משנה פאה א ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת פאה · פרק א · משנה ה | >>
ובאילן, האוג והחרובין ואגוזים והשקדים והגפנים והרמונים והזיתים והתמרים, חייבין בפאה.
וּבָאִילָן, הָאוֹג וְהֶחָרוּבִין וְאֶגוֹזִים וְהַשְּׁקֵדִים וְהַגְּפָנִים וְהָרִמּוֹנִים וְהַזֵּיתִים וְהַתְּמָרִים, חַיָּבִין בַּפֵּאָה.
ובאילן -
- האוג, והחרובין,
- והאגוזים, והשקדים,
- והגפנים, והרימונים,
- והזיתים, והתמרים - חייבין בפאה.
אוג הוא ה"סומאק" אשר בארץ הצבי, והוא צמח שיעבדו בו העורות, ויש לו אשכולות כאשכולות הגפן, וייאכלו.
חרובין - ידוע. ואגוזים ושקדים - כמו כן ידועים.
ואלה האילנות כולם נמצאים בהם התנאים הנזכרים בכל מה שיתחייב פאה, ולפיכך הם מחוייבים בפאה:
האוג — אילן שפריו אדום, כדתנן בריש מעשרות (פ"א מ"ב): האוג והתותים משיאדימו. ויש אומרים שזהו אילן שקורין קורנליי"ר בלע"ז. ולא יתכן, דאין מכניסו לקיום.
האוג - אילן שהפרי שלו אדום, וקורין לו בלע"ז קורנ"י אולי"ס. ורמב"ם פירש שהוא צמח כ שמעבדים בו העורות וקורין לו בערבי סומא"ק, והאשכלות שלו ראויין לאכילה. ולאו דוקא אלו שמנה התנא חייבים בפאה ולא מיני אילנות אחרים, אלא אלו ודומיהן קאמר:
האוג. [*כתב הר"ב ורמב"ם פירש צמח כו'. אבל בריש דמאי כתב בשמו שהם אילנות וכו' ולכך יש לפרש צמח דהכא ג"כ אילן] *)ובירושלמי אילנות מנין ת"ל שדך ואיכא דיליף מכרם וזית ע"כ והביאו הר"ש משנה דלעיל [*ועיין מ"ש במשנה ב' פרק ג']. ומן הראוי היה להקדים האילנות שנשתבחה בהן הארץ לאותן שלא נשתבחה בהן. ויש לומר הכא דלא אתא אלא לפרושי אלו שלקיטתן כאחת הילכך לא חייש למתנינהו על הסדר. אי נמי האחרון אחרון אין לקיטתן כאחת כולי האי כמו הראשון שלפניו ותנא לא זו אף זו קתני. תוס' פרק קמא דראש השנה דף יב:
(כ) (על הברטנורא) אבל בריש דמאי כתב בשמו שהם אילנות. והכא נמי יש לומר דהכא גם כן אילן. ובירושלמי: אילנות מנין? תלמוד לומר שדך. ואיכא דיליף מכרם וזית:
האוג: משמע דאפי' האוג שביהודה שהיה גרוע כדתנן בריש דמאי חייב בפאה:
בפי' ר"ע ז"ל. ולאו דוקא אלו שמנה התנא חייבים בפאה ולא מיני אלנות אחרים אלא אלו ודומיהן קאמר ע"כ. אמר המלקט הר"ש ז"ל פי' רוב פירות אין לקיטתן כאחת חוץ מהנך שמנה דקתני במתני' והרא"ש ז"ל כ' וצ"ל דלאו כולהו קחשיב דהא איכא בנות שוח דלקיטתן כאחת כדמוכח בפ"ק דר"ה ע"כ. והקשו תוס' ז"ל שם ד' י"ב דאמאי קתני ברישא אוג וחרובין אי משום דחביבא ליה דהוי מדרבנן ליתני זתים וגפנים לבסוף ולא באמצע כיון דאינהו הוי חיובם מה"ת כדדריש בפ' הזרוע ד' שבכרם ב' שבאילן. ותרצו דהכא לא אתא כו' (כמ"ש בתי"ט) וע' במתני' דלעי' ובת"כ פ"א דפ' קדושים:
יכין
ובאילן האוג: קארנעלקירשען בוים וי"א גערבער בוים:
והחרובין והאגוזים והשקדים והגפנים והרמונים והזיתים והתמרים חייבין בפאה: ה"ה כל אילנות שיש בהן התנאים הנ"ל רק נקט הני מדהן פירות המצויין בא"י. מיהו מדאורייתא אין חיוב פאה ומעשרות רק בדגן תירוש ויצהר:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
פירוש הרמב"ם (לפי התרגום הקדמון)
אוג הוא הסומאק אשר בארץ הצבי, והוא צמח שיעבדו בו העורות, ויש לו אשכלות כאשכלות הגפן ויאכלו. חרובין ידוע, ואגוזים ושקדים כמו כן ידועים. ואלה האילנות כולם נמצאים בהם התנאים הנזכרים בכל מה שיתחייב פאה, ולפיכך הם מחוייבים בפאה.