משנה פאה ז רמבם

נוסח הרמב"םעריכה

(א) כל זית שיש לו שם בשדה, כזית הנטופה בשעתו, ושכחו - אינו שכחה.

במה דברים אמורים? בשמו, ובמעשיו, ובמקומו.
בשמו - שהיה שפכוני, או בישני.
ובמעשיו - שהוא עושה הרבה.
במקומו - שהוא עומד בצד הגת, או בצד הפרצה.
ושאר כל הזיתים - שנים שכחה, ושלשה אינן שכחה.
רבי יוסי אומר: אין שכחה לזיתים.


(ב) זית שנמצא עומד בין שלש שורות של שני מלבנין, ושכחו - אינו שכחה.

זית שיש בו סאתים, ושכחו - אינו שכחה.
במה דברים אמורים? בזמן שלא התחיל בו; אבל אם התחיל בו, אפילו כזית הנטופה בשעתו, ושכחו - יש לו שכחה.
כל זמן שיש לו תחתיו, יש לו בראשו. רבי מאיר אומר: משתהלך המחבה.


(ג) איזה הוא פרט? הנושר בשעת הבצירה.

היה בוצר, עקץ את האשכול, הוסבך בעלים ונפל לארץ ונפרט - הרי של בעל הבית.
המניח את הכלכלה תחת הגפן בשעה שהוא בוצר, הרי זה גוזל את העניים. על זה נאמר: "אל תסג גבול עולים" (ראה משלי כב כח משלי כג י).


(ד) איזו היא עוללת? כל שאין לה, לא כתף, ולא נטף.

אם ספק - של עניים.
עוללת שבארכובה - אם נקרצת עם האשכול, הרי של בעל הבית; ואם לאו, הרי היא של עניים.
גרגר יחידי - רבי יהודה אומר: אשכול. וחכמים אומרים: עוללת.


(ה) המדל בגפנים - כשם שהוא מדל בתוך שלו, כך הוא מדל בשל עניים, דברי רבי יהודה.

רבי מאיר אומר: בשלו הוא רשאי, ואינו רשאי בשל עניים.


(ו) כרם רבעי - בית שמאי אומרים: אין לו חומש, ואין לו ביעור. ובית הלל אומרים: יש לו.

בית שמאי אומרים: יש לו פרט, ויש לו עוללות, והעניים פודין לעצמן. ובית הלל אומרים: כולו לגת.


(ז) כרם שכולו עוללות - רבי אליעזר אומר: לבעל הבית. ורבי עקיבה אומר: לעניים.

אמר רבי אליעזר: "כי תבצור" "לא תעולל" (דברים כד כא) אם אין בציר, מנין עוללות?
אמר לו רבי עקיבה: "וכרמך לא תעולל" (ויקרא יט י) אפילו כולו עוללות. אם כן, למה נאמר: "כי תבצור" "לא תעולל"? אין לעניים בעוללות קודם לבציר.


(ח) המקדיש את כרמו עד שלא נודעו העוללות - אין העוללות לעניים. ומשנודעו העוללות - העוללות לעניים.

רבי יוסי אומר: יתנו שכר גידולים להקדש.
ואיזו היא שכחה? בעריס - כל שאינו יכול לפשוט את ידו וליטלה. וברוגליות - משיעבור ממנה.


הדף הראשי של משנה פאה ז