משנה שביעית ט רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) הפיגם,

והירבוזין השוטין, והחלגלוגות,
הכוסבר של הרים,
והכרפס של נהרות,
הגרגיר של אפר -
פטורין מן המעשרות,
ונלקחין מכל אדם בשביעית,
שאין כיוצא בהן - נשמר.
רבי יהודה אומר: ספיחי חרדל - מותרין,
שלא נחשדו עליהן עוברי עבירה.
רבי שמעון אומר: כל הספיחין - מותרין,
חוץ מספיחי אכרוב - שאין כיוצא בהן, בירקות שדה.
וחכמים אומרים: כל הספיחים - אסורין.


(ב) שלש ארצות לביעור -

יהודה, ועבר הירדן, והגליל.
ושלש שלש ארצות, לכל אחת ואחת -
גליל העליון, וגליל התחתון, והעמק.
מכפר חנניה, ולמעלה -
כל שאינו מגדל שקמים - גליל העליון.
ומכפר חנניה, ולמטן -
כל שהוא מגדל שקמים - גליל התחתון.
ותחום טבריה - העמק.
וביהודה - ההר, והשפלה, והעמק.
ושפלת לוד - כשפלת הדרום.
וההר שלה - כהר המלך.
ומבית חורון, ועד הים - מדינה אחת.


(ג) ולמה אמרו שלש ארצות? -

שיהוא אוכלין בכל אחת ואחת - עד שיכלה האחרון שבה.
רבי שמעון אומר:
לא אמרו שלש ארצות - אלא ביהודה,
ושאר כל הארצות - כהר המלך.
וכל הארצות, כאחת - לזיתים ולתמרים.


(ד) אוכלין - על המופקר,

אבל - לא על השמור.
רבי יוסי, מתיר - אף על השמור.
אוכלין - על הטפיחין, ועל הדופרה,
אבל - לא על הסתווניות.
רבי יהודה, מתיר -
כל זמן שביכרו - עד שלא יכלה הקיץ.


(ה) הכובש שלשה כבשים, בחבית אחת -

רבי אליעזר אומר:
אוכלין על הראשון.
רבי יהושע אומר:
אף על האחרון.
רבן גמליאל אומר:
כל שכלה מינו מן השדה - יבער מינו מן החבית.
והלכה כדבריו.
רבי שמעון אומר:
כל הירק - אחד לביעור.
אוכלין ברגילה - עד שיכלו הסינריות, מבקעת בית נטופה.


(ו) המלקט עשבים לחים -

עד שייבש המתיק.
המגבב יבש -
עד שתרד רביעה שניה.
עלי קנים, ועלי גפנים -
עד שיישרו מאביהן.
המגבב יבש -
עד שתרד רביעה שניה.
רבי עקיבה אומר:
בכולן - עד שתרד רביעה שניה.


(ז) כיוצא בו -

המשכיר בית לחברו, עד הגשמים -
עד שתרד רביעה שניה.
המודר הניה מחברו, עד הגשמים -
עד שתרד רביעה שניה.
עד אימתי, עניים נכנסים לפרדסות? -
עד שתרד רביעה שניה.
מאמתי נהנין ושורפין, בתבן ובקש של שביעית? -
משתרד רביעה שניה.


(ח) מי שהיו לו פירות שביעית,

והגיעה שעת הביעור -
מחלקן, מזון שלש סעודות - לכל אחד ואחד.
ועניים - אוכלין אחר הביעור,
אבל - לא עשירים,
דברי רבי יהודה.
רבי יוסי אומר:
אחד עניים, ואחד עשירים - אין אוכלין אחר הביעור.


(ט) מי שהיו לו פירות שביעית,

שנפלו לו בירושה, או שניתנו לו במתנה -
רבי אליעזר אומר:
יינתנו לאוכליהן.
וחכמים אומרים:
אין החוטא נשכר! -
אלא - ימכרו לאוכליהן,
ודמיהן - יתחלקו לכל אדם.
האוכל מעיסת שביעית,
עד שלא הורמה חלתה - חייב מיתה.


הדף הראשי של משנה שביעית ט