משנה מקוואות ח ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מקוואות · פרק ח · משנה ג | >>
המטיל טפין עבות מתוך האמה, טמא, דברי רבי אלעזר חסמאו.
המהרהר בלילה ועמד ומצא בשרו חם, טמאח.
הפולטת זרע ביום השלישי, טהורה, דברי רבי אלעזר בן עזריה.
רבי ישמעאל אומר, פעמים שהם ארבע עונות, פעמים שהם חמש, פעמים שהם שש.
רבי עקיבא אומר, לעולם חמשט.
המטיל טיפין עבות מתוך האמה - טמא,
- דברי רבי אלעזר חסמא.
- המהרהר בלילה, ועמד ומצא בשרו חם - טמא.
- הפולטת זרע ביום השלישי - טהורה,
- דברי רבי אלעזר בן עזריה.
- רבי ישמעאל אומר:
- פעמים שהן ארבע עונות,
- פעמים שהן חמש,
- פעמים שהן שש.
- רבי עקיבה אומר: לעולם - חמש.
טפין עבות - נקודות עבות.
והמהרהר בלילה - מי שחשב בלילה עניינים הכרחיים להגיר הזרע ואחר מצא גופו חם, הנה הוא טמא אף על פי שלא מצא זרע. וביאר התלמוד שזה בתנאי שיראה בשנתו שהוא בעל אשה בעילה גמורה ואחר ניעור משנתו ולא מצא חומר זרע אך שימצא גופו חם, הנה זה הוא אשר הוא טמא, לפי שמעת שבעל בשנתו הנה הזריע אך שנתנגב או היה מעט השיעור ונבלע בבגדים.
והעיקר אצלנו אשר יקרא [פולטת] שכבת זרע הוא אחר הגיעו ברחם, אם תפלטנו ולא תשתנה הנה הוא כמו רואה שכבת זרע וטמא. ונפל המחלוקת אחר כמה מן הזמן תצא ממנה שכבת זרע ותהיה טהורה, ויהיה זה הזרע כבר נפסדה צורתו ויצא מגדר הזרע.
ודע שעונה הוא עת מן הזמן, אם יום שלם או לילה שלמה, וכן אמרו "עונה או יום או לילה".
רבי אלעזר בן עזריה יסבור, שמי שפלטה שכבת זרע אחר שלוש עונות שלמות שהיא טהורה, וזה אפשר שיהא ביום השלישי. משל בזה, שאם נבעלה בראשון בשבת, ונשארה ליל שני ויום שני וליל שלישי וזה שלוש עונות, הנה אם פלטה שכבת זרע יום שלישי תהיה טהורה לפי שפלטה אחר שלוש עונות, ונהיתה פולטת ביום השלישי טהורה. וחכמים גם כן יחשבו כמו שבא בתלמוד במסכת שבת (דף פו.), אבל חכמים אומרים שלוש עונות שלמות בעינן.
ורבי ישמעאל מחשב שהיא טהורה אם פלטה אחר שני ימים שלמים, ויהיה התחלת שני ימים קודם עלות השמש ואחריתם שקיעת השמש וקצת היום השלישי, והנה אפשר בשני אלו הימים ובקצת מהשלישי שיהיה ארבע עונות או חמש או שש. משל בזה, שאם נבעלה בסוף ליל חמישי ופלטה ביום שביעי בבוקר הנה היא טהורה, לפי שכבר עברו עליה שני ימים החמישי והששי וקצת השלישי והוא ליל שבת, וכל מה שיש בזה הזמן ארבע עונות יום חמישי וליל ששי ויום ששי וליל שבת, ותהיה אחר ארבע עונות טהורה. והנה תהיה אחר חמש עונות אם נבעלה בסוף יום רביעי קודם שקיעת השמש, ויהיה עמהם חמש עונות ליל חמישי ויום חמישי וליל ששי ויום ששי וליל שבת, וזה בשני ימים ואחר השלישי החמישי והששי וליל שבת. והנה תהיה אחר שש עונות, כגון שנבעלה ביום הרביעי אחר עלות השמש, ותהיה עמה שש עונות עם ליל שבת, ואם פלטה ביום השבת תהיה טהורה, ואלו השש עונות אמנם תהיינה בשני ימים וקצת השלישי, החמישי והששי וליל שבת, ולא נחשוב יום הרביעי לפי שהיא נבעלה ביום רביעי אחר עלות השמש, ועיקר סברת רבי ישמעאל שיהיו שני ימים קודם עלות השמש.
ורבי עקיבא יכריע חמשה עונות לעולם כמו שאמר לעולם חמש, ואם נבעלה במקצת היום או במקצת הלילה ישלימו החמש עונות מזה העת. משל בזה, שאם נבעלה ביום רביעי בחצי היום, הנה נשאר אצלנו חצי יום רביעי וזה חצי עונה, וליל חמישי ויום חמישי וליל ששי ויום ששי כאשר נהיה ליל שבת בחצי הלילה נשלמו חמש עונות, ואם פלטה אחר חצות לילה תהיה טהורה.
והוראת כולם אמנם הוא מאמרו השם יתברך "היו נכונים לשלשת ימים"(שמות יט, טו) וגו', ונפל המחלוקת מתי היה זה הצווי, וקבל הוראת כל אחד מהם למה שדומה בעיון התלמוד ממנו בזה המקום.
והלכה כרבי אלעזר בן עזריה:
פולטת שכבת זרע. טעמא דכל הני תנאי מפרשים במס' שבת בפרק אמר רבי עקיבא (דף פו.) ואיכא למ"ד התם שש עונות שלימות בעינן:
תניא בתוספתא (פ"ה) המהרהר בלילה ומצא בשרו חם טמא הרהר ולא חם חם ולא הרהר טהור:
המהרהר בלילה - ורואה שבא על האשה ז, וכשניעור משנתו מצא בשרו חם ולא מצא טפת קרי:
טמא - דודאי ראה קרי אלא שנאבד במיעוטו בבגד:
הפולטת שכבת זרע ביום השלישי טהורה - כגון ששמשה בחמישי בשבת, ופלטה בשבת, לא שנא שמשה בתחילת ליל חמישי דאשתהי הזרע במעיה ארבע עונות שלימות ליל חמישי ויום חמישי ליל ששי וששי, לא שנא שמשה חמישי עם חשיכה, דלא אשתהי אלא מקצת חמישי וליל ששי וששי, דלא איכא אלא שתי עונות שלימות. שהעונה היא או יום או לילה:
ר' ישמעאל אומר - בא לחלוק ולומר דפולטת בשלישי לשמושה טמאה, אבל פולטת ברביעי, טהורה. מיהו מודה הוא דמקצת היום ככולו, דלא הקפידה תורה אלא במנין הימים ולא במנין העונות:
ופעמים שהן ארבע עונות שלימות - כגון אם שמשה בליל (רביעי) [חמישי] עם חשיכה, פליטתה טמאה עד תחילת ליל שבת:
ופעמים שהם חמש עונות - כגון אם שמשה בתחלת יום רביעי בעלות השחר, ופליטתה טמאה עד ליל שבת: פעמים שהן שש כגון ששמשה בתחילת ליל רביעי והיא טמאה עד תחילת ליל שבת, נמצאו שש עונות שלימות:
ר' עקיבא אומר לעולם חמש - עונות. ואם יצאה מקצת עונה ראשונה, נותנים לה מקצת עונה ששית להשלים חמש עונות, דכל הפולטת בתוך חמש עונות שלימות, טמאה. והלכה כר' אלעזר בן עזריה:
המטיל טפין עבות כו' טמא דברי ר"א [חסמא]. ופליג אתנא דלעיל דסתים וקתני דראה מים חלוקים בתחלה טהור. ולא מפליג בין אינן עבות לכשהן עבות. ולפ"ז טפין עבות באמצע ובסוף טמא לדברי הכל. אלא שראיתי להרמב"ם דסתם וכתב בפ"ה מהא"ה המטיל טפים עבות מתוך האמה טהור משמע דלעולם טהור. וכתב עליו הכ"מ מדקתני דברי ר"א משמע [דרבים] פליגי עליה ואמרי טהור ע"כ:
המהרהר בלילה. פי' הר"ב ורואה שבא על האשה. דא"א לשמש בלא הרגשה. [דאל"ה] האמר שמואל כל ש"ז שאין כל גופו מרגיש בה אינה מטמאה. מ"ט ש"ז אמר רחמנא בראויה להזריע גמ' פ"ה דנדה דף מג. ול' הרמב"ם בפירושו המהרהר בלילה כו' בתנאי שיראה בשנתו שהוא בעל אשה בעילה גמורה ע"כ. וכ' הר"ש במשנה דלקמן שצריך לדקדק שלא יקשה לשמואל מהנך דלעיל דמים עכורים או חלוקין [ועמ"ש לעיל]:
בשרו. אברו. רש"י שם:
טמא מדבריהם. וכמ"ש במתני' דלעיל:
הפולטה. זרע ביום השלישי טהורה דברי ראב"ע. בשבת פ"ט מ"ב שנאמר (שמות יט) והיו נכונים לשלשת ימים ומפרש התם בגמ' [דף פו] דלכ"ע בשבת נתנו עשרת הדברות וכיון דבשבת נתנו על כרחך בליל שבת טבלי ולא שחרית שלא יהיו הללו טובלין והללו מהלכין לקבל תורה. וראב"ע סבר בה' בשבת עבוד פרישה ויש שלא פירשו אלא עם חשיכה ומדטבלי ליל שבת ולא חשו שמא תפלטנו עוד ש"מ דפולטת בג' טהורה ומקצת היום של תשמיש ככולו. וכתב הר"ב דהלכה כראב"ע וכ"כ הרמב"ם והוקשה להכ"מ [שם הל' י"א] והעלה לתת טעם לשיפסוק כן אי סבר ראב"ע אחר שלשה עונות שלמות. ובאמת שכן לשון הרמב"ם בפירושו בדראב"ע אבל צ"ל לפי זה דראב"ע נמי ס"ל בהשכמה עלה וירד כמ"ש לקמן בדר"ע. [ודתנן הכא הפולטת זרע לקמן גרס ש"ז וכן העתיקו הר"ב והר"ש והרמב"ם בכאן וכן גירס' הספר אדהכא במס' שבת]:
רבי ישמעאל אומר פעמים שהן ארבע כו'. ס"ל בד' עבוד פרישה ומיהו יש שלא פירשו עד סמוך לחשיכה וליכא אלא ד' עונות. ליל ה' וה' ליל ששי וששי. ואפ"ה משטבלו פליטתן טהורה דלא הקפידה תורה אלא בימים:
פעמים שהן ד' וכו'. במלתא דראב"ע ה"מ נמי לשנות בענין זה פעמים שהן ב' ופעמים שהן ג' כו' אלא להכי נקט ר' ישמעאל משום דסבר בד' עבוד פרישה כר"ע ובעונות לא בעי למתלי (כר"ע) [כמו שתולה ר"ע]. תוספות שם:
ר"ע אומר לעולם חמש. ס"ל נמי דבד' עבוד פרישה וכל עליותיו וירידותיו של משה בהשכמה דכתיב [שם לד] וישכם משה בבקר ויעל. וכתיב לך רד ועלית. מקיש ירידה לעליה הלכך ירידה דכתיב
[שם יט] וירד משה מן ההר אל העם ויקדש את העם דהיינו פרישה בהשכמת רביעי היתה ומדהוזקק להפרישן בהשכמה ש"מ עד ה' עונות שלימות קפיד קרא: . [שם יט] וירד משה מן ההר אל העם ויקדש את העם דהיינו פרישה בהשכמת רביעי היתה ומדהוזקק להפרישן בהשכמה ש"מ עד ה' עונות שלימות קפיד קרא:
(ו) (על המשנה) טמא כו'. ותנא קמא סבירא ליה דלעולם טהור. כן פסק הר"מ. ועתוי"ט:
(ז) (על הברטנורא) דאי אפשר לשמש בלא הרגשה, דאי לאו הכי, הא כל שכבת זרע שאין כל גופו מרגיש אינה מטמאה, דש"ז אמר רחמנא בראויה להזריע. גמרא. וצריך עיון ממים עכורים או חלוקים דלעיל. הר"ש:
(ח) (על המשנה) טמא. מדבריהם. וכמו שכתבתי לעיל:
(ט) (על המשנה) ר' עקיבא אומר כו'. במסכת שבת דף פ"ו פליגי בדרשי דקראי וע"ש בתוס'. ועתוי"ט:
טפין עבות טמא: דודאי מחמת קרי הם באים:
ר' אלעזר חסמא: בלי יו"ד צ"ל:
ומצא בשרו חם טמא: בשרו אברו. תניא חם ולא הרהר הרהר ולא חם טהור: הפולטת ש"ז ביום השלישי. כך צ"ל. ואיתה בשבת פרק ט' דף פ"ו ברייתא וגם שם בירושלמי ומסיים בה התם במילתיה דר' עקיבא ואם יצאת מקצת וכו':
בפי' ר"ע ז"ל ופעמים שהם ד' עונות שלימות כגון אם שמשה בליל חמישי עם חשיכה כך צ"ל. והחכם הר"ס ז"ל הגיה ביום רביעי עם חשיכה:
טהורה דברי ר' אלעזר בן עזריה: שם בפ' ר' עקיבא מפ' טעמיה דר' אלעזר בן עזריה דסבר כרבנן דאמרי בחמישי עבוד פרישה על אשר צוה אותם במתן תורה היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה ויש אשר שמשו את מטותיהן בחמישי בערב ואפ"ה היו טהורין אם פלטו בשבת שהוא יום שלישי ור' עקיבא סבר כר' יוסי דאמר ברביעי עבוד פרישה וישראל קדושים הם ואין משמשין מטותיהן ביום ובליל רביעי שמשו ויש חמש עונות עד ליל שבת ור' ישמעאל סבר אם היה בית אפל מותר הלכך פעמים שאין כאן אלא ד' הרא"ש ז"ל. ובזוהר בפ' יתרו דף פ' ע"ב א"ר יוסי בההיא שעתא דקריבו ישראל לטורא דסיני בההוא ליליא נגהי תלתא יומין דלא אזדווגו ישראל לאנתתייהו ע"כ:
פעמים שהן שש וכו': כך צ"ל. ובטור יורה דעה סימן קצ"ו ורוב הפוסקים פסקו הלכתא כר' עקיבא זולתי הרמב"ם ז"ל ואור זרוע ז"ל:
יכין
טמא: אפי' בבאו בתחלה או בלי הטלת מי רגלים אחריהן. אפ"ה מדהן עבות. דומות קצת לש"ז וטמא. ולת"ק דסתם במ"א וקאמר דחלוקין לטיפות טהור. משמע בין שחלוקין לטיפות עבות או דקות. בכולן דוקא בבאו באמצע או בסוף טמא:
המהרהר בלילה: ר"ל ששימש מטתו בחלום:
ועמד ומצא בשרו חם: ר"ל כשהקיץ ראה שאבר שלו חם יותר מהמורגל:
טמא: אף שלא מצא קרי. אמרינן שנאבד במיעוטו:
הפולטת זרע ביום השלישי: לשימושה. וכגון ששמשה בשבת ופלטה ביום ב':
טהורה: אפי' לא היה בין שמושה לפליט' רק ג' עונות. דעונה הוא או יום שלם או לילה שלימה. והיא שמשה בסוף ליל שבת. ופלטה בתחלת ליל יום ב'. ונמצא דאין בין שמושה לפליט' רק יום שבת. וליל יום א'. ויום א'. אפ"ה טהורה. מיהו אותה עונה ששמשה בו אינה מתחשבת למנין הג' עונות. דאפי' שמשה בתחלת ליל שבת. אפ"ה אין מונין הג' עונות רק משחרית יום שבת ואילך [רמב"ם פ"ה מאהט"ו הי"ג]:
פעמים שהם ששה: כ"ע ס"ל דבשבת ניתנה תורה לישראל. וס"ל ג"כ דמהפרישה שהופרשו מנשותיהן קודם מתן תורה. כדי שיהיו גם הנשים טהורות בשעת מתן תורה. וכמו שכתוב וקדשתם היום ומחר כי ביום השלישי ירד וגו'. משם ילפינן דעד יום הג' מבעילה תטמא בפלטה הזרע. אלא דראב"ע ס"ל דהתחלת הפרשה הי' בבוקר יום ה'. והמתינו מלטבול ג' עונות. דהיינו יום ה' וליל ו' ויום ו'. וטבלו בתחלת ליל שבת. והיו לפ"ז טהורות בשעת קבלת התורה בבוקר של יום שבת דמדהמתינה ג' עונות אחר בעילה. אפי' תפלוט אחר טבילתה בליל שבת. תשאר בטהרתה [אבל אם היתה טובלת תוך הג' עונות. הי' אפשר לחוש שמא תפלוט אח"כ. ותחזור להיות טמאה בשעת מחן תורה. ולרש"י [שבת פו"א] ס"ל לראב"ע שהפרישם ביום ה' סמוך לערב. ואע"ג דהעונה הראשונה של יום ה' לא היתה שלימה. דהרי רק סמוך לערב הפרישם. אפ"ה מתחשב למנין הג' עונות. ול"מ הי' נ"ל דמה שאמר הקב"ה וקדשתם היום ומחר משמע טפי דבשחרית יום ה' נאמר כן. ובפרט אי נימא דראב"ע נמי כרב אדא ס"ל דכל עליותיו של משה להר בהשכמה היו]. ור' ישמעאל ס"ל דהפולטת ביום ג' לשמושה טמאה. ורק הפולטת ביום ד' לשמושה טהורה. דלא הקפידה תורה רק אמנין הימים וכדכתיב וקדשתם היום ומחר. ולא אמנין העונות. ואע"ג דלפ"ז לא הי' צריך להפרשתן רק ב' ימים. וכדכתיב היום ומחר. ס"ל דמשרע"ה הוסיף יום א' מדעתו. והסכים הקב"ה על ידו שלא ירדה שכינה עד תחלת יום ד' [כשבת ד' פ"ז א']. ולפיכך ס"ל דמשה רבינו ע"ה הפרישן בתחלת ליל ד'. רק יש שלא פרשו עד יום ד' סמוך לערב. מדהוה סגי בדעבדו מצות פרישה במקצת יום ראשון. והיינו דקאמר פעמים שהן ד' עונות. דהיינו בשמשה בסוף יום ד'. וטבלה בתחלת ליל שבת. אין כאן בין שמושה לפליט' רק ד' עונות. דהיינו ליל ה' ויום ה' ליל ו' ויום ו'. ופעמים שהן ה' עונות. וכגון ששמשה בתחלת יום ד'. ופעמים שהן ו' עונות. וכגון ששמשה בתחלת ליל ד'. אבל לראב"ע לעיל לא הוה מצי למימר פעמים שהן ב' פעמים שהן ג'. וכגון שפירש א"ע ביום ה' סמוך לערב. ליתא. דלראב"ע ג' עונות שלימות בעינן. ולפיכך הפרישן בשחרית יום ה' [ועי' תוס' שבת פו"א]:
ר' עקיבא אומר לעולם חמש: ס"ל כר' ישמעאל דלאו אעונות קפיד קרא רק אימים. וס"ל נמי כר' ישמעאל דמרע"ה הוסיף יום א' מדעתו. והפרישן ביום ד'. אלא דס"ל דבשחרית יום ד' הפרישן. נמצא שיש בין שימוש לטבילה ה' עונות. יום ד' וליל ה' [ויום ה']. וליל ו' ויום ו'. ומדהוזקק להפרישן בהשכמת יום ד' ש"מ דעל ה' עונות שלימות קפיד קרא. והא דקאמר מלת לעולם היינו כדי לאשמעינן. דגם כשיצא מקצת עונה ראשונה. וכגון ששמשה באמצע היום או באמצע הלילה. חוזרין ונותנין לה מקצת עונה ששית. כמנין השעות שעברו לה מעונה ראשונה. ולאפוקי מראב"ע לעיל דס"ל דכל שאין העונה שלימה. אין השעות מתחשבות כלל. להכי קאמר ר"ע לעולם ה' ולא יותר. מיהו לכל מר כדאית ליה. דוקא כשפלטתו קודם זמן הקבוע. אז דין הפולטת כאדם הרואה קרי. שהיא והזרע הנפלט שניהן טמאין. אלא שהיא אינה רק ראשון לטומאה. כזכר הרואה קרי. והזרע הנפלט דינו כהקרי. ששניהן אב הטומאה. אבל בפלטה אחר הזמן הקבוע. אז גם היא גם הזרע הנפלט שניהן טהורין. מדכבר נסרח ואינו ראוי להזריע. והנה לרמב"ם קיי"ל כראב"ע [כפ"ה מאהט"ז הי"א]. וכל זה מדהי' לו להרמב"ם גירסא אחרת בש"ס. אבל אנן קיי"ל דלא כחד מהנך מ"ד. אלא כחכמים [שבת ד' פ"ו ב'] דו' עונות שלימות בעינן. ותוך זמן זה. כשפולטת טמאה. ומדקיי"ל דכל פולטת ש"ז דינה כרואה דם וסותרת יום טהרתה שבז' נקיים [כנדה מ"ב א']. וקיי"ל נמי. דזה אינו לבד לענין טהרות. אלא גם לבעלה [כרמב"ם פ"ו מאסו"ב הט"ז ודלא כהראב"ד שהביאו רב"י בטור יו"ד דקס"ט סע"ג]. לפיכך כל אשה ששמשה וראתה אח"כ דם אינה רשאה להתחיל למנות ז"נ מיד מיום שלאחריו. דחיישינן שמא תפלוט הזרע תוך הז"נ. ולאו אדעתה. והרי אז. אף דרק הרואה דם תוך הז"נ סותרת כל הימים שסתרה כבר מדבעינן ז"נ רצופין [כנדה ל"ג ב']. עכ"פ גם הפולטת ש"ז סותרת עכ"פ כל אותו יום שפלטה בו [כרב"י בטור י"ד דקסט"ד]. ולהכי קודם שתפסק בטהרה להתחיל למנות ז"נ שלה. תקנח אותו מקום מבפנים יפה יפה במוך. או תרחצו בפנים בחמין. כדי להפליט כל הזרע שברחמה. ואם אין האשה רוצה לכבד ביתה כנ"ל קודם שתפסק בטהרה. אזי צריכה להמתין מלספור ז"נ עד אחר ו' עונות מיום שמושה. מלבד יום התשמיש [דהרי אם שמשה מיד אחר כניסת הלילה א"א לה לפסוק בטהרה אחר ו' עונות מזמן ההוא. דהרי ז"נ שלימים בעינן. אלא צריכה להמתין מלהתחיל למנות הז"נ עד תשלום יום התשמיש]. ולפיכך אם שמשה למשל ליל מוצאי שבת. או ביום א' לא תפסוק בטהרה עד תחלת ליל ה'. דכשתפסוק אז בטהרה. גם אם תפלוט אח"כ הזרע. כבר נפסד הוא וכמים בעלמא הוה. מיהו כך הוא הדין. אבל אנן נוהגין להצריכה להמתין עוד יום א' יותר. משום דחיישינן שמא תשמש בביה"ש שאחר יום א'. ותחשוב שעדיין יום א' הוא. והרי הוא יום ב'. להכי גם בשמשה בליל מוצאי שבת. חשבינן כאילו שמשה ביום ב'. ולא תפסוק בטהרה עד הלילה שקודם יום ו'. באופן שיהי' יום ו' יום הראשון של ז"נ שלה. והחמירו עוד שקנוח במוך וגם רחיצה בחמין בפנים באותו מקום. לא מהני. דשמא לא תקנח או לא תרחץ יפה יפה. ועוד החמירו. דמשום לא פלוג. להכי אפי' לא שמשה כלל מקודם. צריכה להמתין ד' ימים שלימים. בין יום הראיה ליום הראשון של ספירה. ואפי' מצאה רק כתם. שטמאה לבעלה רק מדרבנן כך דינה. והכי קיי"ל ואין לשנות [י"ד קצ"ו סי"א]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת