משנה קנים ג דפוסים
משנה קנים, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
משנה א עריכה
במה דברים אמורים, בכהן נמלך.
אבל בכהן שאינו נמלך, אחת לזו ואחת לזו, שתים לזו ושתים לזו, שלש לזו ושלש לזו:
[ עשה ] כולן למעלה, מחצה כשר ומחצה פסול.
כולן למטן, מחצה כשר ומחצה פסול.
חצים למעלה וחצים למטה: את שלמעלה, מחצה כשר ומחצה פסול, ואת שלמטה, מחצה כשר ומחצה פסול.
משנה ב עריכה
אחת לזו ושתים לזו, ושלש לזו, ועשר לזו, ומאה לזו:
עשה כולן למעלה, מחצה כשר ומחצה פסול.
כולן למטן, מחצה כשר ומחצה פסול.
חצין למעלן וחצין למטן, המרובה כשר.
זה הכלל, כל מקום שאתה יכול לחלוק את הקנין ולא יהו משל אשה אחת, בין מלמעלן בין מלמטן, מחצה כשר ומחצה פסול.
כל מקום שאין אתה יכול לחלוק את הקנין עד שיהו משל אשה אחת, בין מלמעלן בין מלמטן, המרובה כשר.
משנה ג עריכה
חטאת לזו ועולה לזו:
עשה כולן למעלן, מחצה כשר ומחצה פסול.
כולן למטן, מחצה כשר ומחצה פסול.
חצין למעלן וחצין למטן, שתיהן פסול, שאני אומר, חטאת קריבה למעלן ועולה למטן.
משנה ד עריכה
חטאת ועולה וסתומה ומפורשת:
עשה כולן למעלן, מחצה כשר ומחצה פסול.
כולן למטן, מחצה כשר ומחצה פסול.
חצין למעלן וחצין למטן, אין כשר אלא סתומה, והיא מתחלקת ביניהן.
משנה ה עריכה
חטאת שנתערבה בחובה, אין כשר אלא מנין חטאת שבחובה.
חובה שנים בחטאת, מחצה כשר ומחצה פסול.
וחטאת שנים בחובה, המנין שבחובה כשר.
וכן עולה שנתערבה בחובה, אין כשר אלא מנין עולות שבחובה.
חובה שנים בעולה, מחצה כשר ומחצה פסול.
עולה שנים בחובה, המנין שבחובה כשר.
משנה ו עריכה
האשה שאמרה "הרי עלי קן כשאלד זכר", ילדה זכר, מביאה שתי קנים, אחת לנדרה ואחת לחובתה.
נתנתם לכהן, והכהן צריך לעשות שלש פרידים מלמעלן ואחת מלמטן, לא עשה כן, אלא עשה שתים למעלן ושתים למטן ולא נמלך, צריכה להביא עוד פרידה אחת ויקריבנה למעלן. ממין אחד.
משני מינין, תביא שתים.
פירשה נדרה, צריכה להביא עוד שלש פרידים. ממין אחד.
משני מינין, תביא ארבע.
קבעה נדרה, צריכה להביא עוד חמש פרידים. ממין אחד.
משני מינין, תביא שש.
נתנתם לכהן ואין ידוע מה נתנה, הלך הכהן ועשה ואין ידוע מה עשה, צריכה להביא עוד ארבע פרידים לנדרה, ושתים לחובתה, וחטאת אחת.
בן עזאי אומר, שתי חטאות.
אמר רבי יהושע, זה הוא שאמרו, כשהוא חי קולו אחד, וכשהוא מת קולו שבעה.
כיצד קולו שבעה?
שתי קרניו, שתי חצוצרות.
שתי שוקיו, שני חלילין.
עורו לתוף, מעיו לנבלים, בני מעיו לכינורות.
ויש אומרים, אף צמרו לתכלת.
רבי שמעון בן עקשיא אומר, זקני עם הארץ, כל זמן שמזקינין, דעתן מיטרפת עליהן, שנאמר (איוב יב) "מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח".
אבל זקני תורה אינן כן, אלא כל זמן שמזקינין, דעתן מתישבת עליהן, שנאמר (שם) "בישישים חכמה ואורך ימים תבונה".
משנה קנים, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב