משנה כלים ל ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ל · משנה ד | >>
צלוחית קטנה שניטל פיה, טמאהג.
וגדולה שניטל פיה, טהורה.
של פלייטון שניטל פיה, טהורה, מפני שהיא סורחת את היד.
לגינין גדולים שניטל פיהן, טמאין, מפני שהוא מתקנן לכבשין.
והאפרכס של זכוכית, טהורהד.
אמר רבי יוסי, אשריך כלים, שנכנסת בטומאה, ויצאת בטהרה.
צְלוֹחִית קְטַנָּה שֶׁנִּטַּל פִּיהָ,
- טְמֵאָה;
- וּגְדוֹלָה שֶׁנִּטַּל פִּיהָ,
- טְהוֹרָה.
- שֶׁל פַּלְיָטוֹן שֶׁנִּטַּל פִּיהָ,
- טְהוֹרָה,
- מִפְּנֵי שֶׁהִיא סוֹרַחַת אֶת הַיָד.
- טְהוֹרָה,
- לְגִינִין גְּדוֹלִים שֶׁנִּטַּל פִּיהֶן,
- טְמֵאִין,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתַקְּנָן לִכְבָשִׁין.
- טְמֵאִין,
- וְהָאֲפַרְכֵּס שֶׁל זְכוּכִית,
- טְהוֹרָה.
- אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
- אַשְׁרַיִִךְ כֵּלִים,
- שֶׁנִּכְנַסְתְּ בְּטֻמְאָה,
- וְיָצָאת בְּטָהֳרָה:
- אַשְׁרַיִִךְ כֵּלִים,
צלוחית קטנה שניטל פיה - טמאה.
- וגדולה שניטל פיה - טהורה.
- של פלייטון, שניטל פיה - טהורה,
- מפני שהיא סורחת את היד.
- לגינין גדולים שניטל פיהן - טמאין,
- מפני שהוא מתקינן לכבשים.
- והאפרכס של זכוכית - טהורה.
- אמר רבי יוסי:
- אשריך כלים, שנכנסת בטומאה - ויצאת בטהרה.
צלוחית - כלי גבוה השפה, ולו צוואר צר, וזה הצוואר הוא אשר אמר בכאן פיה, ואחר שהוסר הצוואר ישאר הכלי בשפה גבוהה.
ואם היתה צלוחית זאת של פלייטון, הוא ה"מושקו" או משאר מיני הבושם, הנה היא טהורה לפי שאינה ראויה לדבר, כי כאשר ישים האדם ידו להריח בו ישרטו ידיו, ואמרו מפני שהיא סורחת את היד, החי"ת היא תמורת הכ"ף, כאילו אומר "סורכת".
לגינין - קבוץ לגין.
כבשים - לשום בו הדברים הכובשים כמו החומץ והיין, שלא יצטרכו לו בכל עת.
וכבר בארנו אפרכס בסוף ארבעה עשר מזאת המסכתא, שהוא כלי ישימו בו החיטים ויצא מתחתיו מעט מעט. ירצה באמרו אפרכס של זכוכית שהוא כלי על זו התמונה וצר מלמעלה ורחב מלמטה, וכאשר ישימו בו דבר לח יצא ממנו, ולזה הוא טהור, לפי שכלי זכוכית לא יטמא מהן רק המקבלים כמו שנזכר.
וממה שהתבאר בתוספתא דכלים, ששידה תיבה ומגדל של זכוכית כאשר היו מחזיקים ארבעים סאה בלח הנה הן טהורין ולא יקבלו טומאה, כמו שאם היו של עץ, ומה שזולת אלו שלשה המינים מן מקבלי כלי זכוכית, הנה הן טמאים ואפילו היו בתכלית הגודל, ודע זה.
אמר רבי יוסי, אשריך כלים שנכנסת בטומאה, ויצאת בטהרה - אמרו "נכנסת בטומאה, ויצאת בטהרה", שתחילתו אבות הטומאות, וסוף דברו ממנו "טהורה" באמרו ואפרכס של זכוכית טהורה:
קטנה. משמע בתוספתא הניטלת בידו אחת:
גדולה. שאינה יכולה להנטל בידו אחת אלא בשתי ידיו:
כבשין. שכובשין הם ירק במלח ובחומץ להתקיים כי ההיא דתנן במס' טהרות (פ"ב מ"א) האשה שהיתה כובשת ירק בקדירה מלשון כבוש הרי הוא כמבושל דפ' כל הבשר (דף קיא:):
אפרכס. כמו עשה אזנך כאפרכסת דבריש חגיגה (ד' ג:) והוא עשוי לריחיים מכניס הרבה ומוציא קמעא:
אשריך כלים. היינו מכילתין דכלים:
שנכנסת בטומאה. שמתחלת אבות הטומאות:
ויצאת בטהרה. שמסיימת באפרכס של זכוכית טהורה:
תניא בתוספ' [שם] צלוחית של שמן ושל יין שניטלו פיה אם ניטלת ביד אחת טמאה ואם בשתי ידיו טהורה. פנס של זכוכית שיש בו בית קיבול שמן טמא בית קיבול נר טהור ואינו טמא אלא המשמש את הצורך. המטה הכסא והספסל והקתדרא ועריסה של זכוכית וכל מדרס כלי זכוכית טמא דתנן לעיל פ' ב' וכל מדרס כלי חרס טמא אית דגרסי טהורים אע"ג דכלי זכוכית יש להם טהרה דכל שיש לו טהרה במקוה טמא מדרס דמקיש משכבו לו מה הוא דאית ליה טהרה במקוה אף משכבו דאית ליה טהרה במקוה מ"מ הואיל וטומאת כלי זכוכית דרבנן לא גזרו עליהן טומאת מדרס. האולר והקולמוס והמטולטלת והמשקלות והעכידים והכן והכנה של זכוכית טהורין. כל הנך שנויים לעיל במתני' פי"ב (מ"ח) אלא דהתם תנן הכידים והכא תניא העכידין והכל אחד. והתם תנן טמאים דבשל עץ אבל הכא בשל זכוכית וטהורים:
צלוחית - כעין צלוחיות של זכוכית שלנו שיש להן צואר ארוך:
שניטל פיה - שניטל צוארה:
ובגדולה - שאינה יכולה לינטל בידו אחת אלא בשתי ידיו קרויה גדולה, ושיכולה לינטל בידו אחת קרויה קטנה:
של פלייטון - של שמן אפרסמון:
טהורה - דתו לא חזיא למלאכתה:
מפני שהיא סורחת את היד - הבא לתת ידו לתוכה לקחת מן הפלייטין להריח בו, ידו נסרכת ונשרטת ונקרעת, סורחת, כמו סורכת בכ"ף, לשון סרכא:
לגינין גדולים - כמו כדין גדולים:
מתקנן לכבשים - שכובשים בהן ירק במלח ובחומץ ומניחין אותן שם להתקיים:
אפרכס - כלי עשוי לרחים, שרחב מלמעלה וקצר מלמטה בשוליו, ונותנים בו חטין הרבה בפעם אחת והן יורדים מעט מעט לתוך הרחים ונטחנים שם ודוגמתו מצינו בריש חגיגה (דף ג) עשה אזנך כאפרכסת, שמכניס הרבה ומוציא קמעה:
אשריך כלים - מסכת כלים:
שנכנסת בטומאה ויצאת בטהרה - מתחלת באבות הטומאות, ומסיימת הארפכס של זכוכית טהורה:
צלוחית קטנה שניטל פיה טמאה. נ"ל הטעם משום כיון דקטנה היא אינו משים [בה] כל כך שמן. וגם יכול להוליכה בקל. ואינו ירא שמא ישפך השמן. אבל גדולה שמשים בה הרבה שמן והיא כבדה וירא פן ישפך השמן כשניטל פיה אינו משתמש בה עוד. מהר"ם:
של פלייטון. פי' הר"ב של שמן אפרסמון. ובמ"ג פ"ו דשבת מפרש מור. שקורין מוסקא. וכן פי' הרמב"ם התם והכא. ומסיים נמי או שאר מיני הבושם. וראיתי לרש"י דמפרש התם כמ"ש הר"ב בכאן:
והארפכס. פירש הר"ב כלי עשוי לרחים. וכ"פ ספי"ד ועיין מ"ש שם:
של זכוכית טהורה. ולזה הוא טהור לפי שכלי זכוכית לא יטמא מהן רק המקבלין כמו שנזכר. הרמב"ם:
סליקא לה מסכת כלים
(ג) (על המשנה) טמאה. נ"ל הטעם, משום ביון דקטנה היא אינו משים בה כ"כ שמן, וגם יכול להוליכה בקל, ואינו ירא שמא ישפך השמן, אבל גדולה שמשים בה הרבה שמן והיא בבידה וירא פן ישפך השמן, כשניטל פיה אינו משתמש בה עוד. מהר"מ:
(ד) (על המשנה) טהורה. ולזה הוא טהור, לפי שכלי זכוכית לא יטמא מהן רק המקבלין, כמו שנזכר. הר"מ:
צלוחית קטנה שניטל פיה טמאה: פי' הרמב"ם ז"ל פי"ב מה"כ מפני שאין מכניסין היד לתוכה אלא יוצק ממנה אבל גדולה הנטלת בשתי ידים שניטל פיה טהורה מפני שהיא חובלת ידו בשעה שמוציא הבושם מתוכה:
מפני שתוא מתקנם לכבשים: ומניחין אותם שם להתקיים ואין משתמש בהן בכל שעה כדי שנאמר ידו נסרכת בעת תשמיש. והגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל מפני שהוא מתקינם לכבשים:
ארפכס: בערוך ס"א ארפקס שהוא מדק דגרסי' ליה בגמ' דסוף עירובין ומפורש גבי מעלין דיופי. ואית דגרסי אפרכס והכל אחד:
אשריך כלים שנכנסת בטומאה: פי' בטומאה דאורייתא דהיינו כלי עץ וכלי עור וכלי עצם שטומאתם מן התורה
ויצאת בטהרה: פי' בכלי זכוכית שאפי' הטמאים שבהן אינם אלא מדרבנן דיוסי בן יועזר איש צרידא ויוסי בן יוחנן איש ירושלים הם שגזרו טומאה על כלי זכוכית בפ"ק דשבת ד' י"ד:
סליק פירקא וסליקא לה מסכת כלים בעזה"י משמח חתנים וכלות נתחיל מסכת אהלות
יכין
צלוחית קטנה שניטל פיה: היינו צוארה הארוך:
טמאה: דמדיכול לטלטלה ביד א'. יכול להשתמר יפה שלא יסרוט ידו במקום שנפגם. והא דבכוס לעיל שג"כ ניטל בידו. ואפ"ה בנפגם רוב היקף השפה טהור. התם ה"ט. מדמקרב שפת הכוס לשפתיו לשתות דרך שם אינו יכול להזהר שלא יזיק שפתיו בשתותו:
טהורה: מדצריך לאחזה בב' ידיו. אינו יכול להשתמר שלא יסרוט ידיו בפגימות שפתו:
של פלייטון: שנותן לתוכו באלזאם וכדומה להריח:
טהורה: דמדהיא קטנה ביותר רגיל לטמון כולה תוך ידו. ועי"ז בקל יסתרט ידו. ולהכי לא חזי תו לתשמישו:
לגינין גדולים: קנקן של זכוכית גדול מאד:
מפני שהוא מתקנן לכבשין: לכבוש שם פירות וירקות. ואינו רגיל לטלטלה. ולפיכך יכול להשתמר יפה לבלי לסרט א"ע בפגימותיה:
והארפכס של זכוכית: רומפף שהוא בהרחיים ממעל לב' אבני הטחינה. ונותנין לתוכה הגרעינין של תבואה לטחנן. והאפרכס רחב מלמעלה. ופיו צר בשוליו. וכשיסבב הגלגל שבהרחיים. ידפק בהאפרכס ויתנועע עי"ז האפרכס אנה ואנה. ועי"ז יפלו הגרעינין שבתוכו דרך הנקב שבשוליו מעט מעט לבין אבני הרחיים והאבן העליון שג"כ יסתובב ע"י גלגלי הרחיים יטחין הגרעינין על אבן התחתון:
טהורה: דמדשוליו נקובים למטה. הו"ל כיש לו תוך בלי ב"ק ולא עדיף מסילון חרס [פ"ב מ"ג] וכ"כ משפך חרס [פ"ב מ"ד] שאמק"ט מדיש להם תוך אבל לא ב"ק וכ"ש אפרכס זכוכית שכל עיקר טומאתו מד"ס:
אמר רבי יוסי אשריך כלים שנכנסת בטומאה: שהמסכת מתחלת במנין אבות הטומאה:
ויצאת בטהרה: דכל כלי זכוכית אפילו יש לו ב"ק טהור לגמרי מדאורייתא [כשבת טו"ב] ואפרכס שאין לו ב"ק אפילו מדרבנן לגמרי טהור והוא דוגמת גוף האדם שאבריו הם כלי קודש לעבודת ה' ב"ה. ונכנס לעולמו בטומאה. כי יצירתו מטפה טמאה שהיא אה"ט וגם ביאתו לעולם בטומאה. שכשנולד כליו אלו מגואלים בדם לידה הטמאה. וגם נגעו באמו שהיא טמאה כימי נדת דותה. ומי יתן טהור מטמא. אשריו כשיצא מעולמו בטהרה לאור לפני ה' באור החיים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת