עיקר תוי"ט על מקוואות ח
משנה מקוואות, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) תוספתא. והוא הדין דנכרים. ונקט כותים משום סיפא כו'. ומיהו יש לפרש דאיירי בסותיתא ואשקלון וחברותיה דתני בתוספתא דאין בהם משום ארץ העמים, ובמקום הנכרים גזור, במקום הכותים לא גזור. הר"ש. ועתוי"ט:
(ב) (על המשנה) ומקואותיה כו'. ויש בו הבדל יזכרהו עדיין. הר"מ:
(ג) (על הברטנורא) ואע"ג דהמשכה אינה אלא ברבייה, הכא מהני אפילו בכולו. ומיהו נראה לי שלא דברו אלא בהוה שכן דרך למלאות בקילון, ואין הכי נמי דאפילו בלא המשכה כלל כשרה. וכן משמע בב"י. ועתוי"ט:
(ד) (על המשנה) טמא. מדבריהם. ולתרומה. אבל לחולין טהורים. תוספתא:
(ה) (על המשנה) טהור. דמסתמא מחמת מכה הוא, דאין דרך קרי לבוא בתחלה קודם השתן, וכי היכי דהנך דבתחילה לא הוי קרי הכי נמי הנך דבאמצע ובסוף. מהר"מ:
(ו) (על המשנה) טמא כו'. ותנא קמא סבירא ליה דלעולם טהור. כן פסק הר"מ. ועתוי"ט:
(ז) (על הברטנורא) דאי אפשר לשמש בלא הרגשה, דאי לאו הכי, הא כל שכבת זרע שאין כל גופו מרגיש אינה מטמאה, דש"ז אמר רחמנא בראויה להזריע. גמרא. וצריך עיון ממים עכורים או חלוקים דלעיל. הר"ש:
(ח) (על המשנה) טמא. מדבריהם. וכמו שכתבתי לעיל:
(ט) (על המשנה) ר' עקיבא אומר כו'. במסכת שבת דף פ"ו פליגי בדרשי דקראי וע"ש בתוס'. ועתוי"ט:
(י) (על הברטנורא) אבל בנכרית לא שייכא בה טומאה. רש"י: ולאחר שלשה בעיא בגמרא ואסיק בתיקו:
(יא) (על המשנה) ובזקן כו'. לשון הר"מ בחיבורו, בר"א בחולה או בזקן, אבל ילד בריא כו':
(יב) (על הברטנורא) ולשון הר"מ, ונועל או חולץ:
(יג) (על המשנה) טהורה כו'. מלתא דפשיטא הוא, דהא אינן מהודקים. אלא סיפא אצטריך ליה דטמאה על גב רוקה. ב"י. ונקט נדה, דטומאתה וגם טהרתה שכיחי טפי:
(יד) (על ה) דלענין טבילה הוי כטמון ולענין טומאה גלוי, כדילפינן בגמרא. ועתוי"ט:
(טו) (על הברטנורא) דילפינן בעירובין דף ד', את בשרו, את הטפל לבשרו וזהו שער:
(טז) (על המשנה) הדיח כו'. קודם אחיזתו. הר"ש:
(יז) (על המשנה) ירפה כו'. ותנא קמא גזר שמא לא ירפה. הר"מ. אבל הטור פירש דר' שמעון אהדיח קאי ובעי תרתי, ולת"ק בחד סגי: