משנה שבת ג רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) כירה שהסיקוה בקש, או בגבבה - נותנין עליה תבשיל;

בגפת, ובעצים - לא ייתן עד שיגרוף, או עד שיתן את האפר.

בית שמאי אומרין: חמין, אבל לא תבשיל.

בית הלל אומרין: חמין ותבשיל.

בית שמאי אומרין: נוטלין, ולא מחזירין.

בית הלל אומרין: אף מחזירין.

(ב) תנור שהסיקוהו בקש, או בגבבה - לא ייתן בין בתוכו, בין מעל גביו.

כופח שהסיקוהו בקש, או בגבבה - הרי הוא ככירים;

בגפת, או בעצים - הרי הוא כתנור.

(ג) אין נותנין ביצה בצד המיחם, בשביל שתתגלגל.

ולא יפקיענה בסודרין.

רבי יוסי מתיר.

לא יטמננה בחול ובאבק דרכים, בשביל שתיצלה.

(ד) מעשה שעשו אנשי טבריה - הביאו סילון של צונן, לתוך אמה של חמין.

אמרו להם חכמים: אם בשבת - כחמין שהוחמו בשבת, אסורין ברחיצה ובשתייה;

ואם ביום טוב - כחמין שהוחמו ביום טוב, אסורין ברחיצה ומותרין בשתייה.

מולייר הגרוף - שותין ממנו בשבת.

אנטיכי - אף על פי שהיא גרופה, אין שותין ממנה.

(ה) מיחם שפינהו -

לא ייתן לתוכו צונן, בשביל שייחמו;

אבל נותן הוא לתוכו, או לתוך הכוס, כדי להפשירן.

הלפס, והקדירה, שהעבירן מרותחין - לא ייתן לתוכן תבלין;

אבל נותן הוא לתוך הקערה, או לתוך התמחוי.

רבי יהודה אומר: לכל הוא נותן, חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר.

(ו) אין נותנין כלי תחת הנר, לקבל את השמן;

ואם נתנו מבעוד יום - מותר.

אין ניאותין ממנו - לפי שאינו מן המוכן.

מטלטלין נר חדש - אבל לא ישן.

רבי שמעון אומר: כל הנרות מטלטלין, חוץ מן הנר הדולק בשבת.

נותנין כלי תחת הנר, לקבל ניצוצות.

לא ייתן לתוכו מים, מפני שהוא מכבה.

הדף הראשי של משנה שבת ג