משנה עדויות ח א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עדויות · פרק ח · משנה א | >>
העיד רבי יהושע בן בתירא על דם נבלות שהוא טהור.
העיד רבי שמעון בן בתירא על אפר חטאת שנגע טמא במקצתו, שטמא את כולו.
הוסיף רבי עקיבא, על הסולת ועל הקטורת והלבונה והגחלים ד שנגע טבול יום במקצתן, שפסל את כולם.
הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא עַל דַּם נְבֵלוֹת,
- שֶׁהוּא טָהוֹר.
- הֵעִיד רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן בְּתֵירָא עַל אֵפֶר חַטָּאת
- שֶׁנָּגַע טָמֵא בְּמִקְצָתוֹ,
- שֶׁטִּמֵּא אֶת כֻּלּוֹ.
- שֶׁנָּגַע טָמֵא בְּמִקְצָתוֹ,
- הוֹסִיף רַבִּי עֲקִיבָא
- עַל הַסֹּלֶת וְעַל הַקְּטֹרֶת וְהַלְּבוֹנָה וְהַגֶּחָלִים,
- שֶׁנָּגַע טְבוּל יוֹם בְּמִקְצָתָן,
- שֶׁפָּסַל אֶת כֻּלָּם:
העיד רבי יהושע בן בתירה,
- על דם נבילות - שהוא טהור.
- העיד רבי שמעון בן בתירה,
- על אפר חטאת, שנגע טמא במקצתו - שטימא את כולו.
- הוסיף רבי עקיבה,
- הסולת, והקטורת, והלבונה, והגחלים -
- שנגע טבול יום במקצתן - שפסל את כולם.
- הסולת, והקטורת, והלבונה, והגחלים -
זה שאמר בדם נבילות שהוא טהור - דברי אמת, רוצה לומר שאינו מטמא כמו הנבילה, לפי שאין לך דבר שיטמא דמו כגופו מלבד השרץ, אבל דם נבילות הוא כמו משקין טמאין, וכן יתבאר בירושלמי באמרם דם נבילות מטמא ברביעית, ובגמרא שקלים מאי טהור טהור מלהכשיר אבל לטמא מטמא. ואמנם ברביעית כמו שביארנו.
וכבר נתבאר בסוף חגיגה שהכלי מצרף מה שבתוכו לקדש, ונחשוב כל מה שבכלי כגוף אחד ואף על פי שהם גופים נפרדים, ואם נגע באחד מהם כאילו נגע בכולן, ואין ראוי אותו הדבר לקרבן. וזהו לגודל מעלת הקדש, וסמכו זה למה שאמר "כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת"(במדבר ז, יד), אמרו הכתוב עשאו לכל מה שבכף אחת. וזהו כשהוא כלי שיש לו תוך.
והוסיף רבי עקיבא, שאפילו אם [לא] היה לו תוך, אלא שיהיו אותם הדברים מסולת או קטורת וכיוצא בהן צבורין על לוח או עור, הנה הוא מצטרף אותם. וזהו עניין דברי רבי עקיבא.
ואמרו הגחלים - להפסל לקטורת, ואף על פי שאינן מקבלים טומאה אלא על דרך הגדולה והתוספת בקדושה, והעמידו זה בגחלים של יום הכיפורים ונתנו הטעם שבמה שהוא חותה הוא מכניס. אבל גחלים של כל יום תנינן "נתפזר ממנו כקב גחלים היה מכבדן לאמה", כלומר שלא היה חושש להם.
ודברי רבי עקיבא הלכה:
העיד רבי יהושע על דם נבילות שהוא טהור - מלטמא כנבילה בכזית. אבל מטמא ברביעית. שאין לך דבר שיטמא דמו כבשרו אלא השרץ בלבד א. ולעיל [ריש פרק ה'] דתנן דם נבלות בית שמאי מטהרין — לגמרי היו בית שמאי מטהרים. ובית הלל מטמאין, אבל לא כנבילה שמטמא בכזית, אלא ברביעית:
שנגע טמא במקצתו שטימא את כולו - מעלה עשו בקודש ובאפר חטאת ב, שאע"פ שהם גופים חלוקים אם מונחים בתוך כלי אחד ונגע דבר שהוא מטמא לקודש במקצתן, נטמאו כולן, שהכלי מצרפן להחשיבן כאילו הן גוף אחד. ואסמכוה אקרא דכתיב (במדבר ז) כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת, הכתוב עשה לכל מה שבכף אחת:
הוסיף ר' עקיבא - דאילו מעדותו של ר' שמעון בן בתירא לא שמענו אלא על הטמא, ובא רבי עקיבא והוסיף אפילו טבול יום שאינו מטמא אלא פוסל בלבד, אם נגע במקצתן פסל את כולן. ורמב"ם פירש, דמעדותו של ר' שמעון לא שמענו שמצרף אלא כלי שיש לו תוך ג, אבל כלי שאין לו תוך לא שמענו שמצרף, ובא ר' עקיבא והוסיף שאפילו סולת וקטורת ולבונה וגחלים שאינן בתוך כלי, אלא צבורים ומונחים על לוח או דף שאין לו תוך, הרי הן כאילו מונחים בתוך כלי, ונעשים כאילו הן גוף אחד:
והגחלים - אותן שכהן גדול חותה במחתה ביום הכיפורים ה. אם נגע טבול יום במקצתן, נפסלו כולן. ומעלה עשו בהן. שאין הגחלים בני קבולי טומאה:
העיד רבי יהושע בן בתירא. והר"ב העתיק רבי יהושע ובגמ' פרק י"ב דמנחות דף ק"ג בברייתא תני בה העיד רבי יהושע. ורבי יהושע בן בתירא:
על דם נבלות שהוא טהור. פירש הר"ב מלטמא כנבלה בכזית אבל מטמא ברביעית שאין לך דבר שיטמא דמו כבשרו אלא השרץ בלבד. דמרבינן ליה מקרא וזה וגו' כדפירש הר"ב במשנה ג' פרק ד' דמעילה. ומדאיצטריך התם לקרא ש"מ דבשאר דברים אין דמו כבשרו. וקשה א"כ ברביעית אמאי ליטמא. ובהדיא בההוא ברייתא דמנחות [דף ק"ג ע"ב] דלעיל מסיים בהו אמר ר' יהושע בן בתירא מעשה והיו נוחרין ערודיאות לאריות באסטרטיא של מלך והיו עולי רגלים שוקעין עד רכובותיהן בדם. ולא אמרו להם דבר. ש"מ דכשהעיד רבי יהושע בן בתירא שיהא טהור לגמרי העיד. איברא דהא מילתא שכתב הר"ב אבית הלל דמטמאין. שלא טמאו אלא ברביעית. איתא התם [דף ק"ד] שכך אמר רבי יוסי בר יהודה הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית ומסקי התוס' שיש שום ריבוי למדרש מיניה דדם נבלה מטמא ומסברא מוקים הרבוי ברביעית הואיל וכו'. ע"כ. וצ"ל דשאני רבוי דלדם נבלה מרבוי לדם השרץ דביה מרבינן כשרץ עצמו. כדתנן במעילה. אבל הראב"ד פירש בריש פרק ה' הואיל וקרוש וכו' כלומר וכיון שהוא קרוש דומה לבשר. וגזרו עליו משום כזית נבלה. ע"כ. מ"מ לא אמר רבי יוסי בר"י אלא אבית הלל דריש פ"ה דההיא מתני' ר"י שנאה וכדתנן בריש פ"ה דמכילתין ופליגא על עדות זו דרבי יהושע בן בתירא. דרבי יהושע בן בתירא מטהר לגמרי. והכי איתא בהדיא התם בגמ' [דמנחות] שם דרבי [יוסי בר'] יהודה ור' יהושע בן בתירא פליגי. ובפ"ח דשבת דף ע"ז איתא ההיא מתני' דב"ה מטמאין. ותני עלה ההיא דר' יוסי בר יהודה דב"ה לא טמאו אלא ברביעית וכו'. ושם לא הובאה הברייתא דר' יהושע בן בתירא דלא צריכא לה התם. ולפיכך הקרוב אלי שהר"ב כשכתב כך לפרש לעדותו של רבי יהושע בן בתירא. כההיא דב"ה דמטמאין. וברביעית. שלא זכר אלא ההיא דשבת. ואשתמיטתיה. דבמנחות איתא בהדיא דההיא דבית הלל מטמאין. ועדות זו דרבי יהושע בן בתירא. לא אמרו דבר אחד. אלא כשטיהר רבי יהושע בן בתירא. לגמרי טיהר. ואין נ"ל לפרש דברי הר"ב שנתכוין למ"ש הרמב"ם בפירושו וז"ל שאינו מטמא כמו הנבלה. לפי שאין לך דבר וכו'. אבל דם נבלות הוא כמו משקין טמאין וכן יתבאר בירושלמי באמרם דם נבלות מטמא ברביעית ובגמ' שקלים [פ"ג ה"ג] מאי טהור. טהור מלהכשיר. אבל לטמא. מטמא. ואמנם ברביעית כמו שבארנו. עכ"ל. דאי כך היא כונתו שמטמאים טומאת משקין לא הוה ליה לסתום אלא לפרש. אבל דעתו ודאי דברביעית מטמאין כנבלה עצמה. ועוד מידי הוא טעמא אלא משום הא דב"ה וההיא דב"ה ודאי בטומאת נבלה ממש היא מהך טעמא גופיה דהוה ליה לגמרא לפרש דטומאת משקה קאמרינן. וכן הוא בהדיא בפירש"י דשבת [דף ע"ז ד"ה ב"ש] שכתב שנ"ל דאף ב"ש לא טהרו משום טומאת משקין ש"מ דב"ה שטמאו משום טומאת נבלה טמאוהו. ויותר מזה מבואר בתוס' דשבת [שם] ומנחות [שם]. דבטומאת נבלה אמרו ב"ה. הלכך ודאי דז"ש הר"ב בדרבי יהושע בן בתירא שמטמא ברביעית היינו משום נבלה. וקשיא עליו מההיא ברייתא דמנחות. ודע דלהרמב"ם דמפרש לה טומאת משקין ברביעית. לאו לכל טומאה מצריך רביעית. אלא לפסול הגויה הוא דבעינן שיהא במשקין רביעית כדתנן במשנה ה' פ"ד דמעילה. אבל לטומאת מגע לא אמרו בו שעור כלל. והיינו דבחבורו פרק א' מהלכות שאר אבות הטומאות סתם וכתב. דם הנבלה אינו מטמא כנבלה. אלא הרי הוא כמשקין טמאין. שאינו מטמא לא אדם ולא כלים מן התורה. ע"כ. ועיין בפ"ד מהלכות טומאת אוכלין.
על אפר חטאת וכו'. פי' הר"ב מעלה עשו בקדש ובאפר חטאת וכו' ואסמכוה אקרא דכתיב כף א' וגו' מלאה קטרת. וכן פי' הרמב"ם. ובמשנה ב' פ"ג דחגיגה תנן לקדש. ולא תנן התם הך דאפר חטאת. ופי' הר"ב שם דכתיב כף אחת ולא כתב שהוא אסמכתא אלא משמע דלימוד גמור הוא. ועוד קשה תינח קדש דאיכא למסמך אהך קרא. אבל אפר חטאת דליכא למסמך דקרא לא מיירי אלא בקדשי מזבח. ובגמ' פ"ג דחגיגה דף כ"ג אדתנן הכלי מצרף לקדש מנא הני מילי אמר ר' חנין דאמר קרא כף אחת וגו'. הכתוב עשאו וכו' ומותיב עלה מדהכא דהוסיף ר"ע הסלת והקטרת וכו'. ומדהוסיף על אפר חטאת ודאי על כרחך דרבנן הוא. דאי מקרא דרבי חנין ליכא למילף אלא קדשי מזבח. אבל אפר פרה לא. ומשני דר"ע הוסיף כלי שאין לו תוך דמצרף מדרבנן. ופליגא דרבי חנין. פירש"י דאמר צירוף דקדש דאורייתא. אדרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן דאמר מעדות של ר"ע נשנית משנה זו דכלי מצרף לקדש. שמעינן מהכא בהדיא דרבי חנין דדריש לה לקרא קא דריש לה דרשה גמורה ולא אסמכתא בעלמא. ואין הכי נמי דלא דריש ליה אלא לקדש. אבל אפר חטאת ודאי דאף לדידיה אינו מצרף אלא מדרבנן. וכן מה שהוסיף ר"ע לא הוסיף אלא מדרבנן. ובכלי שאין לו תוך. אבל ר"י דס"ל דאף לקדש אין צירוף מדאורייתא אלא מדרבנן. לא נסיב קרא אפילו למסמך עליה. וא"כ יש לתמוה על הר"ב והרמב"ם דפירשו דצירוף קדש מדרבנן. ונסבו להו קרא דרבי חנין וקאמרי דהוה אסמכתא. ושוב ראיתי בכ"מ פי"ב מהל' אבות הטומאות ששם כתב ג"כ הרמב"ם שצירוף הקדש מדרבנן. ושרמז יש בתורה כף א' וגו' וכתב עליו הכ"מ שפוסק כר"י משום דהוא מריה דגמ' טפי מר' חנין ומ"מ קרא דאייתי ר' חנין כתבו לרמז בעלמא. ע"כ:
הוסיף ר"ע. כתב הר"ב דאילו מעדותו של ר"ש בן בתירא לא שמענו אלא על הטמא וכו'. ורמב"ם פירש דמעדותו של ר"ש לא שמענו שמצרף אלא כלי שיש לו תוך וכו' ולא דהרמב"ם הוא זה הפירוש אלא תלמוד ערוך הוא [חגיגה דף כ"ד] שכתבתיו לעיל. ומפני כך אני תמה ג"כ על פירושו של הר"ב שמפרש מדנפשיה דלא כהגמ':
והלבונה וגחלים. אע"ג דלאו אוכל נינהו חיבת הקדש מכשרתן לטומאה. רש"י בחגיגה. ועיין במשנה ה' פ"ר דזבחים וברפי"ב דמנחות:
והגחלים. פי' הר"ב אותן שכ"ג חותה במחתה ביה"כ. שבמה שהוא חותה הוא מכניס אבל גחלים של כל יום. תנינן נתפזר ממנו כקב גחלים היה מכבדן לאמה. כלומר שלא היה חושש להם. הרמב"ם. ור"ל כיון שלא היה חושש להם ש"מ שמעולם לא עשאום לאותן גחלים שיהיו קודש. וירושלמי הוא הביאוהו התוס' בחגיגה [דף כ"ג ד"ה שאם] ומפרשים עוד לירושלמי בענין אחר ודגחלים דהכא בכל גחלים הוא. ואע"ג דנתפזר היה מכבדן. משום דלא נתקדש אלא הצריך לו. אבל מה שאין צריך לו לא. ויכול להפסידו:
(א) (על הברטנורא) דמרבינן ליה מקרא וזה כו'. ומדאצטריך התם לקרא, ש"מ דבשאר דברים אין דמו בבשרו. וקשה א"כ ברביעית אמאי ליטמא. ובאמת כן הוא בהדיא בגמרא מנחות דף ק"ג דעדותו של ר' יהושע בן בתירא הוא לטהר לגמרי. ופליג אדר' יוסי בר"י התם דקאמר דמטמא ברביעית הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית. וקאי אבית הלל דריש פרק ה'. ואשתמיטתיה מהר"ב גמרא זו. ועתוי"ט:
(ב) (על הברטנורא) ובמ"ב פ"ג דחגיגה תנן לקודש, ולא תנן התם הך דאפר חטאת, ופירש הר"ב שם דכתיב כף אחת, ולא כתב שהוא אסמכתא אלא משמע דלימוד גמור הוא כו'. ובגמרא פליגי בזה. והאריך ומסיק, וא"כ יש לתמוה על הר"ב והר"מ דפירשו דצירוף קדש מדרבנן ונסבי להו קרא כו'. וראיתי בכ"מ שכתב דהר"מ פסק כר"י דמדרבנן, ומ"מ קרא דר' חנין כתבו לרמז בעלמא. ועתוי"ט:
(ג) (על הברטנורא) גמרא ערוך הוא. ומפני כך אני תמה ג"כ על פירושו של הר"ב שמפרש מדנפשיה דלא כהגמרא:
(ד) (על המשנה) והלבונה והגחלים. אע"ג דלאו אוכל נינהו, חבת הקודש מכשרתן לטומאה. רש"י:
(ה) (על הברטנורא) שבמה שהוא חותה הוא מכניס. אבל גחלים של כל יום, תנינן, נתפזר ממנו כקב גחלים היה מכבדן לאמה, כלומר שלא היה חושש להם. הר"מ. ור"ל כיון שלא היה חושש להם ש"מ שמעולם לא עשאום לאותן גחלים שיהיו קודש. ועתוי"ט:
העיד ר' יהושע בן בתירא וכו': בפ' המנחות דף ק"ג ברייתא העיד ר' יהושע ור' יהושע בן בתירא על דם נבילות שהוא טהור אמר ר' יהושע בן בתירא מעשה והיו נוחרין ערודיות לאריות באסטרטיא של מלך והיו עולי רגלים שוקעין ארכובותיהן בדם ולא אמרו להם דבר ע"כ. ואיתה למתניתין בירושלמי דשבת פ' המוציא דף י"א ודשקלים פרק שלישי דף מ"ז:
העיד ר"ש בן בתירא: תוס' פ' הוציאו לו (יומא דף מ"ח) ובגמרא פ' חומר בקדש דף כ"ג:
הוסיף ר' עקיבא: פסחים פ"ק דף י"ט ותוס' ס"פ טרף בקלפי ובגמ' שם ביומא פ' הוציאו לו (יומא דף מ"ח) פשיט ממתני' קס"ד מדפסיל ט"י פסיל נמי לינה ומדלינה פסלה פסלה נמי מחשבה. ועיין במ"ש ס"פ שני דמעילה. ואיתה נמי בפ' חומר בקדש דף כ"ג. ועיין במ"ש שם סי' ב'. ואיתה בתוס' דפ"ק דשבועות דף י"א ובזבחים פ' טבול יום (זבחים דף ק"ד) ודפ' כסוי הדם בחולין דף פ"ח. ובירושלמי פ' חומר בקדש דף ע"ט:
והגחלים של יום הכפורים: אותן שכהן גדול חותה במחתה אבל גחלים של כל יום לא קדשי והיה מכבדן לאמה כדתנן פ' אמר להם הממונה זוטא דתמיד ושם האריך בזה הראב"ד ז"ל וכמו שכתבתי בשמי ז"ל בארך שם על בבת מכבדין לאמה. וביד פי"ג דהלכות פרה אדומה סימן ה' ובפ"א דהלכות שאר אבות הטומאה סימן ד' ובפ"ח דהלכות טומאת אוכלין סימן ט':
יכין
העיד רבי יהושע בן בתירא על דם נבלות שהוא טהור: לגמרי, ודלא כב"ה [ריש פ"ה]:
שטימא את כולו: דהכלי מצרף מה שבתוכו מדאורייתא. וי"א דצירוף מדרבנן. אבל אי"ל דאף כשאינן תוך כלי רק כשהאפר מונח צבור נטמא הכל, ומשום דאין מונין ראשון ושני בחטאת [פרה פ"ב מ"ו] הו"ל כל גרגרי האפר כגוש אחד, ליתא, דהא דאין מונין בחטאת היינו בכולן בני קבלת טומאה, אבל אפר אמקט"ו רק מצד מעלה בעלמא:
והגחלים: דוקא גחלים שמכנים כה"ג ביו"כ, שכל הגחלים שחתה אז במחתה מכניסן, אבל גחלים שחותין הכהנים בכל היום, אינן מצטרפין, מדמתפזרין כקב גחלים מהן [כיומא פ"ד מ"ד]. ונ"ל דמיירי שנדחק טבו"י ונכנס לעזרה אע"ג שאינו רשאי לכנוס אפילו רק לעזרת נשים, ונגע בהגחלים דביד הכה"ג להכניסן לק"ק [ועי' כלים פ"א מ"ח]. מיהו הנך כולהו מדגדולה קדושתן שוויינהו כפרת חטאת שאין מונין בה ראשון ושני:
שפסל את כולם: והוספתו של ר"ע היא, דאף שאין תוך לכלי מצטרף מה שעליו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת