משנה כלים כז ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כז · משנה ט | >>
סדין שהוא טמא מדרס, ועשאו וילון, טהור מן המדרס, אבל טמא מגע מדרס.
אמר רבי יוסי, וכי באיזה מדרס נגע זה? אלא אם כן נגע בו הזב, טמא במגע הזב.
משנה מנוקדת
סָּדִין שֶׁהוּא טָמֵא מִדְרָס,
- וַעֲשָׂאוֹ וִילוֹן,
- טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס,
- אֲבָל טָמֵא מַגַּע מִדְרָס.
- וַעֲשָׂאוֹ וִילוֹן,
- אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
- וְכִי בְאֵיזֶה מִדְרָס נָגַע זֶה?
- אֶלָּא אִם כֵּן נָגַע בּוֹ הַזָּב,
- טָמֵא בְּמַגַּע הַזָּב:
נוסח הרמב"ם
סדין שהוא טמא מדרס, ועשאו וילון -
- טהר מן המדרס, אבל טמא מגע מדרס.
- אמר רבי יוסי: וכי באיזה מדרס נגע זה?
- אלא אם כן נגע בו הזב - יטמא במגע הזב.
פירוש הרמב"ם
כבר קדם לך בפרק עשרים שהמכסה לא תטמא מדרס, אבל יטמא בשאר טומאות. וכאשר לקח הסדין אחרי הטמאתו במדרס ושמהו וילון, נחשבהו כאילו (סתרו) נגע במדרס והנה יהיה ראשון.
ורבי יוסי אמר, כי כאשר נטהר לא נשאר בו טומאה כלל, ואם שמהו מכסה כמו שבר כלי אחר הטמאותו אשר טהר בלא ספק, והוא אמרו וכי באיזה מדרס נגע זה, אלא אם כן נגע בו אחר ששמהו וילון וטימא אותו ישוב אותו ראשון. וכן אם נגע בו המשכב או אחד מאבות הטומאות כדין שאר הכלים.
ואין הלכה כרבי יוסי:
פירוש רבינו שמשון
ועשאו בלן. כך כתוב בספרים בכל המשניות וטעות סופר הוא דבמנחות מייתי לה פ' הקומץ רבה (דף כד.) וגרסינן ועשאו וילון ושמא דרך בלן לעשות ממנו וילון מסך לפני הפתח ולעיל פרק כ' הבאתיה ובשעשה בו שינוי מעשה איירי כדפרישית התם לעיל בפרק כ' ובסוף פרק קמא דביצה (דף יד:) מפני שהשמש מתחמם כנגדו:
שאם נגע בו הזב. יש לו תורת כלי ובהקומץ רבה (דף כד.) מפרש אי מיירי דנגע בו מדרס או טמא מדרס:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ועשאו וילון - מסך לפני הפתח. כגון שעשה בו מעשה שעל ידי כן טהור מן המדרס, לבית שמאי משיתחבר, ולבית הלל משיקשר. ולר' עקיבא משיקבע. כדתנן לעיל בפרק הכרים והכסתות [משנה ו']:
טהור מן המדרס - דבטל מתורת משכב ומושב. אבל לטומאת מגע חזי, מפני שהשמש מתחמם בו יב ומתעטף בשוליו:
וכי באיזה מדרס נגע זה - כלומר, הואיל וטהור מטומאת מדרס כשעשאהו וילון, הרי טהור לגמרי ולא נשאר בו טומאה כלל, מידי דהוה אשברי כלים שהם טהורים מטומאתן לגמרי:
אלא אם כן נגע בו הזב - אם נגע הזב בוילון זה, מטמאו טומאת מגע הזב. אבל מכח טומאת מדרס שהיתה בו תחלה, אין כאן טומאה כלל. ואין הלכה כרבי יוסי:
פירוש תוספות יום טוב
ועשאו וילון. כתב הר"ב וכגון שעשה בו מעשה כו' לבית שמאי משיתחבר. ועיין במ"ו פרק כ:
אבל טמא מגע מדרס. [כתב הר"ב] מפני שהשמש מתחמם בו. דאל"כ אין לו עליו תורת כלי. ועיין מ"ש במשנה ד' פ"ח דשקלים [*ועיין מ"ש במשנה דלקמן]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יב) (על הברטנורא) דאל"כ אין לו עליו תורת כלי:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
סדין שהוא טמא מדרס וכו': בגמ' במנחות פ' הקומץ רבא ד' כ"ד אלא דמשמע דההיא דהתם במנחות ברייתא היא דבעי לאוכוחי מינה דלא אמרי' שבע לה טומאה דהאמר ר' יוסי אלא שאם נגע בו הזב טמא במגע הזב ומשמע דאפי' נגע בו הזב אחר שנטמא מדרס חלה עליו טומאת מגע להאי עניינא שכשיעשנו וילון ויטהר מן המדרס תחול עליו טומאת מגע ולא אמרי' הא שבע ליה טומאת מדרס ודחי ממאי דהאי שאם נגע בו הזב לבתר מדרס דלמא מקמי מדרס נגע בו ואח"כ דרס עליו דלא שייך למימר הא שבע ליה משום דטומאה אחרונה חמורה מן הראשונה וחלה עליה אלא מסיפא דייקי' דלא אמרי' שבע ליה טומאה דקתני סיפא מודה ר' יוסי בשני סדינין המקופלים ומונחין זה על גב זה וישב זב עליהם שהעליון טמא מדרס והתחתון טמא מדרס ומגע מדרס משום דנגע בעליון ונפקא מינה שכשיעשנו לתחתון וילון ויטהר מן המדרס עדיין יהא טמא מגע מדרס ולא אמרינן הא שבע ליה טומאת מדרס החמורה כדקיימא לן שאפי' עשר מצעות תחת הזב כולן טמאות מדרס ולא תחול עליו טומאת מגע לכשיעשנו וילון ע"כ [עי' בס' ח"נ שכ' וז"ל תימה לפ"ז אמאי לא מייתי ברישא מתני' דידן איברא שמדברי התוס' בשבת דנ"ח משמע קצת דס"ל ג"כ שהיא ברייתא אבל בפ' בהמה המקשה כתבו שהיא מתני' וצריך לדחוק ולומר דה"ק אלא מסיפא דתני עלה בברייתא ועי' ברדב"ז ח"א סי' ל"ג.]:
ועשאו וילון: ועשאו בלן כתוב בספרים וטעות סופר הוא ושמא דרך בלן לעשות ממנו וילון. הר"ש ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
סדין שהוא טמא מדרס ועשאו וילון: למסך לפני הפתח ועשה בו מעשה לבטלו ממדרס [כפכ"ו מ"ו]:
טהור מן המדרס: מדהשתא לא חזי למדרס. נתבטל ממנו טומאת מדרס שהיה בו. וכ"ש שאמק"ט מדרס להבא:
אבל טמא מגע מדרס: דאע"ג דווילון לא נעשה מדרס. עכ"פ עדיין תורת כלי עליו לקבל טומאת מגע משאר אה"ט [כפ"כ מ"ו] והיינו משום שהשמש שעומד לשמור בפתח. מתעטף בו בשוליו להתחמם בו כבשאר בגד. והרי הכא נגע הווילון בעצמו. כשנתהפך להיות ווילון מהסדין המדרס:
אמר רבי יוסי וכי באיזה מדרס נגע זה: דס"ל דכשנשתנה מתמונת מדרס דמעיקרא פרח מניה לגמרי הטומאת מדרס שבתחילה:
טמא במגע הזב: ר"ל אם דרס עליו הזב יחף בעודו סדין וקבל טומאת מדרס וטומאת מגע מדרס ביחד אז כשעשאו אח"כ ווילון. לא פרח מיניה רק טומאת מדרס מדהשתא לא חזי למדרס. אבל עכ"פ עדיין נשאר בו טומאת מגע הזב. מדשייך טומאה זו גם בווילון. [וכן הוא במנחות [דכד"ב] וכ"כ רש"י ותוס' [חולין עב"ב] עכ"ל ע"ר. אאמ"ו הגזצוק"ל וכן כ' בתוס' חדשים כאן. ולפע"ד אשכחן דכוותיה בחמת שעשאו תורמל [פכ"ח מ"ה] וערתוי"ט] והלכה כר' יוסי [ודלא כהר"ב]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת