משנה כלים י רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) אלו כלים מצילין בצמיד פתיל?

כלי גללים, כלי אבנים, וכלי אדמה,
כלי חרס, וכלי נתר,
עצמות הדג ועורו, ועצמות חיה שבים ועורה,
וכלי עץ הטהורים מצילין -
בין מפיהן, בין מצידיהן,
בין יושבין על שוליהן, ובין מוטין על צידיהן.
היו כפויין על פיהן - מצילין כל שתחתיהן עד התהום.
רבי אליעזר - מטמא.
על הכל מצילין,
חוץ מכלי חרס - שאינו מציל אלא על האוכלין, ועל המשקין, ועל כלי חרס.


(ב) במה מקיפין?

בסיד, ובגפסים,
בזפת, ובשעוה,
בטיט, ובצואה,
בחמר, ובחרסית,
ובכל דבר המתמרח.
אין מקיפין - לא בבעץ, ולא בעופרת,
מפני שהוא פתיל, ואינו צמיד.
אין מקיפין - לא בדבלה שמנה,
ולא בבצק שנילוש במי פירות,
שלא יביאנו לידי פסול,
ואם הקיף - הציל.


(ג) מגופת החבית המחולחלת, ואינה נשמטת -

רבי יהודה אומר: מצלת.
וחכמים אומרין: אינה מצלת.
היה בית אצבע שלה שוקע בתוכה -
השרץ בתוכה - החבית טמאה,
השרץ בחבית - אוכלין שבתוכה טמאין.


(ד) הכדור והפקעת של גמי, שנתנן על פי החבית -

מירח מן הצדדין - לא הציל, עד שימרח מלמטן למעלן.
וכן במטלית של בגד.
היתה של נייר, או של עור, וקשרה במשיחה -
אם מירח מן הצדדין - הציל.


(ה) חבית שנתקלפה, והזפת שלה עומדת,

וכן קבותים של מורייס שגיפסן עם השפה -
רבי יהודה אומר: אינן מצילין.
וחכמים אומרין: מצילין.


(ו) חבית שניקבה -

וסתמוה שמרים - הצילה.
פקקה בזמורה - עד שימרח מן הצדדין.
היו שתים - עד שימרח מן הצדדין, ובין זמורה לחברתה.
נסר שהוא נתון על פי התנור -
ומירח מן הצדדין - הציל.
היו שנים - עד שימרח מן הצדדין, ובין נסר לחברו.
עשאן בסינין, או בשוגמין - אינו צריך למרח מן האמצע.


(ז) תנור ישן בתוך החדש, וסרידה על פי חדש -

ניטל הישן, וסרידה נופלת - הכל טמא,
ואם לאו - הכל טהור.
חדש בתוך ישן, וסרידה על פי ישן -
אם אין בין חדש לסרידה פותח טפח - כל שבחדש טהור.


(ח) לפסין זו בתוך זו, ושפתותיהן שוות -

השרץ בעליונה או בתחתונה - היא טמאה, וכולן טהורות.
היו בכונס משקה -
השרץ בעליונה - כולן טמאות,
בתחתונה - היא טמאה, וכולן טהורות.
השרץ בעליונה, והתחתונה עודפת -
היא והתחתונה - טמאה.
בעליונה, והתחתונה עודפת -
כל שיש בה משקה טופח - טמאה.


הדף הראשי של משנה כלים י