משנה מעשר שני ג רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) לא יאמר אדם לחברו:

"העל את הפירות האלו - לירושלים, לחלק".

אלא אומר לו:

"העלם - שנאכלם, ושנשתם, בירושלים".

אבל -

נותנין זה, לזה - מתנות חינם.

(ב) אין לוקחין תרומה - בכסף מעשר,

מפני שהוא ממעט - את אכילתו.

רבי שמעון - מתיר.

אמר להם רבי שמעון:

אם הקל - בזבחי שלמים,

שהוא מביאן - לידי פגול, נותר, וטמא,

לא נקל - בתרומה?

אמרו לו:

אם הקל - בזבחי שלמים,

שהן מותרין - לזרים,

נקל בתרומה - שהיא אסורה לזרים?.

(ג) מי שהיו לו מעות, בירושלים - וצרך להם,

ולחברו - פירות,

אומר לחברו:

"הרי המעות האלו - מחוללין על פירותיך".

נמצא -

זה אוכל פירותיו - בטהרה,

והלה עושה צורכו - במעותיו.

ולא יאמר כן - לעם הארץ,

אלא - בדמאי.

(ד) פירות - בירושלים,

ומעות - במדינה,

אומר:

"הרי המעות ההם - מחוללין על הפירות האלו".

מעות - בירושלים,

ופירות - במדינה,

אומר:

"הרי המעות האלו - מחוללין על הפירות ההם".

ובלבד -

שיעלו הפירות - ויאכלו בירושלים.

(ה) מעות - נכנסות לירושלים, ויוצאות.

ופירות - נכנסין, ואינן יוצאין.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:

אף הפירות - נכנסין, ויוצאין.

(ו) פירות -

שנגמרה מלאכתן,

ועברו בתוך ירושלים -

יחזור מעשר שני שלהם - וייאכל בירושלים.

ושלא נגמרה מלאכתן,

כסלי ענבים לגת,

וסלי תאנים למוקצה -

בית שמאי אומרים:

יחזור מעשר שני שלהם - וייאכל בירושלים.

בית הלל אומרים:

ייפדה - וייאכל בכל מקום.

רבי שמעון בן יהודה אומר, משום רבי יוסי:

לא נחלקו בית שמאי ובית הלל,

על פירות - שלא נגמרה מלאכתן,

שייפדה מעשר שני שלהן - וייאכל בכל מקום.

ועל מה נחלקו? -

על פירות - שנגמרה מלאכתן.

שבית שמאי אומרים:

יחזור מעשר שני שלהן - וייאכל בירושלים.

ובית הלל אומרים:

ייפדה - וייאכל בכל מקום.

והדמאי -

נכנס, ויוצא - ונפדה.

(ז) אילן -

שהוא עומד בפנים, ונוטה לחוץ,

או עומד בחוץ, ונוטה לפנים -

מכנגד החומה, ולפנים - כלפנים.

ומכנגד החומה, ולחוץ - כלחוץ.

בתי הבדים -

שפתחיהם לפנים, וחללן לחוץ,

או פתחיהם לחוץ, וחללן לפנים -

בית שמאי אומרים:

הכל - כלפנים.

בית הלל אומרים:

מכנגד החומה, ולפנים - כלפנים.

ומכנגד החומה, ולחוץ - כלחוץ.

(ח) הלשכות -

בנויות בקודש, ופתוחות לחול -

תוכן - חול,

וגגותיהן - קודש.

בנויות בחול, ופתוחות לקודש -

תוכן - קודש,

וגגותיהן - חול.

בנויות בקודש ובחול,

ופתוחות לקודש ולחול -

תוכן, וגגותיהן -

מכנגד הקודש, ולקודש - קודש.

ומכנגד החול, ולחול - חול.

(ט) מעשר שני - שנכנס לירושלים, ונטמא,

בין שנטמא - באב הטומאה,

בין שנטמא - בוולד הטומאה,

בין בפנים, בין בחוץ -

בית שמאי אומרים:

הכל ייפדה - וייאכל בפנים,

חוץ ממה שנטמא, באב הטומאה - בחוץ.

בית הלל אומרים:

הכל ייפדה - וייאכל בחוץ,

חוץ ממה שנטמא, בוולד הטומאה - בפנים.

(י) הלקוח בכסף מעשר,

שנטמא - ייפדה.

רבי יהודה אומר: ייקבר.

אמרו לו לרבי יהודה:

מה אם מעשר שני עצמו - שנטמא,

הרי הוא נפדה,

הלקוח בכסף מעשר - שנטמא,

אינו דין שייפדה?

אמר להם:

לא,

אם אמרתם במעשר שני עצמו - שכן הוא נפדה,

טהור - בריחוק מקום,

תאמרו בלקוח בכסף מעשר - שאינו נפדה,

טהור - בריחוק מקום?.

(יא) צבי -

שלקחו בכסף מעשר, ומת -

ייקבר - על יד עורו.

רבי שמעון אומר:

ייפדה.

לקחו חי, ושחטו, ונטמא -

ייפדה.

רבי יוסי אומר:

ייקבר.

לקחו שחוט, ונטמא -

הרי הוא כפירות.

(יב) המשאיל קנקניו, למעשר שני -

אף על פי שגפן - לא קנה מעשר.

זלף לתוכן סתם -

עד שלא גפן - לא קנה מעשר.

ומשגפן - קנה מעשר.

עד שלא גפן - עולות באחת ומאה.

ומשגפן - מקדשות כל שהן.

עד שלא גפן - תורם מאחת, על הכל.

ומשגפן - תורם מכל אחת, ואחת.

(יג) בית שמאי אומרים:

מפתח - ומערה לגת.

בית הלל אומרים:

מפתח - ואינו צריך לערות.

במה דברים אמורים?

במקום - שדרכן להימכר סתומות.

אבל -

במקום, שדרכן להימכר פתוחות -

לא יצא הקנקן - לחולין.

אבל -

אם רצה להחמיר על עצמו, למכור במידה -

יצא קנקן - לחולין.

רבי שמעון אומר:

אף האומר לחברו:

"חבית זו אני מוכר לך - חוץ מקנקנה" -

יצא קנקן - לחולין.

הדף הראשי של משנה מעשר שני ג

משנה מעשר שני, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב