משנה קנים א ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת קנים · פרק א · משנה ג | >>
במה דברים אמורים, בחובה ובנדבה.
אבל בחובה שנתערבה זו בזו, אחת לזו ח ואחת לזו, שתים לזו ושתים לזו, שלש לזו ושלש לזו, מחצה כשר ט ומחצה פסול.
אחת לזו ושתים לזו, ושלש לזו, ועשר לזו, ומאה לזו, המועט כשר, בין משם אחד, בין משני שמות, בין מאשה אחת, בין משתי נשים.
משנה מנוקדת
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?
- בְּחוֹבָה וּבִנְדָבָה;
- אֲבָל בְּחוֹבָה שֶׁנִּתְעָרְבָה זוֹ בָּזוֹ,
- אַחַת לָזוֹ וְאַחַת לָזוֹ,
- שְׁתַּיִם לָזוֹ וּשְׁתַּיִם לָזוֹ,
- שָׁלֹשׁ לָזוֹ וְשָׁלֹשׁ לָזוֹ,
- מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל.
- אַחַת לָזוֹ וּשְׁתַּיִם לָזוֹ,
- וְשָׁלֹשׁ לָזוֹ,
- וְעֶשֶׂר לָזוֹ,
- וּמֵאָה לָזוֹ,
- הַמֻּעָט כָּשֵׁר;
- בֵּין מִשֵּׁם אֶחָד,
- בֵּין מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת,
- בֵּין מֵאִשָּׁה אַחַת,
- בֵּין מִשְּׁתֵּי נָשִׁים:
נוסח הרמב"ם
במה דברים אמורים? - בחובה ונדבה.
- אבל חובה שנתערבה זו בזו -
- אחת לזו ואחת לזו,
- שתים לזו ושתים לזו,
- שלש לזו ושלש לזו,
- מחצה כשר - ומחצה פסול.
- אחת לזו ושתים לזו,
- שלש לזו ועשר לזו ומאה לזו,
- הממועט כשר,
- בין משם אחד, בין משני שמות,
- בין מאשה אחת, בין משתי נשים.
- אבל חובה שנתערבה זו בזו -
פירוש הרמב"ם
אומר כי מה שהקדים לומר אין כשר אלא מנין עולות שבחובה, אינו אלא אם נתערבו קיני נדבה שהם עולות כולן בקיני חובה שקצתן עולות וקצתן חטאות, אבל חובה שנתערבו בחובה הרי דיניהם כמו שהזכרנו, והוא שאם היו שוות אלו כנגד אלו יהא המחצית כשר והמחצית פסול. והכרח באיזה צד שעשאן, והוא שאם עשאן הכל מלמעלן הרי המחצית שהוא עולות כשר והמחצית שהוא חטאות פסול, ואם עשאן כולן למטה יהיה כל העניין להפך, לפי שהמחצית שהוא חטאת כשר והמחצית שהוא עולה פסול.
ואם עשה מחציתו למעלה ומחציתו למטה, הרי המחצית שנעשה למעלה חציו כשר וחציו פסול, וכן המחצית שנעשה למטה. משל למה הדבר דומה כגון שנתערבו קיני רחל והם שמונה, עם קיני לאה והם שמונה, והכהן לקח הכל ועשאן חציין למעלה וחציין למטה, הרי השמונה שנעשו למעלה, ארבעה מהם כשרין והם עולות וארבעה פסולין, וכן השמונה שנעשו למטה, ארבעה מהן כשרין והן חטאות, והרי רחל הקריבו עליה שתי חטאות ושתי עולות בלבד, וכן לאה. ויהיה שווה בדין זה כהן נמלך, רוצה לומר ששואל לאשה איזה יעשה חטאת ואיזה יעשה עולה, וכהן שאינו נמלך אלא שהדבר מסור לו.
אבל אם היה מניין אחת משתיהם יותר ממניין האחרת הרי יש בזה חילוק, והוא:
- שאם עשה הכל למעלה או הכל למטה, שהמחצית כשר והמחצית פסול הכרח כאלו היו שני המניינים שווים, ותהיה כל אחת משתיהם כבר הקריבה חצי קרבנותיה כפי העיקר מהחובה, מחצה [חטאת] חובה ומחצה עולה, ומקום החטאות למטה ומקום העולה למעלה, ואם שינה פסל.
- ואם עשה חצי כלל המתערב למעלה והחצי למטה, הרי אנו אומרים המועט אז כשר על מנת שיהא נמלך, אבל אם היה כהן שאינו נמלך הרי הדבר בהפך ויהיה המרובה כשר כמו שנתבאר בפרק אחרון של מסכת זו, לפי שאם היה נמלך ואין הדבר מסור לו לעשות עולה מה שירצה וחטאת מה שירצה, הרי בעלת המניין המועט אומרת לו שזה המחצית שנעשית למעלה בו נבלעה עולה שלי לפי שהוא המועט, והמחצית שנעשית למטה בו נבלעה חטאת שלי לפי שהוא גם כן המועט, ואני לא מסרתי הדבר אליך ולא הרשות.
ודע כי מה שאמר לזו אחת ולזו עשר ולזו מאה, אינו רוצה לומר בו פרידה אחת ועשר פרידות ומאה, אבל רוצה לומר קן אחת ועשר קינים ומאה קינים.
ו"קן" נקרא הזוג שממנו פרידה אחת עולה ופרידה אחת חטאת, לפי שקן לשון נקבה ועליה אומר שלש ועשר קינים.
אחר כך אמר שהעירוב הזה שווה, בין שהיה משם אחד ומאשה אחת, או משם אחד ומשתי נשים, או משני שמות ומאשה אחת, או משני שמות ושתי נשים. והתחיל לבאר אלו הארבעה דברים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
בחובה ובנדבה - שנתערבו קיני חובה שמקצתן חטאות ומקצתן עולות עם קיני נדבה שכולן עולות:
אבל בחובה שנתערבה זו בזו - קן סתומה של יולדת או של זבה שנתערבה בקן של יולדת או של זבה אחרת:
מחצה כשר ומחצה פסול - ומקריב מהארבעה המעורבים שנים בלבד, אחד לעולה ואחד לחטאת ולא יותר, דאי עביד שתי עולות שמא יעשה אותן מקן אחד, וכל קן סתומה הוא אחד עולה ואחד חטאת:
המועט כשר - אם נתערב קן אחד סתומה בשני קינים אחרים או בשלש, אינו יכול להקריב אלא קן אחד, פרידה אחת לחטאת ופרידה אחת לעולה. אבל שתי עולות לא מצי עביד, שמא יקח הקן שהוא מבורר תחלה ליולדת אחת שאינו יכול לעשות ממנו אלא אחד חטאת ואחד עולה. וכן אם נתערבו עשר קינין במאה, אינו מקריב מכולן אלא עשרה קינין, מקצתן חטאות ומקצתן עולות, והשאר פסולין, וזהו המועט כשר:
בין משם אחד - לידה ולידה, זיבה וזיבה. משתי נשים או מאשה אחת:
בין משני שמות - לידה וזיבה, בין משתי נשים בין מאשה אחת. כדמפרש ואזיל:
פירוש תוספות יום טוב
אחת לזו ואחת לזו. נתן דוגמות לכל המסכתא [בקרבנות] הנשים לפי שהם יותר חייבות בקנים מפני שחייבות מהם כמו שחייבין האנשים. ומוסף על האנשים. יולדות. וג"כ שהזיבות מצוי הרבה מאד בנשים יותר ממה שהוא מצוי באנשים כמו שהוא מפורסם ונגלה לעין. הרמב"ם:
מחצה כשר. אע"ג דאפשר שמקריב משל שתי נשים הרי יכול להקריב לשם מי שהוא ואנן לא קיימין אלא בפרידות גופייהו כמה כשרים וכמה פסולים מצד עצמן. ועיין בסוף פרקין וכל זה בכהן נמלך. כדתנן ברפ"ג ע"ש:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ח) (על המשנה) לזו כו'. נתן דוגמאות לכל המסכתא בקרבנות הנשים. לפי שה יותר חייבות בקינים, מפני שחייבות בהן כמו שחייבים האנשים, ומוסיף על האנשים יולדות וג"כ שהזיבות מצוי הרבה בנשים יותר ממה שהוא מצוי באנשים כמו שהוא מפורסם ונגלה לעין. הר"מ:
(ט) (על המשנה) מחצה כשר. אע"ג דאפשר שמקריב משל שתי נשים, הרי יכול להקריב לשם מי שהוא, ואנן לא קיימינן אלא בפרידות גופייהו כמה כשרים וכמה פסולין מצד עצמן. ועיין בסוף פרקין. וכל זה בכהן נמלך כדתנן בריש פרק ג':
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
אחת לזו וכו': קן לשון נקבה ועליה אומר אחת שתים שלש ועשר אלא שבלשון תורה נראה דלשון זכר הוא וכדכתיב כי יקרא קן צפור: בפי' רעז"ל וכן אם נתערבו עשר קנין במאה אינו מקריב מכולן אלא עשר קנים וכו' אמר המלקט כתב החכם הר"ר אפרים אשכנזי ז"ל פי' כגון שהפריש מתחלה עשרים פרידות לעשרה קנין ולא הפריש כל קן וקן בפני עצמו ודוק ע"כ ופשוט הוא ומובן כמ"ש הרא"ש ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
בחובה ובנדבה: קני חובה סתומים שחציין עולה וחציין חטאת, ונתערבו עם קני נדבה, דאע"ג שהן סתומין ידעינן שכולן עולות. וה"ה קן חובה סתום שנתערבה בעולה או חטאת מפורשת, שהיו של חובה, בכולן אין כשר מהתערובות רק כמנין העולה או החטאת של חובה, וכדאמרן:
אבל בחובה שנתערבה זו בזו: קן חובה של אדם זה, והוא סתום. ונתערב בקן חובה סתום של אדם אחר:
שלש לזו ושלש לזו: ר"ל בין שהיה לכל אשה קן א' או ב' או ג' קנין, ונתערבו בשל חבירתה שהי' לה ג"כ כמנין זה. ונקט תנא באשה, דבנשים מצוי רוב קני חובה בלי חטא, מדמצויין בזיבה ויולדות:
מחצה כשר ומחצה פסול: דכשנתערבו ג' קנין בג' קנין, שהן יחד ו' קנין, מקריב מהן רק ג' חטאות וג' עולות שהן חצי התערובות, דכשרין בכל גוונא, דהרי כיון שכל הו' פרידות ששייכים לכל אחת מהן, הם ג' חטאות וג' עולות, וכלן סתומות, לפיכך מאיזו מהנשים שיקריב אותן ג' חטאות, וג' עולות, עביד שפיר. רק מדמסופק למי שייך כל פרידה, להכי יקריב כל א' לשם מי ששייך לו. אבל לא יקריב ד' חטאות או ד' עולות, דשמא כל הד' שייכים לאשה אחת, והרי כל אחת חייבת רק ג' חטאות וג' עולות:
ומאה לזו: ר"ל אבל בנתערב קן אחד חובה בב' קנין חובה, או בג' או בעשר או בק' קנין חובה, וכולן היו סתומות. וה"ה בנתערבו כל המספרים יחד, או בהיה התערובות באופן אחר, והיה א' מועט וא' מרובה:
המועט כשר: דכשנתערב ב' קנין בג' קנין, מקריב מהן רק ב' קנין, דהיינו ב' עולות וב' חטאות. דאם יקריב ג' עולות או ג' חטאות, שמא כולן של אותה שיש רק ב' עולות וב' חטאות. וה"ה בכל אופן שנתערב קנין מועטים בקנין מרובים, אין כשר רק מניין המועט, מטעמא דאמרן:
בין משתי נשים: מפרש ואזיל:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת