עיקר תוי"ט על קינים א

(א)

(א) (על הברטנורא) שאין במזבח כי אם שני מקומות. תוס':

(ב) (על הברטנורא) ובמיצוי פלוגתא במעילה דף ח'. דאיכא למ"ד דלא מעכב. מפרש:

(ג) (על המשנה) קנים. קן קרוי שתי תורים או שני בני יונה. פרידה קרויה יונה אחת או תור אחד. מפרש:

(ד) (על המשנה) קנים. הקו"ף בחיר"ק, כמו חץ חצים. וקן צפור שבפת"ח מפני הסמיכות:

(ה) (על הברטנורא) הר"מ. וג"כ שאינו מפורש בתורה. וכתב עוד הר"מ, ומה שאמרנו שהחובה אחד עולה ואחד חטאת הרי הוא כפי עיקר החיוב הראשון. ואם כבר הקריב מקצת קרבנותיו עד שיהיה האיש הזה דרך משל יש עליו עשרים עולות ועשר חטאות כולן, חובה או בהיפך, ולפיכך אמר במסכת זו מנין חטאות שבחובה ומנין עולות שבחובה, ולא אמר חצי החובה:

(ב)

(ו) (על המשנה) ימותו כו'. דבכל אחד איכא לספוקי שמא עולה ופסולה למטה, או שמא חטאת ופסולה למעלה. רש"י:

(ז) (על הברטנורא) ונדבה דנקט, ולא נקט חטאת מועטת בחובה עולה מועטת בחובה, משום דקתני בסיפא אבל חובה שנתערבה זו בזו, להכי נקט נדבה. מפרש:

(ג)

(ח) (על המשנה) לזו כו'. נתן דוגמאות לכל המסכתא בקרבנות הנשים. לפי שה יותר חייבות בקינים, מפני שחייבות בהן כמו שחייבים האנשים, ומוסיף על האנשים יולדות וג"כ שהזיבות מצוי הרבה בנשים יותר ממה שהוא מצוי באנשים כמו שהוא מפורסם ונגלה לעין. הר"מ:

(ט) (על המשנה) מחצה כשר. אע"ג דאפשר שמקריב משל שתי נשים, הרי יכול להקריב לשם מי שהוא, ואנן לא קיימינן אלא בפרידות גופייהו כמה כשרים וכמה פסולין מצד עצמן. ועיין בסוף פרקין. וכל זה בכהן נמלך כדתנן בריש פרק ג':

(ד)

(י) (על הברטנורא) דאי אין ברירה, איכא למימר כל קן רחל הקריב למעלה, וכל קן לאה הקריב למטה, והקריב עולה למטה וחטאת למעלה כו', וקמ"ל כדרב חסדא דאמר אין הקינים מתפרשות אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן, דכתיב ולקח וגו' אחד לעולה ואחד לחטאת, וכתיב ועשה הכהן את האחד חטאת ואת האחד עולה. ועתוי"ט: