משנה עדיות ב ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עדיות · פרק ב · משנה ד | >>
שלשה דברים אמר רבי ישמעאל לפני חכמים בכרם ביבנה.
על ביצה טרופה שהיא נתונה על גבי ירק של תרומה, שהיא חבור. ואם היתה כמין כובע, אינה חבור.
ועל שבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה. אם נקצרת עם הקמה, הרי היא של בעל הבית. ואם לאו הרי היא של עניים.
ועל גנה קטנה שהיא מוקפת עריס. אם יש בה כמלא בוצר וסלו מכאן ומלא בוצר וסלו מכאן, תזרע. ואם לאו, לא תזרע.
משנה מנוקדת
שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לִפְנֵי חֲכָמִים בְּכֶרֶם בְּיַבְנֶה.
- עַל בֵּיצָה טְרוּפָה שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל גַּבֵּי יָרָק שֶׁל תְּרוּמָה,
- שֶׁהִיא חִבּוּר;
- וְאִם הָיְתָה כְּמִין כּוֹבֶד,
- אֵינָהּ חִבּוּר.
- וְעַל שִׁבֹּלֶת שֶׁבַּקָּצִיר וְרֹאשָׁהּ מַגִּיעַ לַקָּמָה,
- אִם נִקְצְרָה עִם הַקָּמָה,
- הֲרֵי הִיא שֶׁל עֲנִיִּים.
- אִם נִקְצְרָה עִם הַקָּמָה,
- וְעַל גִּנָּה קְטַנָּה שֶׁהִיא מֻקֶּפֶת עָרִיס,
- אִם יֵשׁ בָּהּ כִּמְלֹא בּוֹצֵר וְסַלּוֹ מִכָּאן וּמְלֹא בּוֹצֵר וְסַלּוֹ מִכָּאן,
- תִּזָּרַע;
- וְאִם לָאו,
- לֹא תִּזָּרַע:
- אִם יֵשׁ בָּהּ כִּמְלֹא בּוֹצֵר וְסַלּוֹ מִכָּאן וּמְלֹא בּוֹצֵר וְסַלּוֹ מִכָּאן,
נוסח הרמב"ם
שלשה דברים, אמר רבי ישמעאל לפני חכמים, בכרם ביבנה.
- על ביצה טרופה -
- שהיא נתונה על גבי ירק של תרומה - שהיא חיבור,
- ואם היתה כמין כובע - אינה חיבור.
- ועל שיבולת שבקציר, וראשה מגיע לקמה -
- אם נקצרת עם הקמה - הרי של בעל הבית,
- ואם לאו - הרי היא של עניים.
- ועל גינה קטנה, שהיא מוקפת עריס -
- אם יש בה כמלוא בוצר וסלו מכאן, ומלוא בוצר וסלו מכאן - תזרע,
- ואם לאו - לא תזרע.
פירוש הרמב"ם
כרם - שם לקבוץ החכמים שנתקבצו ביבנה. וזה לפי שהם דומים בישיבתם שורות שורות כשורות הכרם, והשם יתברך קרא כנסת ישראל כרם שנאמר "כרם היה לידידי"(ישעיה ה, א).
שהיא חבור - כי כשנגע טמא באותה ביצה כאילו נגע בירק, ולא נאמר שהירק נטמא מן הביצה.
כמין כובע - כמו כובע הברזל שלובשין בשעת המלחמה, כלומר שתהיה בדמות אוהל. ועדות זו בפרק שלישי מן טבול יום.
ופעמים שתמלט שבולת אחת מן המגל בשעת הקציר, ויקצר כל מה שסביבו. ואמר כי אם יהיה ראשו משיג לקמה שלא נקצרה והיא מתחברת בה, דינה כדין שאר הקמה והיא של בעל הבית. ואם היא נראית כולה מיוחדת נפרדת מן הקמה היא של עניים, שדינה כדין הלקט. וכבר הביאו אלו העדיות במסכת פיאה בפרק חמישי.
ומוקפת עריס הוא שיהיה סביב לה עריס הגפנים.
ואם נשאר חוץ אותו העריס שיעור שיעמוד הבוצר הענבים וסלו שתוכף בו הענבים מכל הצדדים, הוא מותר להרחיק מן השורה הסובבת הגפנים שיעור עבודתה, והוא ששה טפחים מכל צד שהיא עבודת הכרם, מניח שורה אחת מן הגפנים, ויחרוש הנשאר ויזרע בו חטים ומה שירצה, ויהיה הזרע באמצע ועריס המסבב. ואם היתה גנה זו קטנה בעניין שלא יהיה בה מלא הבוצר וסלו מכל עבר, לא יזרע בתוכו שום דבר, ואפילו הרחיק שיעור עבודת הכרם מכל צדדיו, לפי שלקטנותה נראה הזרע עם הכרם כאילו הם מחוברים ויהיו כלאים. וכבר נתבאר בפרק חמישי מכלאים כגון זה העניין הרבה.
ועדיות אלו כולם נכונים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
בכרם - שהיו יושבין שורות שורות של חכמים ככרם ח זו הנטועה שורות שורות של גפנים:
על ביצה טרופה בקערה, שנתנו - בה החלבון והחלמון יחד ונתונה על גבי הירק, ונגע טבול יום בביצה, אע"פ שהיא חולין. דאין שייך תרומה בביצה, וטבול יום אינו פוסל בחולין, אפ"ה הוי חיבור ונפסל הירק כאילו נגע בו:
אם היה כמין כובע - שנתנפחה הביצה ונעשית כמין כובע על הירק וחלולה תחתיה:
שבולת שבקציר - שייר בקצירתו שבולת אחת שלא קצר, וראש אותה שבולת מגיע לקמה:
אם נקצרת - אם אותה שבולת נקצרת עם הקמה, הרי היא של בעל הבית, שהקמה מצילתה, דלא קרינן בה לא תשוב לקחתו:
ואם לאו - הרי זו שכחה והויא לעניים:
עריס - חמש גפנים הנטועות ומודלות ושוכבות על גבי כלונסות או על גבי גדר קרויות עריס, לשון על ערש יצועי:
אם יש בה כמלוא בוצר וסלו - אם הגינה גדולה כשיעור שיעמוד בה בוצר הענבים עם סלו שמכניס הענבים לתוכו כשהוא מלקט הענבים מכל צדדי העריס:
תזרע - הגינה. והוא שירחיק הזרע מן הגפנים ט כדי עבודת הכרם שהם ששה טפחים לכל רוח, וזורע השאר:
ואם לאו - שאין הגינה גדולה כל כך:
לא תזרע - ואע"פ שמרחיק כדי עבודת הכרם. מפני שהזרע נראה עם הכרם כאילו הם כלאים:
פירוש תוספות יום טוב
בכרם. פי' הר"ב שהיו יושבין שורות שורות וכו' ככרם זו וכו'. ומסיים הרמב"ם והש"י קרא כנסת ישראל כרם שנאמר (ישעיה ה') כרם היה לידידי. וכ"כ בכתובות פ"ד משנה ו':
על ביצה טרופה וכו'. עיקרה במשנה ב' פ"ג דמסכת טבול יום וע"ש:
ועל שבולת שבקציר וכו'. תנן לה במ"ב פ"ה דפאה וע"ש:
ערים. פי' הר"ב חמש גפנים וכו'. עיין ברפ"ו דכלאים:
אם יש בה כמלא בוצר וכו' תזרע. פי' הר"ב הגנה. והוא שירחיק הזרע מן הגפנים כדי עבודת הכרם וכו'. וכ"כ הרמב"ם בפירושו. ולדבריהם הללו יהיה הערים מבפנים לגדר הגנה והיא שטת הראב"ד בהשגות פ"ח דכלאים. שכתב מוקפת עריס שאמרו. מבפנים היא וכבר פרשתיה במסכת עדיות. וז"ל בפירושו. כל הפנוי של אותה גנה אין בה כי אם ארבע אמות דהיינו אמה בוצר. ואמה סלו. מרוח מזרחית. ואמה בוצר. ואמה סלו. מרוח מערבית. וכן מדרום לצפון. דאינון מארבע אמות מרובעות. וכשמרחיק כדי עבודתה מזו. וכדי עבודתה מזו ונמצא זורע שתי אמות אמצעיות מרובעות. עכ"ל. ואע"פ שזוהי ג"כ שטת הרמב"ם בפירושו וכמו שהתבאר. לא זוהי שטתו בחבורו שכ"כ בהל' כלאים פ"ח [הלכה ז'] גנה קטנה שהיא מוקפת גדר ועירס את הגפנים סביב לה מבחוץ על כל כותליה. אם יש בה מלא בוצר וסלו מכאן. ומלא בוצר וסלו מכאן. הואיל והיא מוקפת גדר. זורעים בתוכה ירקות. ואם אין כשיעור הזה. אין זורעים בתוכה מפני שנראה הכל כעריס אחד וירק בתוכו. ע"כ. ולטעמיה דבחבורו אזיל שהוא פוסק שם [הלכה ג'] בדין העריס שאין גדר נדון להפסקה. ושההרקחה שאנו צריכים תהיה מן הגדר לא מן הגפנים. ואע"פ שבפירושו לריש פ"ו דכלאים לא פי' כן. אלא כשטה דהכא בפירושו. מ"מ דבריו שבחבורו בחדא שטה נינהו וכן דבריו שבפירושו [חדא נינהו]. וקשיא לי על הר"ב שבריש פ"ו דכלאים פוסק כשטת הרמב"ם בחבורו. וכמ"ש שם. ואילו הכא כתב כשיטתו שבפירושו:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ח) (על הברטנורא) והש"י קרא לכנסת ישראל כרם, שנאמר כרם היה לידידי. הר"מ:
(ט) (על הברטנורא) הר"מ בפירושו. ולדבריהם העריס מבפנים לגדר. והיא שטת הר"א. אבל בריש פרק ו' דכלאים פירש הר"ב כשטת הר"מ בחבורו, שהעריס הוא על הגדר מבחוץ ואם אין בו כמלא בוצר כו' אין זורעים בתוכה מפני שנראה הכל כעריס אחד וירק בתוכה:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
שלשה דברים א"ר ישמעאל: ס"א רבן גמליאל כך כתב החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל:
על ביצה טרופה: שנוי ממנה בפ"ג דטבול יום סי' ב'. ומצאתי כתוב על משנה זו גמרא מני מתני' כר' יוסי דתנן ירק של תרומה וביצה טרופה נתונה על גביו ונגע ט"י בביצה לא פסל אלא הקלח שכנגדו ר' יוסי אומר כל הסדר העליון ואם היתה כמין כובע אינה חבור. ת"ר ירק של תרומה וביצה נתונה על גביו כל הסדר העליון חבור דברי ר' יוסי ר"ש ור' יהודה ור"מ אומרים אינו חבור אלא קלח שכנגד ידו ועל זו העיד ר' ישמעאל לפני חכמים בכרם שאין חבור אלא קלח שכנגד ידו א"ר יוסי לא על זה העיד אלא על העשוי כמין כובע שאינו חבור. וכתב הר"ש שיריליו ז"ל לפני חכמים בכרם ביבנה כולה מכלתין נמי נשנית שם באותו זמן והא דתני הכא בכרם ביבנה משום דעדותו דר' חנינא סגן הכהנים בפני הבית היה ועדות זו הועד בפניהם שם ביבנה מש"ה תני הכא גבי ר' ישמעאל דהוא גופיה העיד לפניהם שם בכרם ביבנה:
טרופה: שטרפוה בקערה ונתנוה ע"ג ירק של תרומה וכיון שהיא טרופה נכנסת בתוך הירק ואם נגע בה טבול יום פסל את הירק וכמה פסל פליגי תנאי בברייתא:
ואם היתה כמין כובע: פירשו הראב"ד והרא"ש ז"ל שהחלמון לא היה טרוף וזהו כמין כובע הלכך לא הוי חבור ואין דבריהם נכונים דהא עדותו לא הוי אלא בטרופה וליתני אינה טרופה ועוד דבברייתא משמע דעיקרי עדותו דר' ישמעאל לא היה אלא כשהיא כמין כובע אבל הנכון כפי' רבינו שמשון ז"ל דסיפא נמי בטרופה מיירי אלא שמחמת הבטול נתנפחה הביצה ונעשית כמין כובע על הירק ע"כ:
שבלת שבקציר: שנוייה בפ"ה דמסכת פאה ועיין במ"ש שם:
וכמלא בוצר וכו': ירושלמי פ' ששי דכלאים א"ר יונה אמה בוצר ואמה סלו אמה בוצר ואמה סלו דהיינו שתי אמות פנויות מצד הגדר מזה ושתי אמות פנויות מצד הגדר מזה. וביד בפ"ח דהלכות כלאים סימן ז':
שהיא מוקפת עריס: חמש גפנים הנטועות ומודלות וכו' לשון רעז"ל. כתב עליו הר"ר יהוסף ז"ל פי' זה אינו נראה דהא תנן במסכת כלאים פ' ששי הנוטע שורה של חמש גפנים וכו' נותנין לו עבודתו ד' אמות וגם ריב"ן לא פליג אלא כשיש שם ד' אמות אבל כשאין שם ד' אמות כ"ע מודו שלא יביא זרע לשם אפילו כשהיא שורה וכל שכן כשהיא מוקפת גפנים על כן נראה דמיירי שלא יש שם ה' גפנים אלא פחות ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
שלשה דברים אמר רבי ישמעאל לפני חכמים בכרם ביבנה: התורה נמשלת ליין, שנאמר ושתו ביין מסכתי. והתלמידי חכמים המשפיעים חכמת התורה המשמחת לב כיין. נמשלים לגפנים, [והיחידים שבהן נמשלו לאשכולות כסוטה פ"ט מ"ט]. אולם בית מדרשם ששם הוא מקום גדולם ונטיעתם, ונקרא מה"ט כרם:
על ביצה טרופה: שטרפו בכף החלבון והחלמון יחד. ואל"כ אינו חיבור דנשמט מעל הקלחין [כטבול יום פ"ג מ"ב]:
שהיא חבור: ולפיכך בנגע טבול יום בביצה הטרופה שעל גבי הירק, אף דטבול יום שהוא שני אינו פוסל הביצה שהיא חולין, אפ"ה ע"י חבירו עם התרומה, נעשה כמותה, ונפסל הביצה והירק:
ואם היתה כמין כובע: שקודם שנגע בו הטבו"י, נתנפחה הביצה ע"י בישול ע"ג הירק כאבעבוע ככובע:
אינה חבור: מדחלול במקום מגעו:
ועל שבולת שבקציר: מי שקצר שדהו, ובמקום שקצר שכח לקצור שבילת, או כמה שבלות [פיאה פ"ה מ"ב]:
אם נקצרה עם הקמה הרי היא של בעל הבית: דלא קרינן בה לא תשוב לקחתה:
הרי היא של עניים: מדהו"ל שכחה:
ועל גנה קטנה שהיא מוקפת עריס: גינה קטנה בפחות מח' אמות ברוחב, מוקפת גדר, וה' גפנים נטועות חוץ מהגדר מכאן, וה' גפנים סמוך לגדר שכנגדו, ועירס והשכיב הגפנים סביב על הכתלים (וי"א דמיירי דגדר הגינה מבחוץ לגפנים דאל"כ א"צ להרחיק כלל דהגדר מפסיק. ולא קיי"ל כן) [י"ד רצ"ח סס"א]:
אם יש בה כמלא בוצר וסלו מכאן: ר"ל אם הגינה רחבה שיהיה לכל צדדי הגדר ששוכבים עליו הגפנים, רווח לכל צד תוך הגינה כשיעור שיהיה המלקט העבים, יהיה יוכל לעמוד עם סלו שמכניס בו הענבים. והוא שיעור ב' אמות לכל צד סביב להגינה:
תזרע: הגינה שבאמצע, מדיש גדר מפסיק. וכשהגדר מבחוץ מרחיק ו"ט:
לא תזרע: מדנראה הכל כעריס א' וירק באמצעה. ולהכי אפילו מרחיק מהכותל ו' טפחים, שהוא שיעור עבודת הכרם, אפ"ה אסור:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת