משנה כלים כח ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כח · משנה ג | >>
העושה אספלנית, בין בבגד בין בעור, טהורה.
[רבי יוסי אומר, על העור, טהור].
מלוגמא, בבגד, טהורה.
ובעור, טמאה.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, אף בבגד, טמאה, מפני שהיא ננערת.
הָעוֹשֶׂה אִסְפְלָנִית,
- בֵּין בַּבֶּגֶד בֵּין בָּעוֹר,
- טְהוֹרָה;
- [רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- עַל הָעוֹר, טָהוֹר] (נ"א ליתא).
- בֵּין בַּבֶּגֶד בֵּין בָּעוֹר,
- מְלוּגְמָא,
- בַּבֶּגֶד, טְהוֹרָה;
- וּבָעוֹר, טְמֵאָה.
- בַּבֶּגֶד, טְהוֹרָה;
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- אַף בַּבֶּגֶד, טְמֵאָה,
- מִפְּנֵי שֶׁהִיא נִנְעֶרֶת:
- אַף בַּבֶּגֶד, טְמֵאָה,
העושה אספלונית -
- בין בבגד, בין בעור - טהורה.
- מלוגמה -
- בבגד - טהורה,
- ובעור - טמאה.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- אף בבגד - טמאה, מפני שהיא ננערת.
אספלנית - התחבושות הנעשות משמן או שעוה או חמאה ושומן והדומה להן נקראין "אספלנית". וכאשר ישטחהו על העור או על הבגד כבר הם נמאסים, ואינן ראוין עוד לישב עליהן ולא לדבר אחר.
ומלוגמא - תחבושות הנעשות מקמח וזולתו ממה שהאדם ילעסהו, כמו הלחם והתאנים והדומה לזה.
ומה שזה דרכו כאשר נגב יסור ממנו, וישאר הבגד או העור אשר שטחו עליו זה התחבושת יבש כמו שהיה, והוא אומרו מפני שהיא ננערת.
ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:
איספלנית. רטייה ודרכה להנתן על הבגד או על העור ואח"כ ממרחין על המכה ומתוך שעושה אותה מחלב ושעוה כדאמר אביי (שבת דף קלג:) [אמרה לי אם] אספלניתא דכולהו כיבי שב מאני תרבא וחדא קירא נמאס הבגד והעור ומתבטל אבל מלוגמא רפואה של עשבים מידבקי בבגד טפי מבעור ורבן שמעון בן גמליאל סבר דאף בבגד טמאה מפני שהיא ננערת:
תניא בתוספתא [שם ע"ש] שלש על שלש שעשאה לאספלנית מלוגמא ורטיה טמאה רבן שמעון בן גמליאל אומר אספלנית טהורה מלוגמא ורטיה טמאה וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר העושה אספלנית מן הסממנים טהורה ומן העשבים טמאה מפני שהיא ננערת ובעור אספלנית (היא) טהורה מלוגמא ורטייה טמאה:
אספלנית - תחבושת שעושים מחלב ושעוה וחמאה ושמן וכיוצא בזה, וממרחים אותה על הבגד או על העור ונותנים על המכה והיא נמאסת, ואין הבגד והעור ראויין עוד לישיבה ולא לתשמיש אחר:
מלוגמא - תחבושת עשויה מקמח ותאנים וכיוצא בהן, שאדם לועס ונותן על גב המכה. ופירוש מלוגמא, מלא לוגמא:
בבגד טהורה - לפי שהבגד נמאס ומתבטל ותו לא חזי לתשמיש:
ובעור טמא - שאין המלוגמא מתדבקת על העור כמו על הבגד, ואין העור מתבטל בכך:
מפני שהיא ננערת - לאחר שנתיבשה מעל הבגד היא ננערת ונשמטח מאיליה מעל הבגד והולך כל הלכלוך. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:
רבי יוסי אומר על העור טהור. ונ"א ל"ג. וכן נמחק בנא"י [*וכן בנוסחת מהר"ם ליתיה. וכן במשניות ישנים מנוקדים]. והסברא נותנת דלא גרסי' ליה. דאם טהור על העור. כ"ש שיהא מטהר ג"כ על הבגד. כדמוכח ממלוגמא. ומי ששנה כן אפשר שיצא לו הטעות ממתני' ו. ששם נשנה רי"א על העור טהור:
.אין פירוש למשנה זו
העושה אספלנית וכו': וראיתי מי שמחק מילתיה דר' יוסי מן המשנה ומילתא דמסתברא היא דמ"ט דר' יוסי אדרבה העור לא מאיס כ"כ כמו הבגד והראיה דבמלוגמא מחמיר ת"ק בעור טפי מבבגד וכן מחקו ג"כ הרב בצלאל אשכנזי ז"ל. וגם הרי"א ז"ל. וכן כתוב ג"כ בתוס' י"ט ע"ש:
יכין
העושה אספלנית: רטייה פפלאסטער בל"א שמניחין אותה על המכה:
בין בבגד בין בעור: והיה בכל א' כשיעור לק"ט:
טהורה: בין מטומאה דמעיקרא. ובין מלטמא להבא. דמדנמאס לא חזי תו לשום תשמיש:
ר' יוסי אומר על העור טהור: לא גרסינן להא דר' יוסי. דהרי חזינן במלוגמא בסיפא דבגד נמאס טפי מעור לכ"ע. כך כתב רתוי"ט [ולפענ"ד אפשר לחלק דדוקא אספלנית שהוא נעשה מדבר המתדבק. לכן מתדבק בעור חלק עפי מבבגד. אבל מלוגמא שנעשה מדברים שמינים לרכך המכה. נבלע טפי בבגד מבעור]:
מלוגמא: ברייא בל"א. שמערבין קמח וסממנים ושומן ומניחין על המכה לרככה:
ובעור טמאה: דעור לא נבלע בו שמנונית של המלוגמא. וכשמקנח המלוגמא מעל פניה חזיא כבתחי'. משא"כ בגד מדנבלע בו השמנונית נמאס:
ר"ש בן גמליאל אומר אף בבגד טמאה מפני שהיא ננערת: דכשמתייבשה המלוגמא. נופלת מהבגד ולבליעת השומן שנשאר בהבגד לא חייש:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת