משנה תמיד ג רמבם
נוסח הרמב"ם
עריכה(א) אמר להם הממונה: "בואו והפיסו -
- מי שוחט, מי זורק,
- מי מדשן את המזבח הפנימי,
- מי מדשן את המנורה,
- מי מעלה איברים לכבש,
- הראש והרגל, ושתי הידים,
- העוקץ והרגל, החזה והגרה,
- ושתי דפנות, והקרביים,
- והסולת, והחביתים, והיין" -
- הפיסו - זכה מי שזכה.
(ב) אמר להם: "צאו וראו - אם הגיע זמן השחיטה".
- אם הגיע - הרואה אומר: "בורקי".
- מתיה בן שמואל אומר: האיר פני כל המזרח.
- "עד שהוא בחברון?" - והוא אומר: "הין".
(ג) אמר להם: "צאו והביאו טלה - מלשכת הטלאים".
- והרי לשכת הטלאים - היתה במקצוע צפונית מערבית.
- וארבע לשכות היו שם -
- אחת לשכת הטלאים,
- ואחת לשכת החותמות,
- ואחת לשכת בית המוקד,
- ואחת לשכה שהיו עושין בה לחם הפנים.
(ד) נכנסו ללשכת הכלים -
- הוציאו משם תשעים ושלשה כלי כסף, וכלי זהב,
- והשקו את התמיד - בכוס של זהב,
- אף על פי שהוא מבוקר מבערב - מבקרין אותו לאור האבוקות.
(ה) מי שזכה בתמיד - מושכו, והולך לבית המטבחיים.
- ומי שזכו באיברים - הולכין אחריו.
- ובית המטבחיים - היה בצפונו של מזבח,
- ועליו שמונה עמודים ננסים,
- ורביעים של ארז על גביהם,
- ואונקליות של ברזל היו קבועין בהן,
- ושלשה סדרים היו בכל אחד ואחד,
- שבהן תולין ומפשיטין - על שולחנות של שיש שבין העמודים.
(ו) מי שזכו בדישון המזבח הפנימי והמנורה - היו מקדימין לפניהם,
- וארבעה כלים בידם - הטני, והכוז, ושני מפתחות.
- הטני - דומה לתרקב של זהב, מחזיק קביים וחצי.
- והכוז - דומה לקיתון גדול של זהב.
- ושני מפתחות -
- אחד - יורד לאמת שחי,
- ואחד - פותח בו כיון.
(ז) בא לו לפשפש הצפוני.
- ושני פשפשין היו לו לשער הגדול - אחד בצפון, ואחד בדרום,
- שבדרום - לא נכנס בו אדם מעולם,
- ועליו הוא מפורש על ידי יחזקאל: "ויאמר אלי ה',
- השער הזה סגור יהיה לא יפתח, ואיש לא יבוא בו,
- כי ה' אלוהי ישראל בא בו, והיה סגור" (יחזקאל מד ב).
- ושני פשפשין היו לו לשער הגדול - אחד בצפון, ואחד בדרום,
- נטל את המפתח - ופתח את הפשפש,
- נכנס להתא, ומהתא להיכל - עד שהוא מגיע לשער הגדול,
- הגיע לשער הגדול,
- העביר את הנגר, ואת הפותחיות - ופתחו.
- ולא היה השוחט שוחט - עד שהוא שומע קול השער הגדול שנפתח.
(ח) מיריחו היו שומעין - קול שער הגדול שנפתח.
- מיריחו היו שומעין - קול המגרפה.
- מיריחו היו שומעין - קול החליל.
- מיריחו היו שומעין - קול הצלצל.
- מיריחו היו שומעין - קול השיר.
- מיריחו היו שומעין - קול גביני כרוז.
- מיריחו היו שומעין - קול העץ שעשה בן קטין מכני לכיור.
- מיריחו היו שומעין - קול השופר.
- ויש אומרין, אף קולו של כוהן גדול - בשעה שהוא מזכיר את השם ביום הכיפורים.
- מיריחו היו מריחין - ריח פיטום הקטורת.
- אמר רבי אלעזר בן דלגאי:
- עיזים היו לאבא - בהרי מכוור,
- והיו מתעטשות - מריח פיטום הקטורת.
- אמר רבי אלעזר בן דלגאי:
(ט) מי שזכה בדישון המזבח הפנימי -
- נכנס ונטל את הטני - והניחו לפניו,
- היה חופן - ונותן לתוכו,
- ובאחרונה - כיבד את השאר לתוכו,
- והניחו - ויצא.
- מי שזכה בדישון המנורה - נכנס,
- ומצא שתי נרות דולקות - מדשן את השאר,
- ומניח אלו במקומן.
- מצאן שכבו - מדשנן, ומדליקן מן הדלוקין,
- ואחר כך מדשן את השאר.
- ומצא שתי נרות דולקות - מדשן את השאר,
- ואבן היתה לפני המנורה - ובה שלש מעלות,
- שעליה הכוהן עומד - ומטיב את הנרות.
- הניח את הכוז על מעלה שניה - ויצא.
הדף הראשי של משנה תמיד ג
משנה תמיד, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב