משנה נזיר ה א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נזיר · פרק ה · משנה א | >>
בית שמאי אומרים, הקדש טעות הקדש.
ובית הלל אומרים, אינו הקדש.
כיצד? אמר: שור שחור שיצא מביתי ראשון הרי הוא הקדש, ויצא לבן, בית שמאי אומרים: הקדש, ובית הלל אומרים: אינו הקדש.
משנה מנוקדת
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
- הֶקְדֵּשׁ טָעוּת הֶקְדֵּשׁ;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ.
- כֵּיצַד?
- אָמַר: שׁוֹר שָׁחוֹר שֶׁיֵּצֵא מִבֵּיתִי רִאשׁוֹן הֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ,
- וְיָצָא לָבָן,
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הֶקְדֵּשׁ;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ:
- אָמַר: שׁוֹר שָׁחוֹר שֶׁיֵּצֵא מִבֵּיתִי רִאשׁוֹן הֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ,
נוסח הרמב"ם
בית שמאי אומרין: הקדש טעיות - הקדש.
- בית הלל אומרין: אינו הקדש.
- כיצד?
- אמר: שור שחור, שיצא מביתי ראשון - הרי הוא הקדש,
- ויצא לבן.
- בית שמאי אומרין: הקדש.
- בית הלל אומרין: אינו הקדש.
פירוש הרמב"ם
בית שמאי למדין מתמורה, כמו שהתמורה אפילו בטעות מתקדשת הבהמה, כמו כן עניין ההקדש מתחילתו, ויתבאר זה במסכת תמורה (פרק ב הלכה ג).
ובית הלל אומרים, התמורה שהגיע אצלנו קדש אבל בכאן אין אצלינו קדש, ובטעות לא נתחייב הקדש:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
בית שמאי אומרים הקדש טעות הקדש - דילפינן מתמורה דהוי אפילו בטעות, דכתיב (ויקרא כז) והיה הוא ותמורתו יהיה קודש, ודרשינן יהיה לרבות שוגג כמזיד א:
ובית הלל אומרים אינו הקדש - דלא גמרינן תחלת הקדש דבר שאינו בא מכח הקדש, מתמורה שהוא סוף הקדש שבא מכח דבר אחר שהיה הקדש:
פירוש תוספות יום טוב
בית שמאי אומרים הקדש טעות הקדש וכו' משום דבתר הכי איירי בנזירות בטעות נקט הני פלוגתא במכילתין. וכן משום פלוגתא דב"ש וב"ה דבסמוך. גבי מי שנדר ונשאל לחכמים כו' א"ל ב"ה לב"ש אי אתם מודים בזה שהוא הקדש טעות וכו'. תוס':
הקדש טעות הקדש. פירש הר"ב דילפינן מתמורה כו' ובגמרא פרכינן מה אילו אמר הרי זה תחת זה לחצי היום מי הויא תמורה מההיא שעתא [בתמיה] אלא עד דמטי חצי היום הוא דהויא תמורה. ה"נ לכי מגליא מלתא. ומסיק [כפירוש התוס'] דשאני תמורה דליכא לפרושי מלתא בענין אחר כלל ממה שאמר זו תחת זו לחצי היום אבל הכא יש לנו לפרש דבריו דמתחלה נתכוין להקדיש ל"ש שחור ל"ש לבן שיצא מפתח ראשון והא דקאמר שחור לפי שטעה והיה סבור שהשחור יצא ראשון הלכך טעותו לא ימנע את ההקדש מלחול על השור שיצא מביתו ראשון אפילו על הלבן חל ההקדש ע"כ. ועיין לעיל רפ"ב:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) ובגמרא פריך מה אלו אמר זה תחת זה לחצי היום מי הויא תמורה מההיא שעתא (בתמיה) אלא עד דמטי חצי היום הוא דהוה תמורה ה"נ לכי מגליא מלתא דיצא שחור תחילה קדוש ולא השתא דנפיק לבן ברישא ומסיק דשאני תמורה דליכא לפרושי מלתא בענין אחר כלל ממה שאמר זו תחת זו לחצי היום. אבל הכא יש לנו לפרש דבריו דמתחלה נתכוין להקדיש ל"ש שחור ל"ש לבן שיצא מפתח ראשון, והא דקאמר שחור לפי שטעה והיה סבור השחור יצא ראשון הלכך טעותו לא ימנע את ההקדש מלחול על השור שיצא מבית ראשון ואפילו על הלבן חל ההקדש:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בש"א הקדש טעות: וכו'. פ' וש נוחלין דף ק"כ ובפ' המנחות דף ק"ב ובפ' שום היתומים (ערכין דף כ"ג.) וכתב ה"ר יהוסף ז"ל ס"א הקדש טעיות. וביד פ"ד דהלכות נדרים סימן ז' וספ"ו דהלכות נזירות ובי ושלמי ספ"ג דתרומות:
הקדש טעות הקדש: עי' בתוי"ט ובסמוך אכתוב בס"ד עוד בזה מן הגמרא:
ובה"א אינו הקדש כיצד אמר שור שחור: וכו'. לרב חסדא מיתוקמא מתני' כולה טעמא דכי מקדיש איניש בעין רעה מקדיש ומש"ה גבי הקדש כשיצא לבן אמרי ב"ש דלבן הוי הקדש דגריע טפי דבשרא אוכמא עדיף טפי מחוורא והכסף גרוע מן הזהב והשמן נמי גרוע מן היין דמתני' מיירי בגלילא דחמרא עדיף ממשחא דלדידהו נפיש משחא וניחא להו בחמרא ואין שותין אלא יין:
ויצא לבן בש"א הקדש: אית בגמרא דמפרשי דמילתא דב"ש דקאמרי הקדש אלבן קאי די"ל דדעתו הוה להקדיש שיצא מביתי ראשון ומה שאמר שחור לפי שטעה והיה סבור שהשחור יצא ראשון הלכך טעותו לא ימנע את ההקדש מלחול על השור שיצא מביתו ראשון ואפילו על הלבן חל ההקדש ולהאי לישנא טעותו הוא שהזכיר שחור דמיחזי כמאן דלא ניחא ליה לקדושי אלא שחור ולהאי פירושא מיירי דלית לית אלא חד שחור והלכך לב"ש האי דאמר ראשון משום דניחא ליה דכל מאן דנפיק ברישא או שחור או לבן להוי קדוש וב"ה סברי א"כ דניחא ליה דקדוש נמי לבן לימא שיצא בראשון אלא מדאמר ראשון ש"מ דאי נפיק ראשון שחור ניחא ליה לקדושי אבל בלבן לא ניחא ליה. ואית דמפרשי דשור שחור שיצא אחר הלבן קדוש ואע"ג דלא נפק ראשון מן הבית ורוצה לומר שיצא מן הבית ראשון לשאר שוורים שחורים ולהאי לישנא מפרש בגמרא דטעותו הוא שטעה בלשונו והזכיר שור דהכי הל"ל שחור שיצא מביתי ראשון דהוה משמע שיצא תחלה לשאר שחורים אבל כיון דאמר שור שחור משמע דלא סמכא דעתיה אשחור דלבן נמי בכלל שור הוא. וב"ה סברי א"כ כדקאמרת דלא חשיב אלא איזה מן השחורים שיצא תחלה ליתני שור שחור שיצא בראשון שרוצה לומר תחלה אלא כיון דתני שיצא ראשון משמע דבעי דליפוק שחור ראשון לכולהו ואפילו בריש לבן וכיון דנפיק לבן תחלה לאו כלום הוי וכי היכי דמפרשי רישא ג"כ יש לפרש דינר וחבית בשני פנים בכי האי גוונא ובמסקנא מכח הקושיא שהקשה תלמודא ולב"ש דילפי תחלת הקדש מסוף הקדש דהיינו תמורה מה אילו אמר הרי זה תחת זה לחצי היום מי הויא תמורה מההיא שעתא אלא עד דמטי חצי היום הוא דהויא תמורה ה"נ לכי מיגליא מילתא דיצא שחור תחלה להוי קדוש ולא השתא כי נפק לבן ברישא דהא לא איגליא מילתא דאמר ותירץ אביי מכח קושיא זו דלאו כדקס"ד דקאי בצפרא אלא הב"ע דקאי בטיהרא ואמר שור שחור שיצא מביתי ראשון היום להוי קדוש ואמרו לו לבן יצא ולא שחור ואמר להם אילו הוה ידענא דלבן נפק לא אמרי בחור אלא לבן והוי טועה בהקדש ומש"ה הוי הקדשו הקדש לב"ש ובסיפא נמי תני דינר זהב שעלה וכו' חבית של יין שעלתה וכו' ואח"כ נזכר לדבר שהיה של כסף או חבית של שמן. ובירושלמי דפירקין ודפ"ג דתרומות אמר ר' ירמיה בא לומר זה השור הוא חולין ובטעות יצא מפיו עולה גם הוא בזה ס"ל לב"ש דהוי הקדש וחייב להקריבה עולה ור' יוסי חולק על ר' ירמיה ואמר דבהא אפילו לב"ש לא קדשה דדוקא התם ס"ל לב"ש דהוי הקדש מפני שסוף סוף להקדיש היה מכוון. וכתב הרב יהוסף ז"ל בש"א הקדש פי' הלבן הוי הקדש וכן משמע הלשון והוי הקדש טעות שהיה סובר לקדש את השחור ולא קידש אלא את הלבן כמו שאנו אומרים לקמן גבי תשיעי ועשירי דהוי התשיעי קדוש אע"פ שטעה וכן כאן הוי הלבן קדוש אע"פ שטעה ודוק ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
הקדש טעות הקדש: נקט לה הכא איידי סיפא דנזירות בטעות:
כיצד אמר שור שחור שיצא מביתי ראשון: היינו ראשון לכל השוורים שיצאו מביתו. הא אלו לא הוה אמר מלת ראשון ויצא לבן, גם לב"ש אינו קדוש דהרי רק שחור לכשיצא הקדיש. אבל מדקאמר מלת ראשון, אמרינן דנתכוון רק לשור שיצא ראשון, ושחור דקאמר לאו דוקא דרק סבור היה שיצא שחור ראשון:
בית שמאי אומרים הקדש: דסבור שיצא שחור:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
פירוש הרא"ש |
מאירי |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש