משנה פסחים ב רמבם

נוסח הרמב"םעריכה

(א) כל שעה, שהוא מותר לאכול -

מאכיל - לבהמה, לחיה, ולעופות.
ומוכרו - לנוכרי.
ומותר - בהנאתו.
עבר זמנו -
אסור - בהנאתו.
לא יסיק בו - תנור, וכירים.
רבי יהודה אומר:
אין ביעור חמץ - אלא שריפה.
וחכמים אומרים:
מפרר - וזורה לרוח,
או מטיל לים.


(ב) חמץ של נוכרי -

שעבר עליו הפסח - מותר בהנאה.
ושל ישראל - אסור בהנאה,
שנאמר: "לא ייראה לך חמץ" (שמות יג ז).


(ג) נוכרי - שהלווה את ישראל, על חמיצו,

לאחר הפסח - מותר בהנאה.
וישראל - שהלווה את הנוכרי, על חמיצו,
לאחר הפסח - אסור בהנאה.
חמץ - שנפלה עליו מפולת,
הרי הוא כמבוער.
רבן גמליאל אומר:
כל - שאין הכלב יכול לחפש אחריו.


(ד) האוכל תרומה חמץ, בפסח -

שוגג - משלם קרן, וחומש.
ומזיד - פטור מן התשלומין,
ומדמי העצים.


(ה) אלו דברים,

שאדם יוצא בהן ידי חובתו, בפסח -
בחיטים, ובשעורים,
ובכוסמין, ובשיבולת שועל, ובשיפון,
ובדמאי,
ובמעשר ראשון - שניטלה תרומתו,
ובמעשר שני, והקדש - שנפדו,
והכהנים -
בחלה, ובתרומה.
אבל -
לא בטבל,
ולא במעשר ראשון - שלא ניטלה תרומתו,
ולא במעשר שני, והקדש - שלא נפדו.
חלות תודה, ורקיקי נזיר -
עשאן לעצמו - אין יוצא בהן.
למכור בשוק - יוצא בהן.


(ו) ואלו ירקות,

שאדם יוצא בהן ידי חובתו, בפסח -
בחזרת, ובעולשין,
ובתמכה, ובחרחבינה, ובמרור.
יוצאין בהן - בין לחים, בין יבשים.
אבל -
לא כבושין,
ולא שלוקים,
ולא מבושלים.
וכולם - מצטרפין בכזית.
ויוצאין -
בקלח שלהן,
ובדמאי,
ובמעשר ראשון - שניטלה תרומתו,
ובמעשר שני, והקדש - שנפדו.


(ז) אין שורין את המורסן - לתרנגולין,

אבל - חולטין.
האישה -
לא תשרה את המורסן - שתוליך בידה למרחץ.
אבל שפה היא, על בשרה - יבש.
לא ילעוס אדם - חיטין,
וייתן - על מכתו,
מפני שהן מחמיצות.


(ח) אין נותנין את הקמח -

לא לתוך החרוסת,
ולא לתוך החרדל.
ואם נתן - יאכל מיד.
רבי מאיר - אוסר.
אין מבשלין את הפסח -
לא במשקין,
ולא במי פירות.
אבל סכין, ומטבילין אותו - בהן.
ומי תשמישו של נחתום - ישפכו,
מפני שהן מחמיצות.


הדף הראשי של משנה פסחים ב