משנה מגילה ד ניקוד


פרק ד

משניות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

עריכה

(א)

הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה – עוֹמֵד וְיוֹשֵׁב.

קְרָאָהּ אֶחָד, קְרָאוּהָ שְׁנַיִם, יָצְאוּ.
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְבָרֵךְ, יְבָרֵךְ; וְשֶׁלֹּא לְבָרֵךְ, לֹא יְבָרֵךְ.

בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי וּבְשַׁבָּת בְּמִנְחָה, קוֹרִין שְׁלֹשָׁה.

אֵין פּוֹחֲתִין וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן,
וְאֵין מַפְטִירִין בְּנָבִיא.
הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה, מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ:
(ב)

בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, קוֹרִין אַרְבָּעָה.

אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן, וְאֵין מַפְטִירִין בְּנָבִיא.
הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה, מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ.
זֶה הַכְּלָל:
כָּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּסָף וְאֵינוֹ יוֹם טוֹב, קוֹרִין אַרְבָּעָה.
בְּיוֹם טוֹב, חֲמִשָּׁה.
בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שִׁשָּׁה.
בְּשַׁבָּת, שִׁבְעָה.
אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן, אֲבָל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן, וּמַפְטִירִין בְּנָבִיא.
הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה, מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ:
(ג)

אֵין פּוֹרְסִין אֶת שְׁמַע,

וְאֵין עוֹבְרִין לִפְנֵי הַתֵּבָה,
וְאֵין נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶם,
וְאֵין קוֹרִין בַּתּוֹרָה,
וְאֵין מַפְטִירִין בַּנָּבִיא,
וְאֵין עוֹשִׂין מַעֲמָד וּמוֹשָׁב,
וְאֵין אוֹמְרִים בִּרְכַּת אֲבֵלִים וְתַנְחוּמֵי אֲבֵלִים וּבִרְכַּת חֲתָנִים,
וְאֵין מְזַמְּנִין בַּשֵּׁם,
פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה.

וּבַקַּרְקָעוֹת, תִּשְׁעָה וְכֹהֵן; וְאָדָם, כַּיּוֹצֵא בָּהֶן:

(ד)

הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה, לֹא יִפְחֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים.

לֹא יִקְרָא לַמְּתֻרְגְּמָן יוֹתֵר מִפָּסוּק אֶחָד,
וּבַנָּבִיא שְׁלֹשָׁה.
הָיוּ שְׁלָשְׁתָּן שָׁלֹשׁ פָּרָשִׁיּוֹת,
קוֹרִין אֶחָד אֶחָד.
מְדַלְּגִין בַּנָּבִיא,
וְאֵין מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה.
וְעַד כַּמָּה הוּא מְדַלֵּג?
עַד כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְסֹק הַתֻּרְגְּמָן:
(ה)

הַמַּפְטִיר בַּנָּבִיא הוּא פּוֹרֵס עַל שְׁמַע,

וְהוּא עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה,
וְהוּא נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו.
וְאִם הָיָה קָטָן,
אָבִיו אוֹ רַבּוֹ עוֹבְרִין עַל יָדוֹ:
(ו)

קָטָן קוֹרֵא בַּתּוֹרָה וּמְתַרְגֵּם,

אֲבָל אֵינוֹ פּוֹרֵס עַל שְׁמַע,
וְאֵינוֹ עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה,
וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו.
פּוֹחֵחַ פּוֹרֵס אֶת שְׁמַע וּמְתַרְגֵּם,
אֲבָל אֵינוֹ קוֹרֵא בַּתּוֹרָה,
וְאֵינוֹ עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה,
וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו.
סוּמָא פּוֹרֵס אֶת שְׁמַע וּמְתַרְגֵּם.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
כֹּל שֶׁלֹּא רָאָה מְאוֹרוֹת מִיָּמָיו, אֵינוֹ פּוֹרֵס עַל שְׁמַע:
(ז)

כֹּהֵן שֶׁיֵּשׁ בְּיָדָיו מוּמִין, לֹא יִשָּא אֶת כַּפָּיו.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
אַף מִי שֶׁהָיוּ יָדָיו צְבוּעוֹת אִסַטִּיס וּפוּאָה,
לֹא יִשָּא אֶת כַּפָּיו,
מִפְּנֵי שֶׁהָעָם מִסְתַּכְּלִין בּוֹ:
(ח)

הָאוֹמֵר: אֵינִי עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בִּצְבוּעִין,

אַף בִּלְבָנִים לֹא יַעֲבֹר.
בְּסַנְדָּל אֵינִי עוֹבֵר,
אַף יָחֵף לֹא יַעֲבֹר.
הָעוֹשֶׂה תְּפִלָּתוֹ עֲגֻלָּה,
סַכָּנָה,
וְאֵין בָּהּ מִצְוָה.
נְתָנָהּ עַל מִצְחוֹ אוֹ עַל פַּס יָדוֹ,
הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַמִּינוּת.
צִפָּן זָהָב, וּנְתָנָהּ עַל בֵּית אֻנְקְלִי שֶׁלּוֹ,
הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַחִיצוֹנִים:
(ט)

הָאוֹמֵר: יְבָרְכוּךָ טוֹבִים,

הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַמִּינוּת.
עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ,
וְעַל טוֹב יִזָּכֵר שְׁמֶךָ,
מוֹדִים מוֹדִים,
מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ.
הַמְּכַנֶּה בָּעֲרָיוֹת,
מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ.
הָאוֹמֵר, "וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ" (ויקרא יח, כא): "וּמִזַּרְעָךְ לָא תִתֵּן לְאַעְבָּרָא בַּאֲרַמִּיּוּתָא",
מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ בִּנְזִיפָה:
(י)

מַעֲשֵׂה רְאוּבֵן, נִקְרָא וְלֹא מִתַּרְגֵּם.

מַעֲשֵׂה תָּמָר, נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם.
מַעֲשֵׂה עֵגֶל הָרִאשׁוֹן, נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם;
וְהַשֵּׁנִי, נִקְרָא וְלֹא מִתַּרְגֵּם.
בִּרְכַּת כֹּהֲנִים,
מַעֲשֵׂה דָּוִד וְאַמְנוֹן,
לֹא נִקְרָאִין וְלֹא מִתַּרְגְּמִין.
אֵין מַפְטִירִין בַּמֶּרְכָּבָה;
וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
אֵין מַפְטִירִין בְּ"הוֹדַע אֶת יְרוּשָׁלַיִם" (יחזקאל טז):