משנה ראש השנה ד דפוסים
משנה ראש השנה, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת, במקדש היו תוקעים, אבל לא במדינה.
משחרב בית המקדש, התקין רבן יוחנן בן זכאי, שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו בית דין.
אמר רבי אלעזר: לא התקין רבן יוחנן בן זכאי אלא ביבנה בלבד.
אמרו לו: אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו בית דין.
ועוד זאת היתה ירושלים יתרה על יבנה, שכל עיר שהיא רואה ושומעת וקרובה ויכולה לבוא, תוקעין.
וביבנה לא היו תוקעין אלא בבית דין בלבד.
בראשונה היה הלולב ניטל במקדש שבעה, ובמדינה יום אחד.
משחרב בית המקדש, התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש.
ושיהא יום הנף כולו אסור.
בראשונה היו מקבלין עדות החודש כל היום.
פעם אחת נשתהו העדים מלבוא, ונתקלקלו הלוים בשיר.
התקינו שלא יהו מקבלין אלא עד המנחה.
ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה, נוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש.
משחרב בית המקדש, התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו מקבלין עדות החודש כל היום.
אמר רבי יהושע בן קרחה: ועוד זאת התקין רבן יוחנן בן זכאי, שאפילו ראש בית דין בכל מקום, שלא יהו העדים הולכין אלא למקום הוועד.
סדר ברכות, אומר אבות וגבורות וקדושת השם, וכולל מלכויות עמהן, ואינו תוקע.
קדושת היום, ותוקע.
זכרונות, ותוקע.
שופרות, ותוקע.
ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים.
דברי רבי יוחנן בן נורי.
אמר לו רבי עקיבא: אם אינו תוקע למלכויות, למה הוא מזכיר?
אלא אומר אבות וגבורות וקדושת השם.
וכולל מלכויות עם קדושת היום, ותוקע.
זכרונות, ותוקע.
שופרות, ותוקע.
ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים.
אין פוחתין מעשרה מלכויות, מעשרה זכרונות, מעשרה שופרות.
רבי יוחנן בן נורי אומר: אם אמר שלש שלש מכולן, יצא.
אין מזכירין זכרון מלכות ושופר של פורענות.
מתחיל בתורה ומשלים בנביא.
רבי יוסי אומר: אם השלים בתורה, יצא.
העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה, השני מתקיע.
ובשעת ההלל, הראשון מקרא את ההלל.
שופר של ראש השנה, אין מעבירין עליו את התחום, ואין מפקחין עליו את הגל, לא עולין באילן, ולא רוכבין על גבי בהמה, ולא שטין על פני המים, ואין חותכין אותו בין בדבר שהוא משום שבות, ובין בדבר שהוא משום לא תעשה.
אבל אם רצה ליתן לתוכו מים או יין, יתן.
אין מעכבין את התינוקות מלתקוע, אבל מתעסקין עמהן עד שילמודו.
והמתעסק, לא יצא, והשומע מן המתעסק, לא יצא.
סדר תקיעות, שלוש, של שלוש שלוש.
שיעור תקיעה כשלוש תרועות.
שעור תרועה כשלוש יבבות.
תקע בראשונה, ומשך בשניה כשתים, אין בידו אלא אחת.
מי שבירך ואחר כך נתמנה לו שופר, תוקע ומריע ותוקע שלוש פעמים.
כשם ששליח ציבור חייב, כך כל יחיד ויחיד חייב.
רבן גמליאל אומר: שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן.
משנה ראש השנה, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב