משנה מדות ג רמבם

נוסח הרמב"ם עריכה

(א) המזבח היה - שלשים ושתים על שלשים ושתים.

עלה אמה, וכנס אמה - זה היסוד,
נמצא שלשים על שלשים.
עלה חמש, וכנס אמה - זה הסובב,
נמצא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה.
מקום הקרנות - אמה מזה, ואמה מזה,
נמצא עשרים ושש על עשרים ושש.
מקום הילוך רגלי הכהנים - אמה מזה, ואמה מזה,
נמצא עשרים וארבע על עשרים וארבע - מקום המערכה.
אמר רבי יוסי: מתחילה -
לא היה אלא - עשרים ושמונה על עשרים ושמונה,
וכונס ועולה כמידה הזאת,
עד שנמצא מקום המערכה - עשרים על עשרים.
וכשעלו בני הגולה,
הוסיפו עליו ארבע אמות מן הצפון, וארבע אמות מן המערב - כמין גמא,
שנאמר: "והאריאל, שתים עשרה אורך בשתים עשרה רוחב, רבוע" (יחזקאל מג טז),
יכול שאינו אלא שתים עשרה על שתים עשרה?
כשהוא אומר: "אל ארבעת רבעיו" (שם) - מלמד שמן האמצע הוא מודד שתים עשרה אמה לכל רוח.
וחוט של סקרה חוגרו באמצע -
להבדיל בין דמים העליונים - לדמים התחתונים.


היסוד -

היה מהלך על פני כל הצפון,
ועל פני כל המערב,
ואוכל בדרום - אמה אחת,
ובמזרח - אמה אחת.


(ב) ובקרן מערבית דרומית -

היו שם שני נקבין - כמין שני חוטמין דקין,
שהדמים ניתנין על יסוד מערבי, ועל יסוד דרומי,
ויורדין בהן - ומתערבין באמה, ויוצאין לנחל קדרון.


(ג) ולמטה ברצפה באותה הקרן -

מקום היה שם - אמה על אמה,
וטבלה של שיש - וטבעת היתה קבועה בה,
שבו יורדין לשית - ומנקין אותו.
וכבש היה לדרומו של מזבח,
שלשים ושתים - על רוחב שש עשרה,
ורבובה היתה במערבו - ששם היו נותנין פסולי חטאת העוף.


(ד) אחד אבני הכבש, ואחד אבני המזבח - מבקעת בית כרם,

וחופרין למטה מן הבתולה,
ומביאין משם אבנים שלמות - שלא הונף עליהן ברזל,
שהברזל - פוסל בנגיעה,
והפגימה - בכל דבר.
נפגמה אחת מהן -
היא פסולה - וכולן כשרות.
ומלבנין אותן פעמים בשנה - אחת בפסח, ואחת בחג.
וההיכל - פעם אחת בפסח.
רבי אומר: כל ערב שבת היו מלבנין אותה במפה - מפני הדמים.
לא היו סדין אותן בכפיס של ברזל - שמא יגע ויפסול,
שהברזל נברא - לקצר ימיו של אדם,
והמזבח נברא - להאריך ימיו של אדם,
אינו בדין - שיונף המקצר על המאריך.


(ה) וטבעות היו לצפונו של מזבח,

שישה סדרים של ארבע ארבע,
ויש אומרין - ארבעה של שש שש,
שעליהן שוחטין את הקדשים.
ובית המטבחים - היה לצפונו של מזבח,
ועליו שמונה עמודין ננסין,
ורביעין של ארז על גביהן,
ואונקליות של ברזל היו קבועין בהן,
ושלשה סדרים על כל אחד ואחד - שבהן תולין ומפשיטין,
ושולחנות של שיש - שבין העמודים.


(ו) הכיור - היה בין האולם ולמזבח,

ומשוך כלפי הדרום.
בין האולם ולמזבח - עשרים ושתים אמה,
ושתים עשרה מעלות היו שם,
רום מעלה חצי אמה, ושלחה אמה,
אמה, אמה - ורובד שלש,
אמה, אמה - ורובד שלש,
העליונה -
אמה, אמה - ורובד ארבע.
רבי יהודה אומר: העליונה -
אמה, אמה - ורובד חמש.


(ז) פתחו של אולם -

גובהו ארבעים אמה - ורוחבו עשרים אמה.
וחמש מלתריות של מילה היו על גביו -
התחתונה, עודפת על הפתח - אמה מזה, ואמה מזה,
שלמעלה ממנה, עודפת עליה - אמה מזה, ואמה מזה,
ושלמעלה ממנה, עודפת עליה - אמה מזה, ואמה מזה,
נמצאת העליונה - שלשים אמה.
ונדבך של אבנים - היה בין כל אחת ואחת.


(ח) וכלונסות של ארז - היו קבועין מכותלו של היכל לכותלו של אולם,

כדי שלא יבעט.
ושרשרות של זהב - היו קבועות בתקרת האולם,
שבהן פרחי כהונה עולין - ורואין את העטרות שבחלונות,
שנאמר: "והעטרות תהיה לחלם, ולטוביה, ולידעיה, ולחן בן צפניה, לזיכרון בהיכל ה'" (זכריה ו יד).
וגפן של זהב - היתה עומדת על פתחו של היכל,
ומדולה על גבי כלונסות,
כל מי שהוא מתנדב עלה, או גרגר, או אשכול - מביא ותולה בה.
אמר רבי אליעזר ברבי צדוק:
מעשה היה - ונמנו עליה שלש מאות כהנים לפנותה.


הדף הראשי של משנה מדות ג