משנה מקוואות י רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) כל ידות הכלים -

שהכניסן שלא כדרכן,

או שהכניסן כדרכן ולא מירקן,

או שמירקן ונשברו - הרי אלו חוצצין.

כלי שהטבילו דרך פיו - כאילו לא טבל.

הטבילו כדרכו בלא זיבורית - עד שיטנו על צידו.

כלי שהוא צר מכאן ומכאן, ורחב מן האמצע -

אינו טהור - עד שיטנו על צידו.

צלוחית שפיה שוקע -

אינה טהורה - עד שיטנה על צידה.

קלמרין -

אינה טהורה - עד שיקבנה מצידה.

קלמרין של יוסף הכוהן - היתה נקובה מצידה.

(ב) הכר, והכסת של עור -

הרי אלו צריכין שיבואו בהן המים.

כסת עגולה, והכדור, והאימום,

והקמיע, ותפילה - אינן צריכין שיבואו בהן המים.

זה הכלל -

כל שאין דרכו להכניס ולהוציא - טובלין סתומין.

(ג) אלו שאינן צריכין שיבואו בהן המים -

קשרי העני, והנומין, וחבט של סנדל,

ותפילה של ראש - בזמן שהיא חוצה,

ושל זרוע - בזמן שאינה עולה ויורדת,

ואוזני החמת, ואוזני התורמל.

(ד) אלו שהן צריכין שיבואו בהן המים -

הקשר שבפרקסין, ושבכתף,

ושפה של סדין - צריך למתח,

ותפילה של ראש - בזמן שאינה חוצה,

ושל זרוע - בזמן שהיא עולה ויורדת,

ושנץ של סנדל,

ובגדים שהטבילן מכובסין - עד שיבעבעו,

הטבילן נגובין - עד שיבעבעו, וינוחו מבעבוען.

(ה) כל ידות הכלים שהן ארוכין, ועתיד לקוצן -

מטבילן עד מקום המידה.

רבי יהודה אומר: עד שיטביל את כולו.

שלשלת דלי גדול ארבעה טפחים,

ושל קטן עשרה - מטבילן עד מקום המידה.

רבי טרפון אומר: עד שיטביל את כל הטבעת.

החבל שהוא קשור בקופה -

אינו חיבור - אלא אם תפר.

(ו) בית שמאי אומרין:

אין מטבילין חמין בצונן - ולא צונן בחמין,

לא יפים ברעים - ולא רעים ביפים.

בית הלל אומרין: מטבילין.

כלי שהוא מלא משקין, והטבילו - כאילו לא טבל.

מלא מי רגלים - רואים אותן כאילו הן מים.

מלא מי חטאת - עד שירבו המים על מי חטאת.

רבי יוסי אומר:

אפילו כלי מחזיק כור, ואין בו אלא רביעית - כאילו לא טבל.

(ז) כל האוכלין,

מצטרפין לפסול את הגוויה - בכחצי פרס.

וכל המשקין,

מצטרפין לפסול את הגוויה - ברביעית.

זה חומר בשותה משקין טמאין מבמקוה - שעשה בו שאר משקין כמים.

(ח) אכל אוכלין טמאין,

שתה משקין טמאין,

טבל, והקיאן - טמאין, מפני שאינן טהורין בגוף.

שתה מים טמאין,

טבל, והקיאן - טהורין, מפני שהן טהורין בגוף.

בלע טבעת טהורה,

נכנס לאוהל המת,

הזה ושנה וטבל, והקיאה - הרי היא כמות שהיתה.

בלע טבעת טמאה - טובל ואוכל בתרומתו.

הקיאה - טמאה, וטימאתו.

חץ שהוא תחוב באדם -

בזמן שהוא נראה - חוצץ,

אם אינו נראה - טובל, ואוכל בתרומתו.

הדף הראשי של משנה מקואות י

משנה מקוואות, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב