משנה עירובין ט ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק ט · משנה ב | >>
גג גדול ו סמוך לקטן, הגדול מותר והקטן אסור.
חצר גדולה שנפרצה לקטנה, הגדולה מותרתט, והקטנה אסורה, מפני שהיא כפתחה של גדולה.
חצר שנפרצה לרשות הרביםי, המכניס מתוכה לרשות היחיד, או מרשות היחיד לתוכה, חייב, דברי רבי אליעזר.
וחכמים אומרים: מתוכה לרשות הרביםיא, או מרשות הרבים לתוכה, פטור, מפני שהיא ככרמלית.
גַּג גָּדוֹל סָמוּךְ לְקָטָן,
- הַגָּדוֹל מֻתָּר, וְהַקָּטָן אָסוּר.
- חָצֵר גְּדוֹלָה שֶׁנִּפְרְצָה לִקְטַנָּה,
- הַגְּדוֹלָה מֻתֶּרֶת,
- וְהַקְּטַנָּה אֲסוּרָה,
- מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּפִתְחָהּ שֶׁל גְּדוֹלָה.
- חָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים,
- הַמַּכְנִיס מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הַיָחִיד, אוֹ מֵרְשׁוּת הַיָחִיד לְתוֹכָהּ,
- חַיָב,
- דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- מִתּוֹכָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכָהּ,
- פָּטוּר,
- מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּכַרְמְלִית:
גג גדול, סמוך לקטן -
- הגדול - מותר.
- והקטן - אסור.
- חצר גדולה, שנפרצה לקטנה -
- הגדולה - מותרת.
- והקטנה - אסורה,
- מפני שהיא - כפתחה של גדולה.
- חצר, שנפרצה לרשות הרבים -
- המכניס מתוכה - לרשות היחיד,
- או מרשות היחיד - לתוכה,
- חייב,
- דברי רבי אליעזר.
- וחכמים אומרים:
- מתוכה - לרשות הרבים,
- או מרשות הרבים - לתוכה,
- פטור - מפני שהיא ככרמלית.
חצר גדולה שנפרצה לקטנה, כזו הצורה:
ותהיה הקטנה אין לה אלא שלשה כותלים, והגדולה יהיה לה מקום הפרצה כדמות שער, כאשר יתבאר מן הצורה שציירנו.
וזה הדין הוא כשנפרץ מערב שבת, אבל אם נפרץ בשבת אפילו הקטנה היא מותרת להשתמש בדיורין שלה כאשר היתה קודם, מאחר שהיה לה היתר קודם שנפרץ הכותל, והעיקר אצלנו "הותרה למקצת שבת, הותרה לכל השבת כולה".
ועל זה הדרך בעצמו הוא גג גדול וגג קטן כשיש כותל מקיף בגגות, אבל אם אין שם שום היקף כולם רשות אחת הן כאשר בארנו.
ואמרם עוד חצר שנפרצה לרשות הרבים - הוא שיפול הכותל כולו מצד רשות הרבים וישארו שלושה כותלים.
רבי אליעזר סובר, שהם רשות הרבים. וחכמים חושבין אותן כרמלית. וכבר בארנו בתחילת שבת ארבע רשויות ודיניהם.
ואתה יודע כי עניין אמרם פטור הוא שאינו חייב מיתה, אבל הוא אסור.
ואין הלכה כרבי אליעזר:
הגדול מותר - להוציא לו כלי בית שלמטה , ואין בני הקטן אוסרין עליו. דלגבי גדול הך פרצה פתחא היא ושרי באותן גפופים העודפים מעט מכאן ומעט מכאן, כמעקה שסביב הגגות וחשיבא סתימה. וכגון שאין הפרצה יותר מעשר. אבל קטן אסור להוציא לו כלי הבית דבני גדול אסרי עליה שהרי נפרץ לו במלואו:
הגדולה מותרת - בשביל הגפופין שנשארו לה מכאן ומכאן הוי הך פרצה כפתח:
והקטנה אסורה - שהרי נפרצה במלואה. ודוקא כשנפרצה קודם השבת אבל אם נפרצה בשבת אפילו הקטנה מותרת, שכיון שהותרה למקצת שבת קודם שנפרצה הותרה לכולה שבת:
חצר שנפרצה לרה"ר - שנפל הכותל הפונה לרה"ר במלואו או ביותר מעשר:
חייב - דכרה"ר היא:
פטור - אבל אסור, דלאו רה"ר היא אלא כרמלית. והל' כחכמים:
גג גדול כו'. פי' הרמב"ם כשיש כותל מקיף בגגות. וכן נראה דברי הר"ב. [אלא שלא פי' בהדיא לפי שאין צריך להיות כותלים ממש. אלא אמרינן גוד אסיק מחיצתא. ומיהו דוקא כשאין הגג בולט מהכותל דמינכרא מחיצתא] וכדרב בגמ'. ולדידיה מפרש בגמ'. דלהכי תנא גג וחצר דגג דומיא דחצר מה חצר מינכרא מחיצתא אף גג מינכרא מחיצתא. דאי לא. לא אמרינן גוד אסיק. וגדול נמי אסור:
הגדול מותר. פי' הר"ב להוציא לו כלי בית שלמטה. דאילו כלים ששבתו [בתוכן] מותרין בשתיהן. כדקי"ל לר"ש. ומ"ש הר"ב ושרי באותן גפופין. כלומר בשביל אותן גפופין שרי בכל הגג וכלישניה גבי חצר:
הגדולה מותרת. אם עירבה לעצמה רש"י. ועיין במשנה דלקמן:
והקטנה אסורה. כתב הר"ב דאם נפרצה בשבת כו'. טעמא מפורש במשנה דלקמן:
חצר שנפרצה לרה"ר. אפילו בשבת. טור סי' שע"ד ועיין במשנה דלקמן:
וחכ"א מתוכה לרה"ר. וכתב רש"י וה"ה נמי מתוכה לרה"י. וקשיא אמאי לא קאמרי מתוכה לרה"י דמכדי לאפלוגי. אדר"א קאתי הל"ל בלישני'. ולמסקנא דגמרא ניחא דמסקינן דבתוכה כ"ע לא פליגי דכרמלית היא. כי פליגי במקום מחיצה. דר"א סבר צדי רה"ר כרה"ר ומקום מחיצה זו צדי רה"ר היא ורבנן סברי דצדי רה"ר לאו כרה"ר. ור"א דקאמר מתוכה לאו דוקא אלא מתוך מקום מחיצתה קאמר. ומשום דרבנן נקטי מתוכה נקיט איהו נמי מתוכה. ורבנן ה"ק מי לא קא מודית לן היכא דטלטל מתוכה לרה"ר דפטור דכרמלית היא צדי נמי ל"ש. ור"א התם לא קדרסי לה רבים והכא דרסי לה רבים והשתא רבנן אמרו לר"א מתוכה לרה"ר קא מודית ומשום הכי קאמר ר"א נמי מתוכה והוא לא יכול לומר מתוכה לרה"ר חייב דלדידיה מתוכה מתוך מקום מחיצתה והוא רה"ר לדידיה. ומסדר המשנה הקדים דברי ר"א לחכמים שכך דרכו לשנות דברי חכמים באחרונה ועי' משנה ג' פ"ז דיומא ופ"ד דביצה מ"ו:
(ו) (על המשנה) גג גדול. פירש הר"מ כשיש כותל מקיף בגגות וכ"נ מדברי הר"ב (אלא שלא פירש בהדיא לפי שא"צ כותלים ממש אלא כשאין הגגין בולטות מהמחיצות אמרינן גוד אסיק) וכדרב בגמרא. ומפרש בגמרא דלהכי תני גג וחצר דגג דומיא דחצר מה חצר מינכרא מחיצותיה אף גג מינכרא מחיצותיה. דאי לא, לא אמרינן גוד אסיק וגדול נמי אסור:
(ז) (על הברטנורא) דאלו כלים ששבתו בתוכן מותרין בשתיהן כדקיי"ל לר"ש:
(ח) (על הברטנורא) כלומר בשביל אותן גפופין שרי בכל הגג וכלישניה גבי חצר:
(ט) (על המשנה) גדולה מותרת. אם עירבה לעצמה. רש"י:
(י) (על המשנה) לרה"ר. אפי' בשבת טור סימן שע"ד:
(יא) (על המשנה) מתוכה לרה"ר. וכתב רש"י וה"ה מתוכה לרה"י וקשה הל"ל בלישניה דר"א מתוכה לרה"י. ולמסקנא דגמרא ניחא דבתוכה לכ"ע כרמלית הוא. כי פליגי במקום מחיצה, דר"א סבר צדי רה"ר כרה"ר ומקום מחיצה זו צדי רה"ר היא ורבנן סברי דצדי רה"ר לאו כרה"ר. ומתוכה דר"א מתוך מקום מחיצתה קאמר ומשום דרבנן נקטי מתוכה נקט איהו נמי מתוכה ורבנן ה"ק מי לא קא מודית לן דמתוכה לרה"ר פטור דכרמלית היא צדי נמי ל"ש. ור"א התם לא קא דרסו לה רבים. והכא דרסו לה רבים. ועתוי"ט:
גג גדול: פי הרמב"ם ז"ל גג גדול וגג קטן כשיש כותל מקיף בגגות אבל אם אין שם שום היקף כולן רשות אחת הן ע"כ וכמו שיתבאר מסוגית הגמרא:
הגדול מותר: כתבו רש"י וה"ר יהונתן ז"ל ודברי הכל היא דאפי' ר"מ לא אמר גגין רשות אחת אלא לכלים ששבתו בתוכן אבל לכלים ששבתו בבתים לא דומיא דחצר גדולה שנפרצה לקטנה דלכ"ע חצרות רשות אחת הן ולענין כלי הבתים אסרה גדולה על הקטנה ע"כ: ובטור א"ח סי' שמ"ה:
חצר גדולה שנפרצה וכו': ביד פ"ג דהלכות עירובין סי' כ"ד ובירוש' דפ"ק דמכלתין. ובבבלי שם דף ח' וט' אוקימנא למתני' כשנכנסי' כותלי קטנה לגדולה כלומ' דכיון דכותלי קטנה נכנסין ובולטין לתוך הגדולה כשנים ושלש אמות דהנך גיפופי דפשו להו שעומדי' מאחרי פרצת הקטנה נראות שלא מאותו כותל היה דאל"כ קטנה נמי שריא דהא אית לה פסים דאע"פ שהם שוין מבפנים הרי הם נראין מבחוץ ומוקי לה נמי בשכותלי קטנה מופלגין ג' טפחים מכותלי ארך הגדולה דאל"כ הוה משתריא קטנה ע"י לבוד כלומר דהוה אמרינן חזינן כאילו ראשי כניסה של כותלי קטנה סנופין לצד כותלי ארך הגדולה דהדר הויא להו הכניסה להנך גיפופי נראין מבחוץ אע"פ שהן נכנסין וקיימא לן נראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי:
הגדולה מותרת: אם ערבה לעצמה ולא אסרי עלה בני קטנה רש"י ז"ל: ובגמ' למה לי למיתני חצר וגג לרב קתני גג דומיא דחצר מה חצר דמנכרא מחיצתא אף גג נמי דמנכרא מחיצתא דאי לא מנכרא מחיצתא לא אמרינן גוד אסיק ולשמואל דאמר אפי' לא מנכרא אמרי' גוד אסיק להכי תננהו גבי הדדי דמה חצר דדרסי לה רבים אף גג האי דקתני אסור משום דדרסי רבים מזה לזה דהויא מחיצה התחתונה שביניהם מחיצה נדרסת ולא מצית למיגד ואסוקה אבל אי לא דרסי בהן רבים אף קטן שרי דאמרי' גוד אסיק ותפסיק המחיצה ביניהם ואע"ג דמיכסיא ולא מנכרא מפני שהיא כפתחה של גדולה. כתבו תוס' ז"ל דמיתורא דקתני במתני' מפני שהוא כפתחה של גדולה משמע ליה לתלמודא דלבל מילי הויא כפתח אף לכלאים וכו' כדמפ' בגמ' שאם גפנים בגדולה אסור לזרוע את הקטנה ואם זרע זרעים אסורין וגפנים מותרין ואם גפנים בקטנה מותר לזרוע את הגדולה לכתחלה דלגבי גדולה פתחא הוי וכל פתח כמחיצה הוא:
חצר שֶׁנִפרְצָה לר"ה המכניס מתוכה לרה"י או מרה"י לתוכה חייב דברי ר' אליעזר וחכמים אומרי' וכו': בתשובת הרשב"א ז"ל סי' אלף וקנ"ב. ובגמ' מוקמי פלוגתייהו בצדי ר"ה דר"א סבר כר"ה דמו ורבנן סברי לאו כר"ה דמו ואי אפליגו בצדי ר"ה דעלמא ה"א כי פליגו רבנן עליה דר' אליעזר ה"מ היכא דאיכא חפופי פי' סתם צידי ר"ה איכא חפופי ר"ל נועצין יתדות ואבנים גדולות סמוך לכותל שלא יזיקוהו קרונות וההוא אויר שביניהם קרוי צדי ר"ה ובההיא ה"א הוא דפליגי רבנן ואמרי לאו ר"ה הוא ואסור לטלטל מתוכו לר"ה משום דאיכא הפסק ולא עיילי בהו רבים להדיא אבל הכא דליכא חפופי אימא מודה ליה קמ"ל והא דקאמר ר' אליעזר מתוכה לרה"י דמשמע כולה חצר ר"ה משוי לה איידי דאמור רבנן מתוכה אמר איהי נמי מתוכה ופרכינן לרבנן אמאי נקטי מתוכה הא ר"א בתוכה מודה דכרמלית היא דמקום מחיצה הוא דקא משוי ר"ה ומשני הכי קאמרי ליה רבנן לר"א מי לא קמודית לן היכא דטלטל מתוכה לר"ה ומר"ה לתוכה דפטור מפני שהוא ככרמלית צדי ר"ה נמי ל"ש ור"א התם לא קא דרסי לה רבים הכא קא דרסי לה רבים:
פטור: אבל אסור דלאו ר"ה היא אלא כרמלית והה"נ מתוכה לרה"י: וכתבו תוס' ז"ל והא דשבקי רבנן רה"י כדנקט ר"א ונקטי רשות הרבים משום דר' אליעזר דבר על מקום מחיצה שיהא רשות הרבים וקאמר שאם הוציא מתוך החצר שהיא רשות היחיד למקום מחיצה חייב אבל רבנן דמיירי במוציא ומכניס לתוכו ממש שנפלו כל מחיצותיה נקטי רשות הרבים שאצלה הנזכר במשנה ולא רצו למנקט שאם הוציא מתוכה לחצר שאצלה משום דלא נזכר במשנתנו שהיה חצר אצלה א"נ להכי נקטי ר"ה להוכיח מתוכה חלוק הרבה מר"ה שאם לא היה חלוק הרבה היה מותר להכניס מר"ה לתוכה אבל במה שפטור המוציא מרה"י לתוכה אין להוכיח שחלוק הרבה דאפי' אין חלוק אלא מעט מר"ה פטור המוציא מרה"י כיון שאין ר"ה ממש ע"כ: וז"ל הר"ס ז"ל חצר שנפרצה לר"ה המכניס מתוכה וכו' אי אפשר לפרש משנה זו כפשוטה שאע"פ שנפרצה לר"ה עדיין היא רה"י שנשארו לה ג' מחיצות וזהו פירושה כמו שפי' התוס' ע"פ הגמ' וז"ל חייב דברי ר' אליעזר בגמ' מוקי לה במקום מחיצה הפרוצה וכגון שבשני ראשיה לא נשאר כלל משתי מחיצות שבצדה שמקום מחיצה זו שנפרצה אינו תוך מחיצות הנשארות ובלשנא קמא מוקי לה כגון שאבדה להם דרך באותו מקום ובררו להם מקום מחיצות להיות שלהם ללכת דרך שם בשביל דרכן שאבדו שם ור' אליעזר לטעמיה דאית ליה מה שבררו בררו ורבנן סברי דאין להם כח לברור הלכך אע"פ שעוברין שם אינו ר"ה כיון דלא נמסר לרבים ואינו של רבים כדאמרי' בפ' שני שבילי בית גלגול קאמרת. ומתוכה דקאמר ר' אליעזר לאו דוקא מתוכה אלא משום דנקטי רבנן מתוכה קאמר איהו נמי מתוכה כדקאמ' בגמ' והכי קמהדרי ליה רבנן אי אתה מודה שאם הוציא ממנה לר"ה שהוא פטור אבל אסור שאין לרבים כח שם ולכך אינה נעשית ר"ה אפי' נפלו המחיצות סביב והויא כרמלית ה"נ מקום המחיצות קודם שיהיה כרמלית שאין להן כח בברירתן וכו' עכ"ל למה שצריך להבנת המשנה ע"כ. בטור א"ח סי' שס"א וסי' שע"ד ופי' שם שנפרצה אפי' בשבת:
מפני שהיא ככרמלית: עיין במ"ש בר"פ הזורק דשבת בפי' שם כרמלית:
יכין
גג גדול סמוך לקטן: כזה
[ציור]פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הגדול מותר: מותר להעלות לשם כלי הבית שלמטה, ודוקא שאין הבית הגדול מחובר לבתים אחרים, גם שאין קרקעית גג הגדול מתפשט להלן ממעל למחיצות הבית שתחתיו, דעי"ז מחיצות הבית ניכרות לעומד על הגג הגדול, ואמרינן גוד אסיק מחיצתא (תוס' דפ"ט א' וא"ח שע"ד). ומיירי ג"כ דאית לגדול גפוף (ר"ל עודף מכאן ומכאן, והוא מלשון גף וכנף) לכל צד מהפרצה, דהו"ל הפרצה כפתח, גם מיירי שאין בפרצה י' אמות, ובחסר חד מהנך, גם גדול אסור:
והקטן אסור: ודוקא בנכנסים כותלי קטנה בגדולה (אב"י ומופלגים ג' טפחים מכותלי אורך הגדולה), דאם לא כן גם קטנה מותר בגפופים שבגדולה (ש"ס ד"ט ב'). מיהו בנפרצה בשבת, מותר, מדהותר למקצת שבת (כלעיל פ"ז כ"א):
חצר שנפרצה לרשות הרבים: שנפרץ כל הכותל שבינה לר"ה, ולא נשאר פצימין (ר"ל מזוזות ועודף מכאן ומכאן), או שהפרצה יותר מי' אמות:
או מרשות היחיד לתוכה חייב: אפי' נפרץ בשבת:
דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים מתוכה לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכה פטור מפני שהיא ככרמלית: וה"ה מרה"י לתוכה פטור מה"ט [רק נקט ר"ה לרבותא אף שקודם שנפרץ היה חייב עלה. והא דלא נקבו רבנן רה"י כר"א. נ"ל משום דבש"ס אמרינן, דתוך החצר כ"ע מודו דדינו ככרמלית, ופליגי רק במקום המחיצה שנפרצה, דהו"ל צדי ר"ה. ר"א ס"ל כר"ה הוה, ורבנן ס"ל כרה"י הוה, והא דקאמר ר"א תוכה לאו דוקא, רק ר"ל מקום המחיצ', ורבנן הכי קא"ל, כמו מתוכה ממש לר"ה מודית דפטור דהרי כרמלית היא, כמו כן מקום מחיצה, לדידן, כרמלית היא, א"כ שפיר לא מצו רבנן למנקט מתוכה לרה"י, דהרי מתוכה ממש לרה"י אפשר דחייב לכ"ע. כדקאמר בש"ס בשנאבד לרבים דרך באותו חצר. אבל מתוכה לר"ה לכ"ע פטור, דאפילו בשנאבד לרבים דרך שם, הרי הו"ל כמטלטל פחות מד"א בר"ה (ותוס' דצ"ג ב' תי' באופן אחר)]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת