משנה פאה ז דפוסים

<< | משנה פאה ז דפוסים | >>

משנה א עריכה

כל זית שיש לו שם בשדה, אפילו כזית הנטופה בשעתו, ושכחו, אינו שכחה.

במה דברים אמורים? בשמו, ובמעשיו, ובמקומו.

בשמו, שהיה שפכוני או בישני.

במעשיו, שהוא עושה הרבה.

במקומו, שהוא עומד בצד הגת או בצד הפרצה.

ושאר כל הזיתים, שנים שכחה, ושלשה אינן שכחה.

רבי יוסי אומר, אין שכחה לזיתים.

משנה ב עריכה

זית שנמצא עומד בין שלש שורות של שני מלבנים ושכחו, אינו שכחה.

זית שיש בו סאתים, ושכחו, אינו שכחה.

במה דברים אמורים? בזמן שלא התחיל בו.

אבל אם התחיל בו, אפילו כזית הנטופה בשעתו, ושכחו, יש לו שכחה.

כל זמן שיש לו תחתיו, יש לו בראשו.

רבי מאיר אומר, משתלך המחבא.

משנה ג עריכה

איזהו פרט? הנושר בשעת הבצירה.

היה בוצר, עקץ את האשכול, הוסבך בעלים, נפל מידו לארץ ונפרט, הרי הוא של בעל הבית.

המניח את הכלכלה תחת הגפן בשעה שהוא בוצר, הרי זה גוזל את העניים.

על זה נאמר (משלי כב): "אל תסג גבול עולים".

משנה ד עריכה

איזוהי עוללת? כל שאין לה לא כתף ולא נטף.

אם יש לה כתף או נטף, של בעל הבית.

אם ספק, לעניים.

עוללת שבארכובה, אם נקרצת עם האשכול, הרי היא של בעל הבית; ואם לאו, הרי היא של עניים.

גרגר יחידי, רבי יהודה אומר, אשכול.

וחכמים אומרים, עוללת.

משנה ה עריכה

המדל בגפנים, כשם שהוא מדל בתוך שלו, כן הוא מדל בשל עניים, דברי רבי יהודה.

רבי מאיר אומר, בשלו הוא רשאי, ואינו רשאי בשל עניים.

משנה ו עריכה

כרם רבעי, בית שמאי אומרים, אין לו חומש, ואין לו ביעור.

ובית הלל אומרים, יש לו.

בית שמאי אומרים: יש לו פרט ויש לו עוללות, והעניים פודין לעצמן.

ובית הלל אומרים, כולו לגת.

משנה ז עריכה

כרם שכולו עוללות, רבי אליעזר אומר, לבעל הבית.

רבי עקיבא אומר, לעניים.

אמר רבי אליעזר: "כי תבצור לא תעולל" (דברים כד); אם אין בציר, מנין עוללות?

אמר לו רבי עקיבא: "וכרמך לא תעולל" (ויקרא יט), אפילו כולו עוללות.

אם כן למה נאמר: "כי תבצור לא תעולל"? אין לעניים בעוללות קודם הבציר.

משנה ח עריכה

המקדיש כרמו עד שלא נודעו בו העוללות, אין העוללות לעניים.

משנודעו בו העוללות, העוללות לעניים.

רבי יוסי אומר, יתנו שכר גידוליו להקדש.

איזה היא שכחה בעריס? כל שאינו יכול לפשוט את ידו וליטלה.

וברוגליות, משיעבור הימנה.

<< | משנה פאה ז דפוסים | >>