי הפילה: פי' בימי זיבה ואינה יודעת מה הפילה הרי זו ספק לידה ספק זיבה דאיכא עליה תרי ספיקי דשמא הפילה ולד והיא יולדת ואפי' בלידה יבישתא וזבה ליכא אפי' ראתה דם דקושי הסמוך ללידה רחמ' טהרי ושמא אין כאן ולד כלל וראתה דם והויא זיבה דזיבה בקושי טמאה היא כל היכא דליכא ולד ושמא לא הפילה ולא ראתה דם ואין כאן לא לידה ולא זבה גדולה דהויא בת קרבן ולפיכך מביאה קרבן ממה נפשך עולה בתנאי נדבה חטאת הרי היא בא על הספק כדאיתא בכריתות. וקרבן יולדת עניה וקרבן זבה חד הוא ואינו נאכל דדילמא אין כאן לא לידה ולא זיבה ואכיל כהן נבילה ומליקה וה"ה דיכול למתני ראתה דם ולשלישי הפילה וכו' ונקט קשתה אגב אורחיה דזיבה בקושי בקושי זיבה כל היכא דליכא לידה ומכאן היה נראה דלרבנן דפליגי עליה דר' יהודה ספקא הוי דהא אוקמי' בתנאי ורבנן דהתם כת"ק דהכא ומי' אין זו ראיה ברורה דדילמא שאני התם שאין ולד בפנינו ואין רושם דם ניכר בה.
כרבנן ועדיפא מרבנן: לא דק בלישנא דכיון דלרבנן טהורה ולדידיה טמאה לא שייך למתני עדיפא אלא דנקטינן אגב אידך דאמרינן ועדיפא מדסומכוס דהוי דוקא.
או דילמא האי בבשרה מלמד שטמאה בפנים כבחוץ: פי' דלההיא דרשא בלחוד אתא דההיא ודאי הלכה לד"ה ומשנה מפורשת והא ודאי כל היכא דאמרת דבשפופרת טהורה הא דתנן מטמאה בפנים כבחוץ פנים דוקא וחוץ לאו דוקא שהרי יש בכלל חוץ פנים וכדברי רש"י ז"ל כל היכא שהיה דם בחוץ כבר היה בפנים ונטמאת קודם יציאה לחוץ ואין לנו שום טומאה מחמת חוץ ומאי דקתני מטמאה בפנים כבחוץ אעלמא קאי כלו' כבחוץ דקרי וזיבה הא אלו היינו אומדי' דבשפופרת טמאה הי' לנו טומאת חוץ בלא פנים ואפי' חוץ דקתני התם דוקא הוא ויש בכלל שאלתנו הא דקתני בחוץ אם הוא דוקא או לאו דוקא ודוק.
אם יש בה דם אדום טמאה: פי' דאע"ג דשיעה אלמא בבשרה ואפי' בשפופרת ודחי' הכי השתא התם דרכה של אשה לראות דם בחתיכה פי' לראות דם גמור בתוך חתיכה וכיון דאורחא בכך לא חשיבה חציצה והרי היא כאלו היתה החתיכה עצמה דם ובבשרה קרי' ניהו.
וה"מ היכא דשיעא אבל פלאי פלויי וכו': איכא למידק כיון דאיהו לא צריך לומר אלא בשפופרת תנאי היא ל"ל לאפושי פלוגתא בכדי ולומ' דפליגי נמי בדפלי פלויי וי"ל דלאו אפושי פלוגתא הוא דכיון דלת"ק דם נדה הוא זה ע"כ טמאה בדפלאי פלויי.
אמר אביי בשפופרת כ"ע לא פליגי דטהורה כי פליגי בחתיכה וכו': פרש"י ז"ל דאביי נמי מוקי לה בדפלאי פלויי וה"ק דמ"ס היינו ת"ק דרכה של אשה לראות דם נדה בחתיכה והאי דם נדה הוא וכיון דפלאי פלויי בבשרה קרינן ביה לד"ה ומ"ס דהיינו רבנן אין זה דם נדה כלל שאין דרכה של אשה לראות דם נדה בתוך חתיכה הלכך אע"ג דפלאי פלויי טהורה והקשה עליו הרמב"ן ז"ל דא"כ אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה האמור כאן אינו מתפרש כאותו האמור למעלה דאלו לעיל מיירי בדם ברור של נדה דאמרי' דדרכה של אשה לראות בתוך חתיכה דשיעה ולומר דלא הוי חציצה ואלו השתא אמרי' האי לישנא לענין שהדם שבתוך החתיכה היא דם נדה ורבי' נר"ו תירץ שזו אינה קושיא שהרב' לשונות בתלמוד שעניינם מתחלף
ורבי' הקשה על פרש"י ז"ל דלמה לי' לאביי לארוכי כולי האי בטעמא דפליגי בדפלאי פלויי דהא לא אתא אביי אלא לאפוקי ממאי דאמ' בשפופרת תנאי היא ולמימר כי מה שאמרו חכמים אין זה דם נדה לא באו לומר דאלו היה דם נדה היה טמאה אפילו בשפופרת וכדקס"ד אלא לומר שהדם שבתוך החתיכה אינו דם נדה שאין דרך דם נדה לראות בתוך החתיכה וא"כ לא היה צ"ל אביי אלא לא תימא הא דם נדה ודאי טמא בשפופרת אלא הא קמ"ל שאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ולא ירדתי לסוף קושיא זו דהא כלפי דאמר תלמודא מעיק' דת"ק ורבנן בתרתי פליגי בא אביי ואמר דבשפופרת לא פליגי אלא באידך בלחוד ולפי שהתלמוד מעיקרא לא פריש יפה טעם מחלקותם בדפלאי פלויי מפני שלא בא לו אלא אגב גררא וכדפרשית לעיל דכלה חדא פלוגתא היא עכשו כשאמר אביי דלא פליגי אלא באידך בלחוד הוצרך לפרש טעם מחלקותם דת"ק סבר דם הוא לפי שדרכה של אשה וכו' ורבנן סברי וכו' ומעתה אין כאן שום אריכות לשון.
ועוד הקשו עליו ז"ל דאם איתיה דפליגי בדפלאי פלויי היכי נקט תנא פלוגתייהו בדשיעא והא הכי ה"ל למתני המפלת חתיכה מלאה דם אם ישבה בקעים טמאה ואם לאו טהורה וחכמים אומ' אין זה דם נדה אלא דם חתיכה דבשלמא ללישנא קמא איכא למימר דנקטה משום דוקיא דהא דם נדה טמאה ואשמועינן דשפופרת טמאה אלא השתא לא לגופא אצטריך ולא לדיוקא דידה דאדרבה טפי הוה משמע דאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה אי נקט לה בדפלאי פלויי בהדיא וגם קושיא זו אינה נוחה בעיני דהא מהאי טעמא דליהוי כיון דלישנא קמא הוה ניחה להו דפליגי בדפלאי פלויי נמי ואביי לית ליה אלא לאפוקי דלא תהוי שפופרת תנאי לית ליה למסתר אידך טעמא כלל ולאקומא ברשיעה ולמפלג אלישנא קמא בתרתי שלא לצורך אלא דלימא דבחדא בלחוד פליגי והכי אורחא בתלמודא דלא למסתר אוקמת' אלא במאי דצריך בלחוד וניחא ליה לאביי לומר דחתיכא שיעה דינא כשפופרת וכדקס"ד לעיל כדאותבי מדרשב"י וכי קתני שמלאה דם היינו דפלאי פלויי מדלא קתני אם יש בה דם אגור כדקתני רשב"י כנ"ל לפרש"י ז"ל.
ורבינו הגדול הרמב"ן ז"ל פי' דאביי השתא נייד מכוליה לישנא קמא וס"ל דכי היכי דבשפופרת לא פליגי הכא נמי לא פליגי דפלאי פלויי אלא פלוגתייהו ברשיעה ובדם שאינו אגור ואע"ג דקתני מלאה דם היינו שבלוע הרבה דם בתוכה וה"פ מר דהיינו רבנן סברי דרכה של אשה לראות דם בחתיכה כשהוא אגור ולא הוי חציצה אבל זה שאינו אגור אינו דם נדה כלל הא אילו היה אגור טמאה וכדרשב"י ומ"ס דהיינו ר"א אפי' היה אגור טהורה דבבשרה בעינן ואין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה והוי כשפופרת ואע"ג דאקדי' לפרושי טעמא דרבנן לא קשיא דמשום דאמ' לעיל דס"ל לרשב"י דדרכה של אשה לראות דם בחתיכה מש"ה נקיט בקדמיתא למאן דאית ליה האי סברא ורבי' נד"ו הקשה על פי' זה דמסתמא כיון דקתני מלאה דם היינו אגור דאי לא ה"ל למתני אעפ"י שיש בתוכה דם כלישנא דבריתא דסומכוס ואי ס"ל לאביי דמלאה דם אינו אגור ה"ל לפרושי בהדיא ולומר בדם אגור פליגי ואינה קושיא כל כך וא"ת ואדפירכי' לר' זירא לעיל מההיא דרשב"י דסייעיה ממתני' דקתני אם יש עמה דם דמשמע עמה אין בתוכה לא דהכי דייקינן לעיל בבריתא דסומכוס וי"ל דלא ניחא לן בההיא דיוקא כולי האי עד דלהוי סייעתא דדילמא אפי' דם שבתוכה עמה קרינן ליה ועוד דדילמא התם לאו משום דבעינן בבשרה אלא משום דס"ל לתנא דמתני' דכל שהוא בתוכה אינו דם נדה וכסברא דרבנן דאידך ברייתא.
מתוך: תוספות הרא"ש על הש"ס/נידה/פרק ג (עריכה)
המפלת חתיכה. הרי זו ספק לידה ספק זיבה אי סבירא ליה יש קושי לנפלים ניחא דאינה מביאה אלא קרבן אחד אבל אי סבר דאין קושי לנפלים צריכה להביא שני קרבנות דדילמא הויא זבה ויולדת וקרבן לידה וקרבן זיבה לא שייכי אהדדי ליפטר בקרבן אחד כדאיתא בפ"ב דכריתות ולקמן ביוצא דופן מידי דהוה אאכל חלב ודם ואיכא לפרש הא דקאמר מביאה קרבן ואינו נאכל מביאה על כל ספק שלה קרבן ואין אחד מהן נאכל. ור' יהושע סבר דאחד מן הקרבנות נאכל דודאי זבה היא אבל ספק לידה היא לפיכך אינו נאכל:
מאי בבשרה ש"מ תרתי. ולקמן בריש הרואה כתם פריך דמיבעי ליה בבשר עד שתרגיש בבשרה ומשני תרתי ש"מ וצ"ל דכולה שמעינן מיניה ממיעוט דה"א שמעינן למעוטי שפופרת ומבי"ת שמעינן שמטמא בפנים כבחוץ דמשמע בעודו בבשר טמאה וממשמעות דבשר שמעינן שתרגיש בבשרה:
הא דם נדה ודאי טמא אפילו בשפופרת דס"ד השתא דאין חילוק בין חתיכה לשפופרת כמו דאמרינן בחתיכה אי הוי דם נדה טמא משום דפלא אפלויי ובבשרה קרינא ביה וי"ל דתלמודא דייק מתוך דבריהם דהכי סבירא להו משום דפליגי מאיזה טעם נטהר היכא דשיע דר' אליעזר מטהר מדרשא דקרא ומשמע ליה דאתו רבנן למימר דלאו מן השם הוא זה אלא משמע דאין זה דם נדה אלא דם חתיכה. הילכך לר' אליעזר דמטהר מדרשא דקרא משום חציצה היכא דפלא אפלויי קרינא ביה בבשרה וטמאה ולרבנן דלא דרשי למעט היכא דלא נגע בבשרה ומטהרי משום דאין זה דם נדה ושפופרת טמאה דלא בעי' שיגע בבשרה ובבשרה דרשי ליה לטמאות בפנים כבחוץ ולא מפליג השתא בין חתיכה לשפופרת:
אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ואפילו דפלא אפלויי משום דאין זה דם נדה אלא דם חתיכה וקשה דהשתא לא הוי הך דאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה כמו אין דרכה של אשה לראות דם בשפופרת דההוא הוי מטעם הפסקה והכא משום דאין זה דם נדה. וע"ק דא"כ הו"ל למימר לרבנן דאין זה דם נדה כדקאמרינן מעיקרא. וע"ק כיון דאביי לא בא לחדש בדבריו אלא לחלק בין שפופרת לחתיכה ופליגי בחתיכה כדפליגי מעיקרא א"כ לא הו"ל למימר אלא בשפופרת כ"ע לא פליגי כו' כי פליגי בחתיכה. ופי' השר מקוצי דבהא פליגי ר' אליעזר ורבנן דר' אליעזר סבר דרכה של אשה לראות כו' וכיון שרואה כדרך שהנשים רואות טמאה ורבנן סברי אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ואע"ג דפלי אפלויי וכיון שלא ראתה כדרך שהנשים דרכן לראות טהורה אע"ג דהוי דם נדה וגם נוגע בבשרה ופליגי ר' אליעזר ורבנן בקרא דדרשינן בבשרה ולא בשפופרת דר' אליעזר סבר דממעטינן שפופרת משום הפסקה וכן חתיכה היכא שאין הדם נוגע בבשר אבל אי פלי איפלויי קרינא שפיר בבשרה ורבנן סברי דטעמא דשפופרת משום שאין דרכה של אשה לראות כך וכן בחתיכה נמי אפילו אי אפלאי אפלויי ולפי שאין דרך הנשים לראות כך והאי דקאמרי אין זה דם נדה הכי קאמרי אין דם נדה רגיל לבא בזה הענין וכן עשה מעשה השר מקוצי באשה שנעקר מקור שלה וכמין חתיכת בשר נפל לה בבית החיצון ולא היתה פוסקת לראות כל זמן שאותה חתיכה היתה בבית החיצון וטיהר אותה לבעלה כיון דאין דרך נשים לראות כן:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה