משנה פסחים ב רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) כל שעה, שהוא מותר לאכול -

מאכיל - לבהמה, לחיה, ולעופות.

ומוכרו - לנוכרי.

ומותר - בהנאתו.

עבר זמנו -

אסור - בהנאתו.

לא יסיק בו - תנור, וכירים.

רבי יהודה אומר:

אין ביעור חמץ - אלא שריפה.

וחכמים אומרים:

מפרר - וזורה לרוח,

או מטיל לים.

(ב) חמץ של נוכרי -

שעבר עליו הפסח - מותר בהנאה.

ושל ישראל - אסור בהנאה,

שנאמר: "לא ייראה לך חמץ" (שמות יג ז).

(ג) נוכרי - שהלווה את ישראל, על חמיצו,

לאחר הפסח - מותר בהנאה.

וישראל - שהלווה את הנוכרי, על חמיצו,

לאחר הפסח - אסור בהנאה.

חמץ - שנפלה עליו מפולת,

הרי הוא כמבוער.

רבן גמליאל אומר:

כל - שאין הכלב יכול לחפש אחריו.

(ד) האוכל תרומה חמץ, בפסח -

שוגג - משלם קרן, וחומש.

ומזיד - פטור מן התשלומין,

ומדמי העצים.

(ה) אלו דברים,

שאדם יוצא בהן ידי חובתו, בפסח -

בחיטים, ובשעורים,

ובכוסמין, ובשיבולת שועל, ובשיפון,

ובדמאי,

ובמעשר ראשון - שניטלה תרומתו,

ובמעשר שני, והקדש - שנפדו,

והכהנים -

בחלה, ובתרומה.

אבל -

לא בטבל,

ולא במעשר ראשון - שלא ניטלה תרומתו,

ולא במעשר שני, והקדש - שלא נפדו.

חלות תודה, ורקיקי נזיר -

עשאן לעצמו - אין יוצא בהן.

למכור בשוק - יוצא בהן.

(ו) ואלו ירקות,

שאדם יוצא בהן ידי חובתו, בפסח -

בחזרת, ובעולשין,

ובתמכה, ובחרחבינה, ובמרור.

יוצאין בהן - בין לחים, בין יבשים.

אבל -

לא כבושין,

ולא שלוקים,

ולא מבושלים.

וכולם - מצטרפין בכזית.

ויוצאין -

בקלח שלהן,

ובדמאי,

ובמעשר ראשון - שניטלה תרומתו,

ובמעשר שני, והקדש - שנפדו.

(ז) אין שורין את המורסן - לתרנגולין,

אבל - חולטין.

האישה -

לא תשרה את המורסן - שתוליך בידה למרחץ.

אבל שפה היא, על בשרה - יבש.

לא ילעוס אדם - חיטין,

וייתן - על מכתו,

מפני שהן מחמיצות.

(ח) אין נותנין את הקמח -

לא לתוך החרוסת,

ולא לתוך החרדל.

ואם נתן - יאכל מיד.

רבי מאיר - אוסר.

אין מבשלין את הפסח -

לא במשקין,

ולא במי פירות.

אבל סכין, ומטבילין אותו - בהן.

ומי תשמישו של נחתום - ישפכו,

מפני שהן מחמיצות.

הדף הראשי של משנה פסחים ב

משנה פסחים, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב