משנה ראש השנה ד רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) יום טוב של ראש השנה - שחל להיות בשבת,

במקדש - היו תוקעין.

אבל - לא במדינה.

משחרב בית המקדש -

התקין - רבן יוחנן בן זכאי,

שיהו תוקעין - בכל מקום שיש בו בית דין.

אמר רבי אליעזר:

כשהתקין רבן יוחנן בן זכאי - שיהו תוקעין,

לא התקין - אלא ביבנה.

אמרו לו:

אחד יבנה,

ואחד כל מקום - שיש בו בית דין.

(ב) ועוד זאת - היתה ירושלים יתרה על יבנה,

שכל עיר -

שהיתה רואה, ושומעת,

וקרובה - ויכלה לבוא,

תוקעין בה.

וביבנה -

לא היו תוקעין - אלא בבית דין בלבד.

(ג) בראשונה -

היה לולב ניטל -

במקדש - שבעה.

ובמדינה - יום אחד.

משחרב בית המקדש -

התקין - רבן יוחנן בן זכאי,

שיהא לולב ניטל במדינה, שבעה - זכר למקדש.

ושיהא יום הנף כולו - אסור.

(ד) בראשונה -

היו מקבלין עדות החודש - כל היום.

פעם אחת,

נשתהו העדים - מלבוא,

ונתקלקלו הלוים - בשיר.

התקינו -

שלא יהו מקבלין עדות החודש - אלא עד המנחה.

ואם באו עדים - מן המנחה ולמעלן,

נוהגים אותו היום - קדש,

ולמחר - קדש.

משחרב בית המקדש,

התקין - רבן יוחנן בן זכאי,

שיהו מקבלין עדות החודש - כל היום.

אמר רבי יהושע בן קורחה:

ועוד זאת התקין - רבן יוחנן בן זכאי,

שאפילו ראש בית דין - בכל מקום,

שלא יהו העדים הולכים - אלא למקום הוועד.

(ה) סדר ברכות -

אומר אבות, גבורות, וקדושת השם,

וכלל מלכיות עמהן,

ואינו תוקע.

קדושת היום - ותוקע.

זכרונות - ותוקע.

שופרות - ותוקע.

ואומר עבודה, והודאה, וברכת כהנים,

דברי רבי יוחנן בן נורי.

אמר לו רבי עקיבה:

אם אינו תוקע למלכיות - למה הוא מזכיר?

אלא אומר אבות, גבורות, וקדושת השם,

וכלל מלכיות, עם קדושת היום - ותוקע.

זכרונות - ותוקע.

שופרות - ותוקע.

ואומר עבודה, והודיה, וברכת כהנים.

(ו) אין פוחתין -

מעשר מלכיות,

מעשרה זכרונות,

מעשרה שופרות.

רבי יוחנן בן נורי אומר:

אם אמרן שלש, שלש - יצא.

אין מזכירין -

זיכרון, ומלכות, ושופר - של פורענות.

מתחיל - בתורה,

ומסיים - בנביא.

רבי יוסי אומר:

אם השלים בתורה - יצא.

(ז) העובר לפני התיבה,

ביום טוב של ראש השנה השני - מתקיע.

ובשעת ההלל הראשון -

מקרא - את ההלל.

(ח) שופר - של ראש השנה,

אין מפקחין עליו - את הגל,

ואין מעבירין עליו - את התחום,

ולא עולין - באילן,

ולא רוכבין - על גבי בהמה,

ולא שטים - על פני המים,

ואין חותכין אותו,

בין בדבר - שהוא משום שבות,

בין בדבר - שהוא משום לא תעשה.

אבל -

אם רצה ליתן לתוכו,

מים, או יין - יתן.

אין מעכבין את התינוקות - מלתקוע.

ומתעסקין עמהם - כדי שילמדו.

והמתעסק - לא יצא.

והשומע מן המתעסק - לא יצא.

(ט) סדר תקיעות -

שלש - של שלש, שלש.

שעור תקיעה - כדי שלש תרועות.

שעור תרועה - כדי שלש יבבות.

תקע בראשונה,

ומשך בשניה - כשתים,

אין בידו - אלא אחת.

מי שבירך -

ואחר כך - נזדמן לו שופר,

תוקע, ומריע, ותוקע,

תוקע, ומריע, ותוקע,

שלשה פעמים.

כשם, ששליח ציבור - חייב,

כך, כל יחיד ויחיד - חייב.

רבן גמליאל אומר:

שליח ציבור -

מוציא את הרבים - ידי חובתן.

הדף הראשי של משנה ראש השנה ד

משנה ראש השנה, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב