משנה כלים י רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) אלו כלים מצילין בצמיד פתיל?

כלי גללים, כלי אבנים, וכלי אדמה,

כלי חרס, וכלי נתר,

עצמות הדג ועורו, ועצמות חיה שבים ועורה,

וכלי עץ הטהורים מצילין -

בין מפיהן, בין מצידיהן,

בין יושבין על שוליהן, ובין מוטין על צידיהן.

היו כפויין על פיהן - מצילין כל שתחתיהן עד התהום.

רבי אליעזר - מטמא.

על הכל מצילין,

חוץ מכלי חרס - שאינו מציל אלא על האוכלין, ועל המשקין, ועל כלי חרס.

(ב) במה מקיפין?

בסיד, ובגפסים,

בזפת, ובשעוה,

בטיט, ובצואה,

בחמר, ובחרסית,

ובכל דבר המתמרח.

אין מקיפין - לא בבעץ, ולא בעופרת,

מפני שהוא פתיל, ואינו צמיד.

אין מקיפין - לא בדבלה שמנה,

ולא בבצק שנילוש במי פירות,

שלא יביאנו לידי פסול,

ואם הקיף - הציל.

(ג) מגופת החבית המחולחלת, ואינה נשמטת -

רבי יהודה אומר: מצלת.

וחכמים אומרין: אינה מצלת.

היה בית אצבע שלה שוקע בתוכה -

השרץ בתוכה - החבית טמאה,

השרץ בחבית - אוכלין שבתוכה טמאין.

(ד) הכדור והפקעת של גמי, שנתנן על פי החבית -

מירח מן הצדדין - לא הציל, עד שימרח מלמטן למעלן.

וכן במטלית של בגד.

היתה של נייר, או של עור, וקשרה במשיחה -

אם מירח מן הצדדין - הציל.

(ה) חבית שנתקלפה, והזפת שלה עומדת,

וכן קבותים של מורייס שגיפסן עם השפה -

רבי יהודה אומר: אינן מצילין.

וחכמים אומרין: מצילין.

(ו) חבית שניקבה -

וסתמוה שמרים - הצילה.

פקקה בזמורה - עד שימרח מן הצדדין.

היו שתים - עד שימרח מן הצדדין, ובין זמורה לחברתה.

נסר שהוא נתון על פי התנור -

ומירח מן הצדדין - הציל.

היו שנים - עד שימרח מן הצדדין, ובין נסר לחברו.

עשאן בסינין, או בשוגמין - אינו צריך למרח מן האמצע.

(ז) תנור ישן בתוך החדש, וסרידה על פי חדש -

ניטל הישן, וסרידה נופלת - הכל טמא,

ואם לאו - הכל טהור.

חדש בתוך ישן, וסרידה על פי ישן -

אם אין בין חדש לסרידה פותח טפח - כל שבחדש טהור.

(ח) לפסין זו בתוך זו, ושפתותיהן שוות -

השרץ בעליונה או בתחתונה - היא טמאה, וכולן טהורות.

היו בכונס משקה -

השרץ בעליונה - כולן טמאות,

בתחתונה - היא טמאה, וכולן טהורות.

השרץ בעליונה, והתחתונה עודפת -

היא והתחתונה - טמאה.

בעליונה, והתחתונה עודפת -

כל שיש בה משקה טופח - טמאה.

הדף הראשי של משנה כלים י

משנה כלים, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב