רמב"ם על כלים ל
ראו גם נוסח המשנה כלים ל רמבם
כלים פרק ל
עריכהכבר ביארנו בתחילת מאמרנו ובפרק השני מזאת המסכתא שורש טומאת כלי זכוכית, ושהוא מדרבנן.
ואסקטולא - הוא כמין קערה, ובלע"ז "סקורילא", והוא מן הלוח אשר יעשו בו מיני המתיקות, וכבר אמרו "אין מוליכין לבית האבל, לא בטבלא ולא באסקוטלא".
ומדרך כלי הזכוכית והחרס יעשו בשולי הכלי שפה עגולה, יהיה גובהה כמו אצבע, לישב הכלי ישיבה הלומה, והיא דומה למזרק קטן, והן שולי הקערה. וכאשר נשבר כלי זכוכית ונשארה זאת השפה עם השולים, אם הכינו להשתמש בהן, וגרר במגירה מה שהוא סביב השפה עד שהסיר ממנו תורת שבר כלי, אז תטמא.
ושם המגירה שופין, תרגום "ואכות אותו טחון"(דברים ט, כא) "ושפית יתיה בשופינא":
אספקלריא - הוא המכסה אשר יעשה לראות מאחוריו, והוא אצלי מלה מורכבת "ספק ראיה", וזה שיראה אחורי המכסה שהוא מזכוכית או מן שוהם או מן דבר ספירי, לא יראה במקומו האמיתי כמו שהתבאר בחכמת המבטים, וכן לא יראה על שיעורו האמיתי. ויקראו החכמים המכסה הבהיר מאד אשר לא יסתיר דבר מאחוריו "אספקלריא המאירה". ואמר על צד המשל בהשגת משה רבינו עליו השלום לאלהות שהוא השיג הבורא יתברך על תכלית מה שאפשר האדם מאשר הוא בחומר ההשגה שישיגהו, כמו שאמר יתברך מזה "כי לא יראני האדם וחי"(שמות לג, כ), לפי מה שהתבאר בפרקי אבות, אמרו "כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה, ומשה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה". וכבר יצאנו מכוונת ההלכה אבל ביארנו עניין זה.
ותמחוי - הוא שם הכלי אשר יאכלו בו.
ותרווד - הוא כף, ותמונת הכף שגבה גבנוני, וכאשר יניחו אותו על דבר פשוט כמו השולחן יתגלגל לצדדין.
והלכה כרבי עקיבא:
שליש ברובו - שהוסר מן המקיף עצמו, ויהיה שליש הגובה.
ובעץ - הוא הבדיל.
ואין הלכה, לא כרבי שמעון, ולא כרבי יוסי:
צלוחית - כלי גבוה השפה, ולו צוואר צר, וזה הצוואר הוא אשר אמר בכאן פיה, ואחר שהוסר הצוואר ישאר הכלי בשפה גבוהה.
ואם היתה צלוחית זאת של פלייטון, הוא ה"מושקו" או משאר מיני הבושם, הנה היא טהורה לפי שאינה ראויה לדבר, כי כאשר ישים האדם ידו להריח בו ישרטו ידיו, ואמרו מפני שהיא סורחת את היד, החי"ת היא תמורת הכ"ף, כאילו אומר "סורכת".
לגינין - קבוץ לגין.
כבשים - לשום בו הדברים הכובשים כמו החומץ והיין, שלא יצטרכו לו בכל עת.
וכבר בארנו אפרכס בסוף ארבעה עשר מזאת המסכתא, שהוא כלי ישימו בו החיטים ויצא מתחתיו מעט מעט. ירצה באמרו אפרכס של זכוכית שהוא כלי על זו התמונה וצר מלמעלה ורחב מלמטה, וכאשר ישימו בו דבר לח יצא ממנו, ולזה הוא טהור, לפי שכלי זכוכית לא יטמא מהן רק המקבלים כמו שנזכר.
וממה שהתבאר בתוספתא דכלים, ששידה תיבה ומגדל של זכוכית כאשר היו מחזיקים ארבעים סאה בלח הנה הן טהורין ולא יקבלו טומאה, כמו שאם היו של עץ, ומה שזולת אלו שלשה המינים מן מקבלי כלי זכוכית, הנה הן טמאים ואפילו היו בתכלית הגודל, ודע זה.
אמר רבי יוסי, אשריך כלים שנכנסת בטומאה, ויצאת בטהרה - אמרו "נכנסת בטומאה, ויצאת בטהרה", שתחילתו אבות הטומאות, וסוף דברו ממנו "טהורה" באמרו ואפרכס של זכוכית טהורה:
משנה כלים, פרק ל':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב