משנה פאה ח ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת פאה · פרק ח · משנה ו | >>
מדה זו אמורה בכהנים ובלוים ובישראלים.
היה מציל, נוטל מחצה ונותן מחצה.
היה לו דבר מועט, נותן לפניהם, והן מחלקין ביניהם.
משנה מנוקדת
מִדָּה זוֹ אֲמוּרָה בְּכֹהֲנִים וּבִלְוִיִּם וּבְיִשְׂרְאֵלִים.
הָיָה מַצִּיל, נוֹטֵל מֶחֱצָה וְנוֹתֵן מֶחֱצָה.
הָיָה לוֹ דָבָר מֻעָט,
- נוֹתֵן לִפְנֵיהֶם, וְהֵן מְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶם.
נוסח הרמב"ם
מידה זו האמורה - בכוהנים, ובלויים, ובישראל.
- היה מציל - נותן מחצה, ונוטל מחצה.
- היה לו דבר מועט - נותן לפניהם, והן מחלקין ביניהם.
פירוש הרמב"ם
ירצה לומר, שדבר זה המחוייב לכוהנים וללווים ולישראל, כל מי שיש לו מעשר עני, חובה עליו לתת השיעורים ההם הנזכרים, לכל עני.
ואם ירצה להקל מן המעשר שיש עליו אצלו בביתו, לתת אותו לקרוביו ולמיודעיו, יש לו לקחת חצי מה שיש איתו ממעשר עני ויתנהו לקרוביו העניים, ויתן החצי לעניים העוברים עליו. וזה עניין מה שאמר: היה מציל, נוטל מחצה ונותן מחצה.
ואם יעברו עליו עניים רבים, והיה אצלו מעשר עני מה שיספיק לתת לכל אחד מהם השיעור הקצוב, יש לו לקחת חצי מה שיש אצלו, אף על פי שיהיה הנשאר פחות ממה שיקח כל אחד מהם מהשיעור הקצוב. ויש לו לקחת החצי, ויעזוב החצי ביניהם, ויחלקו אותו בשווה, ואף על פי שיפול לכל אחד מהם פחות מן השיעור הקצוב, ויצניע זה כאשר זכרנו:
פירוש רבינו שמשון
מדה זו שאמרנו בין בכהנים עניים בין בלוים עניים בין בישראלים עניים:
היה מציל. כגון שבאו עניים ואינו רוצה לחלק להם כל מעשר עני שבידו ורוצה (להקריב) להציל ממנו לקרוביו עניים ופליגי בירושלמי (הלכה ה') בפירוש משנתינו ר' יונה פתר מתניתין ביותר מכשיעור היה מציל נוטל מחצה ונותן מחצה אבל בכשיעור נותן לפניהם ומחלקין ביניהם ר' חזקיה מתני' בכשיעור ביקש להציל נוטל מחצה ונותן מחצה שמתוך שהוא נוטל מחצה ונותן מחצה נעשה דבר מועט נותן לפניהם והן מחלקין פירוש מתניתין ביותר מכשיעור דלאחר שיקבלו עניים שבאו שיעור הקצוב להם במתניתין אי איכא מותר יכול להציל והא דנקט ר' יונה מחצה לאו דווקא אי נמי דאיכא תנא בתוספתא דשרי להציל ב' חלקים ורבי חזקיה סבר דמתני' בכשיעור דכשיעור נמי יכול להציל מחצה ומחצה מחלקין ביניהם דדייק לישנא דמתניתין דקתני [והן] מחלקין דאין שייך לשון זה על כשיעור שבעל הגורן מחלק להם והא דתני בתוספתא אבא יוסף בן דוסאי משום ר"א אם רצה נותן לפניהם שליש ושתי ידות לקרוביו יש לישבו בין לחזקיה ובין לר' יונה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
מדה זו - דאין פוחתין לעני אמורה בכהנים לוים וישראלים, כל אחד מהם שמחלק יח מעשר עני בגורן לא יפחות מזה השיעור:
היה מציל - שאין רוצה לחלק לעניים שבאו כל מעשר עני שבידו, ורוצה להציל ממנו לקרוביו העניים:
נוטל מחצה - ומצניע לצורך קרוביו:
ונותן מחצה - לעניים שבאו. ואם לאחר שנטל מחצה והצניע לצורך קרוביו היה לו דבר מועט, כלומר שלא נשאר לו כדי לתת לכל אחד מן העניים שבאו כשיעור הקצוב לעיל במתניתין, נותן לפניהם מה שנשאר בידו והן מחלקים ביניהם:
פירוש תוספות יום טוב
מדה זו אמורה בכהנים לוים וישראלים. פירש הר"ב וכן הרמב"ם כל אחד שמחלק מעשר עני בגורן. ולא אתפרש לי למאי איצטריך. דכי האי גונא תנן בריש ערכין ומצרכינן להו והר"ש מפרש מדה זו שאמרנו בין בכהנים עניים בין בלוים עניים בין בישראלים עניים ע"כ. והשתא איכא למימר דאיצטריך כהנים ולוים דסלקא דעתך אמינא דכיון שיש להם תרומות ומעשרות לא נתחייב לתת להם ממעשר עני כדי שובען קמ"ל. ואיידי תנא נמי ישראלים. [*ועוד שהיה צריך לשנות אף בכהנים וכו']:
היה מציל וכו'. ר"ל בגורן. ומ"ש בפירוש הרמב"ם בביתו נראה שהוא ט"ס ובהדיא כתב בחבורו פ"ו ממתנות עניים. בגורן:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יח) (על הברטנורא) איצטריך כהנים ולוים. דסד"א שכיון שיש להם תרומות ומעשרות. לא נתחייב לתת להם ממעשר עני כדי שובען קמ"ל. תוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
מדה זו וכו': פי' בכהנים לתת להם תרומה לוים לתת להם מע"ר הרא"ש ז"ל וכן פי' הר"ש שירילי"ו ז"ל ג"כ. ועתי"ט:
נוטל מחצה ונותן מחצה: פליג אאבא יוסי בן דוסתאי דתוספתא דקאמר אם רנה נותן לפניהם שליש ושתי ידות לקרוביו ותנא דמתני' סבר דמיבעי ליה לאשוויינהו ככולהו עניים ולא למיהב טפי משום דנענש בנפשות הרבה הר"ש שירילי"ו ז"ל. ופי' הרא"ש ז"ל י"מ שפי' בירושלמי שאם רוצה להציל ולשמור מקצתו לעניים קרוביו אם יש מותר אחר שיתן לכל עני ועני העומד עתה בגרן כשיעור המפורש נוטל מחצה ושומר לקרוביו ונותן לעניים כשיעורם ומחצה דנקט לאו דוקא כי כל דישאר אחר שיתן לעניים שיעורם יכול להציל אלא משום דאיכא תנא דתני דמציל שני חלקים מש"ה נקט מחצה. היה לו דבר מועט. שאם יציל מחצה לא ישאר לעניים כדי שיעורן לא יציל אלא מחלק לעניים שבגורן כדי שיעורן. ולשון דמחלקין ביניהן קשה שהרי בעה"ב מחלק להם ואלמלא לא פי' הירושלמי כן הייתי מפ' דלהך אמורא מלתא באפי נפשה היא ולא קאי אהיה מציל אלא קאי אמדה זו וכו' הי"ל דבר מועט שאין לו ליתן לכל עני העומד בגורן כשיעור המפורש לא יתן להם דאין לו ליתן מידו לכל עני פחות מכשיעור אלא מניח הכל לפניהם והן מחלקין אותו בשוה ביניהם עכ"ל ז"ל ולדעתו ז"ל כתב החכם ה"ר אלעזר אזכרי ז"ל דכיון דתנא דמתני' אמר נותן מחצה ותנא דברייתא אמר נותן לפניהם ע"כ תנא דמתני' בשיש שיעור במחצה ליתן הבעה"ב בעצמו מידו לידם לכ"א שיעור הקצוב וע"ז חלק תנא דברייתא עליו ואמר דאינו מחלק להן כשיעור הקצוב אלא נוטל שני שלישים לקרוביו וכיון שאין בשליש הנשאר כשיעור נתינה לכ"א בידו נותנו לפניהם והן מחלקין ביניהם ע"כ. וע' במרדכי שהביא ב"י בי"ד סי' רנ"א:
תפארת ישראל
יכין
מדה זו: דאין פוחתין משיעורים הנ"ל:
אמורה בכהנים ובלוים: קמ"ל אף שיש להן תרומה ומעשר. אפ"ה אין פוחתין לו מעשר עני משיעור הנ"ל:
היה מציל: שרוצה לעכב קצת ממעשר עני שנותן. לקרוביו העניים שאינן כאן:
נוטל מחצה: ומצניעו לקרוביו:
היה לו דבר מועט: והעניים הרבה כאן שכשיחלקו לא יגיע לכל א' כשיעור הנ"ל:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת