משנה מעשר שני ג יב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשר שני · פרק ג · משנה יב | >>

המשאיל קנקנין למעשר שני, אף על פי שגפן, לא קנה מעשר.

זלף לתוכן סתם, עד שלא גפן, לא קנה מעשר.

משגפן, קנה מעשר.

עד שלא גפן, עולות באחד ומאה.

ומשגפן, מקדשות בכל שהן.

עד שלא גפן, תורם מאחת על הכל.

ומשגפן, תורם מכל אחת ואחת.

משנה מנוקדת

הַמַּשְׁאִיל קַנְקַנִּין לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי,

אַף עַל פִּי שֶׁגָּפָן, לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר.
זָלַף לְתוֹכָן סְתָם,
עַד שֶׁלֹּא גָּפָן, לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר;
מִשֶּׁגָּפָן, קָנָה מַעֲשֵׂר.
עַד שֶׁלֹּא גָּפָן, עוֹלוֹת בְּאֶחָד וּמֵאָה;
וּמִשֶּׁגָּפָן, מְקַדְּשׁוֹת בְּכָל שֶׁהֵן.
עַד שֶׁלֹּא גָּפָן, תּוֹרֵם מֵאַחַת עַל הַכֹּל;
וּמִשֶּׁגָּפָן, תּוֹרֵם מִכָּל אַחַת וְאַחַת:

נוסח הרמב"ם

המשאיל קנקניו, למעשר שני -

אף על פי שגפן - לא קנה מעשר.
זלף לתוכן סתם -
עד שלא גפן - לא קנה מעשר.
ומשגפן - קנה מעשר.
עד שלא גפן - עולות באחת ומאה.
ומשגפן - מקדשות כל שהן.
עד שלא גפן - תורם מאחת, על הכל.
ומשגפן - תורם מכל אחת, ואחת.

פירוש הרמב"ם

כשהשאיל אדם קנקניו להוליך בהם מעשר שני, ופירש שהם מושאלים, אפילו שסתם פיות הקנקנים לא קנה מעשר, עניינו שאין אותם קנקנים חוזרות ממון מעשר.

ואם נתן לתוך הקנקנים יין מעשר שני סתם, ולא פירש שנתן אותם הקנקנים בתורת שאלה, כל זמן שלא סתם פי הקנקנים אותן הקנקנים ברשות המשאיל, אבל אם סתם פי הקנקנים הרי נתנם למעשר, ונתחייבו למכרם ולאכול בדמיהם מה שראוי לאכול בירושלים כדין מעשר שני.

ואחר כך הביא כל הדינים המשתנים בין סתימות פי הקנקנים או היותם פתוחות, ואמר עד שלא גפן עולות באחד ומאה - עניינו שאם היו מאה קנקנים חולין ונתערב עמהם קנקן של תרומה, אם היו הקנקנים כולם פיהם פתוחות, נחשוב שכולם מעורבות ותעלה באחד ומאה, כדין התרומה שנתערבה בחולין כמו שבארנו. ואם היו (מעשר) הקנקנים כולם פיהם סתומות נאסר הכל ויהיה דינם כדין התרומה, ואפילו יהיה קנקן תרומה באלף קנקנים חולין, וזהו עניין אמרם מקדשות כל שהן.

וממה שבארנו יתבאר היטב אמרם תורם מאחת על הכל, ומכל אחת ואחת. ואמרו בתוספתא (פרק ב) " במה דברים אמורים בשל יין, אבל בשל חומץ ושל ציר ושל דבש, בין שגפן בין שלא גפן, לא קנה מעשר קנקן":

פירוש רבינו שמשון

למעשר שני. להכניס בהן יין שכבר נקרא שם מעשר שני עליו:

אע"פ שגפן. מלשון מגופה שסתם פיהן לאחר שנתמלאו יין לא קנה מעשר שאין הקנקן נתפש בקדושת מעשר:

זלף לתוכו סתם. הכניס לתוכו יין של טבל:

עד שלא גפן. מפרש בירושלמי (שם) ר' חייא בשם ר' יוחנן כיני מתני' אם עד שלא גפן קרא שם לא קנה מעשר אם משגפן קרא שם קנה מעשר נתפש הקנקן בקדושת מעשר וטעון חילול כיין אם בא לחללו על הכסף וטעמא כדאמר התם ר' זירא אמרה תורה פודאהו במקדש וכונסהו בגבולין מה במקדש יצא קנקן [לחולין אף בגבולין נתפש קנקן] למעשר כלומר פודאהו במקדש שיתן הכסף בירושלים ביין ובשכר כדכתיב ואם קנה כדי יין סתומות יצא קנקן לחולין כדתנן בפ"ק (משנה ג) ובבכל מערבין (דף כז:) שלוקחין יין על גב קנקנו ונתחללו עליהן מעות מעשר אפי' דמי הקנקן כעל יין שבתוכו והוא הדין בגבולין דנחשב (היין) הקנקן כיין שבתוכו וצריך לחלל הקנקן עצמו:

עד שלא גפן עולות בק"א. בתרומה איירי שנתערב בק' חביות של חולין ותנן בסוף מסכת ערלה (פרק ג משנה ז) דחביות סתומות מקדשות בכל שהן אבל פתוחות לא ומשמע בירושלמי (שם) דעד שלא גפן דהכא אקריית שם קאי דגרסינן התם עד שלא גפן קרא שם תרומה עולות בק"א ואם משגפן קרא שם תרומה מקדשות בכל שהן:

עד שלא גפן תורם מאחת על הכל. הכניס יין של טבל לחביות כל זמן שלא גפן נחשב מוקף ותורם מאחת על הכל אבל משגפן לא חשיב מוקף ותורם מכל אחת ואחת והשתא ניחא מה שרגילין להקשות בפ"ק דנדה (דף ב:) גבי בודק את החבית להיות מפריש עליה תרומה כל ג' ימים ודאי דכיון דבעי מוקף היאך אפשר שלא ידע אי חומץ או יין ולפי מה שפירשתי ניחא דלא בעינן מוקף בנגיעת היין אלא שלא גפן ומסיק בירושל' (שם) בד"א בשל יין אבל של שמן בין עד שלא גפן בין משגפן לא קנה ועולות בק"א ותורם מאחת על הכל:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

המשאיל קנקנים למעשר שני - מי שמשאיל קנקניו להכניס בהן יין שקרא לו כבר שם מעשר שני:

אף על פי שגפן - שסתם פיהן במגופה אחר שמלאן:

לא קנה מעשר - לא נתפס הקנקן בקדושת מעשך:

זלף לתוכן סתם - שהכניס לתוכן יין של טבל קודם שקרא לו שם מעשר:

עד שלא גפן - אם קרא לו שם מעשר קודם שסתמן במגופה יב:

אם משגפן - אם לאחר שסתמן במגופה קרא שם מעשר:

קנה מעששר - נתפס הקנקן בקדושת מעשר, וטעון חלול כמו היין, אם בא לחללו על הכסף:

עולות באחד ומאה - בשל תרומה איירי, אם נתערב קנקן של תרומה במאה קנקנים של חולין, ולא היה פיהן סתום במגופה, חשבינן להו כאילו כולן מעורבות זו בזו, ועולות באחד ומאה כדין תרומה שנתערבה בחולין:

משגפן מקדשות בכל שהן - ואפילו אחד באלף אינן עולות, וימכרו כולן לכהן בדמי תרומה, חוץ מאחת שבהן שנוטלה הכהן בלא דמים:

עד שלא גפן תורם מאחת על הכל - דחשיב מוקף:

פירוש תוספות יום טוב

[*המשאיל קנקנים למעשר שני. וז"ל הרמב"ם בפ"ח מהלכות מעשר שני מי שהיה לו יין של מעשר שני והשאיל קנקניו לאותו מעשר]:

[*זלף. פירש הר"ב הכניס וכו'. עיין מ"ש במ"ג פרק יט דשבת]:

[*זלף לתוכן סתם. פירש הר"ב שהכניס לתוכן יין של טבל וכו'. וכן פירש הר"ש. ואין טעם יפה לחלק בין רישא לסיפא אבל הרמב"ם פירש אף הסיפא בגוונא דרישא וז"ל ואם נתן לתוך הקנקנים יין מעשר שני סתם ולא פירש שנתן אותן הקנקנים בתורת שאלה כל זמן שלא סתם פי הקנקני' [אותן הקנקנים ברשות המשאיל אבל אם סתם פי הקנקנים] הרי נתנם למעשר ונתחייבו למכרם ולאכול בדמיהם מה שראוי לאכול בירושלי' כדין מע"ש עכ"ל]:

[*משגפן קנה מעשר. הטעם תמצא בפירוש הר"ב במשנה דלקמן]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יב) (על הברטנורא) ואין טעם יפה לחלק בין רישא לסיפא. אבל הר"מ פירש אף הסיפא בגוונא דרישא וזה לשונו, ואם נתן לתוך הקנקנים יין מעשר שני סתם ולא פירש שנתן אותן הקנקנים בתורת שאלה, כל זמן שלא סתם פי הקנקנים, אותן הקנקנים ברשות המשאיל, אבל אם סתם פי הקנקנים הרי נתנם למעשר ונתחייבו למכרם ולאכול בדמיהם מה שראוי לאכול בירושלים כדין מעשר שני:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

המשאיל קנקניו למע"ש:    פי' ה"ר יהוסף ז"ל שלא קנה אותם בדמי מעשר אלא שנטלם מביתו ע"כ. עוד כתב זילף לתוכן סתם וכו' משגפן קנה מעשר פי' והקנקן קדוש כל זמן שלא שתו את היין אבל אחרי ששתו את היין בודאי יצא לחולין דלא גרע מאילו קנהו בדמי המעשר שיצא לחולין אחרי ששתו את היין ע"כ:

זילף לתוכן סתם:    שהכניס לתוכן יין של טבל עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט כן פי' ר"ש ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל פירש זילף לתוכן סתם מעשר אלא שלא פירש שנתן אותן הקנקנים בתורת שאלה למעשר וברישא דלא פליג בין גפן ללא גפן מיירי שפירש בהדיא שהן לבד מושאלים למעשר שני וכן פירש ר"ש ג"כ. הרש"ש ז"ל. ועוד פירש ז"ל משגפן מקדשות בכל שהן כדתנן בפ"ג דערלה וחביות סתומות בהדי דברים שאוסרין בכל שהן. עד שלא גפן פי' קרא שם והכי מיפרשא כולה מתני' בירושלמי. תורם מאחת על הכל בדין תורם מן המוקף מיירי ונ"ל אם בא לקרות שם בחביות של יין אם עד שלא סתם את פיהם בא לקרות שם תרומה ולתורמן תורם מאחת על הכל דכיון דפתוחות הן ראויות ליערות בגת וכתורם מן הגת דמי דחלוק חביות לא חשיב חלוק וכבית הלל דבסמוך אבל אם בא לקרות שם אחר שסתם את פיהם לאו מוקף מיקרו ותורם מכל אחת ואחת עכ"ל ז"ל. ואמרי' עלה בתוספתא בד"א בשל יין אבל בשל חומץ ושל ציר ושל דבש ושל שמן בין גפן בין לא גפן לא קנה מעשר הקנקן:

תפארת ישראל

יכין

המשאיל קנקנין למעשר שני:    ר"ל שהשאיל קנקנים שלו למע"ש שלו שחוץ לירושלים:

אף על פי שגפן:    סתמן:

לא קנה מעשר:    ואין צריך לפדות רק היין:

זלף לתוכן סתם:    ר"ל אם שפך לתוך הקנקנים יין טבל [כך משמע בירוש' ודלא כרתוי"ט]:

עד שלא גפן:    ר"ל אם קרא שם למעשר שני בקנקנים עד שלא סתמן:

לא קנה מעשר:    דלא הקדיש למעשר רק היין:

משגפן קנה מעשר:    אילה"ק מ"ש רישא מ"ש סיפא נ"ל דדוקא בקרא שם ליין שבקנקנים סתומים דמי טפי לקונה קנקנים סתומים בירושלים [כפ"א מ"ד]. ומפני שדרך להפריש מבור פתוח כהפרשת תרומה הו"ל כדרך למכור פתוחות פ"א מ"ד דלא הו"ל הקנקן טפל ליין ה"נ בגבולין אין הקנקן טפל ליין וצריך לפדות אח"כ גם הקנקן. ואין לחלק ולומר בשלמא התם בפ"א נתן מעות מע"ש בעד הקנקן. לפיכך כשלא בטל הקנקן לגבי היין צריך למכור הקנקן ולאכול בעד מעותיו של קנקן מאכל בתורת מע"ש. משא"כ הכא איך יחול על הקנקן שם מע"ש. והרי לא נקנה בכסף מע"ש י"ל כיון דא"א להפריש יין בלי הקנקן מה לי שקנהו לקנקן ומה לי שהוקדש בהפרשה. משא"כ ברישא שהיה כבר על היין שם מע"ש קודם שמילאוהו לא דמי לקנקן שקונה בירושלים במע"ש. וכי כל כלי שישפוך לתוכו מע"ש יוקדש גם הכלי בקדושת מע"ש:

עד שלא גפן עולות באחד ומאה:    בנתערב קנקן תרומה בק' חולין:

ומשגפן מקדשות ככל שהן:    דמדחשיב לא בטל אפי' באלף וימכרם לכהן בדמי תרומה חוץ מאחד שנוטל הכהן בחנם:

עד שלא גפן תורם מאחת על הכל:    וחשיב מוקף:

בועז

פירושים נוספים