משנה סנהדרין ז דפוסים
משנה סנהדרין, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
משנה א עריכה
ארבע מיתות נמסרו לבית דין, סקילה, שרפה, הרג, וחנק.
רבי שמעון אומר, שרפה, סקילה, חנק, והרג.
זו מצות הנסקלין.
משנה ב עריכה
מצות הנשרפין, היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו, ונותנין סודר קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו.
זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שפותח את פיו, ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו.
רבי יהודה אומר, אף הוא אם מת בידם לא היו מקיימין בו מצות שרפה, אלא פותחין את פיו בצבת שלא בטובתו ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו.
אמר רבי אליעזר בן צדוק, מעשה בבת כהן אחת שזינתה, והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה.
אמרו לו, מפני שלא היה בית דין של אותה שעה בקי.
משנה ג עריכה
מצות הנהרגים, היו מתיזין את ראשו בסייף כדרך שהמלכות עושה.
רבי יהודה אומר, ניוול הוא זה, אלא מניחין את ראשו על הסדן וקוצץ בקופיץ.
אמרו לו, אין מיתה מנוולת מזו.
מצות הנחנקין, היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנין סודר קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו, זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שנפשו יוצאה.
משנה ד עריכה
אלו הן הנסקלין, הבא על האם (ויקרא יח, ז), ועל אשת האב (ויקרא כ, יא), ועל הכלה (ויקרא כ, יב), ועל הזכור (ויקרא כ, יג), ועל הבהמה (ויקרא כ, טו), והאשה המביאה את הבהמה (ויקרא כ, טז), והמגדף (ויקרא כ"ד, י"ג-י"ז), והעובד עבודה זרה (דברים י"ז, ב'-ז'), והנותן מזרעו למולך (ויקרא כ', א'-ה'), ובעל אוב וידעוני (ויקרא כ, כז), והמחלל את השבת (שמות ל"א, י"ב-י"ז), והמקלל אביו ואמו (שמות כא, יז/ויקרא כ, ט), והבא על נערה המאורסה (דברים כ"ב, כ"ג-כ"ז), והמסית (דברים י"ג, ז'-י"ב), והמדיח (דברים יג, יג-יט), והמכשף (שמות כב, יז), ובן סורר ומורה (דברים כ"א, י"ח-כ"א).
הבא על האם , חייב עליה משום אם ומשום אשת אב.
רבי יהודה אומר, אינו חייב אלא משום האם בלבד.
הבא על אשת אב, חייב עליה משום אשת אב ומשום אשת איש, בין בחיי אביו בין לאחר מיתת אביו, בין מן האירוסין בין מן הנשואין.
הבא על כלתו, חייב עליה משום כלתו ומשום אשת איש, בין בחיי בנו בין לאחר מיתת בנו, בין מן האירוסין בין מן הנשואין.
הבא על הזכור ועל הבהמה, והאשה המביאה את הבהמה.
אם אדם חטא, בהמה מה חטאת, אלא לפי שבאת לאדם תקלה על ידה, לפיכך אמר הכתוב תסקל.
דבר אחר, שלא תהא הבהמה עוברת בשוק ויאמרו זו היא שנסקל פלוני על ידה.
משנה ה עריכה
המגדף אינו חייב עד שיפרש את השם.
אמר רבי יהושע בן קרחה, בכל יום דנין את העדים בכינוי, יכה יוסי את יוסי.
נגמר הדין, לא הורגין בכינוי, אלא מוציאים את כל האדם לחוץ ושואלים את הגדול שבהן ואומרים לו אמור מה ששמעת בפירוש, והוא אומר, והדיינים עומדין על רגליהן וקורעין ולא מאחין.
והשני אומר אף אני כמוהו, והשלישי אומר אף אני כמוהו.
משנה ו עריכה
העובד עבודה זרה, אחד העובד, ואחד הזובח, ואחד המקטר, ואחד המנסך, ואחד המשתחוה, ו [ אחד ] המקבלו עליו לאלוה, והאומר לו אלי אתה.
אבל המגפף והמנשק והמכבד והמרביץ והמרחיץ והסך והמלביש והמנעיל, עובר בלא תעשה (שמות כ, ד).
הנודר בשמו והמקיים בשמו, עובר בלא תעשה (שמות כג, יג).
הפוער עצמו לבעל פעור, זו היא עבודתו.
הזורק אבן למרקוליס, זו היא עבודתו.
משנה ז עריכה
הנותן מזרעו למולך, אינו חייב, עד שימסור למולך ויעביר באש.
מסר למולך ולא העביר באש, העביר באש ולא מסר למולך, אינו חייב, עד שימסור למולך ויעביר באש.
בעל אוב זה פיתום המדבר משחיו, וידעוני זה המדבר בפיו, הרי אלו בסקילה, והנשאל בהם באזהרה.
משנה ח עריכה
המחלל את השבת, בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת.
המקלל אביו ואמו, אינו חייב עד שיקללם בשם.
קללם בכינוי, רבי מאיר מחייב וחכמים פוטרין.
משנה ט עריכה
הבא על נערה המאורסה, אינו חייב עד שתהא נערה בתולה מאורסה והיא בבית אביה.
באו עליה שנים, הראשון בסקילה והשני בחנק.
משנה י עריכה
המסית, זה הדיוט שהסית, והמסית את ההדיוט, אמר לו יש יראה במקום פלוני, כך אוכלת, כך שותה, כך מטיבה, כך מריעה.
כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינין עליהם, חוץ מזו.
אמר לשנים והן עדיו, מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו.
אמר לאחד, הוא אומר יש לי חברים רוצים בכך.
אם היה ערום ואינו יכול לדבר בפניהם, מכמינין לו עדים אחורי הגדר, והוא אומר לו אמור מה שאמרת לי ביחוד, והלה אומר לו, והוא אומר לו היאך נניח את אלהינו שבשמים ונלך ונעבוד עצים ואבנים.
אם חוזר בו, הרי זה מוטב.
ואם אמר כך היא חובתנו וכך יפה לנו, העומדין מאחורי הגדר מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו.
האומר אעבוד, אלך ואעבוד, נלך ונעבוד.
אזבח, אלך ואזבח, נלך ונזבח.
אקטיר, אלך ואקטיר, נלך ונקטיר.
אנסך, אלך ואנסך, נלך וננסך.
אשתחוה, אלך ואשתחוה, נלך ונשתחוה.
המדיח, זה האומר נלך ונעבוד עבודה זרה.
משנה יא עריכה
המכשף העושה מעשה, חייב, ולא האוחז את העינים.
רבי עקיבא אומר משום רבי יהושע, שנים לוקטין קשואין, אחד לוקט פטור ואחד לוקט חייב, העושה מעשה חייב, האוחז את העינים פטור.
משנה סנהדרין, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב