משנה מידות ג א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מידות · פרק ג · משנה א | >>
המזבח היה שלשים ושתים על שלשים ושתיםא.
עלה אמה וכנס אמה, זה היסוד.
נמצא שלשים על שלשיםג.
עלה חמש וכנס אמה. זה הסובב.
נמצא עשרים ושמונה על עשרים ושמונהד.
מקום הקרנות אמה מזה ואמה מזה.
נמצא עשרים ושש על עשרים ושש.
מקום הילוך רגלי הכהנים, אמה מזה ואמה מזה.
נמצא עשרים וארבע ו על עשרים וארבע, מקום מערכה.
אמר רבי יוסי, מתחלה לא היה אלא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה, כונס ועולה במדה זו, עד שנמצא מקום המערכה עשרים על עשרים.
וכשעלו בני הגולה, הוסיפו ז עליו ארבע אמות מן הדרום ח וארבע אמות מן המערב, כמין גמא, שנאמר (יחזקאל מג) "והאריאל שתים עשרה ארך בשתים עשרה רחב רבוע".
יכול שאינו אלא שתים עשרה על שתים עשרה, כשהוא אומר "אל ארבעת רבעיו", מלמד שמן האמצע הוא מודד שתים עשרה אמה לכל רוח.
וחוט של סיקרא חוגרו באמצעיא, להבדיל בין הדמים העליונים לדמים התחתונים.
והיסוד היה מהלך על פני כל הצפון ועל פני כל המערב, ואוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אחת.
הַמִּזְבֵּחַ הָיָה שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם עַל שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם.
- עָלָה אַמָּה וְכָנַס אַמָּה,
- זֶה הַיְּסוֹד;
- נִמְצָא שְׁלֹשִׁים עַל שְׁלֹשִׁים.
- עָלָה חָמֵשׁ וְכָנַס אַמָּה,
- זֶה הַסּוֹבֵב;
- נִמְצָא עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה עַל עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה.
- מְקוֹם הַקְּרָנוֹת,
- אַמָּה מִזֶּה וְאַמָּה מִזֶּה;
- נִמְצָא עֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ עַל עֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ.
- מְקוֹם הִלּוּךְ רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים,
- אַמָּה מִזֶּה וְאַמָּה מִזֶּה;
- נִמְצָא עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע עַל עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע,
- מְקוֹם מַעֲרָכָה.
- אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
- מִתְּחִלָּה לֹא הָיָה אֶלָּא עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה עַל עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה;
- כּוֹנֵס וְעוֹלֶה בְּמִדָּה זוֹ,
- עַד שֶׁנִּמְצָא מְקוֹם הַמַּעֲרָכָה עֶשְׂרִים עַל עֶשְׂרִים;
- וּכְשֶׁעָלוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה,
- הוֹסִיפוּ עָלָיו
- אַרְבַּע אַמּוֹת מִן הַדָּרוֹם
- וְאַרְבַּע אַמּוֹת מִן הַמַּעֲרָב,
- כְּמִין גָּמָא.
- שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מג, טז):
- "וְהָאֲרִיאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֹרֶךְ בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רֹחַב
- רָבוּעַ";
- יָכוֹל שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה?
- כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: "אֶל אַרְבַּעַת רְבָעָיו",
- מְלַמֵּד שֶׁמִּן הָאֶמְצַע הוּא מוֹדֵד שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה
- לְכָל רוּחַ.
- "וְהָאֲרִיאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֹרֶךְ בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רֹחַב
- וְחוּט שֶׁל סִקְרָא חוֹגְרוֹ בְּאֶמְצַע,
- לְהַבְדִּיל בֵּין הַדָּמִים הָעֶלְיוֹנִים לַדָּמִים הַתַּחְתּוֹנִים;
- וְהַיְּסוֹד הָיָה מְהַלֵּךְ
- עַל פְּנֵי כָּל הַצָּפוֹן
- וְעַל פְּנֵי כָּל הַמַּעֲרָב,
- וְאוֹכֵל בַּדָּרוֹם אַמָּה אַחַת
- וּבַמִּזְרָח אַמָּה אַחַת:
- עַל פְּנֵי כָּל הַצָּפוֹן
המזבח היה - שלשים ושתים על שלשים ושתים.
- עלה אמה, וכנס אמה - זה היסוד,
- נמצא שלשים על שלשים.
- עלה חמש, וכנס אמה - זה הסובב,
- נמצא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה.
- מקום הקרנות - אמה מזה, ואמה מזה,
- נמצא עשרים ושש על עשרים ושש.
- מקום הילוך רגלי הכהנים - אמה מזה, ואמה מזה,
- נמצא עשרים וארבע על עשרים וארבע - מקום המערכה.
- אמר רבי יוסי: מתחילה -
- לא היה אלא - עשרים ושמונה על עשרים ושמונה,
- וכונס ועולה כמידה הזאת,
- עד שנמצא מקום המערכה - עשרים על עשרים.
- וכשעלו בני הגולה,
- הוסיפו עליו ארבע אמות מן הצפון, וארבע אמות מן המערב - כמין גמא,
- שנאמר: "והאריאל, שתים עשרה אורך בשתים עשרה רוחב, רבוע" (יחזקאל מג טז),
- יכול שאינו אלא שתים עשרה על שתים עשרה?
- כשהוא אומר: "אל ארבעת רבעיו" (שם) - מלמד שמן האמצע הוא מודד שתים עשרה אמה לכל רוח.
- וחוט של סקרה חוגרו באמצע -
- להבדיל בין דמים העליונים - לדמים התחתונים.
[ב] *הערה 1: היסוד -
- היה מהלך על פני כל הצפון,
- ועל פני כל המערב,
- ואוכל בדרום - אמה אחת,
- ובמזרח - אמה אחת.
לא זכר גובה המזבח כולו לפי שהוא מפורסם, שלא נשתנה לא הוסיף ולא גרע. אמרו "המזבח שעשה משה עשר אמות, ושעשה שלמה עשר אמות, ושעשו בני הגולה עשר אמות, והא כתיב שלש אמות קומתו? משפת מערכה ולמעלה".
וכבר נתבאר שגובהו עשר אמות, ואמה יסוד, וחמשה סובב, ושלוש מקום מערכה, ואמה קרנותיו, לפי שכל קרן הוא אמה על אמה על רום אמה. ואני אצייר אותו ואכתוב מידותיו באמות כמו שאמרה משנה זו, ואחר כך אשוב ואדקדק בשיעוריו ואזכור מה שנתבאר בתלמוד בגמרת מנחות, לפי שהקפידה תורה על מידת המזבח גדולה מאד וכן על מקומו. ונאמר בדברי הימים כשיחד להם מקום המזבח שנאמר "ויאמר דוד, זה הוא בית ה' אלהים, וזה מזבח לעולה לישראל"(דברי הימים א כב, א), ואמרו רבותינו ז"ל "אמר רבי אלעזר, ראה מזבח בנוי, ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו". ואמרו "שלושה נביאים עלו עמהם מן הגולה, אחד שהעיד להם על המזבח, ואחד שהעיד להם על מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית". ועניין מה שאמרו על המזבח, שהוא העיד בדוקא על מידתו כמו שאבאר.
וראוי שתדע שהמזבח הבנוי לא היה נבוב כמו של משה רבינו עליו השלום, אלא כולו מקשה כמו שאמרו מעניין בניינו.
- אמרו "כיצד בונין את המזבח?
- מביא מלבן שלושים ושנים על שלושים ושנים וגובהו אמה, ומביא חלוקי אבני מפולמות גדולות וקטנות, ומביא סיד וזפת וקונייא וממחה ושופך, וזהו יסוד,
- ומביא מלבן שלושים על שלושים גובהו חמש אמות, ומביא אבנים מפולמות וכו', וזהו סובב,
- ומביא מלבן עשרים ושמונה על עשרים ושמונה וגובהו שלוש אמה, ומביא אבנים וכו', וזהו מקום המערכה,
- ומביא מלבן אמה על אמה וגובהו אמה, וזהו מקום הקרנות,
- וכן לכל קרן וקרן".
- אמרו "כיצד בונין את המזבח?
ואף על פי שהדברים האלו מראים צורתו בנפש, ואין צורך לציירו בחושים, עם כל זה אני מציירו כמו שייעדתי להוסיף ביאור. וזה הוא צורת המזבח:
.
ועתה אשוב לדקדק במידותיו.
כבר אמרנו שכל האמות הנזכרות במשנה היא אמה בינונית והיא בת ששה טפחים, וכבר זכרנו בפרק אחד עשר ממנחות שאמות מזבח הזהב וקרן המזבח והסובב והיסוד היא באמה בת חמישה טפחים, ושאר אמות המזבח באמה בת ששה טפחים, כך באה בקבלה. וראיה לזה מיחזקאל כשאמר "ואלה מידות המזבח באמות"(יחזקאל מג, יג), אמרו בשלושה עשר דתוספת כלים באמות שיהא למזבח שתי מידות באמות "יכול יהא כולו באמה אחת בת חמישה טפחים? תלמוד לומר באמות, אמה אמה וטופח, שתהא יתירה על חברתה טפח", כאילו אמר שקצתו מודדין באמה קטנה, וקצתו מודדין באמה וטפח.
והעולה בידינו מן התלמוד בהאי אחר עיון ארוך:
- שגובה היסוד חמשה טפחים, וכן כניסתו.
- וגובה הסובב שלשים טפחים, וכניסתו חמישה, ועל כניסת הסובב בלבד הוא שאמרנו שהסובב באמה בת חמישה טפחים.
- וגובה מקום המערכה שמונה עשר טפחים.
- וגובה כל קרן חמישה טפחים, אבל ריבוע הקרן הרי הוא ששה על ששה.
- לפיכך יהא כל גובהו חמישים ושמונה טפחים, מחציתו עשרים ותשעה.
ויהא חוט של סיקרא בששה טפחים נשארות מן הסובב, וזה לאחר אמה ממנו, שכן אמרה המשנה בעולת העוף שדינה שתעשה למעלה, כמו שנתבאר בששי מזבחים. ואמרו "עלה לכבש, ופנה לסובב, ובא לו לקרן דרומית מזרחית, ומולק את ראשה כו', ואם עשאה למטה מרגליו אפילו אמה אחת כשרה", לפי שכבר נתבאר שהעומד על כניסת הסובב יהיה בין רגליו, ובין חוט של סיקרא שמפסיק חצי גובה של מזבח אמה אחת.
והואיל והעניין במידות כמו שאמרנו, הרי הוא מבואר כי מה שאמר נמצא שלשים על שלשים הרי שלשים ושני טפחים על שלשים ושני טפחים, לפי שלא כנס אלא חמישה טפחים כמו שבארנו. וכן אמרו נמצא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה היינו עשרים ושמונה וארבעה טפחים על עשרים ושמונה וארבעה טפחים, אלא שהוא לא מנה הטפחים שהם פחות מאמה, כיון דלא הוי אמה לא חשיב ליה, וזה המאמר קיים.
וכבר הפלגנו בביאור מידות המזבח כפי מה שעלה בידינו מדברי המשנה והתלמוד ותוספתא, והנה אנו מתחילין לגמור המאמר בו.
המזבח היה שלשים ושתים אמה על שלשים ושתים אמה - היה מביא דפוס מרובע עשוי מארבע קרשים, כל קרש ארכו שלשים ושתים אמות, ורוחב הקרש אמה והוא גבהו של הדפוס, וממלאו אבנים ב וסיד וזפת ועופרת מהותך והוא נעשה מקשה אחת של שלשים ושתים אמה על שלשים ושתים אמה גבוה אמה. וזהו יסוד:
עלה אמה וכנס אמה - אחר שעלה היסוד לגובה אמה מביא דפוס אחר שאורך כל קרש שלשים אמה ורוחב הקרש דהיינו גבהו של דפוס זה חמש אמות, ונתנו על היסוד, וממלאו אבנים וסיד וזפת ועופרת כראשון, ונדבק ביסוד ונעשה מקשה אחת של שלשים אמה על שלשים אמה עומד על היסוד. וזה נקרא סובב. והוא גבוה מן היסוד חמש אמות. והיינו כנס אמה, שהוא מתקצר מן היסוד אמה לכל רוח. וחוזר ומביא דפוס שלישי שהוא עשרים ושמונה אמה על עשרים ושמונה אמה, גבוה שלש אמות, ונותנו על הסובב, וממלאו כראשון, וזהו מקום המערכה שהוא ראשו של מזבח ה. נמצא היסוד בולט ויוצא מן הסובב אמה לכל צד, והסובב בולט מן מקום מערכה אמה לכל צד. ואח"כ מביא דפוס אמה על אמה גבוה אמה ונותנו על זוית המזבח וממלאו, והוא קרן המזבח. וכן לארבע זויות:
מקום הלוך רגלי הכהנים - שלא יהיו הכהנים צריכים להלך בין הקרנות, אלא מניחין אמה פנוי ממקום הקרנות ולפנים להלוך רגלי הכהנים:
מתחילה - בימי שלמה:
לא היה אלא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה - וכונס ועולה של יסוד וסובב ומקום הקרנות ומקום הלוך רגלי הכהנים עד שנשאר מקום המערכה עשרים על עשרים:
וכשעלו בני הגולה והוסיפו ד' אמות וכו' - נמצא יסודו שלשים ושתים על שלשים ושתים, ומקום מערכתו עשרים וארבע על עשרים וארבע:
ארבע אמות מן הדרום וארבע אמות מן המערב - גרסינן. והכי מייתי לה בזבחים פרק קדשי קדשים:
כמין גמא - גימל יונית שהוא כמין נו"ן הפוכה שלנו ט. והתם מפרש דמשום שיתין דהיינו הנקבים שיורדין בהן הנסכים, הוסיפו למשוך המזבח לדרום ולמערב. דמעיקרא בימי שלמה, דרשו, מזבח אדמה, אטום כאדמה שלא יהא חלול, וכשהיו מנסכים על גבי המזבח בקרן דרומית מערבית היו הנסכים יורדין מן המזבח לרצפה ושותתים לבור שהיה כרוי שם אצל קרן דרומית מערבית סמוך למזבח, ולא היה בתוך המזבח. ובני הגולה הוסיפו בבנין המזבח עד שהיה אותו בור קלוט לתוך המזבח, ופתחו נקבים י לראש המזבח כנגדו לירד שם הנסכים. שהם היו אומרים שתיה כאכילה, מה אכילה מתעכלת במזבח, דהיינו הקרבנות שנשרפים על גבי מזבח, אף שתיה דהיינו נסכים תבלע במזבח. וקרא דמזבח אדמה, דרשי ליה שיהא מחובר באדמה, שלא יבננו על גבי כיפים ולא על גבי מחילות:
שנאמר והאריאל - מקרא הוא ביחזקאל (מג) שהיה מתנבא על מדת בית שני ושלעתיד לבא:
והאריאל שתים עשרה - מדות מקום המערכה קאמר שתים עשרה:
אל ארבעת רבעיו - מלמד שמאמצעיתו מודד שתים עשרה אמה לכל רוח, והיינו עשרים וארבע על עשרים וארבע:
וחוט הסיקרא חוגרו באמצע - חוט אדום היה עשוי סביב למזבח באמצעו לסוף חמש אמות של גובהו, דהיינו אמה אחת למטה מעליונו של סובב:
להבדיל בין דמים העליונים - חטאת בהמה ועולת העוף שדמן נזרק למעלה מחוט הסיקרא:
לדמים התחתונים - לכל שאר קרבנות שזריקת דמן למטה מן החוט:
ואוכל בדרום אמה אחת כו' - המזבח כולו היה בחלקו של בנימין, חוץ מאמה אחת על פני אורך הדרום ואמה אחת על פני אורך המזרח שהיה תופס מחלקו של יהודה, אלא שלא היתה אמה שבמזרח על פני כל המזרח, שכשמגיע לקרן מזרחית צפונית היתה כלה בתוך אמה לקרן, וכן אכילת האמה הדרומית לא היתה מהלכת על פני כל הדרום, שכשמגיע לקרן דרומית מערבית היתה כלה סמוך לקרן אמה. ונמצאו שלש קרנות המזבח בחלקו של בנימין, וקרן דרומית מזרחית בלבד היתה בחלקו של יהודה. ולפי שבירך יעקב את בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד (בראשית מט) ומתרגמינן ובאחסנתיה יתבני מקדשא, דבר המקודש לדמים לא יהא אלא בחלקו של בנימין, לפיכך לא עשו יסוד למזבח בקרן דרומית מזרחית, לפי שלא היתה בחלקו של טורף, ולא היו דמים ניתנים למטה באותו קרן. וכשהיו עושים דפוס מרובע ליסוד למלאותו אבנים וסיד וזפת ועופרת כדאמרן, היו משימים עץ או כל דבר באותו זוית של דרומית מזרחית, כדי שלא תתמלא הזוית ההיא, ואח"כ שומטין העץ ונשאר אותו קרן פנוי בלי יסוד. ומפני זה נקרא החלק האמצעי של מזבח סובב, לפי שהוא מקיף וסובב את כל הקרנות, משא"כ ביסוד:
המזבח היה ל"ב על ל"ב. למאי דמפרש הר"ב בסוף המשנה שלא היה קרן בנוי כלל במזרח ודרום. כי אם באמה מכאן ואמה מכאן. מפרשינן בגמ' פ"ה דזבחים (דף נ"ד). דכי תנן הכא ל"ב על ל"ב. היינו מן הצד. פירש"י מצד צפון [ומערב] היה ל"ב ולא בד' רבעיו. דמזרח ודרום לא היה אלא ל"א על ל"א:
עלה אמה כו'. פי' הר"ב מביא דפוס כו' וממלאו אבנים כו'. בפ"ה דזבחים דף נ"ד. ובמכילתא דריש ואם מזבח אבנים אינו רשות אלא חובה. ודכתיב מזבח אדמה שיהא מחובר באדמה. כדכתב הר"ב לקמן:
נמצא ל' על ל'. במס' כלים פי"ז מ"י תנן דכל אמות בת ו' טפחים חוץ מהקרן והסובב והיסוד. ויש שני פירושים לרש"י גובה היסוד בבת ה'. ולא הכניסה. ולהרמב"ם אף כניסת היסוד בבת ה'. ולפיכך כתב בפירושו גם בחבורו פ"ב מהל' ב"ה נמצא רחב ל' אמה ושני טפחים על ל' אמה ושני טפחים. ומסיים בפירושו דמתני' לא חשיב ליה כיון דלא הוי אמה מהגמ' פי"א דמנחות דף צ"ז:
נמצא עשרים ושמונה כו'. הכא לכ"ע לאו דוקא דהא כניסת הסובב לכ"ע באמה בת ה' טפחים. אלא דלהרמב"ם מוסיף כאן ד"ט. ב' מפני כניסת היסוד שאינה רק בבת ה'. וב' מפני כניסת הסובב שהיא ג"כ רק בבת ה'. אבל לרש"י. אין אנו צריכין להוסיף בכאן רק ב' טפחים מפני כניסת הסובב בלבד:
מקום הקרנות כו'. לשון הר"ב וחוזר ומביא דפוס כו'. כתב הרר"ש עלה שלש זה מקום הקרנות שלא היתה שם כניסה לא קחשיב ואותן ג' כתובות במקרא וג' אמות קומתו משפת סובב ולמעלה. ע"כ. ופי' הכ"מ כלומר דאמרי' בפרק קדשי קדשים לר' יוסי דנקטינן כוותיה דמאי דכתיב וג' אמות קומתו [בשל משה] והיינו משפת סובב ולמעלה והיינו מקום הקרנות. וכתב עוד הכ"מ וז"ל ובסמ"ג מצאתי שהיה כתוב כן במשנה עצמה שהוא גורס במשנה עלה ה' אמות וכנס אמה זה סובב עלה ג' וכנס אמה זה מקום הקרנות כלומר וגובה כל קרן אמה. הרי י' אמות גובה המזבח. ע"כ. ומדת הגובה בבת ה'. לכ"ע. והרוחב לרש"י אף [הוא] בבת ה'. ולהרמב"ם בבת ו':
נמצא כ"ד על כ"ד. הרמב"ם בחבורו כתב כ"ד אמה וד' טפחים על כ"ד אמה וד' טפחים. והראב"ד כתב עליו אולי אינו כן כי הד' טפחים הם כניסת הקרנות מדפני המזבח ע"כ. ובאמת שגם בפירושו לא כתב אלו הד' טפחים אבל נראה שבחבורו חזר בו. לפי שהקרן נקרא כן על שם שהוא עומד בזויות. ולפיכך ראוי לומר שהוא עומד ממש על הזויות:
וכשעלו בני הגולה הוסיפו עליו. והכתיב (ד"ה א' כ"ח) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל אמר רב יוסף קרא אשכח ודרוש (שם כ"ב) ויאמר דוד זה הוא בית ה' האלהים וזה מזבח לעולה לישראל. כי בית מה בית ששים אמה אף מזבח ששים אמה. פירש"י קרא אשכח ודרוש. שנאמר לדוד ששים אמה במקום המזבח. ושלמה לא הבין לדרשו והם דרשוהו והוסיפו עליו לפי הצורך להם. ולששים אמה לא הוצרכו א). מה בית ששים אמה. כדכתיב (מלכים א' ו') ששים אמה ארכו אף המזבח עד ששים אמה ראוי לו ומקודש המקום אם ירצו. ע"כ. גמ' [ורש"י] פ"ו דזבחים דף ס"ב. ומש הר"ב ופתחו נקבים לראש המזבח כנגדו לירד שם הנסכים כו' לאו למימרא שאחר שנבנה פתחו. דהוה פגימה ופוסלת כדלקמן משנה ד'. אלא שהיו מתחלה בשעת הבנין מניחין שם במקום הנקבים דברים המונעים הבנין ויכולים ללקחו משם אחר שנתיבש ונתקשה. כמו שפי' הר"ב לקמן ביסוד דמזרח ודרום. ומ"ש הר"ב ולא על גבי מחילות. ובור של שיתין לא היה חשוב מחילה. כיון דהוה צורך מזבח. תוס' שם:
ארבע אמות מן הדרום וד' אמות מן המערב. וא"ת מסתמא לא היה בבית ראשון יסוד לקרן דרומית מזרחית לפי שלא היה בחלקו של טורף ואם בבית שני הוסיפו בדרום. א"כ בנו בחלקו של יהודה. תירצו התוס' פ"ו דזבחים דף ס"א דבבית ראשון היה להן יסוד לדרום. שהיה משוך בחלקו של טורף. חוץ מרוח מזרחית שלא נשתנה שהיה בלא יסוד [על] חלקו של יהודה כמו בבית שני וקראי דממעטי בפרק איזהו מקומן [ועיין בסוף מתני' בפי' הר"ב] קרן שאין לה יסוד. משום בית שני נאמרו. א"נ אף בבית ראשון לא חשיב קרן דרומית קרן. כיון דלא ה"ל יסוד משני צדדים כגון בצד מזרח. א"נ לפי שהיה עתיד להיות בלא יסוד בבית שני לא היו נותנין דמים בו. כמו במזבח של משה לפי שהיה עתיד להיות בלא יסוד בבית עולמים ע"כ:
[כמין גמא. פי' הר"ב כמין נו"ן הפוכה שלנו. ור"ל בכתב משיט"א שאין לה אלא שני צדדים כזה ? ואם נהפכה תהיה כזה ? והוא דומה ממש לאלו שני הצדדים הנוספים. שכן ב) הדרום הוא במזבח לשמאל האדם ההולך משער המזרח אל המזבח. אך ראיתי בכתב יוני המרובע שהגימ"ל דהיינו הגמא כדפירש הר"ב. הוא בזו הצורה כזה ? הנה יהיה דומה במזבח בערך ההולך מהאולם אל המזבח ומה שהר"ב בפרק קמא דפסחים משנה א'. לא כתב הפוכה כמו שכתב כאן. היינו טעמא. דהתם מפרש לענין זקיפה ושכיבה. ועיין ספי"ד דכלים:
שנאמר והאריאל. כתב הר"ב מקרא הוא ביחזקאל שהיה מתנבא על מדת בית שני כו'. עיין בפתיחה שכתבתי לתחלת מסכתא זו]:
וחוט של סיקרא חוגרתו באמצע כו'. מנה"מ אמר רב אחא בר רב קטינא שנאמר (שמות כ"ז) והיתה הרשת עד חצי המזבח התורה נתנה מחיצה להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים. פ"ה דזבחים דף נ"ג:
באמצע. לשון הר"ב לסוף ה' אמות של גובהו. דהיינו אמה אחת למטה מעליונו של סובב. שאע"פ שגובה היסוד באמה בת ה' הרי גובה הקרן ג"כ באמה בת ה'. כמו ששנינו בפי"ז דכלים והרמב"ם בחבורו כתב באמצע המזבח כששה טפחים מסוף הסובב ולמטה דייק לכתוב כששה. ולא בששה. משום הא דאמרינן בפ"ב דבכורות דף י"ז דא"א לצמצם והיה מרחיב החוט מכאן ומכאן. כך נ"ל:
ואוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אחת. כתב הר"ב לפי שבירך יעקב כו' ומתרגמינן ובאחסנתיה יתבני מקדשא דבר המקודש לדמים וכו'. עמ"ש על זה במ"ד פ"ה דזבחים. גם עיין במ"ד פי"ב דנגעים מ"ש שם:
(א) (על המשנה) שלשים ושתים כו'. למאי דמפרש הר"ב בסוף המשנה שלא היה קרן בנוי כלל במזרח ודרום כי אם באמה מכאן ואמה מכאן, מפרש בגמרא דכי תנן הכא, ל"ב על ל"ב היינו מן הצד, פירש"י, מצד צפון ומערב היו ל"ב, ולא בד' רבעיו, דבמזרח ודרום לא היה אלא ל"א על ל"א:
(ב) (על הברטנורא) גמרא. ובמכילתא דריש, ואם מזבח אבנים, אינו רשות אלא חובה. ודכתיב מזבח אדמה, שיהא מחובר באדמה:
(ג) (על המשנה) שלשים כו'. במסכת כלים פרק י"ז משנה י' תנן דכל אמות בת ששה טפחים חוץ מהקרן והיסוד והסובב. ויש שני פירושים, לרש"י גובה היסוד בבת ה', ולא הכניסה. ולהר"מ אף כניסת היסוד בבת ה', ולכך כתב שלשים אמה ושני טפחים על כו'. ומתניתין לא חשיב ליה כיון דלא הוי אמה:
(ד) (על המשנה) עשרים ושמונה כו'. הכא. לכ"ע לאו דוקא דהא כניסת הסובב, לכ"ע בת ה"ט. [וכן נמי גובה הקרן] ועתוי"ט:
(ה) (על הברטנורא) כלומר, וגובה כל קרן אמה, הרי גובה המזבח י' אמות. כ"מ בשם סמ"ג. והרר"ש לא גרס ליה וכתב מקום הקרנות שלא היה שם כניסה לא קחשיב. ועתוי"ט:
(ו) (על המשנה) עשרים וארבע. הרי"ם כתב, עשרים וארבע אמה וארבעה טפחים. ועתוי"ט:
(ז) (על המשנה) הוסיפו. והכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל. א"ר יוסף קרא אשכח ודרוש, ויאמר דוד זה הוא בית ה' האלהים וזה מזבח לעולה לישראל. כי בית, מה בית ששים אמה [כדכתיב (מלכים א ו) ששים אמה ארכו. רש"י] אף מזבח ששים אמה. פירש"י, ושלמה לא הבין לדרשו והם דרשוהו והוסיפו לפי הצורך להם, ולששים אמה לא הוצרכו. והכי דרש, עד ששים אמה ראוי לו ומקודש המקום אם ירצו:
(ח) (על המשנה) הדרום. וא"ת מסתמא לא היה בבית ראשון יסוד לקרן דרומית מזרחית לפי שלא היה בחלקו של טורף. ואם בבית שני הוסיפו בדרום א"כ בנוי בחלקו של יהודה. תירצו התוס', דבבית ראשון היה להן יסוד לדרום שהיה משוך בחלקו של טורף, חוץ מרוח מזרחית שלא נשתנה שהיה בלא יסוד על חלקו של יהודה כמו בבית שני. וקרא דממעטי בסוף פרק איזהו מקומן קרן שאין לה יסוד, משום בית שני נאמרו. א"נ כו'. ועתוי"ט:
(ט) (על הברטנורא) ור"ל בכתב משיט"א שאין לה אלא שני צדדים. עתוי"ט:
(י) (על הברטנורא) רוצה לומר בתחלה בשעת הבנין עשו כן כו', וכמו שפירש לקמן ביסוד דמזרח ודרום. דאם לא כן הוה פגימה ופוסלת:
(יא) (על המשנה) וחוט כו'. שנאמר והיתה הרשת עד חצי המזבח, התורה נתנה מחיצה להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים. גמרא:
המזבח וכו': פ' איזהו מקומן (זבחים דף נ"ד) פריך מינה לרב דאמר דלא היה יסוד למזבח בקרן דרומית מזרחית דהכא קתני שהיה מרובע ל"ב על ל"ב ומשני דלאו ארבעת רבעיו קא חשיב הכא אלא מצד צפון היה ל"ב ומצד מערב ל"ב אבל מזרח ודרום לא היה אלא ל"א על ל"א דקרן דרומית מזרחית חסרה לה אמה לדרום ואמה למזרח ע"כ. ואיתה נמי בפ' שתי הלהם דף צ"ז. וביד פ' שני דהלכות בית הבחירה מסימן ה' עד סימן ט"ו כוליה מתני' עד סוף סימן ג':
עלה אמה וכו': פ' לולב וערבה (סוכה דף מ"ה.) בפי' רעז"ל דבור המתחיל עלה אמה נראה שצריך להיות עלה חמש וכנס וכו':
עלה אמה וכנס אמה וכו' עלה חמש וכנס אמה: הכניסות שנה במשנה אבל עלה שלש זה מקום הקרנות שלא היה שם כניסה לא קחשיב כו' [עי' בתוי"ט ד"ה מקום הקרנות] וגם תוס' ז"ל שס פ' לולב וערבה כתבו על רש"י ז"ל דמ"מ מוחק בחנם גירסת הספרים שכתוב בכל הספרים עלה שלש וכנס אמה וזה מקום הקרנות כלומר דבאותה כניסה היו הקרנות בנויות והשתא הוי ממש דומיא דאחריני עלה אמה וכנס אמה זה מקום קרנות מקום כניסה הוא מקום קרנות ע"כ. [הגה"ה צ"ע אם יש שום טעותן. והרמב"ם ז"ל פירש במתני' וז"ל לא זכר גובה המזבח כולו לפי שהיא מפורסם שלא נשתנה לא הוסיף ולא גרע אמרו מזבח שעשה משה ושעשה שלמה ושעשו בני הגולה כולם עשר אמות גובה והא דכתיב שלש אמות קומתו משפת מערכה ולמעלה וכבר נתבאר שגבהו עשר אמות אמה יסוד וחמש אמות סובב ושלש אמות מקום המערכה ואמה קרנותיו לפי שכל קרן הוא אמה על רום אמה ע"כ. ועיין במ"ש לקמן פ"ד סוף סימן ו']:
נמצא שלשים על שלשים: לאו דוקא דשלשים אמה ושני טפחים על ל"ב אמה ושני טפחים הוו וכן ג"כ נמצא כ"ח על כ"ח לאו דוקא דכ"ח אמות וד' טפחים על כ"ח אמות וד' טפחים הוו כדאמרינן במנחות בפ' שתי הלחם אלא שהוא לא מנה הטפחים שהוא פחות מאמה דכיון דלא הוי אמה לא חשיב ליה גם זה קיצור מפירוש הרמב"ם ז"ל. תלוי במ"ש במשנה ר"מ אומר כל המדות היו בינוניות חוץ ממזבח וכו' דפי"ז דכלים ומבואר בארך בפי' הרמב"ם ז"ל למתני' ע"ש:
וכשעלו בני הגולה: זבחים פ' קדשי קדשים (זבחים דף ס"א) וכתבו שם תוס' ז"ל ד' אמות מן הדרום וד' אמות מן המערב כך גירסת הקונטרס וקשה לר"ת דא"כ היה המזבח אמה מערכה בחלקו של יהודה דמסתמא בבית ראשון לא היה יסוד לקרן דרומית מזרחית [כו' עי' בתוס' יו"ט] וביד פ"ח דהלכות בית הבחירה סי' ד':
כמין גמא: גימל יונית שהיא כמין נון הפוכה שלנו עכ"ל רעז"ל. אמר המלקט בזבחים פ' איזהו מקומן (זבחים דף נ"ג.) ושם פ' קדשי קדשים פי' רש"י ז"ל גימל יונית עשוי כמין כאף פשוטה שלנו וכדמפרש מן הדרום ומן המערב ע"כ ואפשר דנון הפוכה היא כאף פשוטה:
כשהוא אומר אל ארבעת וכו': כצ"ל. ואיתא ברייתא בפ' קדשי קדשים (זבחים דף נ"ט:)
וחוט של סקרא חוגרו: בפ' איזהו מקומן (זבחים דף נ"ג) ובפ' שתי הלחם (מנחות דף צ"ז) ובפ' שני דבכורות דף י"ז. וביד בפרק שני דהלכות בית הבחירה סימן ט' כתוב וחוט של סקרא היה חגור באמצע המזבח כששה טפחים מסוף הסובב ולמטה להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים ע"כ:
והיסוד היה מהלך וכו': שם פ' איזהו מקומן (זבחים דף נ"ד) ומצאתי מוגה היסוד היה הולך. והתם גרסינן מאי לא היה לה יסוד רב אמר בבנין לוי אמר בדמים דיסוד היה מהלך על פני כל המזבח אבל לא היו נותנין דמים בחלקו של יהודה לוי מתרגם באחסנתיה יתבני מקדשא מקום המקודש לדמים ורב מתרגם באחסנתיה יתבני מדבחא דבנינא גופיה משמע ע"כ ובזה ק"ק לע"ד לפי' רעז"ל שתפס לפרש כרב וכתרגום לוי וכבר כתב קושיא זו התוספת יום טוב בפרק איזהו מקומן בסימן ד'. ועיין במ"ש לקמן פ' בתרא:
ואוכל בדרום וכו': לשון רעז"ל עד ואמה אחת על פני ארך הצפון צריך למחוק מלת הצפון ולכתוב במקומה המזרח. עוד בפירוש רעז"ל למלאתו מאבנים וסיד וכו' כצ"ל:
יכין
[ פתיחה לתפארת ישראל פרק ג מדות אמר המפרש, כדי להבין דברי משנה א' היטיב, ראינו להקדים כי כך מעשה המזבח. מביא דפוס מרובע עשוי מד' קרשים, שיהיה אורך ורוחב הדפוס ל"ב על ל"ב אמה, של ו' ו' טפחים, וגובה דפנות הדפוס ה' טפחים. ומעמיד הדפוס במקום שרוצה לבנות המזבח. ומביא עוד ב' קורות, שאורך כל קורה ל"א אמה [וטפח], ורחבן ועביין ה' ה' טפחים, ומחבר אלו ב' הקורות יחד במקצוע, כמין ד', ומניחן כך בתוך הדפוס הנ"ל במקטע מזרחית דרומית, כדי שכשישפוך אח"כ סיד הממוחה לתוך הדפוס, כלקמן, יעכבו ב' הקורות הללו שלא יבא הסיד הממוחה במקומן. וזה כדי שלא יהא במקום הקורות יסוד וכתמונה א כאן כזה:
ואח"כ מניח תוך הדפוס הנ"ל אבנים גדולות וקטנות שלימות וחלקות [כך כתב הרמב"ם בפ"ב הט"ז מבחירה (פ"ב מהל' בית הבחירה הט"ז) וש"ס זבחים דנ"ד א'. אבל תוס' חולין (די"ח) כתבו שלא לקח רק אבנים קטנות וחלקות] בלי שום פגימה בהן כחגירת צפורן. ואח"כ ממחה יחד סיד. וזפת. וקוניא [הוא עופרת מהותך שעושין ממנו גלאזור על כלי חרס [רש"י זבחים דנ"ד]. ובלתי ספק, היו יודעין להפליא במלאכתן באופן שנשכח מדורינו האחרון. איך יתערבו ב' מינין אלו יחד להתקשות יחד כאבן. והרי כשיושם עופרת מהותך לתוך סיד (ועופרת) [וזפת] הלחים, מיד יתקשה העופרת ויקפה לבד לגולם א', ולא יתערב עם המימיים הלחים. ותו איך לא חששו שכשיניחו אח"כ אש על המזבח. יותכו תלקי העופרת והזפת, ויתהווה המזבת פגום. אולם סוד ה' ליריאיו ובריתו להודיעם איך יערבו ג' מינין הנ"ל באופן שלא יהיו שם חששות שאמרנו. ואפשר נמי שהיה בנס שלא יותך העופרת המעורב. והרי בל"ז כ' בשלטי גבורים (פכ"ז) שהיה נס גדול במזבח החיצון יותר במזבח הזהב. דעל מזבח החיצון היו ג' מערכות גדולות ועצומות, ואש תמיד תוקד עליו, והכהנים גורפין עליהן במגרפות וצנורות יומם ולילה, ואיך לא יפגמו האבנים עי"ז ויפסלו. אלא שהיה בנס, ה"נ שלא יותך העופרת נס היה. ומה"ט לא חשיב להו בכלל ניסי דבראי שנעשו בביהמ"ק (כיומא דכ"א א'). מדהוו ניסי דקביעי תמיד, וכדמשני התם על קו' אחריתא יע"ש].
ומערבין ג' מינין אלו יחד יפה יפה, ושופכן על האבנים שבתוך הדפוס, עד שיתמלא הדפוס. וכשנתיבשו היטב, מסיר הדפוס עם הקורות הנ"ל שהניח במקצוע. ונמצא שנשאר בנוי כולו מקשה א' שארכו בצפון ובמערב ל"ב ל"ב אמה, ואורך מזרח ודרום רק ל' [אמה וב' טפחים] ל' אמה [וב' טפחים], וגובה כל הבניין ה' טפחים. כנראה בתמונה ב כזה.
אח"כ חוזר ומעמיד על בניין התחתון הזה דפוס שני, שארכו ורחבו ל' אמה וב' טפחים, וגובהו ה' אמות, וכל האמות של דפוס זה בת ו' ו' טפחים, ומעמידו באופן שיהיה בניין התחתון הנ"ל בולט ברחבו בכל צד מערב וצפון ה' טפחים בכל רוח. וזאת הבליטה נקרא יסוד. וממלא גם דפוס זה באבנים, סיד, וזפת, וקוניא כמעשה היסוד. וכשנתיבש, מסיר גם זה הדפוס ונמצא בנוי על בניין התחתון הנ"ל שוב מקשה א', שארכו ורחבו ל' אמה וב' טפחים על ל' אמה וב' טפחים. אח"כ חוזר ומביא דפוס שלישי שארכו ורחבו כ"ח אמה וד' טפחים בכל צד, וגבהו ג' אמות, וכל האמות של דפוס זה ג"כ היו בת ו' ו' טפחים, ומעמיד הדפוס הזה על הבניין האמצעי הנ"ל, באופן שיהיה הבניין האמצעי הנ"ל שוב בולט מתחת הדפוס הג', ה' טפחים ברוחב סביב הדפוס לכל רוח, וזאת הבליטה נקראת סובב לפי שהוא סובב ומקיף המזבח מד' רוחות. משא"כ יסוד. וממלא גם דפוס זה באבנים וכו' כמעשה היסוד וסובב. וכשנתיבש מסיר הדפוס, ונמצא שוב בנוי על ידו מקשה א' באורך ורוחב כ"ח אמה וד' טפחים בכל צד. והמזבח עולה ג' אמות והבניין העליון הזה נקרא מזבח. אח"כ מביא ד' דפוסין, שארכן ורחבן ו' טפחים על ו' טפחים, וגבהן ה' טפחים.
ומעמיד בכל זוית מזבח בקצת רחוק מהזוית [ודו"ק] דפוס א' מהד' דפוסין, ומעמיד באמצע כל דפוס קורה קטנה מרובעת, אשר גבהה ה' טפחים, ומשים תוך כל דפוס מד' דפוסין הנ"ל, סביב להעץ המרובע שעומד באמצע כל אחד מהן, אבנים וסיד וכו' כמעשה גוף המזבח. וכשנתיבשו, מסיר גם אלו הדפוסים, ונמצא שיהיה על גגו של מזבח, בכל זוית בולט מרובע של ו' על ו' טפחים וגבהו ה' טפחים והוא חלול באמצע. ואותן ד' הבליטות שבד' זוית המזבח על גגו, נקראים קרנות המזבח. נמצא שגבהו של כל המזבח עם גובה הקרנות, י' אמות. וחוזר ובונה בצד דרום של מזבח כמין גשר משופע, אטום מתחתיו מאבנים וסיד וכו' כמעשה המזבח, ואורך הגשר ההוא ל"ב אמה ורחבו ט"ז אמה. ובונהו באמצע צד דרום של גגו של המזבח. כדי שיהיה המזבח בולט למזרח ולמערב של הגשר ח' אמות לכל רוח, וזאת הגשר נקראת כבש. עוד ראינו להקדים שכל האמות האמורות בפרקן אצל בניין המזבח, היו של ו' ו' טפחים, ככל אמות הבנין של ביהמ"ק. רק אמות של גובה היסוד וגובה הקרנות, וכניסת היסוד וכניסת הסובב, כל אלה לא היו רק אמות של ה' ה' טפחים, [ועיין פ"ז דכלים ובמנחות דנ"ז].
ועתה אחר שהקדמנו כל זה נבוא לבאר דברי המשנה בס"ד דבר דבר על אופניו:]
המזבח היה שלשים ושתים: ר"ל רבוע התחתון של בניין המזבח הי' ל"ב אמה על ל"ב אמה, וגבוה אמה. והיינו, חוץ מצד מזרח ודרום שלא הי' המרובע התחתון הזה ארוך ורחב שם רק ל"א אמה בכל רוח:
עלה אמה וכנס אמה זה היסוד: שעל בניין התחתון הנ"ל בנוי באמצעו מרובע אחר שארכו ורחבו רק ל' על ל' אמה. ועי"ז הי' הבניין התחתון הנ"ל בולט מתחת ברחבו, אמה אחת בכל המשך צד מערב, ואמה אחת ברחבו בכל המשך צד צפון, והבליטה הזאת שגבוה אמה ורחבה אמה נקראת יסוד. והיינו דקאמר, עלה אמה וכנס אמה, זהו יסוד:
נמצא שלשים על שלשים: ר"ל נמצא שגגו של בניין השני הזה הי' באורך ורוחב ל' על ל' אמה:
עלה חמש וכנס אמה זה הסובב: שבנין השני הזה היה גבוה ה' אמות, ועליו חזרו ובנו מרובע שלישי שארכו ורחבו כ"ח על כ"ח אמה, והעמידו המרובע השלישי הזה באמצע ריבוע השני, באופן שיהי' הריבוע השני שוב בולט אמה אחת בכל סביביו, והבליטה הזאת של רבוע השני נקרא סובב. והיינו דקאמר, עלה חמש וכנס אמה זהו סובב. ובאמה העליונה שבגובה הסובב למעלה מחוט הסקרא היו מצויירים פרחים וציצים בולטים מהקיר סביב, ובתחתיתו הי' חוט הסקרא מקיף, כדי להבדיל בין דמים תחתונים לעליונים [כך מסיק הש"ס זבחים ס"ב א', ועיי' רש"י שם. ותמהני שהשמיטו הרמב"ם, והרי קיי"ל כרבי מחברו. ותו הרי בתר הכי תניא כוותי' דרבי. וצ"ע]:
נמצא עשרים ושמנה על עשרים ושמנה: ר"ל נמצא שגגו של מזבח כ"ח על כ"ח אמה:
מקום הקרנות אמה מזה ואמה מזה: ר"ל על גגו של מרובע השלישי הוא המזבח, עושה בכל זוית בניין מרובע חלול ופתוח למעלה, שיפלו ויבלעו לתוך חללו טיפי דם חטאת שניתנין על הקרן [רש"י זבחים נ"ד ב' ועיין בחומר בהקודש פ"ה סי' ד'], והם נקראין קרנות המזבח. גובה כל קרן חוץ מן ארכו ורחבו, ה' ה' טפחים:
נמצא עשרים ושש על עשרים ושש: ר"ל נמצא נשאר רוחב שטח המזבח למעלה לפנים מהקרנות מקום מרובע של כ"ו על כ"ו אמה [מלבד הד' טפחים לכל צד דלא דין בהן התנא מדאינן אמה. ולראב"ד הי' ג"כ כל קרן רחוק מהשפה לכל צד ב' טפחים]:
מקום הילוך רגלי הכהנים אמה מזה ואמה מזה: דחוזרין ומניחין מקרנות ולפנים, אמה א' סביב בגג המזבח לצורך הילוך רגלי הכהנים, והיו ב' אמות אלו שבין הקרנות ושל הילוך הכהנים משוקעים קצת שלא יחליקו הכהנים ויפלו מהשפה. [ונ"ל דגם בסובב הי' מה"ט שפתו גבוה קצת סביב] ועי"ז היה שפה גבוה קצת לגגו של מזבח סביב. דהיינו, הרוחב אמה שבין קרן לקרן סביב והרוחב אמה סביב שמיוחד להלוך רגלי הכהנים סביב למזבח, רוחב ב' אמות הללו היו משוקעים קצת בגג המזבח, ועי"ז הי' כעין מעקה סביב לגג המזבח, כדי שלא יחליקו הכהנים משם ויפלו [כש"ס זבחים ס"ב א'. וגם זה נשמט ברמב"ם, וצ"ע]:
מקום מערכה: ר"ל נמצא שאחר שהניחו אמה סביב בגגו של המזבח להלוך רגלי הכהנים, נשאר המרובע שלפנים, כ"ד על כ"ד אמה לצורך המערכה [מלבד הד' טפחים באורך, וד' טפחים ברוחב, כלעיל. ולראב"ד (פ"ב מבחירה) לא היו מעמידין הקרנות על הזויות ממש, רק העמידום רחוקים ב' טפחים משפת המזבח לכל צד. ולפ"ז נשאר באמת כ"ד אמה על כ"ד אמות למקום המערכה]:
אמר רבי יוסי מתחלה: בימי שלמה:
לא היה: שטח היסוד:
כונס ועולה במדה זו: דיסוד עולה אמה ובולט ה' טפחים סביב לסובב. וסובב עולה ה' אמות, ובולט סביב למזבח ה' טפחים לכל צד. והמזבח עולה ג' אמות, ובראש המזבח היה אמה אחת לכל קרן וקרן בזוית. ושוב אמה אחת סביב להלוך הכהנים, עד שנמצא וכו':
וארבע אמות מן המערב כמין גמא: כך נקרא אות שלישית של אלפא בעטא יונית ותמונתה כזה.
כן הוסיפו ד' אמות בכל המשך צד דרום של מזבח, וד' אמות בכל המשך צד מערב של מזבח. וטעמם היה משום דבמקדש ראשון, הבור הוא השיתין ששתתו לתוכו הנסכים שמנסכין על גבי המזבח בקרן דרומית מערבית, היה כרוי חוץ למזבח, למטה ברצפה סמוך לאותו קרן, ולא עשו הבור תחת המזבח ממש, ולא היו נקבים במזבח לנסך בהן, מדכתיב מזבח אדמה, משמע שיהי' המזבח אטום כאדמה, שלא יהא בו נקב חלול. ומשמע ג"כ שיהיה מחובר בקרקע אטום, שלא יהיה חלול תחת המזבח. להכי עשו הבור בצד המזבח. וכשנסכו הנסכים על המזבח ממש, היו שותתין מהמזבח לרצפה, ומהרצפה לבור שבצדו שנקרא שיתין. אולם כשעלו בני הגולה, כבר נתגלה להם ע"י יחזקאל הנביא שאינו נכון שירדו הנסכין לצד המזבח, רק שכמו שהקרבנות מתעכלין במקום המזבח, כמו כן הנסכין צריך שיזובו למקום המזבח ולא לצדו. ולפי שהשיתין נברא להנסכים שירדו לכם, א"כ לפי דעת הנביא צריך שיהיה השיתין תחת גג המזבח, והנסכים יהיו שותתין ויורדין דרך נקב שבגג לתוך השיתין תחת המזבח. ומה שחשבו בתחלה דמה שכתוב בתורה מזבח אדמה, היינו שיהא אטום כאדמה בלי חלול בעביו, נתגלה להם השתא שאינו כן, רק ר"ל מזבח אדמה, שיהא מחובר באדמה, לאפוקי שלא יבנוהו באויר ע"ג כיפין [געוועלב בל"א], אבל רשאי להיות נקב חלול בעביו. גם מה שחשבו בתחלה דמ"ש מזבח אדמה היינו שלא יהא חלול תחתיו, וא"כ אי אפשר שיהיה חלל השיתין תחת גג המזבח, נתגלה להו השתא דדוקא שיהיה מחילה תחת כל המזבח אסור, משום דאז לא יהיה המזבח נבנה כלל באדמה רק על החלל שמתחתיו. אבל רשאי להיות חלל השיתין תחת גג המזבח, דהרי רוב המזבח סביב השיתין יהי' בנוי על מקום אטום. ולכן הסכימו בני הגולה לעשות השיתין תחת המזבח, ולא בצדו כבתחלה [כך נ"ל כוונת המסקנא (זבחים ס"ב א'). ולתוס' שם משו"ה מותר שיהיה השיתין תחת גג המזבח משום דהוה צורך המזבח, ולא הוה מה"ט כשאר מחילה. ואע"ג דאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה [כמגילה ד"ב ב']. וגם בל"ז אין פונין בדברי נביא במצות התורה אלא כלשאר יחיד (כרמב"ם הקדמה לסדר זרעים) דלא בשמים היא (כב"מ נ"ט ב'). נ"ל דבניין בהמ"ק שאני דרק ע"פ נביא דכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל]. אולם משום שלא היו יכולין להעתיק השיתין או המזבח ממקומן שבתחלה, דהשיתין היה מחילה שנבראת מששת ימי בראשית להנסכים שיזובו לשם. [כסוכה מ"ט א', ועיי' רש"י סוכה נ"ג א' ד"ה בשעה שכרה וכו']. וגם המזבח לא יכלו להעתיקו ממקומו, כי הוא המקום שמעפרו נברא אדה"ר, ושם הקריב הוא קרבן, וקין והבל ונח שם הקריבו, גם באותו מקום נעקד יצחק [כרמב"ם פ"ב מבחירה]. ולכן לאשר מדת ארכו ורחבו וקומתו של מזבח אינן מעכבין, ורק קרנות וכבש, יסוד וריבוע מעכבין [כזבחים שם], להכי הרחיבו מקום המזבח ד' אמות לדרום ממעל לשיתין, וד' אמות למערב, כדי שישאר הריבוע כדינו. וגם השאירו בשעת הבניין מיד, ב' נקבים שיורדין מגג המזבח לשיתין, לשפוך הנסכים לתוכן, שיהי' שותתין הנסכים ררך אותן הנקבים לשיתין. אבל לא עשו הנקבים במרצע אחר שנבנה, כדי שלא לפגום האבנים, דאז יפסול המזבח עי"ז, רק מיד בשעת הבניין, הניחו במקום הנקבים קנה ארוך במקום הנקב, וכשנתייבש הסיד והעופרת הוציאום, ונשארים הנקבים הנ"ל:
שנאמר: התנא נותן טעם היכן כתיב שיהיה המזבח למעלה כ"ד על כ"ד אמה. שנאמר וכו':
והאריאל: לפע"ד כך נקרא גג המזבח על שם אש המערכה שעל גביו, שהיה כתמונת ארי גדול של אש [כיומא דכ"א ב']. ואל לשון חוזק וגודל הוא, כמו הררי אל, וה"נ היה תמונת הארי זה גדול וחזק, שהיה בהיר כחמה, ואוכל לחים כיבשים, כמבואר שם [ועי' ספ"ד שגם ההיכל נקרא אריאל]:
מלמד שמן האמצע הוא מודד שתים עשרה אמה לכל רוח: דהיינו כ"ד על כ"ד אמה:
וחוט של סיקרא חוגרו באמצע: קו אדום היה עשוי סביב במזבח באמצע גבהו, דהיינו ו' טפחים למטה מגג הסובב, שבאותן ו' טפחים היה כיור וציור פרחים וציצים, והיינו כרכוב של נוי שבמזבח [כזבחים ס"ב א'], ותחת וסמוך להו' טפחים של ציור זה היה הקו האדום שזכרנו, והקו הזה היה רחב קצת, ומתפשט למעלה ולמטה מסוף טפח הו', מדאי אפשר לצמצם:
להבדיל בין הדמים העליונים לדמים התחתונים: דעולת העוף וחטאת בהמה דמן ניתן במזבח למעלה מהחוט. וחטאת העוף וכל שאר הקרבנות בהמה דמן נזרק למטה מהחוט [וסימנך העוף עולה למעלה]:
ואוכל בדרום אמה אחת: שהיסוד שבמערב מושך והולך לדרום אמה אחת, יותר להלן מהסובב:
ובמזרח אמה אחת: שגם יסוד שבצפון נמשך והולך לצד מזרח, אמה אחת יותר מהסובב [ועי' לעיל רפ"ג בתמונת המזבח]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת