משנה נידה ז רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) דם הנידה, ובשר המת -

מטמאין לחין - ומטמאין יבשין.
אבל - הזוב, והנועי, והרוק,
והשרץ, והנבילה, ושכבת זרע -
מטמאין לחין - ואין מטמאין יבשין.
ואם יכולין לשרות, ולחזור לכמות שהיו -
מטמאין לחין - ומטמאין יבשין.
וכמה הוא שרייתן?
בפושרין - מעת לעת.
רבי יוסי אומר:
בשר המת שיבש -
אם אינו יכול לשרות ולחזור לכמות שהיה - טהור.


(ב) השרץ שנמצא במבוי -

מטמא למפרע,
עד שיאמר בדקתי את המבוי הזה ולא היה בו שרץ,
או עד שעת הכבוד.
וכן הכתם שנמצא בחלוק -
מטמא למפרע,
עד שיאמר בדקתי את החלוק הזה ולא היה בו כתם,
או עד שעת הכיבוס.
ומטמא - בין לח, בין יבש.
רבי שמעון אומר:
היבש - מטמא למפרע,
והלח - אינו מטמא, אלא עד שעה שיכול להיות לח.


(ג) כל הכתמים הבאין מרקם - טהורין.

רבי יהודה - מטמא, מפני שהם גרים טועין.
הבאין מבין הגוים - טהורין.
מבין ישראל, ומבין הכותים -
רבי מאיר - מטמא.
וחכמים - מטהרין, מפני שלא נחשדו על הכתמים.


(ד) כל הכתמים הנמצאים בכל מקום - טהורין,

חוץ - מן הנמצאים בחדרים, ובסביבות בית הטומאות.
בית הטומאות של כותים - מטמא באוהל,
מפני שקוברין שם את הנפלים.
רבי יהודה אומר: לא היו קוברין,
אלא משליכין - והחיה גוררתן.


(ה) נאמנין לומר, קברנו שם את הנפלים - או לא קברנו.

נאמנין לומר על הבהמה, אם ביכרה - ואם לא ביכרה.
נאמנין על ציון קברות.
ואין נאמנין -
לא על הסככות, ולא על הפרעות,
ולא על בית הפרס.
זה הכלל -
דבר שהן חשודין בו - אין נאמנין עליו.


הדף הראשי של משנה נידה ז