משנה שבת כד רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) מי שהחשיך בדרך,

נותן כיסו - לנוכרי.

אם אין עימו - נוכרי,

מניחו - על החמור.

הגיע לחצר החיצונה,

נוטל את הכלים - הניטלין בשבת.

ושאינן ניטלין -

מתיר את החבלים - והשקין נופלין.

(ב) מתירין פקיעי עמיר - לפני בהמה.

ומפספסין את הכיפין,

אבל - לא את הזירין.

אין מרסקין -

לא את השחת,

ולא את החרובין,

לפני בהמה -

בין דקה, בין גסה.

רבי יהודה - מתיר,

בחרובין - בדקה.

(ג) אין אובסין את הגמל,

ולא דורסין - אבל מלעיטין.

ואין ממרין את העגלים,

אבל - מלעיטין אותן.

ומהלקטין - לתרנגולין.

ונותנין מים - על גבי המורסן,

אבל - לא גובלין.

אין נותנין מים -

לפני דבורים,

ולפני יונים שבשובך,

אבל נותנין - לפני אווזין, ותרנגולין,

ולפני יונים רודסיות.

(ד) מחתכין את הדלועין - לפני בהמה,

ואת הנבילה - לפני הכלבים.

רבי יהודה אומר:

אם לא הייתה נבילה מערב שבת,

אסורה - לפי שאינה מן המוכן.

(ה) מפירין נדרים - בשבת.

ונשאלין לנדרים - שהן לצורך השבת.

ופוקקין - את המאור.

ומודדין - את המטלית, ואת המקוה.

מעשה בימי אביו של רבי צדוק, ובימי אבא שאול בן בטנית,

שפקקו את המאור - בטופיח,

וקשרו את המקידה - בגמי,

לידע אם יש בגיגית - פותח טפח, אם לאו.

מדבריהם למדנו -

שפוקקין, ומודדין, וקושרין בשבת.

הדף הראשי של משנה שבת כד

משנה שבת, פרק כ"ד:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב