משנה סוטה ג רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) היה נוטל את מנחתה,

מתוך קפיפה מצרית - ונותנה בכלי שרת,
ונותנה על ידיה,
וכוהן מניח את ידו תחתיה - ומניפה.


(ב) הניף - והגיש,

וקמץ - והקטיר,
והשאר - נאכל לכהנים.


[ב] *הערה 1: היה משקה,

ואחר כך, מקריב את מנחתה.
רבי שמעון אומר:
מקריב את מנחתה - ואחר כך משקה,
שנאמר: "ואחר ישקה את האישה את המים" (במדבר ה כו).
ואם השקה,
ואחר כך, הקריב את מנחתה - כשרה.


(ג) עד שלא נמחקה המגילה -

אמרה: איני שותה,
מגילתה נגנזת - ומנחתה מתפזרת על הדשן.
ואין מגילתה כשרה - להשקות בה סוטה אחרת.
נמחקה המגילה -
ואמרה: טמאה אני,
המים נשפכים - ומנחתה מתפזרת על הדשן.
נמחקה המגילה -
ואמרה: איני שותה,
מערערין אותה - ומשקין אותה על כורחה.


(ד) [ג] אינה מספקת לשתות - עד שפניה מוריקות,

ועיניה בולטות,
והיא מתמלא גידים.
והן אומרין: הוציאוה, הוציאוה - שלא תטמא את העזרה.
אם יש לה זכות - היתה תולה לה.
יש זכות - תולה לה שנה אחת,
יש זכות - תולה שתי שנים,
יש זכות - תולה שלש שנים.
מכאן אמר בן עזאי:
חייב אדם - ללמד את בתו תורה,
שאם תשתה - תדע שהזכות תולה לה.
רבי אליעזר אומר:
המלמד את בתו תורה - מלמדה תפלות.
רבי יהושע אומר:
רוצה אישה בקב ותפלות - מתשעה קבין ופרישות.
והוא היה אומר:
חסיד שוטה, רשע ערום,
אישה פרושה, מכות פרושים -
הרי אלו - מבלי עולם.


(ה) רבי שמעון אומר:

אין הזכות תולה במים המאררים.
אם אומר אתה - שהזכות תולה במים המאררים,
מדהה אתה את המים - בפני כל הנשים השותות,
ומוציא אתה שם רע - על הנשים הטהורות ששתו,
ויאמרו: טמאות היו - אלא שתלת להן זכות.
רבי אומר:
הזכות תולה במים המאררים -
אינה יולדת, ואינה משבחת,
אלא מתנוונה והולכת,
וסופה, שהיא מתה - באותה מיתה.


(ו) [ד] נטמאת מנחתה -

עד שלא קידשה בכלי -
הרי היא ככל המנחות - ותיפדה.
משקידשה בכלי -
הרי היא ככל המנחות - ותישרף.
ואלו שמנחותיהן נשרפות -
האומרת - טמאה אני לך,
ושבאו לה עדים - שהיא טמאה,
והאומרת - איני שותה,
ושבעלה - אינו רוצה להשקותה,
ושבעלה - בעלה בדרך,
וכל הנשואות לכהנים,
מנחותיהן נשרפות.


(ז) [ה] בת ישראל שנישאת לכוהן - מנחתה נשרפת,

וכוהנת שנישאת לישראל - מנחתה נאכלת.
מה בין כוהן לכוהנת?
מנחת כוהנת נאכלת - ומנחת כוהן אינה נאכלת.
כוהנת מתחללת - ואין כוהן מתחלל.
כוהנת מיטמאה למתים - ואין כוהן מיטמא למתים.
כוהן אוכל בקדשים - ואין כוהנת אוכלת בקדשים.


(ח) [ו] מה בין האיש לאישה?

האיש פורע ופורם - ואין האישה פורעת ופורמת.
האיש מדיר את בנו בנזיר - ואין האישה מדרת את בנה בנזיר.
האיש מגלח על נזירות אביו - ואין האישה מגלחת על נזירות אביה.
האיש מוכר את בתו - ואין האישה מוכרת את בתה.
האיש מקדש את בתו - ואין האישה מקדשת את בתה.
האיש נסקל ערום - ואין האישה נסקלת ערומה.
האיש נתלה - ואין האישה נתלית.
האיש נמכר בגניבתו - ואין האישה נמכרת בגניבתה.

הערות

עריכה
  • הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה סוטה ג