משנה פאה ז רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) כל זית שיש לו שם בשדה, כזית הנטופה בשעתו, ושכחו - אינו שכחה.

במה דברים אמורים? - בשמו, ובמעשיו, ובמקומו.
בשמו - שהיה שפכוני, או בישני.
ובמעשיו - שהוא עושה הרבה.
במקומו - שהוא עומד בצד הגת, או בצד הפרצה.
ושאר כל הזיתים -
שנים - שכחה; ושלשה - אינן שכחה.
רבי יוסי אומר: אין שכחה לזיתים.


(ב) זית, שנמצא עומד בין שלש שורות של שני מלבנין, ושכחו - אינו שכחה.

זית שיש בו סאתים, ושכחו - אינו שכחה.
במה דברים אמורים? - בזמן שלא התחיל בו;
אבל אם התחיל בו, אפילו כזית הנטופה בשעתו, ושכחו - יש לו שכחה.
כל זמן שיש לו תחתיו - יש לו בראשו.
רבי מאיר אומר: משתהלך המחבה.


(ג) איזה הוא פרט? - הנושר בשעת הבצירה.

היה בוצר,
עקץ את האשכול, הוסבך בעלים ונפל לארץ,
ונפרט - הרי של בעל הבית.
המניח את הכלכלה תחת הגפן, בשעה שהוא בוצר -
הרי זה גוזל את העניים.
על זה נאמר: "אל תסג גבול עולים" (ראה משלי כב כח משלי כג י).


(ד) איזו היא עוללת?

כל שאין לה - לא כתף, ולא נטף.
אם ספק - של עניים.
עוללת שבארכובה -
אם נקרצת עם האשכול - הרי של בעל הבית;
ואם לאו - הרי היא של עניים.
גרגר יחידי -
רבי יהודה אומר: אשכול.
וחכמים אומרים: עוללת.


(ה) המדל בגפנים -

כשם שהוא מדל בתוך שלו - כך הוא מדל בשל עניים,
דברי רבי יהודה.
רבי מאיר אומר:
בשלו - הוא רשאי; ואינו רשאי - בשל עניים.


(ו) כרם רבעי -

בית שמאי אומרים: אין לו חומש, ואין לו ביעור.
ובית הלל אומרים: יש לו.
בית שמאי אומרים:
יש לו פרט, ויש לו עוללות, והעניים פודין לעצמן.
ובית הלל אומרים: כולו לגת.


(ז) כרם שכולו עוללות -

רבי אליעזר אומר: לבעל הבית.
ורבי עקיבה אומר: לעניים.
אמר רבי אליעזר: "כי תבצור" "לא תעולל" (דברים כד כא),
אם אין בציר - מנין עוללות?
אמר לו רבי עקיבה: "וכרמך לא תעולל" (ויקרא יט י) - אפילו כולו עוללות.
אם כן, למה נאמר: "כי תבצור" "לא תעולל"? -
אין לעניים בעוללות קודם לבציר.


(ח) המקדיש את כרמו -

עד שלא נודעו העוללות - אין העוללות לעניים;
ומשנודעו העוללות - העוללות לעניים.
רבי יוסי אומר: יתנו שכר גידולים להקדש.
ואיזו היא שכחה? -
בעריס - כל שאינו יכול לפשוט את ידו, וליטלה;
וברוגליות - משיעבור ממנה.


הדף הראשי של משנה פאה ז