עיקר תוי"ט על עירובין ט

(א)

(א) (על הברטנורא) דהוי רשות היחיד כמ"ש ריש פרק י"א דשבת:

(ב) (על המשנה) גבוה י' או נמוך. אע"ג דהיינו הך דאם האחד גבוה י' בהכרח הב' נמוך ממנו י'. נקט הכי משום דלפעמים אין בית א' גבוה יותר מתבירו. אלא שהאחד נבנה בעמק שהקרקע נמוך ואז לא שייך לומר שזה גבוה אלא שזה נמוך:

(ג) (על הברטנורא) ובלא הוקף לדירה וכר"ע בפ"ב מ"ה דהלכה כמותו. ואי הוקף לדירה אפי' ביתר נמי, טור. ועתוי"ט:

(ד) (על הברטנורא) ובלבד שלא יכנס בכלי זה לבית מן הבתים אא"כ ערבו. הר"מ:

(ה) (על הברטנורא) ואף על גב דהשתא שכיחא מאני דבתים בחצר אפ"ה כלים ששבתו לתוכן שרי לטלטולי ולא גזרינן דלמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר:

(ב)

(ו) (על המשנה) גג גדול. פירש הר"מ כשיש כותל מקיף בגגות וכ"נ מדברי הר"ב (אלא שלא פירש בהדיא לפי שא"צ כותלים ממש אלא כשאין הגגין בולטות מהמחיצות אמרינן גוד אסיק) וכדרב בגמרא. ומפרש בגמרא דלהכי תני גג וחצר דגג דומיא דחצר מה חצר מינכרא מחיצותיה אף גג מינכרא מחיצותיה. דאי לא, לא אמרינן גוד אסיק וגדול נמי אסור:

(ז) (על הברטנורא) דאלו כלים ששבתו בתוכן מותרין בשתיהן כדקיי"ל לר"ש:

(ח) (על הברטנורא) כלומר בשביל אותן גפופין שרי בכל הגג וכלישניה גבי חצר:

(ט) (על המשנה) גדולה מותרת. אם עירבה לעצמה. רש"י:

(י) (על המשנה) לרה"ר. אפי' בשבת טור סימן שע"ד:

(יא) (על המשנה) מתוכה לרה"ר. וכתב רש"י וה"ה מתוכה לרה"י וקשה הל"ל בלישניה דר"א מתוכה לרה"י. ולמסקנא דגמרא ניחא דבתוכה לכ"ע כרמלית הוא. כי פליגי במקום מחיצה, דר"א סבר צדי רה"ר כרה"ר ומקום מחיצה זו צדי רה"ר היא ורבנן סברי דצדי רה"ר לאו כרה"ר. ומתוכה דר"א מתוך מקום מחיצתה קאמר ומשום דרבנן נקטי מתוכה נקט איהו נמי מתוכה ורבנן ה"ק מי לא קא מודית לן דמתוכה לרה"ר פטור דכרמלית היא צדי נמי ל"ש. ור"א התם לא קא דרסו לה רבים. והכא דרסו לה רבים. ועתוי"ט:

(ג)

(יב) (על הברטנורא) אף על גב דלפנים במקום שכלתה הפרצה מהכתלים משם ואילך יש תקרה לא אמרינן יורד וסותם הואיל ובאלכסון הוא תוספ'. ועתוי"ט:

(יג) (על הברטנורא) כלומר דלעיל בקטנה שנפרצת לגדולה אמרינן דהותרה כו' וע"ז קאמר ולא דמי לדלעיל. ועתוי"ט:

(ד)

(יד) (על המשנה) וחכמים אוסרין. הואיל ומפולש לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם. ובמתניתין דלעיל הר'מ לאוקמה בב' רוחות זו כנגד זו וכרבנן. כתבו התוספ' דניחא ליה לאוקמיה בכל ענין:

(טו) (על המשנה) אר"י כלומר ועוד זו מתיר אע"ג דליכא פי תקרה. גמרא. מכלל הא כ"ש הך לעיל דאיכא נמי פי תקרה אלא דאר"י להא דלעיל דקסבר דרבנן יודו לו בההוא:

(טז) (על המשנה) מערבין. משתתפין. הרי"כ: