משנה כלים כז ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כז · משנה ב | >>
הבגד מטמא משום שלשה על שלשה, למדרס.
ומשום שלש על שלש, לטמא מת.
השק ארבעה על ארבעה, העור חמשה על חמשה, מפץ ששה על ששה, שוין למדרס ולטמא מת.
רבי מאיר אומר, השק שייריו ארבעה, ותחילתו משיגמר.
משנה מנוקדת
הַבֶּגֶד מִטַּמֵּא
- מִשּׁוּם שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה, לַמִּדְרָס;
- וּמִשּׁוּם שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ, לִטְמֵא מֵת.
- מִשּׁוּם שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה, לַמִּדְרָס;
- הַשַּׂק אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה,
- הָעוֹר חֲמִשָּׁה עַל חֲמִשָּׁה,
- מַפָּץ שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה;
- שָׁוִין לְמִדְרָס וְלִטְמֵא מֵת.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- הַשַּׂק
- שְׁיָרָיו אַרְבָּעָה,
- וּתְחִלָּתוֹ מִשֶּׁיִּגָּמֵר:
- הַשַּׂק
נוסח הרמב"ם
הבגד מיטמא - משום שלשה על שלשה למדרס,
- ומשום שלש על שלש לטמא מת.
- השק - משום ארבעה על ארבעה.
- העור - משום חמישה על חמישה.
- מפץ - משום שישה על שישה.
- שווין - למדרס, ולטמא מת.
- רבי מאיר אומר: השק - שיריו ארבעה, ותחילתו משיגמר.
פירוש הרמב"ם
שלשה על שלשה - הם שלשה טפחים [על שלשה טפחים או יותר], לפי מה שיהיה פחות מזה אינו ראוי למושב.
אולם ארוג השער, כאשר היה ממנו פחות מארבעה על ארבעה הנה לא יטמא לא במדרס ולא בשאר טומאות.
והמפץ - כבר בארנוהו על השלמות בפרק [ארבעה ועשרים] (רביעי) מזאת המסכתא, ולא יטמא ממנו בין במת בין במדרס פחות מששה טפחים על ששה טפחים.
ורבי מאיר אומר, כי כאשר נחתך השק ונשאר ממנו מארבעה על ארבעה ומעלה הנה הוא טמא במת ובמדרס, אולם אם הותחלה האריגה ולא נשלמה, אפילו היה כאשר נארג ממנו אמות רבות, הנה לא יטמא עד שתשלם אריגתו, והוא אמרו ותחילתו משיגמר.
ואין הלכה כרבי מאיר.
ולא תעלים עיניך ממה שהעירותיך עליו בראש פרק עשרים וארבעה, שהדבר אשר יאמר בו טמא טמא מת, כמו כן יטמא בשאר טומאות כמו טומאת שכבת זרע ושרץ וזולתם, ואולם ייוחד בטמא מת רוצה לומר שלא יטמא במדרס, ולקח היותר חזקה מהטומאות והיא טומאת מת דרך משל. ודע זה וזכרהו:
פירוש רבינו שמשון
שלש אצבעות על שלש לטמא מת. דמרבינן לה פ' במה מדליקין (דף כו:) מדכתיב והבגד משום דחזי לעניים אבל מדרס תלוי במידי דחזי לישיבה ובפחות משלשה טפחים על שלשה לא חזי:
שוין למדרס ולטמא מת. שק עור ומפץ:
שיריו. שבלה ונשתייר ממנו ארבעה לענין זה נאמר בשק זה השיעור ארבעה אבל בתחילתו לא מקבל טומאה עד שיגמר כולו:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
הבגד מיטמא - לטמא מת ולכל שאר טומאות חוץ ממדרס, משום שלש אצבעות על שלש אצבעות. משום דחזי לעניים, ואתרבי מדכתיב והבגד. אבל למדרס בעינן מידי דחזי לישיבה, ובפחות משלשה טפחים על שלשה טפחים לא חזי למושב:
השק - הארוג משער ונוצה של עזים, שיעורו בין לטמא מת בין למדרס אין פחות מארבעה טפחים על ארבעה טפחים:
שוין - לטמא טומאת מדרס וטמא מת. שק ועור. ומפץ:
שייריו ארבעה - לענין זה נאמר שיעורו בארבעה, כשבלה ונקרע ונשתייר ממנו שיעור ארבעה טפחים. אבל בתחלת אריגתו אינו מקבל טומאה עד שיארג כולו. ואין הלכה כרבי מאיר:
פירוש תוספות יום טוב
לטמא מת. והוא הדין לשאר טומאות חוץ מן המדרס. כמ"ש הרב בריש פרק כד:
מפץ. עיין מ"ש בפרק כד מ"י:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ומשום שלש על שלש לטמא מת: גרסי' דאצבעות לשון נקבה וטפחים לשון זכר. ומצאתי שהגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל השק משום ד' על ד' העור משום חמשה על חמשה מפץ משום ששה על ששה שוין וכו':
ותחלתו משיגמור: אית דגרסי משיגמר. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל ומשום שלש על שלש לטמא מת על כרחך בעשירים מיירי דאי בעניים הא תנן לקמן פכ"ח בגדי עניים אע"פ שאין בהם שלש על שלש ותימה לפר"ש דהתם ותירץ ר"ת דהתם מיירי במדרס ויש לחלק בין עניים לעשירים ויש גירסא לקמן פכ"ח אע"פ שאין בהם שלש על שלש ומיירי בטלית שבלה דגרסי' בתוספתא דכלים פכ"ד טלית של עני שבלה אם היו רוב שפתותיה קיימות אע"פ שאין בה שלש על שלש טמאות וההיא דכירה ועירובין מיירי בטלית שבלה ודוק עד כאן:
תפארת ישראל
יכין
הבגד מטמא משום שלשה על שלשה: גע"ג טפחים:
ומשום שלש על שלש: גע"ג אצבעות:
לטמא מת: ה"ה לשאר טומאות חוץ ממדרס. רק נקט טומאת מת לרבותא. דאפי' אבי אבות אפשר שיתהווה. א"נ נקט טומאת מת מדיש בו נמי טומאת אהל שאפי' לא נגע בטומאה נטמא:
השק ארבעה על ארבעה: דע"ד טפחים למדרס וכן לשאר טומאות:
העור חמשה על חמשה: ג"כ למדרס ולשאר טומאות. מיהו דוקא בעור קשה. אבל עור רך שראוי לכרוך בו מידי הו"ל כיש לו ב"ק וסגי בכ"ש. [כך כתב תוס' שבת ס"ג ב'. ותמוה דא"כ גם בגד הול"ל שיטמא בכ"ש. והרי הרמב"ם בפירוש כתב [בפכ"ב מכלים הכ"א] דבגד פחות מגע"ג אצבעות אין בו שום טומאה ואפי' הכינו לשום מעשה. ודוחק לומר דרק עור ראוי לצור בו מרגלית ומחט משא"כ בגד. ובזה יתורץ גם קושית ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל בספרו כנסת ישראל. שהקשה לתוס' א"כ למה צריך בנייר ב"ק [כפי"ז מט"ו] ולפי דברינו י"ל דכ"ש דנייר דק לא חזי לצור בו הנך. אבל גם בל"ז תמוהים דבריהם שסותרים למשנה ערוכה לעיל [פכ"ו מ"ב] וצ"ע]:
מפץ: הוא מצע מגמי קלוע או ארוג. ודינו ככלי עץ [רש"י שבת דפד"ב]:
ששה על ששה: וע"ו טפחים לכל הטומאות:
שוין: שיעורין הנ"ל שבשק עור ומפץ:
למדרס ולטמא מת: מיהו כל זה בחתיכה קטנה שנקרע שלא בכוונה מחתיכה גדולה אבל בקרען בכוונה מהגדולה לתשמישו. וכ"ש בעשאו כך בכוונה כפי הצריך לתשמישו. אז בין בגד או שק או עור או מפץ למושב סגי בטעט"פ [כמ"ד] ולמשכב צריך געג"ט ולשאר טומאות בגע"ג אצבעות סגי [רמב"ם פכ"ג מכלים ה"א]:
רבי מאיר אומר השק שיריו ארבעה: כשבלה השק ונשתייר ממנו דע"ד טפחים. אז מק"ט בכל מיני טומאות:
ותחלתו משיגמר: דבשעה שעשאו אפי' הוא כבר יותר מד"ט על ד"ט. עדיין אמק"ט עד שיגמור. ונ"ל דר"מ תרתי בעי דאפי' כשיגמרו אמק"ט עד שיהיה בו דע"ד טפחים [ערפ"ה]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת