משנה כלים י ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק י · משנה ז | >>
תנור ישן בתוך החדש וסרידה על פי הישןטז, ניטל הישן וסרידה נופלת, הכל טמא.
ואם לאו, הכל טהור.
חדש בתוך הישן וסרידה על פי הישן, אם אין בין חדש לסרידה פותח טפח, כל שבחדש טהור.
משנה מנוקדת
תַּנּוּר יָשָׁן בְּתוֹךְ הֶחָדָשׁ
- וּסְרִידָה עַל פִּי הַיָּשָׁן,
- נִטַּל הַיָּשָׁן וּסְרִידָה נוֹפֶלֶת,
- הַכֹּל טָמֵא;
- וְאִם לָאו,
- הַכֹּל טָהוֹר.
- חָדָשׁ בְּתוֹךְ הַיָּשָׁן
- וּסְרִידָה עַל פִּי הַיָּשָׁן,
- אִם אֵין בֵּין חָדָשׁ לַסְּרִידָה פּוֹתֵחַ טֶפַח,
- כָּל שֶׁבֶּחָדָשׁ טָהוֹר:
נוסח הרמב"ם
תנור ישן בתוך החדש, וסרידה על פי חדש -
- ניטל הישן, וסרידה נופלת - הכל טמא,
- ואם לאו - הכל טהור.
- חדש בתוך ישן, וסרידה על פי ישן -
- אם אין בין חדש לסרידה פותח טפח - כל שבחדש טהור.
פירוש הרמב"ם
הנה יתבאר בפרק שנים עשר מאוהלות שתנור חדש נעשה אוהל בפני הטומאה, ואולם תנור ישן הנה דינו כדין שאר הכלים שמביאין את הטומאה ואינן חוצצין, כמו שיתבאר שם. ושם יתבאר שהאוהל מציל מה שתחתיו ולא יצטרך לצמיד פתיל, אבל מציל בכיסוי.
ועל אלו השורשין אמר בכאן, כי כאשר היה תנור ישן בתוך חדש, שאם היתה הסרידה והוא כיסוי התנור נסמך על הישן הכל טמא, לפי שהתנור הישן הוא כלי ולא יציל מה שבו בכיסוי לבד אלא בצמיד פתיל. אולם אם היה נסמך הכיסוי על החדש, הנה יהיה לחדש אוהל ויציל כל מה שתחתיו.
ואם יתהפך העניין ויהיה חדש בתוך ישן וכיסוי על הישן, הנה אם יהיה בין הכיסוי ובין החדש אוהל מגובה טפח, ונחשוב הכיסוי על החדש וכל שבחדש טהור בזה הכיסוי, וזה בלתי צמיד פתיל כמו שיתבאר:
פירוש רבינו שמשון
ישן. שהוסק בכדי לאפות בו סופגנים שזו היא גמר מלאכתו כדתנן לעיל בפ"ה [מ"ח] וחדש שלא הוסק ולא מקבל טומאה. וסרידה על פי הישן ומירחה כראוי ואם נוטל שאוחז בו ומוציאו מן התנור החדש ומתוך הנדנוד שמעלהו או שנחבט וסרידה נופלת לא חשיב מוקף וטמא ואם לא תפול הסרידה חשיב מוקף וטהור:
כל שבחדש טהור. לא נתברר לי מאי שנא אין בו פותח טפח משיש בו פותח טפח כיון דחדש בתוך הישן וישן מוקף צמיד פתיל:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
תנור ישן - שהוסק כדי לאפות בו סופגנים. שזו היא גמר מלאכתו להיות חשוב כלי לקבל טומאה:
חדש - שלא הוסק ואינו מקבל טומאה:
וסרידא על פי הישן - ואינה ממורחת בטיט, ואין כאן צמיד פתיל:
ניטל הישן וסרידא נופלת - שאינה נסמכת על פי החדש:
הכל טמא - שהישן שעליו הסרידא חשוב כלי ואינו מציל אלא בצמיד פתיל, והרי אין כאן צמיד פתיל. והחדש שאינו כלי היה חוצץ בפני הטומאה משום אוהל אם היתה הסרידא נסמכת עליו, דכל המציל משום אהל אינו צריך לצמיד פתיל. אבל בזמן שאין הסרידא נסמכת עליו אין כאן אוהל, הלכך הכל טמא:
אם אין בין חדש לסרידא פותח טפח - אם אין גובה טפח בין הכיסוי שעל הישן לפה של התנור החדש, נחשב הכיסוי שעל הישן כאילו הוא בפי החדש, ונעשה החדש אוהל וחוצץ בפני הטומאה וכל מה שבתוכו טהור:
פירוש תוספות יום טוב
וסרידה על פי הישן. כן גירסת הר"ב והר"ש. גם בפי' הרמב"ם. ויש לדקדק דלא דמיא ממש לסיפא. דסרידה על אותו התנור החיצון. ואילו הכא על הפנימי. אבל בנא"י לפי' הרמב"ם גרסינן על פי החדש. וז"ל אם היתה הסרידה עומדת על החדש ונסמכת אל הישן. אם כשינטל הישן סרידה נופלת כו'. גם בחבורו פכ"א מהל' ט"מ [הלכה ט'] כתב כנוסחא זו:
הכל טהור. כתב הר"ב דכל המציל משום אהל. א"צ צמיד פתיל כמ"ש במשנה מ"ג פ"ה דאהלות [ד"ה היתה] :
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(טז) (על המשנה) הישן. בנוסחת ארץ ישראל גרסינן על פי החדש, היינו אם היתה הסרידה על החדש ונסמבת אל הישן, אם כשינטל הישן הסרידה נופלת כו':
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
תנור ישן בתוך החדש וסרידא על פי הישן: [כ"ה בס' חזון נחום] [פי' הרא"ש] דגרסי' על פי החדש דהיינו החיצון דומיא דסיפא דסרידא ע"פ הישן שהוא החיצון וכן מצאתי שהועתק מפי' הרמב"ם ז"ל ע"כ וכן הוא בפי' הרמב"ם ז"ל וגם בחבורו פכ"א דהלכות טומאת מת סימן ט' וגם הראב"ד ז"ל משמע שהסכים שם בהשגות לגרסא זו ולפי' זה. ומשנתנו אינה מתפרשת אלא על פי משנה ראשונה דבפי"ב דאהלות דתנור ישן הוי כלי ואינו מציל אלא בצמיד פתיל ותנור חדש לא הוי כלי אלא אהל וכל המציל משום אהל אינו צריך לצמיד פתיל וזהו פי' הרמב"ם ז"ל שהסכימו עליו הראב"ד והרא"ש ז"ל וכן פי' ר"ע ז"ל:
ניטל הישן וסרידא נופלת: פי' שהסרידא אינה רחבה רק לכסות שפת הישן וא"כ כשאין כאן הישן נופלת הסרידא לתוך התנור חדש [כ"ה בס' חזון נחום] [הר' אפרים אשכנזי ז"ל]. אם אין בין חדש לסרידא פותח טפח חשבינן לסרידא כאילו היתה מונחת על החדש ומה שבחדש טהור דמה שבולט ממנה ומגיע עד הישן כמאן דליתיה דמי שאין סמיכת הישן מועיל וכיון שאינה גבוהה טפח מן החדש אין הטומאה נכנסת לה. הרא"ש ז"ל. ומצאתי כתיב הגהה על פי' הרמב"ם ז"ל כתב ה"ר יעקב בן הרא"ש ז"ל לא ידענא למה לא נחשוב הבולט כמאן דליתיה כיון שהוא עומד ע"י סיוע הישן ואפי' אם אין פותח טפח בין הסרידא לחדש לא היה לו להציל על מה שבתוך החדש דכיון שהוא עומד ע"י דבר המקבל טומאה חשיב כמאן דליתיה לענין הצלת טומאה כדאמרי' בפ"ח דאהלות כל דבר שהוא מקבל טומאה מביא ואינו חוצץ וא"כ אפי' אין בין הסרידא לחדש פותח טפח כמאן [דליתיה] דמי ומביא טומאה לחדש אם לא שנאמר דארישא קאי דמיירי בשניטל הישן וראויה הסרידא לעמוד על החדש לבדו ע"כ וצ"ע דהכא נראה שמסכים לפי' הרמב"ם ז"ל ואעפ"כ מקשה מה שאתה רואה שראוי להחמיר ואילו שם בהשגות הביא הראב"ד ז"ל פירש הרב היוני שנראה שהוא פירש הר"ש ז"ל והקשה עליו מה שהקשה הר"ש ז"ל עצמו שראוי להקל אף כשיש בו פותח טפח שיציל הואיל והוא מוקף מבחוץ ועוד הקשה שם בהשגות קושי' אחרת על פי' הר"ש ז"ל ע"ש:
תפארת ישראל
יכין
תנור ישן בתוך החדש: ושפת פה של החדש עומד בשוה עם שפת פה של הישן. ומיירי שהחדש לא הוסק עדיין כשיעור לק"ט [כמבואר לעיל פ"ה מ"א]:
וסרידה: הוא כעין דף של חרס כפוף קצת באמצעיתו כדי ללוש על גביו [פ"ח מ"ג] ובה סותמין התנור [כפ"ט מ"ז]:
על פי הישן: שמונח על פה הישן ואינו ממורח בו כבצמ"פ. ואפי' כשעי"ז נסתם גם פה החדש. וכגון ששפתות פה החדש והישן שוות:
ניטל הישן וסרידה נופלת: ר"ל אם ישוער שכשינטל הישן מתחת הסרידה. תפול הסרידה לתוך חלול של החדש. וכגון שפה החדש רחב יותר מרחבו של נסר:
הכל טמא: ר"ל כל הכלים שתוך הישן ושתוך החדש. וגם התנור הישן בעצמו. הכל נטמא באהל המת. דהרי להישן אין לו צמ"פ והחדש שאינו כלי. לולי שהיה סתום היה חוצץ בפני הטומאה. דלא הו"ל כאוכלין שגבלן בטיט. דמדהוא מרווח טע"ט מציל משום אהל כשהוא סתום. וא"צ צמ"פ. אבל הכא הרי פיו מגולה למעלה. ואפי' היה הסרידה רחבה ממש כמלא חלול פה החדש. עכ"פ כל שכשיסירו הישן מתחת הסרידה לא תפול על כותלי החדש רק לתוך חללו של חדש. נמצא שהסרידה נסמכת על דבר שמק"ט וכל דבר המק"ט מביא הטומאה. ואינו חוצץ בפני הטומאה [כאהלות פ"ו מ"ב ופ"ח מ"ג]:
ואם לאו: שהסרידה רחבה וארוכה בכדי שתנוח על שפתי פה החדש שמקיף להישן. ועי"ז גם כשיסירו הישן מתחתיה לא תפול הסרידה לתוך חללו של חדש:
הכל טהור: שהחדש שאינו כלי דינו כאהל ומציל כשהוא סתום גם בלי צמ"פ [כרפי"ב]. ומדהוא גדול לא הו"ל כאוכלין שגבלן בטיט:
אם אין בין חדש לסרידה פותח טפח: דהיינו ששפת החדש עומד נמוך משפת פה הישן המקיפו. ובין ב' הפיות אין טפח. מיהו רק הכא שהחדש תוך הישן הוצרך התנא להתנות כן. מדאפשר שפה הפנימי יהיה נמוך מהסרידה שעל פה החיצון הישן. אבל לעיל שהישן תוך החדש. אם הסרידה נתמכת על פה החיצון. כדנקט התם בסיפא דרישא. לא הוצרך התנא להתנות שלא יהא שפת פה הפנימי נמוך טפח מהסרידה שנתמכת על פה החיצון. דהרי אפי' יהיה נמוך פה פנימי טפח מפה החיצון. אפ"ה הכל טהור. מדניצל גם פנימי. וכל מה שבתוכו מכח החיצון שמגין עליו מטעם אהל:
כל שבחדש טהור: דהרי אפי' לא היה כאן הישן כלל. והסרידה והתנור החדש ששניהן אמק"ט היו מופסקין מהדדי באויר פחות מטפח. היה ניצל מה שבחדש [כאהלות פי"א משנה ח']. אבל הישן טמא מדאין לו צמ"פ:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת