משנה תמיד ג רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) אמר להם הממונה: "בואו והפיסו -

מי שוחט, מי זורק,
מי מדשן את המזבח הפנימי,
מי מדשן את המנורה,
מי מעלה איברים לכבש,
הראש והרגל, ושתי הידים,
העוקץ והרגל, החזה והגרה,
ושתי דפנות, והקרביים,
והסולת, והחביתים, והיין" -
הפיסו - זכה מי שזכה.


(ב) אמר להם: "צאו וראו - אם הגיע זמן השחיטה".

אם הגיע - הרואה אומר: "בורקי".
מתיה בן שמואל אומר: האיר פני כל המזרח.
"עד שהוא בחברון?" - והוא אומר: "הין".


(ג) אמר להם: "צאו והביאו טלה - מלשכת הטלאים".

והרי לשכת הטלאים - היתה במקצוע צפונית מערבית.
וארבע לשכות היו שם -
אחת לשכת הטלאים,
ואחת לשכת החותמות,
ואחת לשכת בית המוקד,
ואחת לשכה שהיו עושין בה לחם הפנים.


(ד) נכנסו ללשכת הכלים -

הוציאו משם תשעים ושלשה כלי כסף, וכלי זהב,
והשקו את התמיד - בכוס של זהב,
אף על פי שהוא מבוקר מבערב - מבקרין אותו לאור האבוקות.


(ה) מי שזכה בתמיד - מושכו, והולך לבית המטבחיים.

ומי שזכו באיברים - הולכין אחריו.
ובית המטבחיים - היה בצפונו של מזבח,
ועליו שמונה עמודים ננסים,
ורביעים של ארז על גביהם,
ואונקליות של ברזל היו קבועין בהן,
ושלשה סדרים היו בכל אחד ואחד,
שבהן תולין ומפשיטין - על שולחנות של שיש שבין העמודים.


(ו) מי שזכו בדישון המזבח הפנימי והמנורה - היו מקדימין לפניהם,

וארבעה כלים בידם - הטני, והכוז, ושני מפתחות.
הטני - דומה לתרקב של זהב, מחזיק קביים וחצי.
והכוז - דומה לקיתון גדול של זהב.
ושני מפתחות -
אחד - יורד לאמת שחי,
ואחד - פותח בו כיון.


(ז) בא לו לפשפש הצפוני.

ושני פשפשין היו לו לשער הגדול - אחד בצפון, ואחד בדרום,
שבדרום - לא נכנס בו אדם מעולם,
ועליו הוא מפורש על ידי יחזקאל: "ויאמר אלי ה',
השער הזה סגור יהיה לא יפתח, ואיש לא יבוא בו,
כי ה' אלוהי ישראל בא בו, והיה סגור" (יחזקאל מד ב).
נטל את המפתח - ופתח את הפשפש,
נכנס להתא, ומהתא להיכל - עד שהוא מגיע לשער הגדול,
הגיע לשער הגדול,
העביר את הנגר, ואת הפותחיות - ופתחו.
ולא היה השוחט שוחט - עד שהוא שומע קול השער הגדול שנפתח.


(ח) מיריחו היו שומעין - קול שער הגדול שנפתח.

מיריחו היו שומעין - קול המגרפה.
מיריחו היו שומעין - קול החליל.
מיריחו היו שומעין - קול הצלצל.
מיריחו היו שומעין - קול השיר.
מיריחו היו שומעין - קול גביני כרוז.
מיריחו היו שומעין - קול העץ שעשה בן קטין מכני לכיור.
מיריחו היו שומעין - קול השופר.
ויש אומרין, אף קולו של כוהן גדול - בשעה שהוא מזכיר את השם ביום הכיפורים.
מיריחו היו מריחין - ריח פיטום הקטורת.
אמר רבי אלעזר בן דלגאי:
עיזים היו לאבא - בהרי מכוור,
והיו מתעטשות - מריח פיטום הקטורת.


(ט) מי שזכה בדישון המזבח הפנימי -

נכנס ונטל את הטני - והניחו לפניו,
היה חופן - ונותן לתוכו,
ובאחרונה - כיבד את השאר לתוכו,
והניחו - ויצא.
מי שזכה בדישון המנורה - נכנס,
ומצא שתי נרות דולקות - מדשן את השאר,
ומניח אלו במקומן.
מצאן שכבו - מדשנן, ומדליקן מן הדלוקין,
ואחר כך מדשן את השאר.
ואבן היתה לפני המנורה - ובה שלש מעלות,
שעליה הכוהן עומד - ומטיב את הנרות.
הניח את הכוז על מעלה שניה - ויצא.


הדף הראשי של משנה תמיד ג