משנה מעשר שני ג ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשר שני · פרק ג · משנה ט | >>
מעשר שני שנכנס לירושלים ונטמא, בין שנטמא באב הטומאה בין שנטמא בוולד הטומאה, בין בפנים בין בחוץ, בית שמאי אומרים: יפדה ויאכל הכל בפנים, חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ.
ובית הלל אומרים: הכל יפדה ויאכל בחוץ, חוץ משנטמא בוולד הטומאה בפנים.
משנה מנוקדת
מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּכְנַס לִירוּשָׁלַיִם וְנִטְמָא,
- בֵּין שֶׁנִּטְמָא בְּאַב הַטֻּמְאָה, בֵּין שֶׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטֻּמְאָה,
- בֵּין בִּפְנִים בֵּין בַּחוּץ,
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
- יִפָּדֶה וְיֵאָכֵל הַכֹּל בִּפְנִים,
- חוּץ מִשֶּׁנִּטְמָא בְּאַב הַטֻּמְאָה בַּחוּץ.
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- הַכֹּל יִפָּדֶה וְיֵאָכֵל בַּחוּץ,
- חוּץ מִשֶּׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטֻּמְאָה בִּפְנִים:
נוסח הרמב"ם
מעשר שני - שנכנס לירושלים, ונטמא,
- בין שנטמא - באב הטומאה,
- בין שנטמא - בוולד הטומאה,
- בין בפנים, בין בחוץ -
- בית שמאי אומרים:
- הכל ייפדה - וייאכל בפנים,
- חוץ ממה שנטמא, באב הטומאה - בחוץ.
- בית הלל אומרים:
- הכל ייפדה - וייאכל בחוץ,
- חוץ ממה שנטמא, בוולד הטומאה - בפנים.
- בית שמאי אומרים:
פירוש הרמב"ם
אב הטומאה - הוא אחד מאבות הטומאות המנויות בתחילת סדר טהרות (פרק א, משנה א דכלים) והם כולם פסוקי התורה, כמו שרץ ושכבת זרע וטמא מת ונדה וזב ומצורע וזולתם שמנאם לשם.
וולד הטומאה - הוא מי שנטמא באב הטומאה. ועוד יתבאר אלו וחילוקיהן ושינוי דיניהם במקומות רבות מלבד זה, ובפרט בסדר טהרות.
וכבר זכרנו שאסור לפדות מעשר שני בירושלים אלא אם נטמא, והוא אמרם בתלמוד "מנין למעשר שני שנטמא שפודין אותו ואפילו בירושלים, שנאמר "לא תוכל שאתו"(דברים יד, כד) ואין שאת אלא אכילה, שנאמר "וישא משאת מאת פניו אליהם"(בראשית מג, לד) וגו'. והראיה מזה מה שאספר לך, והוא כי מעשר שני אסור לאכלו אלא בירושלים, ואמר השם יתברך כי אם נמנע מלאוכלו, ואין שם דבר מונע אכילתו אלא שנטמא.
ואומרים בית שמאי, כיון שנכנס בירושלים ואף על פי שהוא נפדה אסור להוציאו אבל יאכל בירושלים, מלבד מה שנטמא באב הטומאה חוץ לחומה ואחר כך נכנס לירושלים שמותר להוציאו, לפי שבשעת כניסתו לא היה ראוי לאכילה ולא היתה בו קדושה כלל, לפי שכבר נטמא בטומאה חמורה דאורייתא.
ובית הלל אומרים, יאכל בחוץ כשנפדה מלבד מה שנטמא בולד הטומאה לפנים מן החומה, לפי שעדיין נשאר בו קצת מקדושת מעשר, לפי שלא נטמא טומאה חמורה דאורייתא, ולפיכך יאכל בפנים אחר פדייתה:
פירוש רבינו שמשון
באב הטומאה. כגון שרץ ונבלה וכיוצא בהן:
ולד הטומאה. מגע שרץ ונבלה שנגע בהן המעשר ונעשה שני:
יפדה. כדדרשי' בפרק הזהב (דף נג:) דמעשר שני שנטמא פודין אותו אפי' בירושלים דכתיב לא תוכל שאתו (דברים יד) ואין שאת אלא אכילה דכתיב וישא משאת (בראשית מג):
בין בפנים. נטמא:
בין בחוץ. נטמא:
ויאכל בפנים. מפרש בירושל' (הל' ה) שלא יאמרו ראינו מעשר שני שנכנס ויוצא ופריך מעתה לא יפדה שלא יהיו אומרים ראינו מעשר שני בירושלים נפדה ומסיק קול יוצא ליוצא ואין קול יוצא לפדוי:
חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ. בירושלמי (שם) פריך מה בין אב הטומאה בין בפנים בין בחוץ זה וזה לא דבר תורה הוא ומשני משעת שנטמא בפנים מחיצתו תופשתו בחוץ אין מחיצתו תופשתו כלומר כשנכנס טהור המחיצה קולטתו ולא כשנכנס טמא ופליגי בירושל' (שם) בר קפרא ור' יוחנן בר קפרא אמר אב הטומאה דבר תורה ולד הטומאה מדבריהן ור' יוחנן אמר זה וזה דבר תורה ופריך לרבי יוחנן אליבא דבית שמאי מה בין אב הטומאה בחוץ מה בין ולד הטומאה בחוץ זה וזה לא דבר תורה הוא כמו כן פריך לבית הלל דאמר הכל יפדה ויאכל בחוץ חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים מה בין ולד הטומאה בפנים מה בין אב הטומאה בפנים לא זה וזה דבר תורה הוא וכמו כן מקשה לבר קפרא על דעתיה דבית הלל דאמרי הכל יפדה ויאכל בחוץ חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים מה בין ולד הטומאה בין מבחוץ בין מבפנים זה וזה לא מדבריהם הוא ומשני לבר קפרא כשהכניסו על מנת שלא תתפשנו מחיצה לפי שהוא טמא דרבנן וכה לא מיתרצן קושיות דרבי יוחנן והדר פריך מעשר שני טהור שהכניסו על מנת שלא תתפשנו מחיצה אין מחיצה תופשת כלומר והאי נמי דבר תורה טהור:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
באב הטומאה - שרץ ונבילה וכיוצא בהן:
בולד הטומאה - האי ולד הטומאה דתנן במתניתין לאו ולד הטומאה שנגע באב הטומאה שהוא טמא מדאורייתא, אלא בולד הטומאה דרבנן, כגון שנגע בכלים שנטמאו במשקין:
יפדה - דמעשר שני שנטמא פודין אותו אפילו בירושלים, דכתיב (דברים יד) כי לא תוכל שאתו, ואין שאת אלא אכילה כדכתיב (בראשית מג) וישא משאות מאת פניו אליהם:
ויאכל הכל בפנים - שלא יאמרו ראינו מעשר שני שנכנס לירושלים ויצא, מפני שיש קול למעשר היוצא. אבל אין לחוש כשפודים אותו שמא יאמרו ראינו מעשר שני שנפדה בירושלים, שאין קול לפדוי:
חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ - שכיון שנכנס כשהוא טמא אין המחיצה קולטתו:
חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים - אבל נטמא בולד הטומאה בחוץ אע"פ שבולד הטומאה של דבריהם נטמא, ומן התורה טהור הוא, יאכל בחוץ. ובירושלמי מוקי לה כגון שהכניסו על מנת שלא יקלטוהו מחיצות, אבל אם לא התנה, הואיל ונכנס והרי הוא טהור דאורייתא יאכל בפנים:
פירוש תוספות יום טוב
באב הטומאה. פירש הר"ב שרץ ונבלה וכיוצא בהן. השנוין בריש מס' כלים:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בין בפנים בין בחוץ: בין שנטמא בפנים בין שנטמא בחוץ נחלקו ב"ש וב"ה:
בש"א הכל יפדה ויאכל בפנים חוץ וכו': כצ"ל. ומתני' ר' יהודה היא אבל ר"מ מוקי פלוגתא דב"ש וב"ה בגוונא אחרינא בתוספתא דספ"א דמעשר שני ור"ש בן אלעזר מוקי לפלוגתייהו בגוונא אחרינא ור' אליעזר ור' עקיבא אית להו סברות אחרות כהנהו סברות דאית ליה לכל חד מינייהו בפ' בתרא דשקלים גבי בשר קדשי קדשים:
בפי' ר"ע ז"ל ובירוש' מוקי לה כגון שהכניסו ע"מ שלא יקלטוהו מחיצות וכו'. אמר המלקט כתב ה"ר שמשון ז"ל והדר פריך בירושלמי אטו מעשר שני טהור שהכניסו ע"מ שלא תתפשנו מחיצה אין מחיצה תופשתו כלומר והאי נמי דבר תורה טהור ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
בין שנטמא באב הטומאה: כמת ושרץ וכדומה ואפי' בנטמא במה שנגע בהן:
בין שנטמא בוולד הטומאה: לאו בולד טומאה דאו' רק ר"ל בולד הטומאה דרבנן כגון שנגע בכלי שנטמא במשקין דדוקא בולד בכה"ג מודו ב"ה:
בין בחוץ: ר"ל שנטמא בחוץ ואח"כ הכניסו:
בית שמאי אומרים יפדה ויאכל הכל בפנים: ר"ל הפירות והפדיון דמע"ש שנטמא נפד' אפי' בירושלים ואעפ"כ נאכל רק בפנים שלא יאמרו ראינו מע"ש יוצא מירושלים ולא חיישי' שיאמרו ראינו מע"ש נפדה בירושלים דאין קול לפדיי' ויש קול ליוצא:
חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ: דבכה"ג הו"ל תרתי לריעות' ואין מחיצה קולטתו ולהכי בכה"ג יפדה ורשאי לאכלו גם בחוץ:
בפנים: ס"ל דוקא בתרתי למעליותא מחיצה קולטתו שנטמא רק בולד הטומאה שמד"ס וכבר נכנס. מיהו דוקא בהכניסו ע"מ שלא יקלטוהו מחיצות דאל"כ אפילו בנטמא בולד בחוץ מחיצה קולטתו כשהכניס.. [ועיין שקלים פ"ח מ"ד ומ"ו דפליגי בכה"ג בדומה לזה]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת